ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
ד"ה וירא
חולק על הרמב"ם בהבנת מדרגת ראיית מלאכים
הרמב"ם מגדיר שראיית מלאכים היא במראה נבואה בלבד, וכל מעשה שלושת האנשים היה בנבואה, וזה פירוש המילים 'וירא אליו ה''.
הרמב"ן חולק ואומר שראייה זו היא ראייה מדומה או חלום, אבל זו לא מדרגה של נבואה, וכמובן שלא ראייה ממשית. במקומות שבהם המלאך נזכר בלשון איש, ישנו גילוי מיוחד של ראייה ממשית דקה. כמובן שהמלאכים הללו לא נהגו כאנשים ולא באמת אכלו אלא סילקו (שרפו) את המאכלים.
יח, א
ד"ה באלוני ממרא
הראות הקב"ה לאברהם להראות כי רצה את מעשיו
אע"פ שכתוב 'וירא ה'', לא נאמר לאברהם דבר מפי ה', אלא שעצם הראות השכינה מראה שה' נתרצה במצוות המילה, וזו כוונת חז"ל באמרם שה' בא לבקר את החולה.
יח, ז
ד"ה וטעם ואל
חיבוב הנדיבות של אברהם
אברהם מזדרז בעצמו על אף חולשתו מהמילה ורוב אנשי ביתו, שיכלו לעשות זאת, מרוב חשקו לכבד את אורחיו.
יח, טו
ד"ה ותכחש
כיצד שרה מכחשת דברי ה'?
הרמב"ן מסביר ששרה לא ידעה שמלאכים הם, ולכן צחקה מדבריהם, אך לאחר שאברהם אמר בוודאות 'לא כי צחקת' הבינה שמדבר מנבואה ושתקה.
יח, יט
ד"ה כי ידעתיו
ההשגחה המיוחדת על הצדיקים
כל העולם כולו מושגח בהשגחה כללית, שהפרטים בה מונחים למקרי הטבע, אך על הצדיקים ישנה שמירה מיוחדת ותמידית.
יט, ה
ד"ה ונדעה אותם
הריסת סדום בגלל מעלת ארץ ישראל
סדום נהפכה כיוון שהיא חלק מארץ ישראל, היכל ה', שאינה סובלת תועבות, ומקיאה את החוטאים. מכך ילמדו ישראל העתידים לירש את הארץ, ויישמרו מלעשות תועבות בתוכה.
יט, ח
ד"ה הוציאה
ביאור פרשיית פילגש בגבעה
אגב הדמיון של מעשה אנשי סדום למעשה גבע בנימין, מבאר הרמב"ן בהרחבה מדוע אין להשוות מקרים אלו, וכי חטאם של אנשי בנימין קטן בהרבה מכפי שנראה ללומד במבט ראשוני.
יט, יז
ד"ה ואמר רבי אברהם
מדוע נאסרה ההבטה אל סדום הנהפכת
המלאך מייעץ ללוט ואנשי ביתו לא להפנות פניהם להפיכת סדום כדי שלא ינזקו רפואית מאויר ההפיכה, וכן שלא ינזקו מהמחשבה בנוראות ההפיכה. שהמחשבה על דבר חולי מדביקה אותו באדם. ועוד, שבהפיכת סדום המלאך המשחית נראה שם בלהב אש, וזה מסוכן להתבונן בזה.
יט, כט
ד"ה ויזכור
הצלתו של לוט בזכות הליכתו עם אברהם מחרן
הקב"ה זכר את חסדו של לוט שעזב את חרן והלך עמו לארץ, ולכן הציל אותו כדי שלא תגרם לו צרה בעקבות חסד זה. זו גם הסיבה שאברהם יוצא למלחמה נגד ארבעת המלכים - כהכרת טובה ללוט.
כא, לג
ד"ה ויקרא שם
ביאור הכינוי 'אל עולם'
הרמב"ן מפרש כינוי זה כמנהיג הזמן, המכונה עולם, או מנהיג השמיים והארץ. הרמב"ם פירש שכינוי זה מורה על קדמות הא-ל. לפירושים אלה אברהם קורא בשם זה, היינו שמודיע אלוהות ה' בעולם. אך אונקלוס פירש פסוק זה כתפילה.
כב, א
ד"ה והאלוהים נסה
ביאור עניין הנסיונות
הנסיון הוא העמדה של המנוסה במבחן בחירה, אך המנסה יודע שהמנוסה מסוגל לעמוד בו, ולכן מנסה אותו, כדי שיוציא לפועל את לבו הטוב.
כל הנסיונות שבתורה הם לטובת המנוסה ולא לרעתו.
כב, טז
ד"ה יען
ביאור החידוש שבהבטחה זו
בהבטחה זו שאחר העקידה ישנה שבועה בשם ה' על ריבוי זרעו של אברהם. הרמב"ן מסביר שהכוונה בהבטחה זו היא שלא תמנע ברכת ה' בגלל חטאי ישראל, 'והנה זו הבטחה שלימה בגאולה העתידה לנו'.
איך ללמוד אמונה?
מדוע ראש השנה זכה להיות שני ימים וכיצד מתנהלים בחג כזה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה מברכים על פיצה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
ארץ החיים – הקשר המיוחד שלנו לארץ
"בזאת התורה" - איזו תורה?
בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
