ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
הבטחת כל הארץ לאברהם - ימה וקדמה וצפונה ונגבה נאמרה בפרשת לך לך לאברהם אבינו רק אחרי שהתנתק מן החברה הרעה שנדבקה אליו:
"וה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוט מֵעִמּו שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקום אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה ראֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עולָם"
כדברי רש"י:
"אחרי הפרד לוט - כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו".
מאז ואילך, מייד לאחר התנקות / התנתקות זו מאירה השכינה את פניה לאברהם. מאז, ה' עמו. מאז, אברהם השתחרר מתפיסה של 'לחוץ להחזיר את העולם כולו בתשובה' - כי הוא מבין שלהיות רדוף בשאלה 'כמה כבר יש אתי' זה פחות נכון ואמיתי מהתביעה העצמית המתמדת 'כמה אמת כבר יש בתוכי'. כי כשיש אתך את האמת טוב לך עם עצמך כי ה' עמך. מעתה הם יחזרו אליו בגלל מה שהוא כי הבריות רוצות טוב והן ידעו בעצמם את הסוד של 'טעמו וראו כי טוב ה' '. אברהם מקרין את זה מתוך השקט הפנימי בו הוא הולך וקורא בשם ה', שכבר זה לבד מלקט אליו את הזקוקים לקרבתו.
אם היה משדר שהוא צריך אותם - לא היו מבקשים את קרבתו.
מרכז העולם
בהמשך אותו פסוק מסביר רבי מאיר שמחה ה'משך חכמה' על פי דברי הזוהר הקדוש את מרכזיותו של אברהם אבינו ומרכזיותה של ארץ ישראל, שנאמר: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקום אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם" - מן המקום הזה רואים הכל - כי הוא המרכז, מן המקום " מִן הַמָּקום אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם" רואים הכל - כי אתה במרכז: "כי מן ארץ הקדושה נבראו כל גבולות הארץ וזה מרכז העולם ולכן נתנה לאברהם מרכז היצורים ותכלית הנבראים" (המשך חכמה).
מרכז במרכז נגע - ומשם כל השאר הוא כבר התפשטות והתענפות.
דברי הזוהר אותם מביא המשך חכמה -
"כד מטא לגו נקודא דאמציעותא דישובא... וידע דהא כמה דמההיא נקודא אמציעותא דישובא מיניה אשתיל כולי עלמא לכל סטרוי הכא נמי ידע דהא חילא דשרי עלה מתמן נפקו כל שאר חילין דממנן על כל סטרי עלמא"-
(כשהגיע לנקודת המרכז של הארץ וידע שכמו שמאותה נקודת מרכז נשתל כל העולם כך גם ידע שאותה עוצמה ששורה עליו משם נובעים שרשי הכוחות של המופקדים על מרחבי העולם) - דברי הזוהר הללו על מרכזיות אברהם נראים כאילו האירו גם לרמב"ם בביטויו הידוע על אברהם כשהוא מתאר את העולם שלפני אברהם:
"ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו" (היד החזקה, ריש הלכות עבודה זרה)
הפסיכולוגיה של ה'מרכזניק'
אברהם אבינו זה, מה שמאפיין אותו הוא המיקוד, הדיוק, ההתכוונות אל דבר אחד, אל מרכז אחד שממנו כל שאר המעשים, אל עמוד אחד שכל הדעות המעשים והדיבורים הם רק התענפויות ממנו. זה לא דבר קל. זה מצריך הכרעה אסטרגית! אברהם אבינו, הגם שהוא עמודו של עולם, אינו מתיימר להקיף את כל המציאות, לכלול את הכל, לדעת את הכל. הוא ויתר, כביכול על מקסם הקפת הכל. לכל זה הוא יכול להגיע, בשלוה, בנחת, ואולי בכלל לא - נראה, איך ה' ירצה. אבל על דבר אחד אברהם לא מתפשר, לטעות אחת הוא לא יתמכר - לכוללניות רדודה, לפוסטמודרניזם חלול, עקר, קר ומנוכר כזה שאומר בנונשלאנטיות כמו אינטלגנטית - 'אין מרכז, הכל במרכז, הכל נכון, בכל דבר יש משהו'.
כל זה יכול להיות נכון טוען אברהם אבינו, אבל זה יהיה באמת נכון רק אם במרכז כל מסת הידע, במרכז היקום, בלב כל התובנות תעמוד תובנת היסוד, 'עמוד העולם' - לכן הוא לא מוותר, ולא מתפזר ולא מהמר הוא ממורכז בתובנה ובעשייה שהיא מייצרת שעל כן הוא הולך והולך וקורא בשם ה', וזו לא תובנה תלויית מסורת דתית או פחד קמאי, זהו יסוד ראציונאלי הכרחי, כדברי הרמב"ם בראש ספרו: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון" - וזהו יסודה של החכמה!
הכח לעמוד בניסיון- ולנצח!
כך יובן מאין שאב אברהם את הכח לעמוד בניסיון שהיווה את פסגת חייו הרוחניים - העקידה.
הקריאות בשם ה' בבאר שבע לפני העקידה יחד עם הקריאה בשם ה' בהר המוריה מייד לאחר עקידת האיל 'מחבקות' את הניסיון הנורא לפניו ולאחריו. ככה אברהם ניצח את הסיגים הנשרכים על הענפים, כי כשאתה מהודק אל השורש, אל המרכז של הכל שממנו בא הכל הרי באמת באמת אתה חי את הידיעה ש'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו'.
ומכאן גם להיפוך. כי סחור סחור לכל רוח ילך כל עם, תצעד כל תרבות, תאבד כל אומה - באין לנשמתה מרכז ממנו היא מפריטה את כל תולדותיה, החלטותיה, עקרונותיה, ערכיה ודרכי חינוכה את בניה. לכן, שמע ישראל: ה' אלוקינו - ה' אחד! זהו היסוד, מכאן השאר הוא פירוט, מכאן לשאר יש מקור עמוק, מכאן יש תוכן לכל, מכאן יש נצח למעשים, מכאן יש ניצחון לבורא כל הברואים!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
