ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
הָעֹנֶג וְהַשִּׂמְחָה, הֵם דְּבָרִים מֻכְרָחִים לִהְיוֹת מִתְלַוִּים אֶל כָּל עֵסֶק רוּחָנִי*; רַק כְּשֶׁיִּתְעַנֵּג הָאָדָם וְיִשְׂמַח בְּמַעֲשֵׂה הַטּוֹב וְהַיֹּשֶׁר, אָז יִהְיֶה חָרוּץ לַעֲשׂוֹתָם בְּתַכְלִית שְׁלֵמוּתָם וּלְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ; רַק אָז יִהְיֶה חָל רוּחַ הַשְּׁכִינָה וְזִיו כְּבוֹדָהּ עַל הָאָדָם, כִּי עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ*, וְיַעֲזֹר לוֹ לִהְיוֹת נֶעֱטָר* בְּחוּט שֶׁל חֵן וָחֶסֶד, שֶׁיִּמְצְאוּ מַעֲשָׂיו וּפְעֻלּוֹתָיו גַּם כֵּן חֵן בְּעֵינֵי כָּל הַבְּרִיּוֹת, וְיֵצְאוּ גַּם הֵם בִּדְרָכָיו, וְתִרְבֶּה הַבְּרָכָה וְהַטּוֹבָה בָּעוֹלָם. רַק כְּשֶׁיֵּשׁ עֹנֶג וְשִׂמְחָה פְּנִימִית בַּלֵּב מְצֹרָפִים לְמַעֲשֵׂה הַטּוֹב וְהַצֶּדֶק, אָז הֵם מִתְבַּסְּסִים בָּאָדָם לִהְיוֹת קָבוּעַ בְּדַרְכֵי הָאֵל הַטּוֹב בָּרוּךְ הוּא, וּמִמְּקוֹר נַפְשׁוֹ יִמְצָא מַיִם חַיִּים נוֹזְלִים לְהַשְׂכִּילוֹ וּלְהַדְרִיכוֹ בְּאָרְחוֹת חַיִּים. כָּל פְּעֻלּוֹת רְגָשׁוֹת וּמַחְשָׁבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת מִצַּד הֶכְרֵחַ וּמוּעָקָה, בֵּין שֶׁתִּהְיֶה הַמּוּעָקָה חָמְרִית אוֹ רוּחָנִית אֵינָם בְּתַכְלִית שְׁלֵמוּתָם, וְהֵם אֵינָם בָּאִים כִּי-אִם כְּדֵי לְהַעֲמִיד אֶת הָאָדָם עַל הַמַּצָּב הַמּוּסָרִי הַנָּכוֹן, שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ שָׂמֵחַ וּמִתְעַנֵּג בַּעֲשׂוֹת הַטּוֹב, וּבְהִנָּזְרוֹ* מִן הָרַע וְהַכִּעוּר תָּגֵל נַפְשׁוֹ וְיִשְׂמַח כְּבוֹדוֹ.
שלוש המערכות בתקופת הלימוד
עַל שְׂדֵי הַפְּעֻלּוֹת* יִתְגַּלֶּה הָאוֹר הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁל חֶדְוַת אֵל* וְשֹׂבַע שְׂמָחוֹת*, בִּתְקוּפָה* יוֹתֵר מְאֻחֶרֶת, בֵּין בְּחַיֵּי הַכְּלָל בֵּין בְּחַיֵּי הַפְּרָט. אֲבָל הַתְּקוּפָה הַמַּכְשֶׁרֶת אֶת הָעֹנֶג וְהַשִּׂמְחָה לָבֹא אֶל חוּג הַפְּעֻלּוֹת, לְהַזִּיל עָלָיו טַלְלֵי שָׂשׂוֹן וְאוֹר וְגִילָה פְּנִימִית, הִיא תְּקוּפַת הַלִּמּוּד בִּשְׁלֹשֶׁת מַעַרְכוֹתָיו, הַדִּבּוּר, הַשִּׁנּוּן, הַהִגָּיוֹן, שֶׁהֵם הַגִּרְסָא, הַהֲבָנָה, הַחִדּוּשׁ, שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְבָּרֵךְ כָּרָאוּי, לְהָבִיא אֶת אוֹרָם יָפֶה בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם פְּנִימָה וּלְעַטְּרֵהוּ עֹז וְהָדָר גַּם מִחוּצָה לוֹ*, כִּי-אִם כְּשֶׁיְּצֹרַף עִמָּם הָעֹנֶג וְהַשִּׂמְחָה, שֶׁרַק אָז "יְדַבֵּר בָּם לִשְׁמָם". רַק לִמּוּד הַתּוֹרָה לִשְׁמָהּ וְהַהִתְעַלְּסוּת בְּאַהֲבָתָהּ תָּבִיא אֶת כָּל הַתּוֹצָאוֹת הַטּוֹבוֹת הַבָּאוֹת מֵאוֹרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
68 - אמונה חלק ח'
69 - אמונה חלק ט'
70 - לימוד שבועי באמונה י- ט"ז סיוון תשע"ז
טען עוד
הַמָּזוֹן הַחָמְרִי, גַּם הוּא מְצֹרָף הוּא* בְּהַשְׁלָמַת פְּעֻלּוֹתָיו, עִם הַטַּעַם הַטּוֹב, הָרֵיחַ הֶעָדִין וְצָהֳלָת הַנֶּפֶשׁ הַמַּכְשִׁיר אֶת כֹּחַ הַחַיִּים לְהִתְרַחֵב וּלְהִתְעַלֶּה. וְקַל-וָחֹמֶר הַדְּבָרִים בַּמָּזוֹן הָרוּחָנִי, מְזוֹן הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת*, הַחוֹשֶׁבֶת, הַמְצַיֶּרֶת וּמַרְגֶּשֶׁת, שֶׁהָעֹנֶג הָרוּחָנִי, וְהַשִּׂמְחָה הַשּׁוֹקֵטָה הַפְּנִימִית, הִיא עֶצֶם יְסוֹד חַיֶּיהָ*.
(עקבי הצאן, העונג והשמחה)
______________________
כִּי עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ – ועל כן צריך חריצות ושמחה. נֶעֱטָר – מסובב. וּבְהִנָּזְרוֹ – בפרישתו. עַל שְׂדֵי הַפְּעֻלּוֹת – בעולם המעשי. חֶדְוַת אֵ-ל – החדווה בעשיית מצוה אלוהית. וְשֹׂבַע שְׂמָחוֹת – שובע של שמחות. בִּתְקוּפָה – בשלב. מִחוּצָה לוֹ – מחוץ לעולם הפנימי שבנפש, כלומר בעולם הפעולות והעשייה. מְצֹרָף הוּא וכו' – בשביל שיועיל לגוף ולנפש בשלמות, צריך שיצורף אליו. הַמַּשְׂכֶּלֶת – המשכילה. עֶצֶם יְסוֹד חַיֶּיהָ – במהותה.
ביאורים
הפסקה שלפנינו עוסקת בעיקר בשמחה, אך מכיוון שעיקר ענייננו הוא להבין את יחסו של הרב קוק ללימוד האמונה, נתרכז בסיום הפסקה, שייתכן אף שהיא המטרה שלשמה כתב הרב קוק את הדברים: לימוד האמונה צריך להילמד מתוך שמחה . מדוע זה כך?
לשמחה יש משמעות רבה באיכות הפעולה שאנו מבצעים. הרבה מהפעולות היום-יומיות שלנו הן דברים שאנו מוכרחים לעשות אותם, אך יש פעולות שאנו עושים בשמחה ויש פעולות שאנו עושים כהרגל, ולעיתים אף בקושי. לדוגמה – אינו דומה אדם רעב שניגש לאכול, לאדם שצריך לקום מוקדם בבוקר לעבודה, אף שיש צד של הכרח בשתי הפעולות הללו. ההבדל נעוץ ברצון – כאשר אדם מבצע את הפעולה מתוך רצון פנימי, הוא מבצע אותו בשמחה.
כדי שאדם יתקדם ויתעלה, צריכים מעשיו הרוחניים לנבוע מתוך רצון פנימי – וממילא הם יהיו מלווים בשמחה. השמחה נותנת כוח המשכיות, ונותנת אנרגיה להוסיף ולהגדיל את קומתו הרוחנית של האדם. בנוסף, בצורה כזו פעולותיו אינן משאירות רושם של מועקה על סביבתו, אלא להיפך – הן מרוממות גם את הסובב אותו.
כיצד מגיעים לשמחה בעבודת ה'? מנין אפשר לשאוב כוחות לרצון פנימי זה? הרב קוק מלמד אותנו שהדרך לכך היא דווקא באמצעות לימוד תורה לשמה, מתוך שמחה וחיבור, כפי שאומר המדרש, ש"ואהבת את ה' אלהיך" מגיע באמצעות "ודברת בם" [ספרי דברים, פרשת ואתחנן, לג]. התורה מבטאת את רצון ה' - כל עניינה של התורה הוא גילוי רצונו של ה' במציאות. כאשר אנו לומדים תורה, היא מרוממת את הרצון שלנו ומגלה את הרצון האלוהי בתוכנו. ממילא, כאשר יהיה הרצון האלוהי טבוע בנו, נשמח בכל מה שהוא עבודת ה' – מילוי רצונו.
לסיום, מגיע הרב קוק לענייני אמונה. הוא לוקח דוגמה מעולם החול – אנו יודעים שהאוכל הוא עניין קיומי לאדם, אך הקב"ה יצר את הבריאה כך שאדם ייהנה מהמאכל, דווקא משום שהוא קיומי בעבורו. אחרת, עלול האדם למאוס באוכל ולגרום לעצמו חלישות ואף מוות. כך גם בעולם הרוחני, ככל שהתפקיד קיומי ומוכרח יותר, כך גם מובנית ההנאה באותו הדבר. לימוד אמונה הוא הכרחי – עניינה של האמונה הוא לגלות את העולם הרוחני-האלוהי – בתוכנו . ליצור חיבור עמוק בינינו לבין ה'. אז יתענג האדם על ה' בצורה מלאה – כיוון שלימוד זה הוא הכרחי, ההנאה בו היא לעילא ולעילא.
הרחבות
לישרי לב – שמחה
הָעֹנֶג וְהַשִּׂמְחָה, הֵם דְּבָרִים מֻכְרָחִים לִהְיוֹת מִתְלַוִּים אֶל כָּל עֵסֶק רוּחָנִי. עבודת ה' בשמחה נעשית מתוך זהות פנימית. במקום אחר עומד הרב קוק על שתי מדרגות בעבודת ה': "שתי המדרגות הידועות של הישר והכובש . כשם שהיחיד בשעה שהוא עדיין לא עלה עד מרום פסגת המוסר הגמור, בשעה שבטבעו עוד לא נחקק יפה החותם של הצדק והטוב, אז דרכו הישרה קשה עליו, הוא צריך למלחמות על כל צעד והוא מוכרח להדוך (=לדחוק) את כוחותיו הרעים, לכבשם ולבטלם לפעמים. אבל זה איננו דרך האורה עדיין, כי כאשר יוסף לקח וישתמש באורה של תורה מצורף עם המאור השכלי והנטייה הטבעית שבלב הישר והתמים שהתעורר יפה, אז ימצא כי הוא איננו צריך להיות כל כך בעל מלחמות..." [מאמר הדור, עמ' קיב]. הרב קוק ממשיך ומסביר שבדור הגאולה מתעורר צורך פנימי לקיים את התורה דווקא מתוך זהות, ולא בדרך של התגברות: "כנסת ישראל התנערה לתחיה, ביחש להרצון של הדור הצעיר. הכוחות נתעוררו בתעורה נפלאה ומתמהת. אין בשום אופן אפשרות להכניעם בדרך כבישה, כי אם לרוממם ולשגבם" [שם, עמ' קיד]. על פי עיקרון זה מסביר הרב קוק את הפסוק "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה": לעומת הצדיקים, הכובשים את יצרם, ואינם פוגשים את האהבה והשמחה עד שיקבלו את שכר עבודתם – הישרים זוכים לשמוח כבר בעולם הזה: "לישרי לב, שישרו רצונם כרצונו של ה' יתברך שהוא נמשך לו מרוממות כבוד גדלו, הם משיגים בנפשם עצם השמחה... והם רואים עולמם בחייהם" [עולת ראיה ב, עמ' יז].
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך ללמוד גמרא?
'לדוד ה' אורי וישעי' מה הקשר לאלול?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
האם מותר לפנות למקובלים?
מהו הסוד של פורים בשנה מעוברת?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך ללמוד אמונה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מדוע ראש השנה זכה להיות שני ימים וכיצד מתנהלים בחג כזה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
