בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

מוסיפים על הקודש

עיקר זמן השבת מהשקיעה עד צאת הכוכבים; מצווה להוסיף מהחול על הקודש בכניסת השבת וביציאתה; המנהגים השונים בעניין קבלת השבת בכניסתה; מנהג הנשים לקבל שבת בהדלקת נרות; מנהג הגברים בעניין תוספת שבת, וכיצד לנהוג כשתפילת מנחה מתאחרת.

undefined

הרב אליעזר מלמד

אייר תשס"ה
5 דק' קריאה
זמן השבת
בכל ענייני התורה הלילה קודם ליום, שנאמר בפרשת הבריאה: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", כלומר היממה מתחילה בלילה. וכן לגבי השבת - היממה השביעית בשבוע מתחילה בלילה. אלא שישנה שאלה גדולה, מתי בדיוק מתחיל הלילה? האם בעת שהחמה שוקעת ונעלמת מעינינו ('שקיעת החמה') או מעת שנעשה חושך ושלושה כוכבים בגודל בינוני נראים ברקיע ('צאת הכוכבים'). במלים אחרות, האם היום והלילה מוגדרים על פי השמש או על פי האור. ובין זמן שקיעת החמה לזמן צאת הכוכבים יש הפרש של כ-18 עד 25 דקות.

לספק זה אין הכרעה, ולכן כל הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, הנקרא "בין השמשות", נחשב כזמן שהוא ספק יום ספק לילה. וכיוון שמצוות השבת היא מן התורה, יש להחמיר, כפי הכלל המפורסם: "ספיקא דאורייתא לחומרא". לכן למעשה השבת נכנסת בשקיעת החמה ויוצאת למחרת בצאת הכוכבים.

מצוות תוספת שבת
למרות שמצד הקדושה הקבועה של השבת רק היום השביעי נתקדש, מכל מקום צוותה אותנו התורה שנוסיף מעט מהחול על הקודש, ונקבל אנחנו על עצמנו את קדושת השבת מעט קודם, בדקות האחרונות של יום שישי, וכך נוסיף מן החול אל הקודש. וכן לגבי צאת השבת, למרות שמצד קדושת השבת מעת שנסתיים היום השביעי נסתיימה השבת, נצטווינו להמשיך על עצמנו את קדושת השבת למשך עוד זמן מה במוצאי שבת (שו"ע רסא, ב. וכתב בבאוה"ל שלדעת רוב הפוסקים מצוות תוספת שבת היא מן התורה).

על ידי תוספת שבת אנו מראים שהשבת חביבה עלינו מאוד, עד שהננו יוצאים לקראתה ומקבלים אותה עוד לפני כניסתה, ומלווים אותה ביציאתה. כמו אורח יקר שיוצאים לקראתו בכניסתו ומלווים אותו מעט בצאתו לדרך.

מצוות תוספת שבת מלמדת אותנו שאין ניתוק גמור בין ימות החול לשבת, שהנה כמה דקות של חול מתקדשות ונעשות לדקות של שבת. ומדקות אלו ניתן ללמוד איך בעצם כל שאיפתו של החול אינה אלא להתקשר אל הקודש, ותפקידנו לקדש את החול ולהשתמש בו כבסיס והכנה לקדושה.

זמן כניסת השבת למעשה
כפי שלמדנו, השבת מתחילה עם שקיעת החמה, ונצטווינו להוסיף מהחול על הקודש ולקבל את השבת עוד לפני שקיעת החמה. ונהגו כל ישראל להוסיף לפחות עשרים דקות מהחול על הקודש, וזהו זמן כניסת השבת והדלקת נרות שמצוין בלוחות השנה. למעשה, מנהג תל אביב ורוב ערי הארץ לקבל את השבת עשרים דקות לפני השקיעה. ומנהג ירושלים ופתח תקווה הוא המהודר ביותר, ולפיו מקבלים את השבת ארבעים דקות לפני השקיעה. וישנו מנהג ביניים, שמצד אחד אינו מסתפק בתוספת השבת הקטנה כפי מנהג תל אביב, ומאידך אינו כמנהג המהודר של ירושלים. וזהו מנהג חיפה, שם נהגו לקבל את השבת שלושים דקות לפני השקיעה. וכך נוהגים באזור השומרון על פי הדרכת הרב האיתן זצ"ל (נכדו של הגאון רבי משולם ראטה זצ"ל).

להיזהר שלא לאחר את זמן הדלקת הנרות
ויש להיזהר מאוד שלא לאחר ולהדליק אחר הזמן שמצוין בלוחות, כל אחד לפי מנהג מקומו. ואף שבדיעבד גם בהוספת דקות ספורות לפני השקיעה אפשר לקיים את מצוות תוספת שבת, מכל מקום נכון לקיים את מצוות תוספת שבת כראוי, ולקבל את השבת בזמן שקבוע בלוחות. ויותר מזה: לכל מצווה יש סייג, וכאשר עוברים על הסייג, עלולים להגיע בסוף לפריצת הגבול של המצווה עצמה. ועל כן צריכים להיזהר מאוד בשמירת הזמן שנקבע לכניסת השבת.

ואמרו חכמים (שבת י, ב): "אמר הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם". ומבארים חכמים, שביקש הקב"ה ממשה שיודיע לישראל את ערכה הגדול של השבת, כדי שיידעו להוקיר את המתנה היקרה שנתן להם ה'.

וכאשר עומדים לקבל מתנה יקרה רגילים להתכונן כראוי, ומזדרזים לקבלה בהקדם. וכן לגבי השבת, יש להזדרז לקבל את השבת עוד לפני הזמן שכתוב בלוחות, ולכל הפחות שלא לאחר אפילו בדקה אחת אחר הזמן שכתוב בלוחות. קל וחומר בימות הקיץ, שהשבת נכנסת בשעה מאוחרת, וכיצד נתנצל על כך שלא הזדרזנו לקבל את השבת בזמן.

וידוע שלפני כניסת השבת היצר הרע מתגבר לדחות את קדושת השבת מלבוא. וכן מסופר בתלמוד (גיטין נב, א) על אותו זוג שבכל ערב שבת היו מתקוטטים (הפוך משבת קודש שעושה שלום). הזדמן לשם רבי מאיר, ושלוש פעמים התעכב בביתם בערב שבת עד שעשה ביניהם שלום. ולאחר שעשו שלום, שמע את השטן אומר: ווי לי שגורשתי מזה הבית.

גבול קדושת הזמן וקדושת הארץ
שמעתי סברה מעניינת, שקשורה לענייני דיומא, שיש קשר בין גבול קדושת הזמן לגבול קדושת הארץ. וכאשר לא מקפידים על גבול קדושת זמן השבת, ומאחרים לקבלה, גם גבול קדושת הארץ נפרץ.

וכן מצינו שאמרו חכמים שאם באו גויים לגנוב אפילו קש ותבן מעיירות שליד גבול ישראל, יש לצאת נגדם למלחמה, כדי להציל אפילו דבר זול כמו קש ותבן. והסיבה, מפני שאם נוותר לגויים על קש ותבן בעיירות שליד הגבול, סוף שיבואו להרוג נפשות. נמצא שההגנה על קש ותבן היא הגנה על נפשות. וכן צריך להקפיד על הדקות הסמוכות לזמן המצוין בלוחות, שהן כמו קש ותבן, שכאשר מוותרים עליהן, סוף שאין מקיימים את מצוות תוספת שבת, ולבסוף אף מגיעים לחילול שבת ממש.

וכן נאמר (ויקרא יט, ל; כו, ב): "את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'". ושיא קדושת המקום הוא קדושת המקדש, וקדושתו כרוכה בשמירת שבת.

מנהג נשים לקבל שבת בהדלקת נרות
מנהג הנשים לקבל את השבת בעת הדלקת הנרות, שאז הן מברכות "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של שבת", וכיוון שמזכירות את השבת מתכוונות לקבלה, ובזה מקיימות מצוות תוספת שבת. לדעת רוב הפוסקים, מעיקר הדין יכולה אם תרצה להתנות בליבה שאינה מקבלת שבת בהדלקת נרות, ויהיה מותר לה להמשיך לעשות מלאכות אחר הדלקת נרות. אבל אין לנהוג כך, ראשית, מפני שיש סוברים שתנאי אינו מועיל כאן, וכיוון שהדליקה נרות שבת, קיבלה את השבת ואסור לה לעשות אחר כך מלאכה. ושנית, שאם לא תקבל את השבת בעת הדלקת נרות כמנהג כל הנשים, יש חשש שמא תשכח אח"כ לקבל תוספת שבת (שו"ע רסג, י; שש"כ מג, כד; ילקוט יוסף רסג, מד).

אימתי מקבלים הגברים את השבת
הגברים נוהגים לקבל את השבת בדיבור, באמירת "בואי כלה שבת המלכה". בעבר היו מקדימים להתפלל קבלת שבת, והיו מגיעים לומר את הפיוט "לכה דודי" כעשרים דקות לפני שקיעת החמה, ובאמירת "בואי כלה שבת המלכה" היו מקבלים את השבת.

כיום בבתי כנסת רבים אין מספיקים לומר "לכה דודי" לפני השקיעה. וכדי לקיים מצוות תוספת שבת למהדרין צריך להתחיל להתפלל תפילת מנחה כשלושים דקות לפני השקיעה, ומיד לאחר סיומה, יכריז הגבאי "בואי כלה שבת המלכה", ובזה יקבלו כולם את השבת ויקיימו את מצוות תוספת שבת. ואם הגבאי אינו מכריז, צריך כל יחיד לומר לעצמו: "בואי כלה שבת המלכה", או: "הנני מקבל על עצמי קדושת שבת".

וזוהי המעלה הגדולה במנהג ירושלים, שכיוון שמדליקים נרות ארבעים דקות לפני השקיעה, מספיקים להתחיל מנחה בבית הכנסת שלושים דקות לפני השקיעה, ומקבלים את השבת כרבע שעה ואף יותר לפני השקיעה.

ובמקומות אחרים, שבהם זמן הדלקת נרות שלושים או עשרים דקות לפני השקיעה, רצוי שהגברים יילכו לבית הכנסת לפני הדלקת נרות, כדי שיספיקו לסיים תפילת מנחה כעשר דקות לפני השקיעה.


מה הדין כאשר מסיימים תפילת מנחה סמוך לשקיעה
בבתי כנסת רבים מתפללים תפילת מנחה סמוך לשקיעה, ואם יכריזו "בואי כלה שבת המלכה" אחר תפילת מנחה, נמצא שפעמים רבות יקבלו את השבת אחר השקיעה, ולא יקיימו את מצוות תוספת שבת.

לפיכך עליהם לקבל את השבת לפני תפילת מנחה. ואף שקיבלו את השבת ואסורים בעשיית מלאכה - לדעת כמה פוסקים עדיין מותר להם להתפלל תפילת מנחה של חול (ציץ אליעזר יג, מב). ויש אומרים שלא יקבלו את השבת בפה במפורש, כי אם יקבלו במפורש שוב לא יוכלו להתפלל מנחה של חול, אלא רק יקבלו על עצמם בלב להימנע מעשיית מלאכה, ובזה יקיימו את מצוות תוספת שבת, ומאידך יוכלו להתפלל מנחה של חול (לווית חן ו, מנוחת אהבה ח"א ה, ו).

אבל לכתחילה יש להתפלל מנחה לפחות עשרים דקות לפני השקיעה, ואח"כ לקבל תוספת שבת, מפני שלדעת בעל המשנה ברורה (רסג, מג), אם קיבלו את השבת לפני מנחה, שוב אינם יכולים להתפלל תפילת מנחה של חול, אלא עליהם להתפלל ערבית של שבת ולהתפלל אחריה עוד פעם ערבית של שבת לתשלומי מנחה.

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il