בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • אורות התשובה
לחץ להקדשת שיעור זה
ט אב תשע"ז

אורות התשובה פרק ד' ט'

כיצד עם ישראל ישוב לקיים את התורה? עד לפני מספר שנים היו כל היהודים מאמינים ודתיים עד שהגיעה תקופה בה הכפירה פרצה וגרמה צער ועלבון גדול למסורת היקרה לנו. הרב קוק מחדש שדווקא מתוך צער זה יוכל החופש הפנימי לבא לידי ביטוי וממנו לבסוף תצמח הישועה.

undefined

בשביל הנשמה

ט אב תשע"ז
4 דק' קריאה
עלבון הרוח
ט. מִצְּדָדִים שׁוֹנִים תָּבוֹא וְתִתְגַּלֶּה הַתְּשׁוּבָה. אֶחָד מְיֻחָד מִצְּדָדֶיהָ אֵלֶּה יִהְיֶה הַצַּעַר עַל הָעֶלְבּוֹן• שֶׁנֶּעֱלַב הָרוּחַ הַגָּדוֹל* הָאָצוּר בְּכָל מַה שֶּׁהִנְחִילוּנוּ אֲבוֹתֵינוּ•, שֶׁאֵין שִׁעוּר לְעֻזּוֹ וּכְבוֹדוֹ. וְהָרוּחַ הַגָּדוֹל מְקוֹרוֹ מְקוֹר חַיִּים, הַמָּקוֹר הָאֱלֹהִי הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוֹלֵךְ וְנִמְשַָׁךְ מִדּוֹר דּוֹר, וּכְשֶׁמְּשִׂימִים אֵלָיו לֵב הֲלֹא מוֹצְאִים בּוֹ הַכֹּל, כָּל חֶמְדָּה וְכָל תִּפְאָרָה, וְהַחֹשֶׁךְ הַכַּפְרָנִי• גָּרַם לְהִתָּלֵשׁ מִקֶּרֶן בֶּן שֶׁמֶן זֶה, וְלִתְעוֹת בִּשְׂדוֹת זָרִים, שֶׁאֵין בָּהֶם לְשַׁד וְחַיִּים בַּעֲדֵנוּ כְּלָל.
התפרצות הצער תוציא לחופשי
הַצַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה יִתְפָּרֵץ בְּעֹז, וְיִלָּוֶה אֵלָיו כֹּחַ שֶׁל יִשּׁוּב הַדַּעַת וּמְתִינוּת, לָדַעַת גַּם כֵּן מַה שֶּׁיֵּשׁ לְהָבֵר• מִתּוֹךְ כָּל דַּרְכֵי הַתְּעִיָּה* אֲשֶׁר נִכְשְׁלוּ בָּהֶם. חֹפֶשׁ הַקֹּדֶשׁ הַפְּנִימִי שֶׁבַּנְּשָׁמָה יֵצֵא מִמַּאֲסָרוֹ, וּבְצִמָּאוֹן עַז יָחֵל כָּל רוּחַ עֵר לִשְׁאֹב וְלִשְׁתּוֹת לִרְוָיָה מֵאוֹתוֹ מְקוֹר הַחַיִּים הָעֶלְיוֹן•. וְהַדֵּעָה וְהָרֶגֶשׁ, וְטַעַם הַחַיִּים, הַשְׁקָפַת הָעוֹלָם• וְחֵפֶץ הַתְּחִיָּה הַלְּאֻמִּית, תִּקּוּן פְּגָמֵי הַנְּשָׁמָה וְהִתְעַצְּמוּת הָעֹז הַגּוּפָנִי, הַסִּדּוּר הַמְּדִינִי וְחֶמְדַּת הַחֲבוּרָה בְּאָרְחוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ וְסַבְלָנוּת הֲגוּנָה בְּיַחַד עִם קִנְאָה חַיָּה• נֶגֶד כָּל מְתֹעָב וָרָע, נֶגֶד כָּל דֹּפִי וְכִעוּר, וּמְסִירוּת נֶפֶשׁ פְּנִימִית בְּעַד כָּל הָאֶמְצָעִים שֶׁהַטּוֹב הַכְּלָלִי הָעֶלְיוֹן מוֹפִיעַ וְיוּכַל לְהוֹפִיעַ עַל יָדָם - כָּל אֵלֶּה יִוָּלְדוּ וְיִתְגַּלּוּ אָז בַּחֲטִיבָה אַחַת, אֲשֶׁר לְתָמְכָם צְרִיכִים אָנוּ עַל יְדֵי הַכְשָׁרַת הַלְּבָבוֹת לְאוֹרָהּ שֶׁל תּוֹרָה הָאֲמִתִּי הַפְּנִימִי, רָזֵי תּוֹרָה, אֲשֶׁר עַל פִּי הַהַשְׁפָּעוֹת, שֶׁהִשְׁפִּיעוּ• עַל אֵלֶּה אֲשֶׁר דָּבְקוּ בָּהֶם בְּלֹא הַהֶכְשֵׁר הָרָאוּי, כָּל–כָּךְ רַבּוּ הַמְנַכְּרִים אוֹתָם וְהַמַּלְעִיבִים בָּהֶם.
מאסון העולם תצמח הישועה
דַּוְקָא מֵאוֹר חַיִּים זֶה, אֲשֶׁר הַשְׁפָּעוֹת בִּלְתִּי מֻכְשָׁרוֹת אֵלֶּה מַצְמִיחוֹת מִמֶּנּוּ סַכָּנַת וַאֲסוֹן הָעוֹלָם - דַּוְקָא מִמֶּנּוּ תִּצְמַח יְשׁוּעָתוֹ, יְשׁוּעַת עוֹלָמִים שֶׁלּוֹ, הוֹפָעַת אוֹר הַטּוֹב הָעֶלְיוֹן לְהַחֲיוֹת עַל יָדוֹ אֶת הַכְּלָל וְאֶת הַפְּרָט, לְהָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת וּלְהָסִיר חֶרְפַּת עַם ד' מֵעַל כָּל הָאָרֶץ.

___________________________
הָעֶלְבּוֹן - מעזיבתנו את התורה. מַה שֶּׁהִנְחִילוּנוּ אֲבוֹתֵינוּ - המסורת של עם ישראל. וְהַחֹשֶׁךְ הַכַּפְרָנִי - הכפירה. לְהָבֵר - לברור. מְקוֹר הַחַיִּים הָעֶלְיוֹן - התורה ומסורת ישראל. הַשְׁקָפַת הָעוֹלָם - השקפה אוניברסלית. וְסַבְלָנוּת הֲגוּנָה בְּיַחַד עִם קִנְאָה חַיָּה - סובלנות יחד עם ביקורת. הַהַשְׁפָּעוֹת, שֶׁהִשְׁפִּיעוּ - רזי תורה.


ביאורים
לאדם הרגיל בשמירת תורה ומצוות, יש הערכה וכבוד רב כלפי האמונה, המסורת וקיום המצוות. גם לאחר תקופת משבר רוחני שבה הוא נכנע ליצריו וחטא, נשמר בתוכו היחס החיובי הבסיסי לתורת ה'. החשיבות שהוא רוחש כלפי דבר ה' אינה נפגמת, למרות שבאופן מעשי הוא מתרחק ממנה מדי פעם. זהו עוגן שמסוגל להחזיר אותו לדרך הישר, ולאחר הניתוק הממושך להביא אותו לתשובה. אולם בדור האחרון נפל דבר בישראל. קמה תנועה חדשה שכופרת בכל היקר והקדוש לעם ישראל, וחדלה מלראות בתורה ובמצוות דברי ערך בעלי חשיבות. היחס הנפשי שהשתנה בעקבות ה'כפירה' הביא לתופעה רחבה של מרידה ופריקת עול רוחנית. למרות שעל פני השטח ההשלכות של זרם הכפירה הן הרסניות, יש ביסודה גרעין חיובי. בשורש של המחשבה הכפרנית יש תחושה ש'כבוד' זו סיבה מאוד שולית לבנות עליה את כל האמונה ועבודת ה'. היא מרגישה, גם אם לא באופן מודע, שבחיבור של הנפש אל מקורה יש משהו הרבה יותר עמוק ומחיה מאשר גינוני הערכה. היא רוצה תורה שממלאת אותה חיים ומעניקה לה משמעות וערכים, ולא רק טקסים דתיים לשם כבוד. אלא שבינתיים, היא לא יודעת לבטא את השאיפות שלה בצורה חיובית אלא שלילית. היא בעצמה עוד לא יודעת בדיוק מה היא מחפשת, אבל היא בטוחה שמה שיש לעולם הדתי כרגע להציע לה מזלזל בציפיות שלה, ולכן היא בועטת ורומסת בגסות. במקום האמונה והמסורת, הכפירה מתיימרת להציב אלטרנטיבה שתמלא את חיי העם היהודי בתוכן חדש, ותעצב לו זהות עדכנית. הרב קוק מחנך אותנו לנתח תהליכי עומק, ולהבחין בתרומה החיובית שתעניק דווקא הכפירה לעולם התורה, בטווח הרחוק. לכן, מתבקש, שהשלב הבא יהיה ההתפכחות מהאשליה של 'העם החדש', וצימאון הולך וגובר למסורת היהודית עתיקת היומין. העם בכללו ירגיש שניתקו אותו ממקור חייו, ולולא התורה הוא לא מוצא סיפוק ושלמות. תחושת החיסרון והריקנות תעורר את העם לתשובה ולנהירה חדשה אל תורת ה'. לאחר מסע הייסורים שעבר, הוא ישכיל לברור את האוכל מן הפסולת ולהפריד בין התביעה לגדלות רוחנית, לבין המסקנה המעשית השגויה שהובילה אותו לריחוק מהתורה. הוא יגלה שהוא חפץ בתורה שמרחיבה את החיים ומשכללת אותם, ולכן הוא מאס בתורה שנובעת מהשפה ולחוץ מסיבות של 'כבוד'. התשובה החדשה, תשלב בטבעיות את האמונה ואת יראת השמיים עם הציונות ועם ההשתדלות המעשית לגאולה לאומית; את ההקפדה על קלה כבחמורה עם העצמת כוחות הגוף ועם פיתוח אינטליגנציה שכלית ורגשית.

הרחבות

* תשובה מצד כבוד האומה
שֶׁנֶּעֱלַב הָרוּחַ הַגָּדוֹל. הרב קוק מתאר שאחד הגורמים לתשובה הוא הרגש הטבעי הרוצה בכבוד האומה. רגש זה לא מוכן להשלים עם המציאות הרוחנית השפלה בה נמצאת האומה אלא שואף להחזרת עטרה ליושנה. מתוך הכרת רגש זה, מדריך הרב צבי יהודה שהשלב הראשון בחינוך הדור שהתרחק מתורה צריך להיות החינוך ל'כבוד הדת'. וכן הוא כותב:
"אין שום אדם מישראל יכול לסלק את עצמו מכל מה שנוגע לכבודה של דת ישראל, שאיך שיהיה (אף אם יהיה) נשקע בדעות זרות ורחוקות הלא בתור בן לאומה הוא חיב בכבודה (של האומה)". ייחודו של עם ישראל מתבטא בתורה, על כן כבוד האומה מכריח גם את כבוד הדת. אחרי שהאדם מגיע לכבוד האומה, ניתן להמשיך את המהלך החינוכי: אהבת האומה, לימוד התורה וקיומה. (תוספות לאורות התשובה, ח - פרקי התקרבות של הדור. נדפס בסוף אורות התשובה של אור עציון).
*ללמוד מהכל
לָדַעַת גַּם כֵּן מַה שֶּׁיֵּשׁ לְהָבֵר מִתּוֹךְ כָּל דַּרְכֵי הַתְּעִיָּה. בתהליך התשובה לא צריך ל'שרוף' את כל העבר, אלא יש דברים שניתן ללמוד אף מהדרכים הטועות. וכן כתב בספר מאור ושמש "אדם אשר יראת ה' בוער בלבו כגחלי אש – יוכל ללמוד מכל הדברים שבעולם עבדות ה', ואפילו בִּדְבַר - חִיצוֹנִיּוּת והוא מוציא הפנימיות ממנו, כדאמרינן בגמרא [חגיגה טו:] רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק" [במדבר פרשת מסעי]. אולם, כדי שניתן יהיה לברור את הטוב מהרע, יש קודם לדעת להבדיל בין הטוב לרע.

שאלות לדיון

א. הרב קוק מדבר כאן על "הרוח הגדול שהנחילו לנו אבותינו", מהו תוכן אותו הרוח?
ב. מדוע הכפירה מוגדרת כ'חושך'?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il