בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • לך לך
לחץ להקדשת שיעור זה

בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?

undefined

הרב יוסף צבי רימון

חשוון תשע"ח
3 דק' קריאה
בפרשת השבוע אומר הקב"ה לאברהם שהוא ייתן לו את הארץ. אברהם שואל על כך (טו, ח):

בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה.

דברי אברהם מאוד קשים. האם אברהם מפקפק בהבטחתו של הקב"ה? הגמרא (נדרים לב.) אומרת על כך דברים קשים:

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? … שמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנא': 'במה אדע כי אירשנה'.

לדברי הגמרא אברהם נענש בעקבות פקפוק זה באמונה, ולכן השתעבד עם ישראל במצרים.

אולם, דברים אלו קשים, שהרי שני פסוקים קודם לכן, ראינו את אמונתו האדירה של אברהם. אברהם זקן בא בימים, הקב"ה מבטיח לו "וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ", ועל הבטחה זו מעיד הכתוב שאברהם האמין בצורה מלאה:

וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה.

ואכן, הגמרא (מגילה לא:) מבארת את הפסוק "במה אידע כי אירשנה" בדרך אחרת:

ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? – אמר לו: לאו. – אמר לפניו: רבונו של עולם, במה אדע? – אמר לו: קחה לי עגלה משלשת וגו'.

אברהם לא פקפק באמונה בקב"ה! אברהם חשש שמא עם ישראל יחטא וממילא יפסיד את ארץ ישראל. לכן שאל "במה אדע". כיצד אדע שעם ישראל יזכה לארץ ישראל?

לפי זה החלוקה בין הדברים היא בכך שכאשר ההבטחה הייתה על הזרע, אברהם היה בטוח בקיום ההבטחה מפני שדבר זה תלוי בקב"ה לבדו! אולם, כאשר ההבטחה הייתה על ירושת ארץ ישראל, הרי שאברהם יודע שירושת ארץ ישראל תלויה במעשי עם ישראל, וממילא הוא חושש. אברהם יודע, שחלילה אם ישראל חוטאים הארץ עשויה להקיא אותם: "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (ויקרא יח, כח).

ומה היא תשובתו של הקב"ה?

לא ניכנס כעת לכל הפרטים של חזון ברית בין הבתרים, אבל דבר אחד ברור: הקב"ה כורת ברית עם אברהם ובכך הוא אומר לו שאמנם עם ישראל יחטא ואף יִגְלה וייענש, אולם, עם ישראל עתיד לחזור לארץ: "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה". ישנה ברית בין עם ישראל לקב"ה, וברית זו נשארת תמיד. גם אם עם ישראל חוטא, בסופו של דבר הוא ישוב לארץ.[1]

גם בגמרא במגילה (שם) מבואר שנחמתו של הקב"ה הייתה שעם ישראל יוכלו להקריב קרבנות או לומר סדר קרבנות והקב"ה סולח להם:

אמר לפניו: רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? – אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם.

וניתן להוסיף עוד. אין באמת סתירה בין "והאמין בה' ", ובין "במה אדע כי אירשנה". גם אדם המאמין באמונה שלמה, חש לעתים בקשיים. לעתים, אדם יכול להיות חסר אונים ולומר "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי". אולם, מיד אחר כך הוא יודע לומר "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ"!

[1] באופן פשוט עם ישראל ישוב לארץ, ברגע שהאמורים יהיו רוויים בחטאים ולא יהיו זכאים להיות בארץ. אולם, ניתן לדרוש "ודור רביעי ישובו הנה" – עם ישראל עתיד לשוב לקב"ה, לשוב בתשובה, וממילא לחזור לארץ (והדבר תלוי אולי במחלוקת האמוראים האם עם ישראל ייגאל בכל מקרה, או שיעשו תשובה וייגאלו).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il