ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
הראה רבי נפתלי לרבי צבי אלימלך כוס אחת, שעמדה על שולחנו, ואמר: "בכל דבר שנמצא בעולם, רק החיות דקדושה שיש בו היא המקיימת אותו, ובהיפרד החיות יתבטל הדבר. הלא רואה כבודו הכוס שעומדת על השולחן, והנה יש בכוחנו להוציא החיות ממנה ותהיה כעפר ממש".
כשסיים רבי נפתלי את דבריו, מיד התפוררה הכוס והפכה לעפר. נבהל רבי צבי אלימלך, כי הבין שרבי נפתלי רוצה לרמוז לו, שבכוחו ליטול גם ממנו את חיותו.
ענה לו רבי צבי אלימלך: ' ה' אמר למשה רבנו (בפרשת שמות) – של נעליך מעל רגליך. בכך רמז למה שנאמר בפרקי אבות על החכמים, "שנשיכתן נשיכת שועל, עקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף". מכאן שלחכמים יש שלושה כוחות: נשיכה, עקיצה ולחישה, ראשי תיבות – 'נעל'. לימד ה' יתברך את משה רבינו במראה הסנה, שכשינהיג את עם ישראל, עליו להשיל נעליו מעל רגליו, כלומר לא להשתמש בכוח של 'נעל' נגד שום אדם מישראל...' (סיפורי חסידים, תורה, מס' 139).
רבי צבי אלימלך חיבר את הספר בני יששכר על המועדים, מספרי החסידות המעמיקים והנפוצים ביותר. גם בסיפור שלפנינו גנוז רעיון עמוק וחשוב ביותר.
בסיפור, רבי נפתלי שומע דברים רעים על הבני יששכר. הדברים הרעים שבאדם נובעים מהצד החיצוני והגופני שבו, אך הצד הרוחני והפנימי של האדם, הנשמה, לעולם לא נטמאת ולא חוטאת. כשנפגשים שני הצדיקים, רבי נפתלי מסתכל על הצד החיצוני של הבני יששכר, ומדבר על כך שבאמת מה שמחיה את האדם זו נשמתו הפנימית , וכיוון שהוא צדיק, הרי כידוע בחסידות, הצדיק הוא צינור מרכזי לחיות בעולם. ממילא בכוחו של הצדיק ליטול את החיות מהדבר, וללא החיות האלוקית הפנימית הגוף החיצוני יהפוך לעפר.
עונה לו הבני יששכר - גישתך מתאימה לצדיק אך לא לצדיק שמנהיג את ישראל, שעליו להסתכל על העניין אחרת. אכן לחכמים יש כוח ליטול את החיות, שהרי נשיכתן נשיכת שועל וכו', אך זהו כח של נעל, וכשמשה נקרא להנהיג את ישראל הוא הצטווה להשיל את נעליו. הנעל מבטאת את שיא החומריות והנמיכות של האדם, שהרי היא נעולה תמיד על כף רגלו, החלק התחתון ביותר בגוף האדם. הנעל נמצאת במקום המגע של האדם ברצפה, כך שהיא תמיד מתחת לאדם.
כשמשה זוכה להתגלות השכינה בסנה, הוא זוכה לגילוי רוחני. אך אין זה סתם גילוי רוחני, בשונה מנביאים אחרים הוא מצטווה גם – "של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת קודש הוא". מכוחו של גילוי רוחני זה, גם החומריות מתקדשת והאדם מתעלה, לפיכך עליו להשיל את הנעליים המבטאים את חומריותו הנמוכה, ולגלות שהאדמה החומרית הפכה לאדמת קודש.
הבני יששכר מחדש, שמשה זכה לציווי ייחודי זה מפני שנבחר כאן להיות מנהיגם של ישראל. הרב קוק כותב שהרובד הנשמתי הפנימי באדם, שלעולם לא נטמא ולא חוטא, זו הנקודה היהודית שלנו. כלומר, בכל אדם יש שני רבדים, הפן האישי שלו והפן של היותו בן לעם ישראל. החטאים באים מהצד האישי שלנו, אך הצד של היותנו בנים לעם ישראל זהו הצד בקרבנו שנותר טהור לנצח. "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", כלומר מצד היותנו חלק מכלל ישראל אנו זכאים לעולם הבא, כי רובד זה באישיותינו לא נטמא.
מנהיגם של ישראל חייב להסתכל על החלק הטהור של האנשים, שהרי הוא מחובר אליהם מצד היותם חלק מעם ישראל, וחלק זה הוא טהור וקדוש. לכן, צדיק שמנהיג את ישראל, חייב להשיל את הנעל ולראות תמיד רק את הטוב שבכל יהודי.
כדאי לנו לאמץ גישה זו בחיינו. כל אחד מאיתנו הוא מנהיג קטן – לילדיו, לחניכיו או סתם להשפעה מעטה על הסובבים אותו. אם ברצוננו להשפיע מעט על הסובבים אותנו, עלינו להשיל את נעלינו, לראות את הטוב שבאנשים סביבנו, והאדמה תהפוך להיות אדמת קודש! בהצלחה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
