ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- גשמים בארץ ישראל
- ספריה
- אמונה
- ארץ מול שמים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
באוזני חכמי התלמוד מעוררת המילה 'מלקוש' צליל בעל גוון שלילי, ושואלת הגמרא (תענית ו, ע"א): שמא המלקוש גורם "להפיל את הבתים ולשבר את האילנות ולהעלות את הסקאין", היינו לגדל את הארבה. ומתרצת הגמרא את השאלה מסמיכות היורה למלקוש. כמו שהיורה לברכה כך המלקוש לברכה. ומוכיחה הגמרא מן הכתוב ביואל (ב, כג): "כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה, וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן". הועילה לו למלקוש שכנותו הטובה ליורה, להיחשב לדבר חיובי, כשם שהיורה 'מורה לצדקה' כך גם המלקוש לברכה.
ייתכן להסביר את הרקע לראיית המלקוש כדבר שלילי, כי המילה מלקוש נגזרת מ'לקש' שפירושה, איחור. כל דבר הבא באיחור נראה כחסר שלימות ולכן הוא מפגר ומתאחר ומגיע רק בסוף. לעומתו היורה - הגשם הראשון, אנו נמצאים בציפייה דרוכה לקראתו, תלמי השדה צמאים אליו, התהום הומה לקראתו, ותועלתו ניכרת לכול, ואילו המלקוש בא לאחר כל הגשמים, כשאנו כבר עייפים מרוב גשמים, ומצפים לאביב שיגיע.
גשמים בארץ ישראל (18)
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
11 - יורה
12 - מלקוש
13 - גבורות גשמים
טען עוד
הזכרנו ששכנותו הטובה של המלקוש ליורה הועילה גם לו, "גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן" (יואל ב, כב) ודין אחד לשניהם, וצומחת הברכה גם ממנו. מכאן נבין את דרשתם של חכמים בתלמוד על מעלתו של המלקוש. "מלקוש - אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: דבר שמל קשיותיהן של ישראל" (תענית ו, ע"א). ראו חכמים מילה זו (מלקוש) כמורכבת משתיים, 'מל' מלשון למול 'קש' מלשון קושי, קשיות הלב. "כשאינו יורד חוזרין ישראל בתשובה, ומתענין ועושין צדקות" (רש"י שם). "בשעה שישראל באין לידי עבירות מעשים רעים, הגשמים נעצרים, והן מביאין להן זקן אחד..." (ירושלמי תענית פרק א, הלכה א), והוא מעוררם בדברים, לרכך לבם לתשובה.
הסבר נוסף נותנים חכמים מבית מדרשו של רבי ישמעאל: "דבר שממלא תבואה בקשיה". גם כאן צירוף משתי מילים: 'מילוי', 'קשין', במילוי קשי התבואה, יש יתרון לגשם האחרון לעומת הראשון. לאחר שעוררו הגשמים את הזרעים והביאום לידי צמיחת הגבעול, הרי המלקוש בא בסוף וממלא את ראש הגבעול. כל הכוח הראשון של הגשמים הושקע בהפיכת הגרעין לצמח שיגדל ויתפתח, ועתה בא המלקוש לגמר המלאכה ומסיים את מלאכת הגידול, במילוי התבואה, בשעה שעומדת בקשיה.
בהסבר השלישי של הברייתא נאמר על המלקוש: "דבר שיורד על המלילות והקשין". אין כאן תיאור של פעולת המלקוש, כמו לפי הפירושים הקודמים, אלא קביעת עובדה. לעומת היורה שיורד על רגבי האדמה היבשים והקשים, ועל התלמים המבוקעים המבקשים את המים, מופיע המלקוש על השדה המליאה בים השבלים, זו אינה אותה שדה ריקנית של תחילת החורף, אלא שדה מליאה במלילות וקשין, והמלקוש יורד "על המלילות ועל הקשין". היורה מציין את הגשמים שבתחילת החורף, בעת שתלמי השדה היו בציפייה לגשמים - ואילו המלקוש מבטא את סיום תהליך הצמיחה בסוף עונת הגשמים, והוא מציין את השמחה שבגמר.
מדוע הבינו חכמינו את מילת ה'יורה' כבעלת שורש אחד, יר"ה, אם מלשון הוראה ואם מלשון ירייה, ואילו את מילת המלקוש הסבירו כמורכבת משתי מילים? ייתכן שמפני שהיורה הוא הראשון והמלקוש הוא השני, האחרון. כדי להדגיש שהוא משני, הסבירו את המילה מלקוש כהרכב של שתי מילים. אף שהכירו את שורשה מלשון 'לקש' שפירושה איחור, והשתמשו בה כמו שהזכרנו: "שהלקשתי את הטובה", בכל אופן רצו להדגיש בדרשתם שיש גשמים ראשוניים ויש אחרונים, והמלקוש הוא הבא אחריהם, לבסוף.
שלושת המשמעים שנתנו חכמינו ל'יורה' מקבילים בצורה מפתיעה גם לכינויים שנתנו למלקוש.
הראשון מתייחס לאדם, מה מלמדו הגשם? היורה - להטיח את הגגות ולהכניס את הפרות. המלקוש - מל את קשיות ליבו של האדם, ומרגיל אותו להיכנע לה', בעת שלא יורדים גשמים.
השני מתייחס לפעולת הגשם בארץ. היורה - מרווה את התלמים ומשקה עד התהום, מכשיר את הזרעים לקראת הצמיחה. המלקוש - בסיום התהליך - ממלא את התבואה בקשיה, כי הקרקע החרושה והתלמים החשופים התמלאו ביבול האדמה, ועתה פעולת המלקוש נועדה להשלים את תהליך הצמיחה. המלקוש ממלא את הקשין.
השלישי - מתייחס למטר עצמו, לצורת ירידתו. היורה - יורד בנחת ואינו יורד בזעף, יורד במקומות הנצרכים לגשמים וגם אינו גורם נזקים, ובכך הוא מגיע למטרתו היעודה לו ואילו המלקוש - יורד על המלילות ועל הקשים ואינו שוברם ואינו שוטפם, הוא בא לציין את גמר פעולת הגשמים, שירדו במשך החורף עד לסיומם לברכה.
הנה ראינו שפירושם של חכמינו על תפקיד הגשמים נחלק לשלושה כיוונים, המזכירים לנו את הקשר המשולש: אדם - ארץ - מטר. נזכיר את דברי ר' שמעון בר-יוחאי:
"ג' דברים שקולים זה כזה. ואלו הן: ארץ-אדם-ומטר, ללמדך שאם אין ארץ אין מטר ואם אין מטר אין ארץ, ואם אין שניהם אין אדם". (בראשית רבה יג, ג)
האדם בקיומו תלוי בארץ ובמטר, אבל הם ללא אדם - הם חסרי תועלת וייעוד. וכך נאמר במקום אחר: "אלמלא אדם אין ברית כרותה עליה להמטיר" (שם ח).
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך ללמוד גמרא?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
למה ללמוד גמרא?
מה המשמעות הנחת תפילין?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
