בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

תוספות חיים

הוא ניגש אל ארגז הספרים והוציא משם תכריך גדול מכתב ידו על שישה סדרי משנה, "תוספות יום טוב", שעמד לפני הדפסה, ורצה לשרוף אותו. לפתע שמע את קולו של בנו הגוסס שקרא: "אבי, אבי, אל תשלח ידך אל האש ואל תעש מאומה!"

undefined

עודד מזרחי

אב תשע"ח
3 דק' קריאה
רבי יום טוב ליפמן הלוי הלר נולד בשנת ה'של"ט (1579) בוולרשטיין שבגרמניה.
אביו רבי נתן ולרשטיין נפטר לפני שנולד. הוא גדל אצל סבו, רבי משה ולרשטיין.
בצעירותו למד אצל המהר"ל מפראג ונחשב לבכיר תלמידיו. בנוסף לבקיאותו הרבה בש"ס ובפוסקים, עסק בקבלה, בפילוסופיה ובדקדוק, ורכש השכלה נרחבת במתמטיקה, באסטרונומיה ובמדעי הטבע. בגיל 18 נתמנה לדיין בפראג בבית דינו של המהר"ל ושימש בתפקידו עד היותו בן 45, ואז התמנה לרב בניקלשבורג, ובאותה שנה החל לשמש גם כאב בית דין בווינה. בגיל 48 חזר לפראג ונתמנה לרב העיר.
כהונתו במשרה זו לא ארכה זמן רב. שונאיו הלשינו עליו לפני הקיסר פרדיננד השני, והאשימו אותו בזלזול בבית הבסבורג ובפגיעה בנצרות בגלל דברים שכתב בספריו. הוא נאסר והואשם בהפרת הוראות האפיפיור לשרוף את התלמוד הבבלי, ובמקום זאת הוציא ספר על התלמוד. בית הדין גזר עליו גזר דין מוות.
בנו ר' שמואל הצטער מאוד כשנתפס אביו הקדוש ונידון למוות, והשתדל לחלצו בכל דרך אפשרית. לאחר תחינות ובקשות חנן אותו הקיסר ושחררו תמורת קנס כבד והגבלת פעילותו.
ואז לפתע חלה ר' שמואל במחלה קשה. כל התרופות שקיבל לא הועילו, והרופאים נואשו מחייו. כאשר נודע לאב כי בנו גוסס, בכה בכי רב ותלה את מחלתו של בנו בעוונותיו. הוא פשפש במעשיו, וכאשר לא מצא עוון, תלה את הדבר בכך שחיבר ספרים רבים מדי ועבר בכך על דברי קהלת "ויותר מהם בני היזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר".
אז ניגש אל ארגז הספרים, והוציא משם תכריך גדול מכתב ידו על שישה סדרי משנה, "תוספות יום טוב", שעמד לפני הדפסה, ורצה לשרוף אותו. הוא נשא את עיניו כלפי מעלה ואמר: "ריבונו של עולם, אולי לא טוב עשיתי בכך שדיברתי נגד גדולים וטובים, וגם הייתה לי קצת הנאה חומרית מחיבורי זה, ואתה פוקד עוון אבות על בנים, ולכן חלה בני ונגזרה עליו מיתה. לכן הבט נא וראה כי אני שורפו, ואיש לא יראנו לעולם!".
הוא הניח גזרי עץ והבעירם, אחז בכתביו ועמד להשליכם לאש...
לפתע שמע את קולו של בנו הגוסס שקרא: "אבי, אבי, אל תשלח ידך אל האש ואל תעש מאומה!".
כאשר שמע האב את בנו, הניח את הכתבים מידו ורץ אל בנו החולה. כעת ראה כי פניו נהפכו מעט לטובה, והוא היה כאיש הניעור משנתו.
"בני יקירי", אמר האב, "מדוע תצעק אליי, הלוא חלש אתה?!".
ענה הבן: "מה אומר לך, אבי היקר. נשמתי כבר פרחה מקרבי והגיעה לעולם האמת לפני בית דין של מעלה לחתוך את דינה לחיים או למוות. נשאתי את עיניי וראיתי כי בא אחד ביעף ופנים לו כמלאך ה'. אז קראו לפניו: 'תנו כבוד לתורה. יבוא ויעמוד רבנו הקדוש. הלוא הוא רבי יהודה הנשיא, בעל המשניות'. עמד רבי יהודה הנשיא ואמר: 'אם אין זכויות מכריעות לבן, הרי ראוי הוא להישאר בחיים בזכות אביו הגדול, שכל חייו למד תורה לשמה וחיבר לאחרונה את הספר "תוספות יום טוב", פירוש על שישה סדרי משנה. אני מעיד כי חידושיו נשמעים בישיבה של מעלה, ורבים צריכים לספרו, ועתה הוא רוצה חלילה לשרוף את ספרו, ואין לו שום חטא במחלתו של בנו.
"וכך החזירו אותי אליך כדי להציל את הספר הקדוש משריפה. לכן תכף חזרה נשמתי וגופי היה מלא זיעה. ואז פקחתי את עיניי ואראה אותך ליד האש הבוערת עומד לשרוף את הספר על כל תכריכיו, ולכן צעקתי כי שמעתי מה שקרה שם למעלה".
הבן שתק, שכב מעט ונרדם. כאשר הקיץ משנתו ביקש לתת לו משקה, וכאשר שתה נפלה עליו תרדמה. הרופאים התפלאו על החלמתו ואמרו: "ה' ממית ומחיה".
לאחר שהבריא הבן לחלוטין, עשה לו אביו סעודת הודיה ובירך "בריך דיהבך לן ולא לעפרא", והודה על הניסים ועל הפורקן ועל הפדיון של בנו, והבן פרסם ברבים את הנס שנעשה לו בשמיים בבית דין של מעלה.
את יום מאסרו, ה' בתמוז, קבע בעל ה'תוספות יום טוב' כיום תענית ליוצאי חלציו. ועד היום רבים מצאצאיו ממשיכים במסורת זו. את כל סיפור מאסרו איגד במגילה הנקראת "מגילת איבה", שנקראה כך על שם ראשי התיבות של הפסוק הפותח את מגילת איכה - "איכה ישבה בדד העיר".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il