ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש ראה

ראה התשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
ראה אנכי נותן לפניכם "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה"
שואלים המפרשים מדוע פתחה התורה בלשון יחיד - "ראה", והמשיכה בלשון רבים - "לפניכם"? אלא, יש ואדם עושה מצוה אחת או עבירה אחת ביחיד, אבל הוא מסוגל באותו המעשה להכריע את כל העולם כולו לטוב או למוטב, וכדברי הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג הל' ד'): "אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו. כלומר, עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם, והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. לפיכך, צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר 'וצדיק יסוד עולם' זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו, ומפני עניין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכיפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום", עכ"ל. נמצינו למדים, שיראה אדם את עצמו כאילו הוא יחיד בעולם, ועליו בלבד מתקיים העולם, ולא יאמר יש אחרים שלומדים תורה ומקיימים מצוות, כי אז עלולים כל אנשי העולם להתבטל מלימוד תורה ומקיום מצוות. לכן פתחה התורה בלשון יחיד "ראה", והמשיכה בלשון רבים "לפניכם", כי אותו יחיד מסוגל להכריע את גורל כל העולם.

מדוע באתי ואין איש
יש רבנים האומרים שכשאין מנין לאמירת הסליחות, אין אומרים סליחות. אבל אני רגיל לומר שגם אם אין מנין יתרגלו להתאסף למניין, והקב"ה יזמן להם מנין. אצלנו, ב"ה, באים במסירות נפש למניין של הסליחות יותר משעה לפני תחילת הקרבנות של התפילה, והקב"ה מזמן לכאן מניין גדול ומכובד. ובמקומות שאין מנין או טרם הגיע המנין, אעפ"כ אפשר לומר את כל הסליחות גם הנאמרים בלשון ארמית כגון "מחי ומסי". אולם לדעת המש"ב (בסי' תקפ"א ס"ק ד') אין לאומרם (ועיין לכה"ח סי' תקפ"א ס"ק כ"ו). ובדרך בדיחותא אומרים על הפסוק (ישעיה נ, ב) "מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה", שהכוונה להקב"ה שבא לבית הכנסת ורואה שאין מניין, ומצר על כך ואומר "מדוע באתי ואין איש". אומר לו השמש: רבש"ע, אני את חלקי עשיתי, קראתי לאנשים שיבואו להשלים מנין, ואין עונה.

התנאי לקבלת ברכות התורה
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם" הפרשה פותחת בחובתו של כל איש ישראל לשמוע לכל מצוות ה', ובשכר המגיע לבוחר בדרך הטובה, ולעומתו את העונש המגיע לסרים מן הדרך. וכך התורה כותבת רש"י כותב: "את הברכה - על מנת אשר תשמעו". כלומר, התנאי לקבלת הברכה תלוי בכך ששומעים לכל המצוות ומקיימים את התורה.

להינצל מחבלי משיח
נבואות זעם ושאר תחזיות שמאיימות לזרוע בעולם הרס, חורבן ופגיעה בגוף וברכוש, משחרות לפתחינו חדשים לבקרים. הרב היה דוחה את כולן על הסף, ולא רק שלא היה חוזה את העתיד כשחור, אלא אף היה מעודד אותנו ומחזק אותנו כי הנה המשיח בדורנו זה בוא יבוא.
הרב הזכיר פעם כי בגמרא מסופר, שהיה רב אחד שאמר: הלוואי שיבוא המשיח בדור של הבן שלי, כי אני איני יכול לסבול את חבלי משיח. ובעניין זה סיפר אף הרב על עצמו:
"פעם אחת אמרתי, שהמשיח יבוא בדור שלנו, ולא יהיו לנו חבלי משיח, כי הדור שלנו סבל הרבה בשואה, ועוד צרות ממחבלים, ואלו דברים שלא היו מבריאת העולם". כדרכם של כלי התקשורת, הנאמנים כביכול למלאכתם, לקחו הם את דברי הרב ועשו מהם מטעמים. הרב פירט מה בדיוק הם כתבו עליו: "והנה כתבו באחד העיתונים, שהרב אליהו לא מאמין במשיח ולא מאמין בחבלי משיח". כדי שלא תצא חלילה תקלה מדברים שלא אמר, הגיב הרב ללא חשש. "אמרתי להם: אני מאמין במשיח, ומי שרוצה חבלי משיח, שיזמין אותם רק לעצמו ולא לכלל ישראל. אנחנו כבר סבלנו חבלי משיח די והותר".

חודש אלול
חודש אלול הוא הכנה לראש השנה שהוא יום הדין, כדברי המשנה "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון.". \ר"ה טז, א\.
בברייתא מובאות דעות נוספות בשאלה מתי אדם נידון. רבי יוסי אומר אדם נידון בכל יום ורבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה. מדברי רבותינו הראשונים עולה שכל הדעות אמת, ולכן אנו מתפללים לגזירות טובות בראש השנה וביום הכיפורים, שבהם נכתב ונחתם גזר דינו של אדם.
כמו כן אנו מתפללים בכל יום \על פרנסה\ כיון שאדם נידון בכל יום. ואפילו על אדם שחלה ונראה שנגזרה עליו חס וחלילה גזירה רעה אנו מתפללים, כי אפשר לבטל גזירה רעה בתפילה בציבור או בכוונה מיוחדת. שאמר רבי יצחק: יפה צעקה לאדם, בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. \עיין שם בתוס ד"ה כמאן\.
ערב ראש חודש אלול
א. צום ותפילה - יש נוהגים לצום בערב ראש חודש אלול ולעשות "סדר יום כיפור קטן" כדי להתכונן לתשובה. ואם חל ראש חודש בשבת - מקדימים לצום ביום ה' שלפניו. \עיין כה"ח סימן תקסא ס"ק כג וכתב המשנ"ב ס"ק טו שנוהגים להתענות ביום א' של סליחות ביום ראשון שלפני ראש השנה\.
ב. קברי צדיקים - יש נוהגים לילך בערב ראש חודש אלול להתפלל ליד קברי צדיקים. ויש להזהר שלא להתפלל אל הצדיק, אלא מתפללים אל ה' שישמע בקשותינו בזכות הצדיק, או שמתפללים ליד הקבר ומבקשים מהצדיק שיתפלל עלינו.
התרת נדרים
ג. התרת נדרים באלול - נוהגים לעשות "התרת נדרים" בערב ראש חודש אלול שהוא ארבעים יום לפני יום כיפור כדי להתיר את הנדרים, שכל מי שאינו מקיים את נדריו הוא בנידוי, וכל מי שהוא בנידוי אין תפילתו מקובלת עד ארבעים יום. ולכן נוהגים לעשות התרת נדרים גם בי"ט באב שהוא ארבעים יום קודם ראש השנה. וגם בערב ראש השנה ובערב יום כיפור. \עיין כה"ח תקפא ס"ק יב, יט, צט ועיין לקצש"ע
לג. ימי רצון - ארבעים יום שמראש חודש אלול עד יום הכיפורים מסוגלים לתשובה יותר מכל ימות השנה כי הם ימי רחמים וימי רצון. ואף על פי שבכל השנה הקב"ה מקבל את בניו בתשובה, מכל מקום ימים אלו מובחרים ביותר, כי בראש חודש אלול עלה משה אל הר סיני לקבל לוחות שניות, וקבלת הלוחות היא אות והוכחה לכך כי ה' קיבל את תשובת ישראל ומחל להם על חטא העגל ושבירת הלוחות הראשונות. ונשתהה משה בהר ארבעים יום שבהם התפלל לה' שיסלח לעם ישראל. וביום הכיפורים אמר לו ה': "סלחתי כדברך" ונתן לו את הלוחות השניות, ומאז נקבעו ימים אלו כימי רצון, ונקבע יום י' בתשרי כיום סליחה ומחילה לישראל.
לד. האר"י ז"ל כתב על הפסוק "ואשר לא צדה והאלהים א נה ל ידו ו שמתי ל ך", ר"ת אלול, לומר כי חודש זה הוא עת רצון לקבל תשובה על החטאים שעשה בכל השנה, ורמז יש בפסוק שגם על השגגות צריך האדם לחזור בתשובה בחודש זה, כיוון שאדם נכשל בחטא בשוגג בגלל חטאים אחרים שעשה במזיד. \עיין לקשו"ע סי' קכ"ח\.
לז. סליחות ושופר - נהגו הספרדים להתחיל בסליחות מב' אלול עד יום הכיפורים. ואשכנזים מתחילים לפני אלול ועיין לקמן הלכות סליחות.
לח. בשעת אמירת הסליחות יש מהספרדים שנוהגים לתקוע תשר"ת בעת אמירת י"ג מידות. ויש נוהגים לתקוע בקדיש לפני "תענו ותעתרו" ויש שאין תוקעים כלל.
לט. האשכנזים נהגו לתקוע בשופר מר"ח אלול עד יום הכיפורים. ותוקעים אחרי תפילת שחרית. יש תוקעים מיום א' דר"ח ויש מיום ב'. אם לא שמעו תקיעה בשחרית ישמעו בערבית. \עיין טור תקפ"א. משנ"ב ס"ק ג\. ולכל הדעות אין תוקעים בערב ראש השנה כלל. \כה"ח שם ס"ק
כי שם ה' אקרא
כשהגיע הרב לסדר חופה וקידושין לבתו של הבבא סאלי, אמר הרב לחתן שיתכוון לצאת ידי חובה בברכת האירוסין, ולכן יענה רק "אמן" ולא יאמר "ברוך הוא וברוך שמו". הבבא סאלי הכה במקלו על הקרקע, ובקול תקיף הודיע: "אצלנו אומרים תמיד בכל ברכה ששומעים 'ברוך הוא וברוך שמו', אפילו בברכה שיוצאים בה ידי חובה. אם כאן לא יאמרו, אני הולך עכשיו מהחתונה". הרב אמר מייד: "אם אצלכם נוהגים לומר, אז שיאמר". אחר כך שאל את הבבא סאלי למקורו של המנהג, ואמר לו הבבא סאלי שאינו זוכר, אבל כך כתוב אצל הסבא שלו. כשהרב חזר לביתו חיפש רבות בספרי ה"אביר יעקב" הלכה זו ולא מצאה, עד שפעם בחודש אלול עסק בספר מוסר של רבי יעקב ושם כתוב במפורש להיזהר מאוד לענות "ברוך הוא וברוך שמו" בכל הברכות כולן. מייד הלך הרב לבבא סאלי להראות לו את דברי ה"אביר יעקב" שמצא. שמח מאוד הבבא סאלי ובירך "ברוך מחזיר אבידה לבעליה" והוסיף: "אמרתי לך שזה כתוב". בהמשכו של הסיפור לימד הרב, שיש בדין עניית "ברוך הוא וברוך שמו", בברכה שיוצא בה ידי חובה, ג' דעות. לדעת ר' יעקב אבוחצירא יענה לכתחילה, לדעת "שולחן ערוך הרב" לא יענה, ואם ענה – לא יצא ידי חובה, ולדעת החיד"א לכתחילה לא יענה, ואם ענה – יצא ידי חובה. וכך הרב הורה.

כל אשר ידבר בוא יבוא
סיפר הרב על הבבא סאלי, שברכותיו ותפילותיו היו מתקיימות ומתקבלות, ואם היה רואה שכבר נגזרה גזירה, היה פותח את ידיו ושותק. כל מה שהוציא מפיו – התקיים. באלול תש"ל נחטף מטוס על-ידי מחבלים ונחת בירדן. היה זה מטוס אמריקני ובו יהודים, ביניהם הרב אברהם רפול והרב יוסף רפול. הלכו קרובי משפחתם לבבא סאלי לבקש ישועה. הבבא סאלי פתח את הידיים ולא אמר דבר. חזרו דואגים ובאו לרב. ביקשו שילך עמהם לבבא סאלי, כי היה הרב בן בית אצלו. כשהגיעו, נכנס הרב והחל לומר לבבא סאלי, שהשבויים הם תלמידי חכמים חשובים, וצריך שיינצלו, שלא יהא חילול ה'. הבבא סאלי הרהר קמעא ואמר לרב: "טוב, תפילת ערבית של ליל ראש השנה כבר יתפללו בבית הכנסת שלהם". בני המשפחה האיצו ודחקו ברב: "מה, עד ראש השנה?", והרב אמר להם: "תהיו בשקט. אל תעשו קונצים. מה שאמר – אמר! ב"ה! תאמרו תודה רבה". וכך היה. בערב ראש השנה נשלח מטוס אמריקני לקחתם לאמריקה. במהלך הטיסה התקשרו לרב בני המשפחה, ואמרו שהחג ממשמש ובא, ואיך יגיעו לחג? הרב אמר להם להגיד לטייס שהבבא סאלי אמר שינחת, באופן שיספיקו לערבית בבית הכנסת. וכך היה. פינו לו את נתיב הטיסה והאיץ ונחת ממש עם כניסת החג. השבויים הגיעו הישר משדה התעופה לתפילת ערבית של ראש השנה בבית הכנסת שלהם.

אלוקים יוחנך בני
סיפר רבי יוסי שיחיה, בנו של הרב, שפעם הגיע הרב לדרוש לבני הקהילה בשכונת גילה, במסגרת שיעור שהיה מעביר אחד מאברכי הכולל "דרכי הוראה". הרב נאות לבוא, לחזק ולברך בחודש אלול. לאחר שהרב דרש ולימד כשעה, נעמדו איש איש לקבל את ברכתו, והרב הבחין שיש ילד שמסתובב סביב עצמו בין האנשים בלי קשר למישהו. הרב קרא לו ושאל אותו מי הוא ועם מי בא, והילד השיב: באתי לבד, אני יתום! הרב הושיבו על ברכיו ואמר לו: אנחנו אחים! אני יתום והקב"ה אבא שלי, אתה יתום והקב"ה אבא שלך, אז אנחנו אחים! הרב בירכו, נתן לו את מספר הטלפון שלו ואמר: כל פעם שאתה צריך ורוצה משהו, תתקשר אלי! ואכן כמה פעמים אותו ילד התקשר לרב, שקרבו כאח!

חסידים הראשונים
סיפר הרב על האדמו"ר מבעלז הזקן ע"ה, רבי אהרון, שהיה מגיע לתקופת חודש אלול והימים הנוראים לשכונת הקטמונים בירושלים, לשם היו נאספים החסידים בימים הנוראים לשהות במחיצתו. הרב, שהיה צעיר לימים, חשקה נפשו לראות את פני האדמו"ר, אך היה שם שמש תקיף מאוד ולא נתן לרב לגשת לאדמו"ר. הרב רצה מאוד, ובא לשם לפנות בוקר עת האדמו"ר מתבודד בבית מדרשו. הרב נכנס, ואין גבאי ואין שמש. התיישב הרב ליד האדמו"ר, ששפתותיו לוחשות בדבקות עצומה, הרב היטה אוזנו ושמע איך האדמו"ר משנן מסכת ברכות גמרא בעל-פה. סיפר זאת אחר כך הרב לחסידים שאמרו לו: מי יודע במה אדמו"ר עוסק באותן שעות, באילו שמות ורזין, ואמר להם הרב: הוא משנן מסכת ברכות, מתכונן לתפילה.
והזכיר הרב שזה מעין מה שמסופר על הגאון מווילנא, שבאו לפניו להתרת נדרים, ישב וחזר על כל מסכת נדרים בטרם יתיר את הנדר, כך היה עושה הרבי הזקן מבעלז, חוזר על מסכת ברכות לפני התפילה.

כמה חביבה השמחה
בעל הבא"ח )בהקדמתו לפרשת ראה ד"ה והנה( כותב: "והנה מן המצוה הזאת שהוצרך הכתוב לצוות אותנו בשמחה בפרטות, מזה נדע כמה חביבה השמחה לפני הקדוש ברוך הוא, וכמה חייב האדם להזהר בה. ואל יאמר האדם: מאחר שקימתי מצות ה 'כתיקונה, מה מגיע למצוה יתרון מן השמחה וגרעון מן המעצבה - הנה דע שבאמת השמחה היא מצוה בפני עצמה, ובהעדר השמחה יש חסרון למצוה, וכל שכן שיגיע לה נזק גדול מן העצבון, דלכך נחת קרא כאן לצוות בפרטות על השמחה, לעשות אותה מצוה בפני עצמה, כדי שיהיה האדם מקבל עליה שכר שלם בפני עצמו. ועל כן תקנו אנשי כנסת הגדולה ברכות פרטיות על השמחה, וכאשר נבאר בעזרת השם יתברך." כלומר, המקיים מצוה מקבל שכר ,אבל המקיים מצוה *בשמחה - שכרו גדול יותר. וכתוב "וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלוקים וישישו בשמחה". ישמחו ויעלצו - על מצוה שעשו, אבל כשהם בשמים רואים כמה גדול שכר העושה מצוה בשמחה -הם ישישו בשמחה, על עצם הדבר שקיימו את המצוות בשמחה

" וירשת אותם וישבת בארצם "
בפרשת השבוע נאמר: "כי יכרית ה' אלוקיך את הגויים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך וירשת אותם וישבת בארצם" )פרק י"ב פסוק כ"ט(. ומפרש בעל הטורים) שם(: "לרשת אותם" - ולא למס. דהיינו לא להשאירם בבחינת "והיו לך למס ועבדוך", אלא מוסב הדבר על "כי יכרית ה' אלוקיך את הגויים ."
עוד בנושא ראה
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il