ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש האזינו

האזינו התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל

לחץ להקדשת שיעור זה
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי"
השמים והארץ הם בבחינת רוחניות וגשמיות כמו שכתב בעל 'אור החיים הקדוש'. ומשה רבנו אומר לכל אדם ואדם שהוא צריך לחבר את הגשמיות עם הרוחניות.כמו שהתורה הקדושה פתחה ואמרה "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", ואחר כך אמרה "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים". יש המחברים שמים עם ארץ, ויש המחברים ארץ עם שמים, ושניהם טובים כי העיקר לחבר את הגשמיות והרוחניות.
וכפי שכתב הטור על ברכת אשר יצר: "ומפליא לעשות" – "שקושר רוחני בגשמי", וכל זאת לעבודת הבורא יתעלה ויתברך שמו לעד.

חינוך הבנים וקיום כל דברי התורה
כשמשה רבנו דיבר, היה קולו נשמע לששים ריבוא אנשים, והיה מדבר בשטף ללא מעצורים.
משה רבנו מצוה אותם בראש ובראשונה "אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם" - על חינוך הבנים. ועוד מצוה אותם משה, שיש לקיים את כל דברי התורה, ולא שיבחר האדם לקיים רק את המצוות שהוא מבין, אלא עליו לקיים את כל המצוות מהדבר הקל ועד הדבר החמור.


בפרשת-השבוע אנו קוראים "בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". התורה כותבת, שבשעה שהקב"ה הנחיל לגויים את נחלתם וחילקם לשבעים אומות – כנגד מספר בני-ישראל שירדו למצרים – הוא הציב גבולות לכל אומה, ולעם ישראל הציב את נחלתם בארץ-ישראל, כמו שכתוב בהמשך: "כי חלק ה' עמו – יעקב חבל נחלתו".
שואל רש"י, למה עשה ה' את כל זה? אלא, כי היה חלקו של הקב"ה כבוש בין האומות ואף עתיד היה לצאת. ומי הוא חלקו? עמו. ומי הוא עמו? "יעקב – חבל נחלתו". ויעקב הוא השלישי באבות, המשולש בשלוש זכויות, זכות אבי אביו – אברהם, וזכות אביו – יצחק וזכותו שלו עצמו – יעקב, הרי שלושה. וזהו "חבל נחלתו", כחבל הזה שהוא עשוי בשלושה גדילים. את הארץ נתן ה' ליעקב, וחיכה לתת אותה דווקא לו, כדי שיהיו שלושת האבות כרוכים עליה כחבל. וה' לא נתן אותה בשום אופן לישמעאל או לעשיו, על אף שגם הם מצאצאי האבות, אלא נתן אותה ליעקב, כדי להבהיר שדווקא הוא וזרעו מחזיקים בנחלת האבות. ולכן אנו אומרים בתפילת מוסף של ראש השנה: "ועקדת יצחק היום לזרעו תזכור".
וכתב ה"שולחן ערוך" "והמדקדק לומר 'זרע יעקב תזכור', משנה מטבע שטבעו חכמים בברכות ואינו אלא טועה" ועל דרך אחרת, פירש גאון עוזנו ותפארתנו, רבנו יוסף חיים, כי מה שהשתמשה התורה בפסוק זה במילה "חבל", משום שהחבל מרמז על התורה, שהיא כמו חבל שמשלשלים בו דברים מלמעלה למטה, כך גם על-ידי התורה ישתלשל אלינו שפע מלמעלה. ועוד, שכמו שבחבל קושרים דברים המופרדים זה מזה, כן בתורה יהיה קישור העולמות והספירות והנפש רוח נשמה חיה ויחידה. ועוד, שאם אין לאדם יראת-שמים – יתהפך לו חֶבל בניקוד סגול, לחָבל בניקוד קמץ, על אשר קימץ ביראת שמים ולא סיגל תורה שנקראת "חבל", ולכן ייאמר עליו לשון "חָבל" (בן יהוידע, יומא, עב(:.

על דרך הכלל, כשמסתיים יום-הכיפורים,
יוצא האדם מבית-הכנסת עם אנחת רווחה, כמי שאומר "זהו זה, עברנו את זה". אך הנה הזוהר הקדוש (ח"ג ל"א ע"ב) אומר לנו, שלמרות שהחתימה ביום-הכיפורים נעשתה, עדיין פתקאות גזר-הדין לא נמסרו. הן נמסרות בהושענא-רבה. ואומר גאון עוזנו ותפארתנו רבנו יוסף חיים (בן איש חי הלכות, וזאת הברכה, ש"א), כי בליל הושענא-רבה בחצות הלילה, נגמר ונעשה בחינת החותם הפנימי, שהוא עיקרי יותר. ועל כן גם יש לנצל את הלילה הזה ללימוד ספר "משנה תורה", הוא ספר דברים, שבו נעשה עיקר התיקון. וכן צריך להרבות בלילה זה בתפילות ובתחנונים, שזה הוא אף סיום נ"א (51) יום שהחלו בראש חודש אלול, שניתנו לנו בחסד עליון לעשות בהם תשובה, תשובה שלא שבה ריקם. ועל כן, יום זה נקרא "הושע-נא רבה", שאנו מבקשים מה' יתברך – "הושע" את יום נ"א, שהוא "רבה", היום הגדול, שכידוע הוא שהכול הולך אחר החיתום. ועוד כתוב בזוהר הקדוש, שעל אף מסירת הפתקים והחותם הפנימי שנעשה, נותנים לאדם עוד עשרים-וארבע שעות נוספות עד יום שמיני עצרת. כמו שאומר הבן איש חי, שזהו זמן להצלה, היינו שיש הזדמנות אחרונה להינצל מגזר הדין, ולכן צריך להתעורר בתשובה גדולה, וצריך להיות בחרדת הלב, חרדת קודש ויראת הדין, במהלך כל היממה הזאת.

ברכה לבטלה
"פעם הייתי בחו"ל ביחד עם הרה"ג אברהם שפירא שליט"א, (יום ההילולא בט"ז תשרי חול המועד) הרב הראשי לישראל, ובמקום היה קהל רב, למעלה מאלף איש. עמד הרב המקומי עם כל הקהל ובירך בשם ובמלכות 'שחלק מחכמתו ליראיו'. עמד כבוד הרה"ג ר' אברהם שפירא שליט"א ואמר שהוא מוחה על שראה בציבור שמברכים עם שם ומלכות, וכי הוא לא ענה 'אמן' על ברכה זו.
כשהוזמנתי לעלות לדוכן, אמרתי שבדרך כלל אני לא נוהג לחלוק על הרב שפירא בפרהסיא, אבל במקרה זה אני חולק עליו, וכי עניתי 'אמן ואמן'. אמן - שפירושו 'אמת' המכוון לרב אברהם שפירא, ואמן - שפירושו 'כן יהי רצון', הוא עלי".

ומרדכי ידע – באור פניך
סיפר רבי איתן מלמד שיחיה, שעבד במִנהל מקרקעי ישראל, וסירב בתוקף לשתף פעולה עם מתן אישורים וחתימות להפקעת קרקעות מהמדינה, לצורך הסכמי השלום. ההנהלה רצתה וניסתה לפטרו, אך ברכתו של הרב עמדה לו ונשאר בעבודה. לאחר שכבר סודרו העניינים, אבל נשאר מתח מסוים בין רבי איתן לממונים עליו, פנה אליו הרב יום אחד ואמר לו שילך להתפייס עם האחראית עליו בעבודה. רבי איתן הלך אליה, ואמר לה שהרב אמר לו להתפייס עמה. הגברת לא הסכימה. אז פנה לעברה ואמר לה: אני מושיט לך יד לשלום (ודאי שאין הכוונה ללחיצת ידיים). היא נדהמה והשיבה לו בחיוב, ואמרה שהיא מעריכה אותו מאוד על הצעד שעשה. בשבת קודש עשה רבי איתן קידוש לאחר התפילה, וסיפר את סיפור "סכסוך העבודה" בלי להזכיר כלל את העניין של ההתפייסות. כשסיים פנה אליו הרב ואמר לו, החסרת משהו! והרב בעצמו סיפר את כל אשר אירע ב"מפגש ההתפייסות" ללא שרבי איתן אמר לרב דבר וחצי דבר ממה שאירע שם!
יהודי אחד קנה בערב סוכות אתרוג מדוכן מאולתר ברחובה של עיר. כשנכנס החג עלה ספק על לבו שמא לא הופרשו מהאתרוג תרומות ומעשרות. הלך לשאול את הרב מה לעשות, והשיב לו הרב: בוודאות, האתרוג מעושר! סיפר אחד מתלמידיו של הרב שעבר תאונת עבודה קשה והיו לפניו שתי אפשרויות, או לקבל משכורת מהביטוח או להמשיך לעבוד, ובחר בשניהם כאחד, גם דיווח לביטוח על הפציעה וגם המשיך ללכת לעבודה, ולא סיפר זאת כלל לרב. בערב שבת, בעודו מתלווה אל הרב בדרכו מבית הכנסת, פנה אליו הרב, סימן לו באצבעו (כאומר אוי ואבוי לך) "משני מקומות לא מרוויחים", ויהי לפלא כי רוח ה' דיבר בו.
פרי עץ הדר
הרב היה מדקדק להשתמש בנטילת ארבעת המינים דווקא באתרוג תימני, שהוא דר באילנו, ואין בו חשש מורכבות. הבבא סאלי היה מדקדק ליטול אתרוג מרוקאי, שכידוע הוא יפה מאוד. שלח הבבא סאלי לרב אתרוג מרוקאי, שיברך עליו לכבוד החג. כשפגש את הרב שאלו אם השתמש באתרוג שלו, והרב ענה לו שכן. "נענעת בו?" והרב עונה: "כן, נענעתי בו". השיב הבבא סאלי: "אהה, אם כך אני מבין שלא בירכת עליו! רק נענעת!". לאחר זמן הראה הרב לבבא סאלי שה"ערוך לנר" מתאר איך הביאו לפניו אתרוג מרוקאי יפה ומהודר, ואמר לו הבבא סאלי: "אתה רואה? אפילו האשכנזים סומכים עלינו!". כשהיה הרב מלמד הלכות ארבעת המינים, היה מזכיר את דברי הבבא סאלי, שאמר שכאשר יש בקנה ההדס יותר משלושה עלים, צריך להשאירם כך, כמו שנבראו, ולא לקוצצם לשלושה.

הצנועין מושכים את ידיהם
רבי יהודה גיאת היה מביא מאות אתרוגים כל שנה למראה עיניו של הרב. הביא ארגז מיוחד, והרב ברר לו משם אחד למצוות החג. ראה רבי גיאת שיש בארגז אתרוגים יותר יפים, והעיר את תשומת לבו של הרב לדבר. אמר לו הרב: ידעתי, את זה שנראה הכי יפה אני משאיר לאחרים, שלא יאמרו שהרבנים לוקחים לעצמם בחינם את היפים ביותר. לכן לקחתי את זה שבעיניהם של ההמון יש בו ריעותא, ולהלכה אין בו שום בעיה, ובו אקיים את המצווה והם יהיו מרוצים שיש להם אתרוג יותר יפה מהאתרוג של הרב.

בין כיפור לסוכות – הלכות חגים
ו. בימים שבין יום הכיפורים לסוכות אין אומרים תחנון ואין מתענין שום תענית חוץ מתענית חלום לפי שהם ימי שמחה שהיו חונכים בהם את בית המקדש הראשון בימי שלמה המלך. גם אנחנו עוסקים בימים אלו במצוות בניין הסוכה ובהכנת אתרוג ושאר המינים, לכבוד אדון האדונים, מקדש ישראל והזמנים.
ז. מנהג ארץ ישראל שלא לומר תחנון עד סוף חודש תשרי כיוון שרובו קדושה, ויש בו הרבה מצוות, ומפני שנכנס בעינוי - ראוי שיצא בשמחה.
ערב סוכות ח. רחצה ותספורת - מצווה לרחוץ בחמין בערב החג.
ט. מצווה על האדם לטהר את עצמו לקראת חג הסוכות במקוה טהרה שאמרו חז"ל חייב אדם לטהר את עצמו ברגל \ראש השנה טז ב\. ויש להרבות בצדקה בערב סוכות. \בא"ח האזינו ט. כה"ח תרכה ס"ק טו\.
י. מי שלא הסתפר בערב ראש השנה - יסתפר בערב החג. והנוהגים להתגלח יעשו כן בערב החג.
יא. אכילה - ערב סוכות לאחר חצות היום לא יאכל פת יותר מ"כביצה" \כ54- גרם\ שלוש שעות זמניות לפני השקיעה כדי שיאכל בליל החג בתיאבון. ולדעת "בן איש חי" אין לאכול כבר מחצות היום ואילך, ובמקום צורך גדול יש לסמוך על הסברא הראשונה. \
יב. מותר לאכול פירות וירקות בערב סוכות - אך לא יאכל הרבה.
יג. טיפול בארבעת המינים - מצות ארבעת המינים שיהיו "שלכם" - ולכן יש מצווה מיוחדת לשלם על ארבעת המינים לפני כניסת החג שלא יהיו שאולים, ואם אין לו - יקבע עם המוכר שהתשלום יהיה כ"מלוה" לזמן קצר.
יד. יש לאגוד את ההדסים והערבות עם הלולב ב"קשר גמור" בערב חג דהיינו שני קשרים אחד על השני שיהיו כולם אגודה אחת משום "זה אלי ואנוהו". \שו"ע תרנא סע' א' ועיין למשנ"ב ס"ק ח שמקילין בתחיבת ההדסים והערבות לתוך "קושיקלך"\.
טו. יבדוק את הלולב לפני השקיעה שיהיה קשור להדסים ולערבות, כיוון שאסור לקשור את הלולב ביום־טוב, ואם שכח - מותר לקשור בקשר עניבה
טז. תנאי בקישוטים - הקישוטים של הסוכה הם חלק מהסוכה שהיא קודש כל ימי החג. ולכן אם נפלו קישוטים ביום טוב הם אסורים בהנאה ומוקצים בחול המועד אסורים בהנאה. דבר זה עלול להיות תקלה לילדים ואפילו למבוגרים. על כן טוב לעשות תנאי לפני כניסת החג שמטרתו להבהיר שאנחנו לא "מקדישים" את הקישוטים אלה מרשים לעצמנו להשתמש בהם אם בסוכות. ואף על פי כן - אם נפלו לא ישתמשו בהם.
יז. נוסח התנאי: "אני שם את הקישוטים בסוכה אך אשתמש בהם בכל עת שארצה". אפשר לומר בנוסח זה: "איני בודל מהם כל בין השמשות". ואף על פי שהתנה ישתדל לא להשתמש בהם. \שו"ע תרל"ח ב'\.
יח. תנאי זה חייב להיות לפני השקיעה בערב סוכות, כי ברגע כניסת החג חלה עליהם קדושת הסוכה ושוב לא יועיל בהם תנאי ויהיה מוקצה עד אחרי החג \רמ"א תרלח סע' ח\.
יט. מקום הנרות - לכתחילה יש להדליק נרות בסוכה, ויש להכין מקום שלא יכבו על ידי הרוח ולא יגרמו לשריפה. ועיין לעיל הלכות הדלקת נרות.
עליה לרגל כ. יש אומרים שכיום אין חיוב עליה לרגל, ויש המקפידים לילך ליד הכותל המערבי וסוברים שגם כיום יש חיוב עליה.
הדפנות יז. יציבות - צריך לעשות דפנות שלמות וחזקות שלא ינועו ברוח. וישתדל לעשות דפנות מקרשים ולא מבד וכדו' שאז הסוכה ראויה לדירה.
יח. אם עושה את הדפנות מבדים וכדו' ימתח את היריעות ויקשרן היטב. ואם היריעות רפויות שהרוח מנידה אותן, אין הסוכה נחשבת כדירה. על כן יחבר קרשים לרוחב הסוכה מגובה הקרקע עד גובה עשרה טפחים. \80 ס"מ\. ולא יהיה בין קרש לקרש יותר משלושה טפחים \24 ס"מ\. ומי שאין לו די צרכו קרשים לדפנות, מוטב שיעשה שלוש דפנות שלמות מאשר שיעשה ארבע דפנות שאינן שלמות. \שו"ע שם סע' ה, רמ"א ו\ ובדיעבד כל שאין חשש שיתנתקו הדפנות מחמת הרוח כשרה.
יט. רחוק מהסכך - אם הסכך רחוק מהדפנות ויש חלל אויר ברוחב בין הדופן לסכך יותר משלושה טפחים לכל אורך הדופן, ואין מקום ברוחב עשרה טפחים שהסכך מגיע לדופן אין הדופן נחשבת כחלק מהסוכה. ואם יש שלוש דפנות אחרות, הסוכה כשרה. \שו"ע תרלב
כ. דופן עקומה - אם יש סכך פסול בין הסכך הכשר לאחת הדפנות, אנו רואים את הסכך הפסול כחלק מהדופן והסוכה כשרה, \ובלבד שיש סכך כשר בכמות מספקת ליד הסכך הפסול\ ודבר זה נקרא "דופן עקומה". אמנם כל זה באופן שהסכך הפסול הקרוב לדופן הוא פחות מארבע אמות \192 ס"מ\, אבל אם הוא יותר רחוק מכך, אין הדופן נחשבת כחלק מהסוכה. ואם יש שלוש דפנות אחרות, הסוכה כשרה. ובכל מקרה אי אפשר לשבת תחת סכך פסול זה. \שו"ע שם סע' א\.

סימן עט עזיבת יישוב בשבתות וחגים
אני מתגורר ביישוב קטן המונה שמונה משפחות ושלושה רווקים. מתוך שמונה המשפחות, שלוש משפחות הן מבני עדות המזרח. לקראת חג הפסח רוצות שלוש המשפחות להתפלל במנין שבו מתפללים בנוסח עדות המזרח. שאלותי הן: א. האם אפשר לכפות על משפחות אלו (או על חלקן) להישאר בחג ביישוב ולהתפלל במנין בנוסח אשכנז, כדי שיהיו ביישוב לפחות ארבע משפחות ובנוסף לכך גם אורחים?
ב. האם מותר לעזוב את היישוב ולהשאיר בו את חיילי המילואים בלבד?
א. עליכם לעשות גורל אילו משפחות יסעו לחג ואילו ישארו ביישוב. נוסח התפילה של הנשארים יקבע על פי הרוב.
ב. אסור לעזוב יישוב ללא תושביו

עוד בנושא האזינו
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il