ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש נושאים שונים

דמים בביתנו

התורה לא מסתפקת בהענשה של מי שפוגע בחברו במזיד או בשוגג, אלא מחייבת אותנו ליזום פעולת מנע מתוך צפי לסכנה עתידית הנשקפת לזולת. מצוות המעקה היא קריאה גם בשבילנו לדאוג למרחב בטוח לילדינו ולפועלים הבונים את ארצנו, כדי שלא יהיו דמים בבתינו.
הרב עדי בלכרתשרי תשע"ט
63
לחץ להקדשת שיעור זה
במסורת היהודית מאז ומעולם הוגדרו חיי האדם כערך עליון.
כבר במקרא נמצא חוקי ענישה מחמירים כלפי מי שאחראים להמתה או לפציעה של הזולת במסגרת התרשלות בתפקידם. התורה מפרטת את אופן ענישתם של שומר השוורים שלא שמר כיאות ואיפשר לשור לנגוח אדם או ילד, וחוטב העצים שמגרזנו נהרג בטעות חוטב אחר. במישור העקרוני ניסחו חכמי ההלכה כלל לפיו ערך חיי האדם, "פיקוח נפש", דוחה את כל התורה.
ביטוי ייחודי לחשיבות השמירה על חיי אדם במקרא משתקף מבעד חוק אחד בספר דברים, מצוות המעקה: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו". רבנו בחיי רואה בחוק זה סעיף בהוראה כוללת יותר לשמירה על חיי אדם: "הישמר לך ושמור נפשך מאוד - ולכך יצווה כי כשיבנה ביתו שיעשה מעקה לגגו ולא יניח ברשותו נזק ומכשול להכשל בו בני אדם".
תחיקה בתחום מפגעים שעלולים להוביל לנזקי גוף ולמוות אינה מיוחדת לתורה, ומופיעה במערכות חוקים קדומים אחרים כחוקי ח'מורבי וכחוקי אשנונה. אולם חוק המעקה אינה מטפל במזיק ומשית עליו עונש, אלא מציב דרישה ליזום פעולת מנע מתוך צפי לסכנה העתידית הנשקפת לזולת. טיפול מונע במפגע בטיחותי המעוגן כחובה חוקית, הוא מעין בשורה שמציע המקרא לחברה הישראלית הקדומה. בדורות הבאים חכמי ההלכה הרחיבו חובה מניעתית זו למפגעים ביתיים נוספים כמו סולם רעוע, בעל חיים מסוכן ועוד.
החוק המקראי, המנוסח כהוראה ישירה לביצוע לכל יחיד ("ועשית"), מסיים באזהרה המבהירה את חומרת ההימנעות מביצוע המעשה: "ולא תשים דמים בביתך". המחדל הפסיבי מתוך רשלנות או חוסר הקדשת תשומת לב נשפט כאן כמעשה שלילי – שימת דמים – שמקביל לגרימת מוות. בשל חשיבותו העקרונית ומידת הרלוונטיות של חוק המעקה לימינו, ראוי להרחיב בו מעט.

הבעיה רק מתרחבת
הפרשנים חלוקים בעניין צורת הגג הנידון בפסוק. לפי פרשנות מסתברת אחת (רד"צ הופמן) מדובר בגג שטוח, שבני הבית שוהים בו ומשתמשים בו למטרות שונות כייבוש פירות. לפי אפשרות פרשנית אחרת (מלבי"ם) הגג הנזכר הוא הגג המשופע, שאליו עלו רק לעיתים רחוקות לצורך תיקונו. הפרשנות הראשונה ממקדת את האזהרה בחשש לשלומם של בני הבית, בראש ובראשונה בני המשפחה. על פי הפרשנות השנייה דומה שהאזהרה מתמקדת בדאגת בעל הבית לשלום הפועל העוסק בתיקון גגו.
נכון להיום ניתן להצביע על שתי אוכלוסיות הנתונות בסיכון גדול של נפילה מגובה: ילדים מכאן ועובדי ענף הבנייה מכאן. ארגון 'בטרם' והפורום למניעת תאונות עבודה, אשר עושים עבודת קודש, מרכזים נתונים על היפגעותם של ילדים ושל עובדים מתאונות בענף הבנייה.
מצער להיווכח כי לעומת ימי המקרא, בישראל של היום אין התמודדות הולמת במסגרת החוק עם הגורמים הראשיים לנפילה מגובה ברשות היחיד. כך למשל חלונות בבתי מגורים, שדרכם מתרחשות רבות מהנפילות הקטלניות מגובה, אינם מחויבים על פי חוק בסורגים או באמצעים המגבילים את פתיחת החלון. הניסיון המשמעותי האחרון להתמודדות במסגרת החוק עם מציאות זו היה לפני כעשור. בשנת 2007 הגיש ח"כ זבולון אורלב הצעת חוק "התקנת אמצעים למניעת נפילת ילדים מחלונות". ההצעה קבעה כי "מחזיק בדירה חייבת מיגון יתקין בכל חלון בדירה אמצעים למניעת נפילת ילדים מחלונות, לרבות סורגים, או אמצעים אחרים כפי שיקבע השר". אך ההצעה נתקלה בהתנגדות של הקואליציה ונבלמה. במסגרת הצעת החוק ההיא נמסרו נתונים המתייחסים לשנת 2002 ולפיהם 41.9 אחוזים מהפגיעות עקב נפילה היו עקב נפילה מגובה, כאשר אתר הנפילה העיקרי הוא בית המגורים.
המצב החוקי ביחס לבניית מעקה אומנם טוב יותר, שכן קיימת חובת התקנת מעקות במרפסות ובגרמי מדרגות. אך לדעת מומחים שינויים שנעשו במהלך השנים האחרונות בסעיפי החוק, הקשורים בין השאר בצורת המעקה ובגובהו, דווקא מגבירים את הסיכון לילדים ולא מפחיתים אותו. כדי להעמיק בפרטי העניין מומלץ לקרוא את דברי ארז מירב בנייר העמדה שניסח בנושא נפילות ילדים באתר "אדריכלות ובנייה בישראל".
בעיית הנפילות של ילדים מגובה אינה עומדת להיפתר מאליה והיא אף איננה מצטמצמת. כך נקבע בדו"ח תמותת ילדים מהיפגעות בלתי מכוונת של 'בטרם' לשנת 2017 (עמ' 15): "שנת 2017 התאפיינה בעלייה במספר מקרי התמותה של ילדים ובני נוער עקב נפילה: 15 מקרים בהשוואה לממוצע של כשמונה מקרים לשנה בשנים 2013 2016. פילוח הנתונים לפי לאום הנפגעים מעלה כי ממצא זה מוסבר ברובו על ידי עלייה חדה במספר מקרי התמותה של ילדים ובני נוער ערבים מנפילה (תשעה מקרים בשנת 2017 לעומת ממוצע שנתי של כשלושה מקרים בשנים 2013 2016).

יעילות החקיקה
לכל המטילים ספק ביחס ליכולתה של חקיקה להתמודד עם בעיה הכרוכה בהרגלים אנושיים, ראוי לציין את התקדים של מדינת ניו-יורק לפני כארבעה עשורים. בשנת 1976 נקבע שם בחוק שישנה חובה בכל דירה בבניין רב קומות לספק אביזרים המגבילים את פתיחת החלון לדירה שבה גרים ילדים בגיל עשר ומטה. בעקבות זאת חלה ירידה של עד 95 אחוזים בפניות לבתי החולים המקומיים לטיפול עקב נפילה מחלונות.
גם ביחס לעשרות הפועלים שנופלים אל מותם בענף הבנייה דומה ששיתוק מתמשך אוחז את מערכת החוק ואין אף גורם שנושא באחריות הפלילית להפקרות המתרחשת. בדו"ח הבוחן את מניין ההרוגים בתאונות בענף הבנייה, שחלק גדול מהן נגרם על ידי נפילות מגובה רב, מדווח ארגון 'קו לעובד' על החמרה במצב. על פי הנתונים המתייחסים לחציון הראשון של שנת 2018 חלה עלייה בכ 20 אחוזים במספר ההרוגים לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה. עגומה במיוחד היא העובדה שעד היום לא נמצא אפילו אדם אחד שנענש במאסר ממושך על גרימת מותו של פועל, והמסר העולה מכך הוא של זילות חמורה בחיי אדם.
ישנו סיפור ידוע על כך שפעם כשילדה בת ארבע נפלה מחלון הבית קרה נס והיו לה רק שברים קלים. הלכו הוריה ושאלו את הרב שלמה זלמן אוירבך ז"ל איזה "תיקון" הם צריכים לעשות בהתאם לחטא. אמר להם: עשו סורגים לחלונות.
כשימי התשובה מאחורינו ופנינו להחלטות החדשות של השנה, זה הזמן לתיקון אישי וחברתי בנושא. הבה לא נסמוך על הנס, אלא פשוט נכיר באחריות שיש לנו כהורים וכחברה ליצירת מרחב בטוח לילדינו. אחריות דומה עלינו לגלות כלפי הפועלים העמלים בשבילנו על הפיגומים בבניית הבתים. מקרי המוות שעולים שוב ושוב בדיווחי החדשות הם קריאת השכמה למחוקקים בכנסת לפעול. הגיעה השעה לפתרון חקיקתי ברוח חוק המעקה כדי שלא נמשיך לשים דמים בבתינו.

ד"ר עדי בלכר הוא מרצה במכללה לחינוך חמדת הדרום

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת shlomopy@gmail.com

מתוך העיתון בשבע.


עוד בנושא נושאים שונים
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il