ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פסח – המצה והיין

המצה השותקת היא שורשו של היין המדבר כי רק מי שפנימיותו מלאה באורות גדולים יפרוץ ממנו הדבור הטוב הקדוש והשמח שיאיר את העולם.
הרב יצחק חי זאגאה' ניסן תשע"ט
לחץ להקדשת שיעור זה
א. רמב"ם חמץ ומצה ו' – מצות עשה מן התורה לאכול מצה בליל חמשה עשר.. פסחים קיז: - ..כוס שלישי, מברך על מזונו. א"ל רב חנן לרבא ש"מ ברהמ"ז טעונה כוס. א"ל ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות כל חד וחד נעביד ביה מצוה.
ב. פסחים קיד. - בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין, מפני שהיום גורם ליין שיבא, וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא. ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום, מפני שהיין גורם לקידוש שתאמר. ברכות נא: - אמר רב אסי, אין מסיחין על כוס של ברכה. מאמרי הראי"ה 237 - האידיאלים נכרזים בעולם ע"י הפרסום, הרמת הקול והפומביות. והמעשים כשהם לעצמם.. כמה שהם יותר מוצנעים הם יותר יפים.. הריח והטעם במובנם הרוחני מקבילים לעומת האידיאל והמעשה.. הבשמים נותני הריח, שהם הסמנתם של האידיאלים והשאיפות, והיין בעל הטעם הממשי הטוב, מחולקים זה מזה לעומת שאלת הפרסום והחשאיות. בבשמים שנינו, כשהוא שוחק אומר הדק היטב, היטב הדק, מפני שהקול יפה לבשמים. ואצל היין שנינו גזבר הקיש בקנה, ועל השאלה ולימא ליה מימר, אמרו מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר ריו"ח כשם שהדיבור יפה לבשמים כך דיבור רע ליין (מנחות פז.). הקול והפרסום לצורך הכרזתם של האידיאלים הם יפים מאד, אבל מצד המעשים יותר יפה היא הצניעות.
ג. ברכות לה. - דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח א-להים ואנשים, אם אנשים משמח, א-להים במה משמח, מכאן, שאין אומרים שירה אלא על היין. רש"י - שאין אומרים הלוים שיר של קרבן במקדש אלא על היין, כשמנסכין נסכי מזבח.
ד. ויקרא י' -ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא.. ויקריבו לפני ד' אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש.. וידם אהרן. רש"י - רבי ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו למקדש.. וידם אהרן. קבל שכר על שתיקתו. ומה שכר קבל, שנתייחד עמו הדיבור, שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין. מגילה יח. - כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא, מלה - בסלע, משתוקא - בתרין. קובץ ג' רנו' - ..כשהדיבור הרע פרץ גבוליו, כשכח הזוהמא הבשרית והצד העכור שבחיי הרוח שלח את ארסו והרחיב את ענפיו, אין השפעתה של הנשמה העליונה מתגלה, ושמירת החן והתמימות של הדר החיים מסתלקת, ותכונות של חשכת פנים, של כיעורים, אפילו גופניים, באה ומתגלה. אלה הם תולדות הנגעים, המאלמים את הנשמה..
ה. פסחים לו. - דאמר שמואל, לחם עני לחם שעונין עליו דברים הרבה. רש"י - שגומרים עליו את ההלל ואומרים עליו הגדה. תענית ה: - אמר רבי יוחנן אין מסיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה. פסחים פה: - והאמר רב משום רבי חייא, כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא.
ו. זוהר וארא כה: -וקב"ה.. אמר ואנכי אהיה עם פיך.. והשתא אמר ואני ערל שפתים אי הכי אן הוא מלה דאבטח ליה קב"ה.. אלא רזא איהו, משה קלא, ודבור דאיהו מלה דיליה, הוה בגלותא.. ועל דא שתף קב"ה לאהרן בהדיה.. עד דקריבו לטורא דסיני ואתיהיבת אורייתא ובההוא זמנא אתחבר קלא בדבור וכדין מלה מליל..
ז. קובץ ה' קיב' - כל מה שמרימים את הא-להות האמיתית למעלה מכל גונים, מכל תכונות, מכל מדות וציורים, מתרחב ומתגדל הרוח, מתאדר החופש ומזדככת הנשמה, וכח הבינה הולך ומזדכך, והרצון מתקדש ומתעלה. ולפי רוב ההתעלות מעל כל ברכתא ושירתא שבהגיון הפנימי, וכפי רוב השילולים מכל תאר וגבול שבעצמיותה של חשק הנשמה לההתודעות הא-להית, ככה מתרחבת הדעת בחירות שאין לה גבול, להרבות העצמה והחיים המגוונים ביחש העולם ליוצרו והיוצר לעולמו. כל מה שההכרה מתבררת יותר, בגבורת הדומיה העליונה, כן מתגבר כח הקול, וביטויי הדיבור יוצאים במלוא ניביהם, המליצה והשירה מתברכת, ומעינותיהם מתברכים ושוטפים, ונובעים אמרות טהורות בלא הרף, יוצרים בכל רגע, בכל דקדק זמני, המון זמרות עז, שלשד חכמה עליונה, ועומק אדירות גבורה כבירה, שרויה בהם. אוה"ק ג' פרישות ו' - יתרון השתיקה, ורוח הקודש המתחבר על ידה, בא מתוך ההתפרצות הפנימית, שבאה מתוך מעין הנשמה, שדורש להתפשטותו והרחבתו מגרש גדול מבלי מעיק. וחמורה היא ההתבודדות הפנימית מאד, ודורשת היא שגשוגה בלא שום הפרעה בעולם. אז יוצרת היא את ערכיה וגווניה מכחה התוכי הפנימי, ואור הרוחני, פאר החיים וגבורתם היסודית מתגברים והולכים. והדיבור הבא אז הרי הוא מפריע בכחו הבניני בנטילתו מהישן, ממה שכבר מטושטש ומאופל, מוגבל ומצומצם, ונותן על הזרם המעיני, השוקק לחידוש וטריות חדשות. ודוגמת השתיקה הדבורית, לעומת המחשבה, יש גם כן דומיה מחשבתית, כשבא תורה של המחשבה היותר נעלמה, היותר פאורה ועליונה. והולכים הם הדברים במדרגות זו למעלה מזו. המצה, היא משתקת את כל שאון חיצוני, כל תנועה והתגבהות במערכת החיים, מאלמת את הזרמים החיצונים. ובא זה בהתאמה לגילוי שכינה, ומורא גדול, לעומק רז הדומיה, ומתבטא הוא בקול אדיר, שהדומיה מתאחזת בו, כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא.
ח. אוה"ק ג' פרישות כ' - הסדר הראוי הוא שיתמלא הרוח מחשבות והרגשות, ומה שאין הרעיון הפנימי יכול לשאת מוכרח הוא להתפרץ החוצה, בצורה של דיבורים, והם הם יסודי התפלות וההודאות, הלימודים והקריאות. ולמה שאין מספיק ערך זה של ההתגלות הדיבורית, מפני רוב שטף אורו, מוכרח הוא להתגלם במעשים, האומרים ברמיזתם, ופועלים בעצמותם, את כל התוכן הרעיוני של הרגשות והמחשבות הנעלות, כשהמעמד עומד על צורה כזאת העולם מתוקן, ואור ישר שופע על הכל. בפגימתה של התכונה העולמית צריכים להמציא את התוכן מלמטה למעלה. המעשים מעוררים את הערך הדיבורי, והדיבורים את הרעיונות, האור מתעלה בכבדות, ונעזר הוא לפעמים על ידי מה שבאמצע מהלכו יתעורר הרעיון בפתע פתאום, עד כדי הופעה של שילוח אור ישר ממקורו לשטף אוצר ההגה הדיבורי, וממנו לההתעוררות המעשית, אז נעשה הדבר ממוזג, ותפארת וחדוה מתגלים, במקדש קודש.




עוד בנושא ארבע כוסות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il