קנין אגב | הרב יהודה זולדן | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
קידושין
שיעורים במסכת קידושין

קטגוריה משנית

390

12 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

א. קנין אגב - הלימוד מהפסוק
במשנה (קידושין כו ע"א) נאמר:
נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה.
בתוספתא (בבא בתרא [ליברמן] ב, יג) מופיעה משנה זו עם פירוט. איך בפועל עודים קנין זה:
נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה. כיצד? אמר לו חצר וכל מה שבתוכה אני מוכר לך, כיון שכתב שטר וקיבל מעות והחזיק באחת מהן, החזיק בכולן.
הגמ' (קידושין שם( מבררת מנין למדו על קנין זה:
...נכסים שאין להם אחריות. מנהני מילי? אמר חזקיה: דאמר קרא "ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצרות ביהודה, ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור" (דברי הימים ב כא, ג)
בפסוק מסופר על המלך יהושפט שנתן לילדיו מטלטלין - מתנות שונות, עם קרקעות - ערי מצורות. אמנם מפרשי המקרא שם לא קושרים זאת כלל לקנין אגב, אך מפסוק זה ניתן ללמוד על כך. מכיון שמדובר על פסוק מדברי הימים, אזי הפסוק הוא רק אסמכתא וכדברי התוס' (בבא קמא יב ע"א ד"ה אנא; כך גם: רא"ש בבא קמא ט, ו): "וקנין אגב דהוי נמי מדרבנן, וקרא דערים מצורות אסמכתא בעלמא היא".
הפני יהושע (שם) מסביר את דרך הלימוד מהפסוק:
נראה דעיקר המתנה היה ערים מצורות והמטלטלים טפילין, אם כן על כרחך מדהקדים הכתוב הטפל לעיקר, היינו משום דבמטלטלים אגב מקרקעי הקנה להם שצריך להקדים בדבריו המטלטלים קודם לקרקע בהאי לישנא ממש מטלטלים אגב קרקע. ועוד נראה דמייתורא ד"עם" קדריש, דהו"ל למיכתב ו ערים מצורות, אלא על כרחך לאשמעינן האי דינא קאתי, כן נראה לי.
לפיו, מעצם העובדה שהמטלטלין נזכרו לפני הקרקעות, אזי משמעות הדבר שהקדימו את הטפל לעיקר, ורצו לומר שיהושפט הקנה את המטלטלין אגב הקרקע. הסבר נוסף הוא שהמילה "עם" לכאורה מיותרת, היה מספיק לכתוב "וערי מצורות", אלא שרצו לחדד שהקנים היה קנין אגב, מטלטלין עם מקרקעי, שמשמעותו הוא אגב מקרקעי.

ב. צבורים לא בעינן, אגב וקני בעינן
לאחר שהגמרא הציעה את הפסוק ממנו נלמד על קנין אגב, שאלה הגמרא "איבעיא להו: בעינן צבורים או לא...". האם המטלטלים צריכים להיות על גבי הקרקע או שיתכן שהקרקע במקום אחד והמטלטלין במקום אחר? הגמרא מנסה להביא מספר ראיות: מדברי ר' עקיבא שקרקע כלשהו חייבת בפאה ובביכורים, ממעשה במדוני, וממעשה באדם שחלה בירושלים, ומכל המקורות הללו היה משמע שלא בעינן צבורים. אך הגמרא דחתה והעמידה את המקורות הללו באופן כזה שאין הוכחה שלא בעינן צבורים. אחר כך הובא מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו בספינה משם הוכח שבענין צבורים, וגם את זה דחתה הגמרא. לבסוף הוכיחה הגמרא מהלכה בענין שטר שלא בינן צבורים, וזו המסקנה:
שמע מינה לא בעינן צבורים בה, שאני שטר דאפסירא דארעא הוא והא עלה קתני זו היא ששנינו: נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה, ש"מ לא בעינן צבורים בה ש"מ.
המשיכה הגמרא ושאלה (שם כז ע"א):
איבעיא להו: מי בעינן אגב או לא? ת"ש דקתני כל הני ולא קתני אגב. ולטעמיך קני מי קתני? אלא עד דאמר קני הכא נמי עד דאמר אגב. והלכתא צבורים לא בעינן, אגב וקני בעינן.
שאלת הגמרא האם המוכר – נותן המתנה, צריך לומר שהוא מקנה זאת בקנין אגב? תשובת הגמרא שגם לא כתוב שהוא אומר שהוא מקנה אבל מסתמא הוא אומר זאת, ולכן צריך לומר שהוא מקנה ובקנין אגב.
הרמב"ם והראב"ד חלקו מה משמעות מסקנת הגמרא.
הרמב"ם הל' מכירה ג, ח-ט [ןכך גם: שו"ע חושן משפט הל' מקח וממכר סי' רב, א-ב] כתב:
ח. המקנה קרקע ומטלטלין כאחד כיון שקנה קרקע בכסף או בשטר או בחזקה נקנו המטלטלין עמהם בין שהיו שניהם במכר או במתנה, בין שמכר מטלטלין ונתן קרקע, בין שמכר הקרקע ונתן המטלטלין כיון שקנה קרקע קנה מטלטלין.
ט. במה דברים אמורים? כשהיו אותן המטלטלין צבורין באותה קרקע, אבל אם היו במקום אחר צריך שיאמר לו קנה מטלטלין אגב קרקע, אפילו היו המטלטלין במדינה אחרת ואמר לו קנה אותם על גבי קרקע פלונית כיון שקנה הקרקע נקנו המטלטלין אף על פי שאינן צבורין בתוכה. ואם לא אמר קנה אגב קרקע לא קנה. וקרקע כל שהיא קונין על גבה כל מטלטלין שירצה.
לפי הרמב"ם רק כשהמטלטלין אינם צבורים, אז על המוכר לומר שהוא מקנה אותם אגב קרקע, אך אם הם צבורים אין צורך לומר. בפשטות הרמב"ם הבין שהדיון האם צריך לומר או לא הוא רק כשאינם צבורים, וזאת בעקבות מסקנת הגמ' שצבורים לא בעינן. אך כשהמטלטלים צבורים אין צורך לומר.
כך הסביר הכסף משנה (שם ט) את הרמב"ם:
לדברי רבינו ...אחר דאמרי' איבעיא השנית "והלכתא צבורים לא בעינן, אגב וקני בעינן", ומאחר דפשטינן דצבורין לא בעינן, למה לי למיהדר ולמימר דצבורים לא בעינן? אלא ודאי היינו לומר צבורים לא בעינן, ומשום דאפילו אינם צבורים מיקנו אגב קרקע, מש"ה אגב וקני בעינן לשאינן צבורים, הא אילו לא הוו מיקנו שאינם צבורים לא הוה בעי אגב וקני כלל. ...הטעם הוא דנהי דכשאינן צבורין צ"ל אגב להודיע שעם הקרקע הוא מקנה אותן מטלטלין, אבל כשהם צבורים בתוכו אין צריך לדיבורו שהרי הענין עצמו מוכיח שאגב החצר הוא מקנה אותן מטלטלין, כנ"ל.
הנימוק לכך הוא שהעובדה שהמטלטלין נמצאים על הקרקע זה עצמו מוכיח שהמוכר מקנה אותם עם הקרקע. באופן מחודד יותר הסביר זאת הריטב"א (קידושין כז ע"ב):
ומטלטלי דקני בחזקת מקרקעי היינו משום דאגב עבדינהו כקרקע עצמו וכגוף אחד דמו.
המטלטלים הם כמו הקרקע, והם כמו גוף אחד. כך גם הסביר הסמ"ע (שולחן ערוך חושן משפט סימן רב ס"ק ג) בהסבירו את פסק השולחן ערוך שפסק כמו הרמב"ם:
צבורים באותה קרקע. כיון דמונחים על הקרקע הן נקנין עם הקרקע אפילו לא אמר להלוקח שיקנם אגב קרקע, דמחשבינן המטלטלין שעל הקרקע כאילו הן מגוף הקרקע ומחוברים אצלה.

הראב"ד חלק על הרמב"ם:
אגב קרקע לא קנה. א"א זה ההפרש שכתב בין צבורין לשאינן צבורין אינו מחוור. דשמעתא לא מיחזיא אלא לעולם אגב וקני בעינן, אפילו בצבורין בה. דאי לא היכי פסקה למילתיה ואמר והלכתא אגב וקני בעינן צבורין לא בעינן והא זמנין דצבורין בעינן ואגב לא בעינן.
לפי הראב"ד, ההלכתא: "אגב וקני בעינן" מתייחסות לכל המצבים, גם צבורים וגם לא צבורים. שהרי אם כדברי הרמב"ם ההלכתא לא תמיד נכונה. שהרי אם המטלטלין במצב צבורים, אזי לא בעינן אגב. הרב איסר זלמן מלצר (אבן האזל, רמב"ם שם), הסביר את דברי הראב"ד:
עלינו לבאר דעת הראב"ד דצריך ישוב במה שחולק על הרמב"ם. ... דבאמת אין זה מוכח, כיון שהמטלטלין היו מונחים מקודם בקרקע זו, א"כ מה מוכיח דכשהקנה הקרקע והמטלטלין היה כונתו להקנות המטלטלין אגב הקרקע?
העובדה שהמטלטלין נמצאים בתוך הקרקע עדין לא מוכיחים שהמוכר מעונין למכור בקנין אגב. הכיוון הוא שצריך שיהיה ברור למוכר ולקונה מה אופן הקנין. אפשר להוסיף עוד שהדבר נצרך עוד יותר בקנין אגב. בקנינים אחרים יש פעולה כלשהי שהקונה עושה - משיכה, הגבהה, וכד'. כאן הקנין הוא בשל העובדה שהמטלטלין נמצאים על הקרקע. לא נעשה בהם שום פעולה. לכן שאלה הגמרא האם צריך לומר באופן ברור שהמוכר מקנה בקנין אגב, ומסקנתה שכן. על כן הסביר הראב"ד שבכל מצב צריך לומר "אגב וקני" בין אם המטלטלין צבורים ובין אם אינם צבורים. הגמרא חזרה ואמרה ש"הלכתא לא בעינן צבורין", אך צריך תמיד לומר באופן ברור.
הרב שאול ישראלי ("בקנין אגב ותוקפו", שערי שאול- בבא קמא, עמ' קפב-קפג) הסביר בעקבות דברי הרב איסר זלמן מלצר את מחלוקתם באופן הבא:
המחלוקת היא האם הפירוש הוא, שאגב שמעשה הקנין משמש לקנין הקרקע, מהני לשמש גם קנין להמטלטלין, או משום שהמטלטלים מבוטלים הם לקרקע כשרוצים לקנותם יחד והוו כחלק מהקרקע, ועל כן נתפס בהם הקנין שנעשה בקרקע.
לרמב"ם: קנין אגב מועיל מפני שהמטלטלים מבוטלים לקרקע וזה יתכן בשני פנים. האחד, כשהמטלטלין נמצאים צבורים בפועל על הקרקע, והשני ע"י דיבורו שעל ידו הוא מבטל אותם לקרקע.
לראב"ד: המטלטלין נקנים בקנין, ולכן אין הבדל אם הם צבורים או לא.
לא מספיק ברור מדוע הדיבור של המוכר מבטל את המטלטלים על גבי הקרקע גם אם המטלטלים נמצאים במקום אחר. וכן, מה המשמעות לפי הראב"ד שהמטלטלין נקנים בקנין ולא משנה האם הם צבורים או לא, גם הרמב"ם כתב שהם נקנים בקנין. 1

ג. דוקא לשון "אגב" או כל לשון שהיא
נראה לחדד באופן אחר את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד. כאמור לעיל השו"ע פסק כמו הרמב"ם אך הרמ"א פסק כמו הראב"ד והוסיף על דבריו עוד:
הגה: וי"א דאפילו הם צבורים בתוכה צריך שיאמר: קנה אגב קרקע (טור בשם הראב"ד והרא"ש), וכן נראה לי עיקר. וי"א דבעינן דוקא לשון אגב, אבל עם, לא מהני (ר"ן פ"ק דקדושין בשם רש"י); ויש חולקין (שם בשם הרא"ה).
לא מספיק שהמוכר יאמר שהוא מקנה בקנין אגב, אלא הוא אף צריך לומר זאת באופן ברור ודווקא בלשון זאת. הרמ"א כתב על כך שכן נראה לו עיקר. הוא ציין גם לדברי הר"ן (קידושין י ע"ב בדפי הרי"ף) שציין למחלוקת ראשונים האם מועיל המילה "עם" כמו בלשון הפסוק או לא.
והלכתא צבורין לא בעינן אגב וקני בעינן. שיאמר לו קנה קרקע וקנה מטלטלין אגבה. ומדברי רש"י ז"ל נראה דדוקא אגב הוא דמהני, אבל "עם" כלומר דאמר ליה קנה הקרקע וקנה המטלטלין עמה לא מהני.
הר"ן מוכיח טענה זו מסוגית הגמרא (קידושין כו ע"ב) אך ציין גם:
אבל הרא"ה ז"ל כתב דעם הרי הוא כאגב וכי איבעיא לן אי בעינן אגב או לא היינו לומר אי סגי בלא אגב ובלא עם אלא דא"ל קני קרקע ומטלטלין.
הרא"ה למד זאת מהסיפור של רבן גמליאל והזקנים.
הסמ"ע (שולחן ערוך חושן משפט סימן רב ס"ק ה-ו) דן במחלוקת הזו האם מועיל לשון עם או לא:
ה. דוקא לשון אגב, אבל "עם" לא מהני. כלומר, דאומר קנה לך הקרקע וקנה לך המטלטלין עמו. והטעם נראה, משום דלשון עמו משמע דאשניהן בשוה קאי קנין זה, וזה לא מהני, משא"כ לשון אגב.
ו. ויש חולקין. ובעיר שושן הכריע כדעת החולקין, מדכתיב בקרא הנ"ל "עם ערי מצורות", שמע מינה דלשון "עם" מהני כלשון אגב, אלא שזה לשון המקרא וזה לשון דרבנן, ע"ש 2 . ולא דק, דלסברתו תיקשי לנפשיה, מאי איבעיא ליה שם להגמרא [קדושין כ"ז ע"א] אי בעי אגב אי לא, הלא במקרא כתיב "עם", שהוא כמו אגב. אלא ע"כ צ"ל, דהאיבעיא ס"ל דאין במשמעות הקרא דאמר בשעה שהקנה להן המטלטלין עם הקרקעות לשון "עם", ולא בא הכתוב אלא לומר דנתן לבניו המטלטלין עם הקרקעות בקנין אחד, אבל אינו נרמז בקרא אי צריך לומר בשעת הקנין לשון אגב או לשון עם או לא. וא"כ י"ל דלפי האמת דנפשטה האיבעיא [שם] דבעינן לומר קנה אגבו, דאגב דוקא בעינן, ולא סגי בעם, והקרא לא איירי בלשון דאמר להו בשעת הקנין, וק"ל.
הסמ"ע הסביר שלשון "עם" משמע בשווה, בעוד שאגב משמע שיש עיקר ויש טפל. יש לציין שלעיל הובאו דברי הפני יהושע שהסביר שדווקא בשל העובדה שנאמר בפסוק "עם" מזה למדו על קנין אגב.
הסמ"ע ציין לעיר שושן שכתב שאין הבדל בין לשון "עם" שזה לשון המקרא, לבין לשון אגב שזה לשון דרבנן, אך הוא דוחה את דבריו בטענה שאם הדברים ברורים מהפסוק הגמרא לא היתה צריכה לשאול האם בעינן אגב וקני. לפיו, בפסוק מתואר מה עשה יהושפט, ומשם למדו את העיקרון של קנין אגב, אך לא לומדים מהפסוק את הלשון בו יש לבטא שהמוכר מקנה בקנין אגב.
ע"פ הדברים הללו ניתן להסביר את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד באופן הבא:
רמב"ם: בצבורין לא צריך לומר דבר. המטלטלין נמצאים על הקרקע, ועצם הימצאותם שם מוכיח שהם חלק מהקרקע וכפי שהסביר הריטב"א והסמ"ע. ועל כן כל מה שבבית או בחצר - נקנה. אך כשאינן צבורים המוכר יכול להגיד באיזה שפה שהוא רוצה, העיקר שכוונתו תהיה ברורה לקונה, שיבין שיהיה ברור כוונתו. הדיון "אגב וקני" לא בא לומר שזה חלק מהדין, ושרק אם אומר את פעולת הקנין באופן מסוים אזי הקנין חל. המטרה היא שיהיה ברור אופי הקנין, ושהמוכר אכן רוצה להקנות גם המטלטלים. בכל הסיפורים שהובאו בגמרא אמרו זאת בסגנונות שונים: "אמר צפוני זה לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות"; "ואמר טפח על טפח לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות". גם בתוספתא הלשון הוא: "אמר לו חצר וכל מה שבתוכה אני מוכר לך, כיון שכתב שטר וקיבל מעות והחזיק באחת מהן, החזיק בכולן". המאירי (קידושין כו ע"א) הסביר שבאמת הלשון לא משנה: "כל שאומר עם קרקע פלוני הרי הוא אגב, אלא שזה לשון ארמי וזה לשון עברי, והדברים פשוטים". אגב זה בארמית, ועל גב זה בעברית. גם ברמב"ם עצמו הוא לא תמיד הקפיד שהלשון יהיה אגב: "אפילו היו המטלטלין במדינה אחרת ואמר לו קנה אותם על גבי קרקע פלונית". זה לא ממש המילים אגב קרקע, אם כי כאמור פירוש המילה אגב היא על גב.
ראב"ד: כיון שחכמים תקנו או אפשרו להקנות מטלטלין על גבי קרקע, צריך שיהיה ברור למוכר ולקונה שזו הדרך שהקנין מתבצע. העובדה שהמטלטלין מונחים על הקרקע, לא מלמדת דבר על הקנין, ועל כן גם כשהם צבורים וגם שהם אינם צבורים יש לומר באופן ברור מה היא פעולת הקנין, וכאמור לפי חלק מהראשונים יש לומר דוקא בלשון הקנין- אגב קרקע ולא בלשון אחרת, אם כי יש החולקים וניתן גם לומר בלשון המקרא או בכל שפה אחרת שתובן.

ד. ירושלמי - היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר?
יתכן עוד שהרמב"ם פסק שרק כשאינן צבורים צריך המוכר לומר שהקנין הוא אגב קרקע, וזאת על בסיס סוגית הירושלמי (קידושין א, ה; פאה ג, ז):
מניין לנכסים שאין להן אחריות שהן נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה? רבי יוסי בשם חזקיה רבי יונה ר' חנניה תרתייה בשם חזקיה כתיב [דברי הימים ב כא ג] "ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי בצורות ביהודה".
עד כדון כשהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד. היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר?
אמר רבי בון בר חייה נישמעינה מן הדא אמר להן רבי אליעזר: מעשה במדוני אחד שהיה דר בירושלם והיו לו מיטלטלין הרבה וביקש לחלקן. אמרו לו: אין את יכול אלא אם כן קנית קרקע. מה עשה? הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלם. אמר חצייה צפוני אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין, חצייה דרומית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של שמן. ובא מעשה לפני חכמים וקיימו את דבריו.
אמר רבי חנינה קומי רבי מנא: ולא שכיב מרע הוא [1] לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב וכאן אפילו בדברים, [2] לפי שבכל מקום אין אדם מזכה עד שיהו קרקעות ומטלטלין במקום אחד וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר?
אמר ליה: לא כר' ליעזר הוא, שנייא הוא שכיב מרע דרבי ליעזר הוא בריא דרבנין. א"ל שכיב מרע דר' ליעזר כבריא דרבנין
זו כל הסוגיה בירושלמי על משנה זו. הפסוק ממנו למדו על קנין אגב הוא אותו פסוק שהובא בשם חזקיה בבבלי. גם הירושלמי שאל האם בעינן צבורין או לא, בסגנון שלו: "עד כדון כשהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד. היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר?". והתשובה היא מהמעשה ממדוני (שמקורו בתוספתא בבא בתרא י, יב), והמסופר שם מופיע בתלמוד בבלי כשני סיפורים ובעקבות הדיון האם מדובר על מתנת שכיב מרע.
הירושלמי לא דוחה את ההוכחה מהמעשה עם המדוני, ולומד ממנו שלא בעינן צבורים. אין המשך בירושלמי, ואין דיון האם "אגב וקני בעינן או לא". כאמור לעיל יתכן והראב"ד הבין שהדיון בבלי וההכרעה "קני ואגב בענין" מלמד על כך שהדיבור הוא חלק מהותי מהקנין, ואולי אף דוקא בלשון מסוימת. אך כאמור, בירושלמי אין כלל דיון בדבר. ואשר על כן פסק הרמב"ם שאין חובה הלכתית לומר "אגב וקני" ובלשון מסוימת, אלא רק כדי להבהיר את אופי הקנין. פעולה טכנית אך לא מהותית.
יתכן עוד שלרמב"ם היה קשה הלימוד בגמרא בבבלי ממנו למדו ש"אגב וקני בעינן". בנוגע לשאלה האם בעינן צבורים או לא, הגמרא דנה באריכות, והביאה הוכחות לכאן או לכאן, והכריע ממקור. בנוגע ל"אגב וקני", אין הוכחה. יש הנחה שהמוכר אומר קני אז מסתמא גם אומר אגב ולכן "אגב וקני בעינן", אך אין הוכחה מוצקה, ומהדוגמאות שהובאו בגמרא- מעשה במדוני, מעשה באחד שחלה בירושלים, ורבן גמליאל והזקנים בספינה, וכן מלשון התוספתא, לא משמע שצריך לומר בלשון אגב כחובה הלכתית. אלא רק כבהברה למהות פעולת הקנין.
יתכן אם כן שצירוף הדיון בבבלי "קני ואגב בעינן", כן או לא, יחד עם דברי הירושלמי, שם לא נזכר כלל דיון זה, הביאו את הרמב"ם למסקנה שאין חובה הלכתית לומר אגב וקני.

***
לסיום ועל דרך הדרש הסביר הראי"ה קוק (עץ הדר השלם, ראש עמיר, עמ' ד-ה) את דרשת הפסוק מדברי הימים בהקשר של היחס בין המצוות התלויות בארץ לבין המצוות התלויות בגוף:
המצוות התלויות בארץ הנה הנן הרכוש הרוחני היסודי של האומה בכללה ושל קדושת יחידיה, כמדרגת הקרקע העושה את האדם ראוי להיות אדם (יבמות סג ע"א). והמצוות שאינן תלויות בארץ הנן המטלטלין שהם נקנים אגב קרקע. ומה מכוון הוא רמז קנין אגב דמטלטלין אגב קרקע בענינא דקרא של הזכרת אומץ הקביעות של ארץ ישראל, מ"ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצרות ביהודה", וכאשר כללות התורה והמצוות תלויים הם בקדושת הארץ, על כן אגב מצוות התלויות בארץ שבהם מתגלה כח הקדושה האלוקית העליונה של חיי האומה היסודיים – הקרקע הרוחנית, שאגבם יש לנו תפיסה וקנין בכל המצוות כולן, גם באותם שהם חובת הגוף ונוהגות בפועל גם בחו"ל.
הבסיס של המצוות הן המצוות התלויות בארץ- הם הקרקע. בהם הקדושה העליונה של חיי האומה בארץ. מהם המצוות התלויות בגוף הם המטלטלים שנוהגות גם בחו"ל שהם נקנים אגב המצוות שבקרקע, דהיינו המצוות התלויות בארץ. הפסוק מדבר על קנין בארץ ישראל. יש לציין שגם בסוגיית הגמרא כל הדוגמאות למעשים שהיו הם מקרים הקשורים לארץ ישראל: "מעשה במדוני 3 אחד שהיה בירושלים... הלך ולקח בית סלע סמוך לירושלים"; "מעשה באדם אחד שחלה בירושלים... הלך ולקח בית רובע סמוך לירושלים"; "מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה אמר להם רבן גמליאל לזקנים עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו". אמנם קנין אגב הוא בכל מקום בעולם, אך יסודו בקנין קרקע בארץ.

^ 1.המחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד באה לידי ביטוי גם בהל' מכירה ג, יא בענין קנין אגב לעבדים, על בסיס הסוגיה בבא קמא יב ע"א. לא נעסוק בזה כאן. דיון מקיף בסוגית קנין אגב: הרב יחזקאל אברמסקי, חזון יחזקאל - בבא בתרא, השמטות עמ' 132-128.

^ 2.במקורות נוספים מבחינים בין לשון תורה לבין לשון חכמים - עבודה זרה נח ע"ב; חולין קלז ע"ב ועוד. וכן : קידושין לז ע"ב תוד"ה ממחרת; ראש השנה יג ע"א תוד"ה דאקריבו; יומא עא ע"ב תוס' ישנים ד"ה אמר, ועוד.
^ 3.מדון - שם מקום בארץ ישראל. יהושע יא, א; יב, יט; שמואל ב, כא, כ.

שיעורים במסכת קידושין

הרב יהודה זולדן

מפקח מרכזי להוראת תלמוד ותושבע"פ בחינוך הדתי; מרצה במדרשה לנשים באוניברסיטת בר אילן ובמכללות נוספות.

16 דק'
הכנס הכ"א למצוות התלויות בארץ
אתיקה ושקיפות בפרסום רכיבי כשרות
מתוך הכנס הכ"א למצוות התלויות בארץ
י"ג שבט תש"ע
קרבן פסח
קרבן פסח כשי"ד בניסן חל בשבת
פסחים סה ע"ב - סו ע"א
אדר ב תשס"ח
מהלך הסדר
השינויים בליל הסדר ושאלות "מה נשתנה"
פרק כד
כד אדר ב תשס"ח
מלכות יהודה וישראל
דינא דמלכותא דינא
תוקפו ההלכתי של חוק ההסדרים
אלול תשע"ו

שיעורים במסכת קידושין

49 דק'
שיעורים במסכת קידושין
כבוד תלמידי חכמים
קידושין לב: ת"ר מפני שיבה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' אב תשפ"ד
35 דק'
שיעורים במסכת קידושין
מסכת קידושין דף מ"ד - וידאו
באדיבות ערוץ אורות
הרב אביחי קצין | ט"ו ניסן תשע"ו
55 דק'
שיעורים במסכת קידושין
תליוהו וקדיש
קידושין ב:
הרב חיים כץ | "ג אייר תשפ"ד
21 דק'
שיעורים במסכת קידושין
מסכת קידושין דף נ"ה - קצר (שמע)
הרב אביחי קצין | כ"ז ניסן תשע"ו

שיעורים במסכת קידושין

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
חקת
הרהורים בעקבות הפוסט של יובל דיין
הרב יוסף נווה | תמוז תשע"ט
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב שמואל אליהו
הרב אליקים לבנון
הרב הלל גפן
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרה"ג שמחה קוק זצ"ל
הרב משה אליה
הרב משה ברלינר
הרה"ג יעקב אריאל

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו