^ 1.. וכ"כ התוס' (זבחים פח, ב, 'מכפרים') לגבי שפיכות דמים: "אבל דין שפיכות דמים לא בטל, דכתונת שמכפרת על שפיכות דמים אין מכפרת על ההורג, אלא על ישראל שערבין זה בזה, דומיא דעגלה ערופה, דכתיב (דברים כא, ח): כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, ואציבור מכפרת ולא על ההורג". וכ"כ רש"י (ערכין טז, א, 'אהנו') לגבי שפיכות דמים וגילוי עריות: "הא דתני בגדי כהונה מכפרין, לאו עליה דידיה אלא על האחרים שעל ידו נענשין, דבשפיכות דמים כתיב (במדבר לה, לג): כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף וגו', ובגילוי עריות כתיב (ויקרא יח, כה): וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ". ועיין עוד תוס' ערכין טז, א, 'הא'.
^ 2.. הרמב"ם (איסורי ביאה יז, יג) כתב שאסור לכהן הגדול להיות נשוי לשתי נשים לעולם: "מצות עשה על כהן גדול שישא נערה בתולה... ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת, שנאמר (ויקרא כא, יד): יִקַּח אִשָּׁה - אחת ולא שתים". הראב"ד השיג על הרמב"ם: "לא מתחורא זאת הסברא, שלא אמרו במס' יומא אלא בֵּיתוֹ אמר רחמנא ולא ב' בתים, ואפשר שלא נאסר בב' נשים אלא ביום הכיפורים, שמא ימשוך לבו אחריהן ויבא לידי טומאה. אבל הדעת נותנת כן, כדי שלא יצטרך לגרש ערב יום הכיפורים, אלא שאני מוצא (דהי"ב כד, ג): וַיִּשָּׂא לוֹ יְהוֹיָדָע נָשִׁים שְׁתָּיִם וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת". עיין מגיד משנה; ברכ"י אה"ע לא, ז. והאחרונים האריכו בנידון, יעוין הר"י קאפח שם יג, ובספר המפתח (מהדו' פרנקל). עיין עוד בספר הנפלא של הרב עזריה אריאל שליט"א - שערי היכל על מסכת יומא מערכה טו.
^ 3.. בשו"ת הרשב"א א, פה, נשאל אם מותר לרווק לשאת את כפיו, שהרי המברך צריך להיות בשמחה, והשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה (יבמות סב, ב). והשיב: "דבר זה לא שמעתיו לאחד מרבותיו ז"ל מעולם, ולא ראיתיו לאחד ממחברי הספרים. ואולי מדרש הגדה הוא, אבל לפי גמרתנו אינו נראה כן, שלא הוזכר בשום מקום". וכ"כ שו"ע קכח, מד. ויש שכתבו שאין לכהן רווק לשאת את כפיו, עיין יחוה דעת ב, יב; קובץ המעין מד, ד (תמוז תשס"ד) עמ' 70-75.
עוד דנו הפוסקים אם מותר לרווק לשמש כסנדק. בשו"ת רב פעלים חו"מ ד, יא, כתב שמותר. ויש שכתבו שאין לרווק לשמש כסנדק, עיין שו"ת שרגא המאיר ח"ו, קסה, ה.
^ 4.. והמשיך הרמב"ם שם: "ולפי שהיו חוששין בבית שני שמא כהן גדול זה נוטה לצד מינות, היו משביעין אותו ערב יום הכיפורים ואומרים לו: אישי כהן גדול, אנו שלוחי בית דין, ואתה שלוחנו ושלוח בית דין, משביעין אנו עליך במי ששיכן שמו בבית הזה, שלא תשנה דבר מכל שאמרנו לך. והיה פורש ובוכה על שחשדוהו במינות, והם פורשין ובוכין, לפי שחשדו מי שמעשיו סתומין, שמא אין בלבו כלום".
^ 5.. בתוס' ישנים 'מעשה' כתבו: "בירושלמי אמר: שמעון הצדיק היה". ובשפת אמת הקשה: "ולכאורה קשה לומר דלא ידע (שמעון הצדיק) המשנה דאין להאריך בתפילה שלא להבעית את ישראל, ונראה לי שהיה בשנה אחרונה שלו, שהיה לו סימן רע שנכנס עמו זקן לבוש שחורים כו' (יומא לט, ב), ולכן האריך בתפילתו, ומהאי טעמא גופא פחדו כל כך שנכנסו אחריו כשהאריך בתפילתו, שהבינו שראה סימן רע לכן מאריך בתפילה".
^ 6.. בגבורת ארי (יומא מד, א) הקשה: "וקשה לי, דהא ההוא עובדא דויתן אהרן קטורת ויכפר על העם (במדבר יז, יב) דמייתי מיניה קטורת מכפרת, לשון הרע של פרהסיא הוי! כדכתיב: וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וכו' וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה וכו' (שם יז, ז)". ומהרש"א (זבחים פח, ב) כתב: "ודבר שבחשאי דקאמר, אף על גב דבההיא שעתא בפרהסיא היה, וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וגו' (ויקרא יז, יג), מכל מקום דבר שבחשאי מקרי, דכל השנה מקטירין בהיכל בחשאי". ובשפת אמת (זבחים שם) תרץ: "ואפשר לא פירשו בהדיא התלונה, רק דהיה נשמע מדבריהם שכוונתם לומר אַתֶּם הֲמִתֶּם (ויקרא יז, ו), וזהו שאמר הכתוב: וַיִּלּוֹנוּ כו' לאמר אַתֶּם הֲמִתֶּם, שלא פירשו התלונה בפירוש".
^ 7.. כתב החפץ חיים (שמירת הלשון ב, ה): "ויותר מכל זה נוכל לראות דבר נפלא ונורא מאד, שהכהן הגדול, כשהוא נכנס פעם אחת בשנה בבית קודש הקדשים, העבודה הראשונה שלו קודם קבלת דם הפר וזריקתו היה הקטרת הקטורת כדכתיב בתורה, ואיתא ביומא (מד, א) שהקטורת היה מכפר על חטא הלשון, וכמו שאמרו שם: יבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי. מזה נוכל להבין גודל קלקולו של הלשון, שהגיע עד בית קודש הקדשים לפני ולפנים, ושם צריך לזה הכהן הגדול, שהוא האיש המקודש מכל כלל ישראל, והוא יראה לכפר שם לפני ה'".
^ 8.. וזה בנוסף לכך ששעיר החיצון של יוה"כ מכפר על מצב שאין בה ידיעה בתחילה ויש לה ידיעה בסוף, שזה מוסכם לכו"ע.
^ 9.. ובהמשך שם כתב הריטב"א שבין לרבי ובין לחכמים שעיר המשתלח מכפר על כל העבירות, אפילו כריתות ומיתות בית דין, וכל מחלוקתם היא האם צריך תשובה כדי להתכפר. וקשה, שעל פי ארבעה חילוקי כפרה של רבי ישמעאל (יומא פו, א), תשובה ויום הכיפורים אינם מספיקים כדי לכפר על כריתות ומיתות בין דין! וביאר שרבי וחכמים עסקו בזמן שבית המקדש קיים, ואילו רבי ישמעאל עסק בזמן שאין בית המקדש קיים. וכן מדויק מהרמב"ם הל' תשובה (א, ב-ג). ועיין הרחבות לפרק ו, י, א-כ, על כללי מדרגות הכפרה. ושם י, ב, שרבי ישמעאל סובר כחכמים ולא כרבי.
^ 10.. אם עיצומו של יום מכפר, למה צריך שעיר המשתלח? מבאר הר"ן: "וכי תימא שעיר למה לי, דהא יום הכפורים לחודיה מכפר! לא קשיא, דהא אסיקנא דיום הכפורים אינו מכפר עד שתחשך, הילכך איצטריך שעיר לכפר מיד, ואיצטריך ליום הכפורים לכפר מי שעבר אחר שלוחו של שעיר". והרשב"א (שבועות יג, ב) תירץ: "וי"ל לעבירה שנעשית בשעת שלוח ומת מתוכה, שהיום אינו מכפר שהרי מת מתוכה, וכמו שאמרו (כריתות ז, א): דחנקתיה אומצא, אבל השעיר מכפר, ועוד צריכה לי עיון".