ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חיה מוריה בת אסתר
"ורצה בדבריהם" - דברי הנביאים - "הנאמרים באמת". הנביאים היו גדולי תורה, ממשיכי התורה בישראל. יש חילוקים במדרגות של נביאים, יש נביאים של ירושלים, ויש של מקומות אחרים. הרמב"ם בהקדמת המשנה כותב: "כל הנביאים היו גדולי תורה עד שזכו גם להשראת שכינה". התגדלות רוחנית בתורה וחכמה וצדקות וקדושה, ועל גבי זה, השראה לקבל משהו מעל להשגת הטבע האנושי.
"שבת שובה", היינו ערך מיוחד בקישור לדברי הנביאים, להושע: "שובה ישראל עד ה' אלוהיך". כמו גם השמות: "שבת חזון", "שבת נחמו". אם נאמר, שזו "שבת תשובה", זה כבר ענין רוחני שלנו, ואם - "שבת שובה", ערך השבת הזאת בהיותה נסמכת לדברי הנבואה השמיימית של הושע, ושני הצדדים קיימים. התרוממות, והטהרות, והזדככות, "וטהר ליבנו לעבדך באמת", וכל זה גם מצדנו.
"תשובה קדמה לעולם". תשובה מקפת את כל התורה כולה בדיעבד, בתוך סיבוכי החיים, סדר הבריאה, סדר המציאות, כולל בתוכו את האדם, ובתוך זה כל שלשלת הסיבוכים של פגישת אדם ועולם. זה סדר המציאות, ואם כן, מובן שתשובה קדמה לעולם, באופן עמוק מקיף וכללי.
תשובה נקראת בדברי חז"ל: רפואה, אם כן מובן, שאינה לכתחילה, לכן יש מקום להסתפק אם למנותה כמצוה או לא. מצוה לא לחטוא, לקיים את כל התורה, אם כן, מה שייך לומר, שמצוה לחזור בתשובה? תשובה אמיתית זו מהפכה גדולה בנפש, חידוש בכל מערכת החיים הפסיכולוגית שבאדם, ומתוך כך, גם בצד המעשה. בדומה לזה גם מצות ישוב הארץ. ברמב"ן מפורש: "מצות עשה לכבוש ולישב". אנחנו תלמידי הרמב"ן. מצוה להילחם, מצוה להתגייס לצבא, בפרוש כך. בשתיהן ישנה פגישה של היחיד והצבור. השיבה הביתה לארץ ישראל, גם היא שייכת למצות תשובה.
"מלכה ושריה בגויים, אין תורה" (איכה ב,ט), באמת אין תורה, המקום גורם. זה נראה כאילו שממשיכים את התורה. "ושמתם את דברי אלה על לבבכם" וב'ספרי' (עקב לז): אף לאחר שאתם גולים, היו מצוינים במצוות... שכשתחזרו לארץ לא יהיו חדשים בעיניכם. כל התורה כולה - בכלליותה ובפרטיה – היא דווקא בארץ ישראל. עיקר התורה ועיקר המצוות שמדאורייתא ומדרבנן וכל פרטיהן ודקדוקיהן, דווקא כאן בארץ חיינו, באוויר בריאותנו, "חיי נשמות אויר ארצך".
"כל נבואה אינה אלא בה או בעבורה" (כוזרי, ב). "מי יתן כל עם ה' נביאים", וכל המשאלה הגדולה הזו, שייכת דווקא לקרקע הזו, לאוויר הזה. ההתגלגלות בחו"ל היא המצב היותר חמור של הלא נורמאליות.
הגאון (הגר"א) - בליקוטים שבסוף ספרא דצניעותא - כתב: כל הגלות, זה בית קברות ענק, וכל הגאונים והצדיקים שם, יושבים בבית קברות. בגמ' בסנהדרין (כד.): "במחשכים הושיבני" (איכה) - זה תלמודה של בבל. אלו בערך אותן מילים. שם, בבית הקברות, אנחנו מוקפים רימה ותולעה, הם העכו"ם, גופם, רוחם ותרבותם, מימין ומשמאל, מלמעלה ומלמטה. והם אוכלים אותנו, אוכלים במשך מאות שנים ויותר, את בשרנו. העצמות. הם תלמידי החכמים, הם נשארים, ומחזיקים את הקיום. אבל אחר כך, בהמשך הדורות, מגיעים גם למצב של רקב עצמות. ואז מתגלה שומר ישראל, "עד יערה עלינו רוח ממרום" ואז מגיע זמן הקץ, זמן הגאולה. יותר מזה, אי אפשר להיות בגלות.
יום הכיפורים (התשל"ב)
"מחר יהיה האות הזה". אות האמת, "חותמו של הקב"ה", אנחנו הולכים ומתקרבים אל החתימה האלוהית, חותמו של הקב"ה. ה' אלוהים אמת, ותורתו אמת. "כי ביום הזה יכפר עליכם, מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו". ובסדר העבודה - "כשהיה כהן גדול נכנס... ואומר להם תטהרו". בחתימתה של מסכת יומא: ענינו של יום הכפורים בין אדם למקום, אבל שלימותנו היא בשילוב של בין אדם לחברו.
היום הזה, ענינו. "לפני ה' תטהרו". מדברים שלפני ה' תטהרו. ויש גם לדרוש, שתהיה עמידתכם לפני ה', ומתוך כך תטהרו. "בדברים שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר".
ישנו יום אחד מיוחד בשנה שמסודר על פי בי"ד הגדול, מכוח קדושת ישראל, "מקדש ישראל והזמנים", ומכוח סידורנו הוא נעשה שבת "תשבתו שבתכם", שבת שלכם. אנו נפגשים עם תחילת סדר זמנים ומעל לזמנים, מעל לבריאה ליצירה, ומכאן נמשך הערך לסידור חיי היצירה.
בחז"ל (יומא עה.): שיכור, נדמה לו העולם כמישור. אדם מיושב בדעתו, יודע שהעולם אינו מישור, הוא מלא מעקשים וסיבוכים, ואשרינו, שזכינו לסידור ולהבטחה אלוהית, בתוך אותם הסיבוכים. כי לא עזב ה' את הארץ. ובלשון הרמב"ם (הל' תשובה) "כבר הבטיחה התורה שכל ישראל יחזרו בתשובה". זה הכרח. זה טבע. זו מציאות.
העולם מלא סיבוכים ליחיד ולציבור. ולכל זה מוכנת ומובטחת ההבראה: "תשובה קדמה לעולם" (מדרש בראשית-רבה) והיא מונחת ביסודו של עולם. ישנם חילוקי תשובה בין יחיד ורבים. ההבטחה בתשובה לכאורה נוגדת את יסוד הבחירה. ואין זה כך. הרפואה מוכנה לעולם כולו בתוך כל סיבוכיו. ומוטל על צדיקים ואנשי סגולה לגלות את עובדת קיומה. על דוד נאמר: "הוקם על" שהקים עולה של תשובה ליחיד. ישנה תשובה מיוחדת ליחיד, לעומת מעשה העגל שהורה תשובה לרבים, כדברי חז"ל בראש מסכת ע"ז (ה.).
אנו שייכים לצלם אלוהים שבאדם שלא בבחירה, וגם לנצח-ישראל שלא בבחירה. יסודות הבריאה אינם תלויים בבחירה. אמנם, בהתפרטות לפרטים מתגלה יסוד הבחירה.
ברמב"ם לא מוגדר אם תשובה היא מצוה או לא. הרמב"ם כותב, שהמצוה היא, שכשישוב, יתוודה בדברים. אנו נפגשים בגדר האדם, האדם המדבר, צלם אלוהים שבאדם: הדעה והדבור. פעילותו של האדם מתוך רגש ומחשבה אל הדבור. דבור תורה ודבור תפלה. כשמופיעה שלמות האדם, היא מופיעה בשלמות, ממחשבה ועד לדבור: וידוי דברים.
"ימים יוצרו ולא אחד בהם" יש יום אחד מיוחד בימים שיוצרו. יום מיוחד, שענינו אנושי-אלוהי. "תקראו אתם" ומתוך כך היום הזה נבלע בקדושת שבת האבסולוטית, המוחלטת, שבת 'קביעא וקיימא'. זהו הערך המיוחד של יום הכפורים. פגישה - עם הבחירה שבאדם ועם ההבטחה הנצחית המוחלטת.
לשון הרמב"ם בהל' תשובה (פ"ב). "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים", ביחיד מתגלה יותר בחירת האדם, וברבים - ההבטחה הנצחית. ומוסיף הרמב"ם: "והוא קץ מחילה וסליחה לישראל". אין ההגדרות ברמב"ם סתמיות, הכל שקול ומדוקדק. "קץ" הוא ביטוי למציאות קיימת, ולא מוחלטת, קבועה, אשר צריכה להתגלות. כך בקשר לביטוי "קץ גאולה", ובגמרא בסנהדרין (צח.) הביטוי: "קץ המגולה". היום הזה הוא מוחלט, קבוע, חוק ולא יעבור, המציאות של הגאולה הרוחנית משיעבודיו היצריים של הפרט, וגאולה רוחנית לכל ישראל.
מדרגות בגילוי הקץ, בגילוי הטהרה, הגאולה הרוחנית. ירושלים: יראה ושלם, השלמות שייכת לירושלים. כשאנו עסוקים בשלמות, אנו מתקשרים מיד באוירא דארץ-ישראל, ובדבר ה' שבתלמוד ירושלמי... בירושלמי (יומא ח, ז [מה ע"ב], ושבועות א, ו) מובא בשם רבי, שהיום הזה בעצמותו, שייך לעצמותם של ישראל, זה הכרחי ומוחלט. "לא כולא מן הדין, בר נשא מימור למלכא לית את מלך" (אין אדם יכול לומר למלך, איני רוצה שתמלוך עלי). יש כאן פגישה עם מציאות הכרחית. נחפשה דרכינו, ומתוך כך ניפגש עם נצח ישראל. העובדתיות הבחירית של הפרט שבישראל, נפגשת ונאחזת ומשתלמת ע"י היסוד האלוהי, הנצחי, המובטח - קץ סליחה ומחילה לכל ישראל. אנחנו בעצמותנו קדושים, ובחירתנו במעשינו ובדברינו, נפגשת עם קדושתנו הטבעית הנמצאת, והמובטחת להתגלות. "הבא ליטהר מסייעין בידו", מתוך בואו ליטהר, והרגשת שייכותו לכלל ישראל ואורייתא, נפגש הוא ומסתייע בקדושה הנצחית הקיימת.
"כי באור פניך, נתת לנו ה' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד" - שלמותנו בין אדם למקום, תברר יותר ויותר את שלמותנו ואהבתנו שבין אדם לחברו, אל כל רבבות עמך בית ישראל, לכל נדחי ישראל הנבוכים בכל המובנים וכשתתברר יותר ויותר, שייכות כולנו זה לזה - חברינו הקרובים, וכל ישראל. צדיקים ורשעים, תתגלה יותר ויותר הרפואה הקיימת והמוכנה לעולם כולו, ותתגלה יותר ויותר שלמות ישראל, ואורייתא וקוב"ה וכשתתגלה יותר ויותר שלמות הכלל, יתגלה הדבר יותר ויותר בכל פרטים שבנו, באור תורה ותשובה, וחתימת אמת לנו ולכל ישראל.
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הנאה ממעשה שבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
למה ללמוד גמרא?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הלכלוך הקדוש
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה חשוב לשים לב כשמדליקים נרות שבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
