ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בגליל עם הרב שמואל אליהו. מספר החדרים מוגבל!
בית המדרש מדורים לאורו

גליון 108

אגרת פט' – בירורים באמונה

מבוא לאגרת
15
מוקדש לרפואת
חיה מוריה בת אסתר
לחץ להקדשת שיעור זה
ב"ה, כ"א מנ"א תרס"ד.
כבוד ידידי ואהובי, נחמד ונעים, מלא תבונה ודעת יראת ד', חו"ב, מו"ה משה זיידל נ"י, וכא"ל, שלו'.
דבריך היקרים, יקירי, שמחו את לבבי, ובהיותי יושב פה בנאות דשא במושבת רחובות אשר ביהודה, והנני יושב ונגד עיני נשקפים הררי יהודה, וגאון ד', אשר עטרנו פה בשנים קדמוניות ואשר עוד יעטרנו בחסדו לימים הבאים, כי דברו יתברך לא ישוב ריקם, ירהיב לבבי. אמנם עלינו להתעתד לקראת עתידנו הנהדר ברוח ד', ברוח דעת ואור ד', שיהיה בכוחו לאחד את כל הכוחות הרעננים אשר בעמנו, להיות מוכנים לחיות חיים בריאים ושלמים, חיים כאלה שיהיו למופת לכל העמים תחת כל השמים, בעוזם וגבורתם ביחד עם הוד קדושתם ורוממותם, שאז נוכל למלא את התעודה הראויה לישראל בארץ-ישראל. וזה אי אפשר כי אם על ידי קיפול כל הטוב הנמצא בחיי האבות והבנים גם יחד, באופן שלא די שלא יהיו הצדדים הטובים שיש בשני דרכי החיים סותרים זה את זה, כי אם מחזקים ומרוממים זה את זה, זהו יסוד השבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

המושבה רחובות
אגרת פט היא מקובץ האגרות שהגיע מאוחר יותר לידי מרן ראש הישיבה הרב צבי יהודה הכהן קוק עורך האגרות, קובץ האגרות ממוען לידי הרב ד"ר משה זיידל ז"ל (על הרב זיידל ראה בהקדמתנו לאגרת כ'). איגרת פט עוסקת בנושאים שונים מגוונים, עבדות, תהליכים היסטורים, הנהגה אלוהית, היחס לאומות העולם וחסידי אומות העולם, ועוד.
מרן הרב זצ"ל נקשר בכל נימי נשמתו למושבה רחובות, באיגרות רבות הוא מתאר את הוקרתו הגדולה למושבה זו. באגרת לאחיו משנת תמוז תרס"ט מבאר מרן הרב זצ"ל את חיבתו למושבה רחובות. "מכתבי זה, הנני כותבו ברחובות, אשר באנו, עם בני ביתי שיחיו, אמש, כדרכנו לעת בציר הענבים. מה אוכל לצייר לך, אחי יקירי, הדרת ארץ חמדה, הנראית והולכת ומתגלה ביפעתה והדרה בכל מקום אשר הישוב החדש הולך ופורח, הולך ומתקדם, ביד ד' הנטויה על עמו, לפתח לו פתח תקוה וקרני אור ישועה בחבל נחלתו, מקום הודו ומשגבו. מי יגלה גלי העפר מעל הלבבות האטומות, ישני אדמת עפרות הגלות המנוולת, וינערו חצנם ממנה, ומכל קסמיה, ביחד עם כל עלבונותיה ורציחותיה, ויבאו לארץ-חיים להלקט אחד אחד להבנות בארץ חיים, למלאות דבר ד' לתקות-דור-דורים.
במצב המושבה מצאנו ב"ה שינוי לטובה, לעומת השנה שעברה, בתיקון הובלת מים ע"י מכונה הכללית, כבערים הגדולות שבאירופא, מים צלולים וערבים, העולים גם על העליות העליונות ומשקים ג"כ את שדרות האקליפטים, המעטרים את רחובות המושבה משני עבריהם. ברוך מציב גבול אלמנה. והאויר, מה אוכל לתאר לך זכותו ונועמו, חיי-נשמות ממש. רוח ים, העובר דרך השרון, של פרדסי תפוחי-הזהב, והמון מטעי השקדים וכרמי החמד, ומתגלגל על גבי הרי יהודה, העוטרים אותנו בכל מעוף-עין, מדי עמדנו במקום ברך ד', בקרן בן אור הקליל, המראה לעינינו כמבשר ישועה ונחומים לאבלי ציון וירושלים ונותן עז ותעצומות לעם, - רוח זה, מי זה יערך את חמדתו ועדניו הנושאים אותנו אל במתי גאון ד' !
כמובן, גם פה אינני פנוי, גם בשבתי הרחק מהמון העיר ושאונה הנני מוקף חובות רבים מאד מאד, בפרט בשנה זו, שנת הרת עולם של סדרי תיקון השמיטה, שהיא מטרדת גם בפועל ומעשה, - ויותר ויותר מזה במחשבת הלב והגיון הנפש בעיון הלכה בפרטים ובהתנשאות המחשבה לכללות הענינים, שעינינו רואות ואזנינו מקשיבות רב קשב, חמדת הנשמה, להדר את המצוה ולפארה בכל הלכותיה הרבות והאיתנות מעבר מזה, ודלות המצב ואי-הכשרת חיינו לזה, עד שהננו מוכרחים להיות נדחקים לדברים רבים ועצומים להתירים של דחק ולהפקעות של מצוה. ומ"מ שבת הארץ הולכת היא ופורשת את כנפיה על אדמת הקדש, ונכנסת ברוח חרישית בלב עם ד' היושב עליה. חתימות ההרשאות לתיקון ההפקעה מעבר מזה, השארת ענפי עבודה רבים שלא כדרך שאר השנים, שהעולם מוכן לזה, ושימת עין לשאול על פרטים ופרטי פרטים מהרבה לבבות עובדות ועמלות בחריש ובקציר בשדמות בת עמנו, עבודה המהולה בעמל גוף עם חבה אידיאלית ועונג של קדושה פנימית, אשר לא נראה כמוה בכל הארץ ובכל הגוים, - הנם אומרים כולם: הנה שנת הקודש באה, ורחשי קדושה לעם קדוש על אדמת הקודש הולכים ומתרקמים בחשאי, גם בנשמות אשר לא ידעו את מעמקי עצמן. אשרי העם שד' אלהיו".
מרן הרב זצ"ל קשור למושבה רחובות ממספר טעמים, לפקח על מצוות התלויות בארץ, להתחזק בבריאות וזמן מרגוע. טעמים נוספים היו למרן הרב זצ"ל, רצה להיות קרוב לבני הישוב החדש, לשיח איתם להתקרב ולקרב אותם "אשר על כן כל צעיר הבא, ודורש ושואל, ומרצה מבוכותיו, הנני רואה בו דמות אבן יקרה משהם וישפה העתידים להיות נקבעים בשערי ירושלים". מרן הרב זצ"ל רצה לחוש את חיי המושבה ביהודה לא רק כרב בעל תפקיד רשמי, אלא מתוך מגע ישיר עם האדמה ועובדיה. הוא רצה ללמוד על תנאי העבודה של הפועל העברי במושבות, על היחסים בין הפועלים למעסיקיהם, בינם לפועלים הערבים. מרן הרב זצ"ל נפגש ולמד מקרוב על הכרם, הבציר, על החיים החברתיים והתרבותיים במושבה, על בעיות החינוך של הדור הצעיר, על היחסים בין דתיים לחופשיים. מרן הרב זצ"ל למד על בעיות של אנשי המושבות וסייע להם ככל יכולתו, והשתדל לקרבם לאביהם שבשמים.

בני המושבה העולים מתימן
מרן הרב זצ"ל פגש את היהודים שעלו מתימן שגרו במושבה רחובות, הרב שש עליהם כמוצא שלל רב: "פה במושבה נוסף ב"ה דבר לטובה, ע"י הד הקול של קיבוץ גלויות לארץ הקודש, שבא לארץ תימן, באו רבים מאחינו בית ישראל היושבים שם, בלחץ נורא וגלות איומה מאד, לארץ הקודש, והם אנשים מסתפקים במועט מאד, רובם ככולם בני תורה, כמעט שלא נמצא ביניהם עמי הארץ כלל, וכולם חרדים ויראי ד' מאד. לוקחו כמה מהם בתור פועלים במושבה, ... והתימנים הללו, הנם ב"ה אנשים בריאים, אוהבים את העבודה, מתפללים בכל יום ג' פעמים בציבור, בכוונה, בחדר מיוחד שבבית הכנסת הגדול פה שייחדו להם, ומתנהגים בכל נימוסי ארצם, הקרובים הרבה למנהגי ישראל היותר ראשונים בכל דבר. והננו שמחים לראות קיבוץ נדחים, אלה מצפון ואלה מתימן, וכולם פונים לארץ חמדה באהבה, ושמחים על גורלם אשר הביאם ד' לאה"ק, ועובדים באהבה את עבודתם בשדה ובכרם, ומהם שומרים ונוטרי כרמים, ושקדנים בתורה, ביראת שמים תמימה, ואין פרץ ומריבות בשכונתם, אע"פ שיש לכמה מהם יותר מאשה אחת, ויש שיש להם ארבע נשים, וחיים בשלות השקט. וכפי הנראה יבאו רבים מהם לימים הבאים עלינו לטובה להיאחז בעבודתם בתור פועלים במושבות, כן ירבה וכן יפרוץ, ויאספו אספת נדחי צאן פזורה, כעדר בתוך הדברו".

מרן הרב זצ"ל והדור הצעיר של המושבה
מרן הרב זצ"ל מקרב את הנוער העברי שנולד במושבות, בהיותו ברחובות נהג להזמין אליו את בני הנוערים, שאל למעשיהם, ושוחח איתם ארוכות. היה יוצא איתם לכרמים בלילות או משכים עם שחר לראותם בעבודתם, ויותר משהיה מעורב עם זקני המושבה, היה מעורב עם הנוער.
משה סְמִילַנְסקי, איש העלייה הראשונה, מנהיג ציוני, איכר, פובליציסט וסופר עברי, מתאר במאמר שיצא לאור בעיתון ההד את היחסים העמוקים בין מרן הרב זצ"ל לתושביה הצעירים של המושבה רחובות. "המושבה החביבה עליו ביותר הייתה רחובות, ומנהג קבע לעצמו לבלות במושבה זו את ימי חופשתו בימי בציר הענבים. אחת מאמהות המושבה, אישה אלמנה, פינתה למענו ולמען בני ביתו את עליית ביתה לכל ימי שבתו במושבה, חינם אין כסף. והכורמים היו מתחרים ביניהם להביא בכל בוקר ממיטב ענביהם לרב, המושבה הייתה ידועה בחבר צעיריה, שהזקנים היו יריביהם. ודווקא עם הצעירים האלה התיידד הרב מאד, והם היו באים אליו פעם בפעם לשמוע את דבריו, הרב קסם לצעירים בדבריו הנשמעים בנחת, ובאהבתו הגדולה לעבודת האדמה, ולשפה העברית אהבתו של הרב לאדמה. היו לה גם תוצאות מעשיות.
אנחנו אהבנו אותו ומתחרים היינו זה עם זה בשימוש כבוד הרב. הוא בקש לדעת ולהכיר את חיינו. הוא בקש לראות את נוטר הכרמים בלילות. לפעמים היינו מביאים אותו בלילה, עם חשכה, אל סוכותינו בכרמים. עדיין היו בינינו אז אשר נטרו בעצמם את כרמיהם. הוא בקש לראות כיצד מעמיסים את סלי הענבים על דבשת הגמלים, ויש שבאנו להעירו משנתו ולהביאו אל הכרם, להראותו את המלאכה. לא אחת היה מייסר אותנו בדבריו על אשר לא שמרנו ולא דקדקנו במנהגי אבות, כייסר אב את בניו יסרנו - בחבה ברוך ובנועם".





עוד בנושא לאורו
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il