בית המדרש
  • מדורים
  • חמדת ימים
  • הלכה פסוקה
קטגוריה משנית
undefined
המקרה בקצרה:
בשבוע שעבר הבאנו פסק דין העוסק בשאלת זכותם של שוכרי דירה להמשיך את השכירות למשך שנתיים נוספת למרות שהבית ששכרו נמכר. זאת לאחר שחתמו על סעיף בחוזה בו ניתנה להם "זכות ראשונים" להמשך השכירות. בית הדין קמא קבע שלשוכרים לא עומדת זכות להארכת השכירות וקבע שניתן לפרש את הסעיף ככזה המעניק להם זכות ראשונים רק במקרה שהדירה תושכר ולא במקרה שהיא תימכר.
השוכרים הגישו בקשת ערעור על פסיקת בית הדין, לטענתם זכות הראשונים קיימת בכל מקרה, ובכלל זה גם כאשר הבית יימכר. להוכחת טענתם הם הביאו רישומים של שיחות וואטסאפ שלא הוצגו בבית הדין קמא בגלל קלקול במכשיר. השבוע נביא את ההחלטה בבקשת רשות הערעור.

פסק הדין:
בקשת רשות הערעור נדחית.

נימוקים בקצרה:
א. פרשנות ההסכם לאור שיחות הוואטסאפ
בית הדין הסכים לקבלת ראיות שלא הונחו לפני בית הדין קמא, בגלל תקלה טכנית. מהתכתובת עולה בבירור שהתובעים הביעו דרישה לקבל את זכות ההחלטה לגבי המשך השכירות, כמו כן בשלב מסוים היתה הסכמה מצד הנתבע 1 לדרישה זו. אלא שישנה סתירה בין ההסכמה בוואטסאפ לבין משמעות הכתוב בחוזה השכירות. כיון שהתובעים עברו על החוזה היטב, הרי שנוסח החוזה הוא המחייב והוא מוגבל יותר ממה שסוכם בוואטסאפ.

ב. הפרשנות הסבירה של ההסכם
בית הדין קבע שאין זה הגיוני שתמורת סך 300-500 ₪ לחודש נתבע 1 מכר את האפשרות שלו לחזור לביתו או למכור אותו לאדם אחר. ולכן, יותר סביר שזכות הראשונים של התובעים היתה רק במקרה שהדירה תושכר. גם אם פרשנות התובעים אפשרית הרי שיש להעדיף פרשנות מצמצמת של ההסכם משום ש"יד בעל השטר על התחתונה".
דיין:
הרב דניאל מן
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il