ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- הלכה
- בין אדם לחברו
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כהנים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
א. כָּתַב הָרַמְבָּ"ם (פ"ו מהלכות דעות הלכה ב) מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִדָּבֵק בַּחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם כְּדֵי לִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וּבוֹ תִדְבָּק" וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לְהִתְדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה? אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים בְפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ: הִדָּבֵק בַּחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּשָּׂא בַּת ת"ח, וְיָשִּׂיא בִּתּוֹ לת"ח, וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִם ת"ח, וְלַעֲשׂוֹת פְּרַקְמַטְיָא לת"ח, וּלְהִתְחַבֵּר לָהֶן בְכָל מִינֵי חִבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר "וּלְדָבְקָה בוֹ".
ב. חַיָּב אָדָם בִּכְבוֹד רַבּוֹ וְיִרְאָתוֹ יוֹתֵר מִבְּשֶׁל אָבִיו, כִּי אָבִיו מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבּוֹ מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
ג. מִצְוַת עֲשֵׂה לָקוּם מִפְּנֵי תַּלְמִיד חָכָם מֻפְלָג בַּתּוֹרָה אֲפִלּוּ אֵינוֹ זָקֵן בְּשָׁנִים וְאֵינוֹ רַבּוֹ וַאֲפִלּוּ הוּא רַק "יַנִּיק וְחַכִּים" - צָעִיר וְחָכָם. (עיין שו"ע רמד סע' א)
ד. שְׁלשָׁה שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, הָרַב בָּאֶמְצַע, וְהַשְּׁנַיִם לַאֲחוֹרָיו. וְכָל אֶחָד מְצַדֵּד עַצְמוֹ לִצְדָדִין, הַגָּדוֹל לְיָמִין וְהַקָּטָן לִשְׂמֹאל.
ה. עָוֹן גָּדוֹל הוּא לְבַזּוֹת תַּלְמִיד חָכָם אוֹ לִשְׂנאוֹתוֹ. "לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלָיִם עַד שֶׁבִּזוּ בָּהּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים". וְכָל הַמְּבַזֶּה אֶת הַחֲכָמִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
ו. אָסוּר לְקַבֵּל שֵׁרוּת בְּמִי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת. וכתב הבא"ח (כי תצא כ) שֶׁכָּל הָאִסּוּר הוּא דַּוְקָא בְּשִׁמּוּשׁ שֶׁל עַבְדוּת, אֲבָל מַה שֶּׁרְגִילִים לְשִׁמּוּשׁ שֶׁל חֶסֶד - הַיּוֹם מֻתָּר, כִּי אֵין אֶפְשָׁרוּת לְהִמָּנַע מִכָּךְ, וְאֵין הַיּוֹם "רַבּוֹ מֻבְהָק".
ז. אָסוּר לְהוֹרוֹת הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ הַמֻּבְהָק שֶׁרֹב חָכְמָתוֹ מִמֶּנּוּ. וּמֻתָּר לְהוֹרוֹת אִם א) נָתַן לוֹ רְשׁוּת, אוֹ ב) הֲלָכָה שֶׁלֹּא לְמַעֲשֶׂה, אוֹ ג) בְּדָבָר פָּשׁוּט שֶׁאֵין בּוֹ חִדּוּשׁ, אוֹ ד) דָּבָר הַמְפֹרָשׁ בשו"ע וּבַסְּפָרִים שֶׁל פִּסְקֵי הֲלָכָה, אוֹ ה) "לְאַפְרוּשֵׁי מֵאִסּוּרָא" כְּשֶׁרוֹאֶה מִישֶׁהוּ עוֹמֵד לִטְעוֹת.
ח. אָסוּר לִקְרֹא לְרַבּוֹ הַמֻּבְהָק בִּשְׁמוֹ כְּמוֹ שֶׁאָסוּר בְּאָבִיו (עיין בא"ח ש"ש כי תצא ב ד).
ט. אָסוּר לוֹמַר לְרַבּוֹ "שָׁלוֹם" כְּמוֹ שֶּׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, אֶלָּא שׁוֹחֶה בְּפָנָיו וְאוֹמֵר לוֹ בְּיִרְאַת כָּבוֹד "שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי". וְאִם רַבּוֹ אָמַר לוֹ "שָׁלוֹם", יַעֲנֶה לוֹ "שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי" (שו"ע רמב סע' טז. בא"ח ש"ש כי תצא ה).
י. לֹא יַחֲלֹץ תְּפִלִּין בִּפְנֵי רַבּוֹ. לֹא יִתְפַּלֵּל לְפָנָיו וְלֹא לְאַחֲרָיו בְּמֶרְחָק ד' אַמּוֹת. לֹא יִכָּנֵס עִמּוֹ לַמֶּרְחָץ אא"כ הוּא צָרִיךְ לַעֲזֹר לוֹ. לֹא יֵשֵׁב עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ, וְכֵן לֹא יָסֵב עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ. וּכְשֶׁיֵּצֵא מֵרַבּוֹ לֹא יָסֵב לוֹ אֶת הַגַּב. (עיין שו"ע שם סע' טז ובא"ח שם יח).
יא. תַּלְמִיד חָכָם הַמְּזַלְזֵל בְּמִצְווֹת וְאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, הֲרֵי הוּא כְּקַל שֶׁבְּצִבּוּר.
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן
יב. כְּתִיב "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן". וְלָכֵן מִצְוָה לָקוּם מִפְּנֵי זָקֵן בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְעַל פִּי דִּבְרֵי הָאֲרִ"י יֵשׁ לָקוּם כְּבָר לְבֵן שִׁשִּׁים וָמַעְלָה (עיין בא"ח ש"ש כי תצא יב(, אֲפִלּוּ אִם הוּא עַם הָאָרֶץ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא רָשָׁע. וַאֲפִלּוּ זָקֵן גּוֹי מְהַדְּרִים אוֹתוֹ בִּדְבָרִים וְנוֹתְנִים לוֹ יָד לְסָמְכוֹ.
כֵּיצַד קָמִים בִּפְנֵי זָקֵן אוֹ חָכָם?
יג. מֵאֵימָתַי חַיָּב לָקוּם מִפְּנֵיהֶם? אִם הֶחָכָם אוֹ הַזָּקֵן נִכְנְסוּ לְתוֹךְ בַּיִת אוֹ חָצֵר, יָקוּם מֵרֶגַע שֶׁנִּכְנְסוּ לְמָקוֹם זֶה. וּכְשֶׁעוֹבְרִים בָּרְחוֹב בָּרֶכֶב אוֹ בָּרֶגֶל יָקוּם מִפְנֵיהֶם כְּשֶׁיִּהְיוּ קְרוֹבִים אֵלָיו כִּשְׁנֵי מֶטְרִים (ארבע אמות) שֶׁיְּהֵא נִכָּר שֶׁהוּא קָם לִכְבוֹדָם (עיין בא"ח ש"ש כי תצא יג יד).
יד. אֵין עוֹמְדִין מִפָּנָיו לֹא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְלֹא בְּבֵית הַכִּסֵּא שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּקוּם וְהָדַרְתָּ" קִימָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הִדּוּר. וְאֵין בַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת חַיָּיבִין לַעֲמֹד מִפְּנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּן שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּקוּם וְהָדַרְתָּ" מַה הִדּוּר שֶׁאֵין בָּהּ חֶסְרוֹן כִּיס - אַף קִימָה שֶׁאֵין בָּהּ חֶסְרוֹן כִּיס. (רמב"ם תלמוד תורה פרק ו הלכה ב).
טו. חָכָם יָקוּם מְעַט לִכְבוֹד זָקֵן וְכֵן חָכָם לְחָכָם אוֹ זָקֵן לְזָקֵן, וְאִם רוֹצִים לָקוּם מַמָּשׁ רַשָּׁאִים. וְגַם רַב יָקוּם מְעַט לְתַלְמִידוֹ שֶׁהוּא חָכָם (עיין בא"ח ש"ש כי תצא יח).
כִּבּוּד אֵשֶׁת תַּלְמִיד חָכָם
טז. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחַיָּבִים לָקוּם מִפְּנֵי אֵשֶׁת ת"ח כִּי "אֵשֶׁת חָבֵר - כְּחָבֵר" (חבר - תלמיד חכם). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁזּוֹ רַק מִדַּת חֲסִידוּת. וּלְדַעַת בא"ח טוֹב לַעֲשׂוֹת "הִדּוּר" דְּהַיְנוּ לָקוּם מְעַט לְאֵשֶׁת תַּלְמִיד חָכָם.
כִּבּוּד בַּעַל מִצְוֹת
יז. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי אָדָם "בַּעַל מַעֲשִׂים" טוֹבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁגַּבָּאֵי צְדָקָה עוֹשִׂין מְלַאכְתָּם בִּגְבִיָּה אוֹ בַּחֲלֻקָּה שֶׁל כַּסְפֵּי צְדָקָה - נָכוֹן לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם. (עיין בא"ח שם יט).
"וְקִדַּשְׁתּוֹ" - כִּבּוּד כֹּהֵן
יח. מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהַקְדִּים אֶת הַכֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהֵם שָׁוִים בְּחָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּכֹּהֵן "וְקִדַּשְׁתּוֹ", וְדָרְשׁוּ חֲזַ"ל "לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה", כְּלוֹמַר בְּכָל דָּבָר שֶׁיֵּרָאֶה גָּדוֹל הוּא מְקֻדָּשׁ, לִהְיוֹת רִאשׁוֹן לִקְרִיאַת הַתּוֹרָה, וְלִהְיוֹת רֹאשׁ הַמְּדַבְּרִים בְּכָל קִבּוּץ עָם, לְדַבֵּר וְלִדְרוֹשׁ תְּחִלָּה. וְכֵן בִּישִׁיבָה יְדַבֵּר בָּרֹאשׁ. וְכֵן בִּסְעוּדָה הוּא קוֹדֵם לְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" וּ"בִרְכַּת הַמָּזוֹן", וְלִתֵּן לוֹ מָנָה יָפָה בִּתְחִלָּה לְכָל הַמְּסֻבִּין.
יט. אִם הַיִּשְׂרָאֵל גָּדוֹל בְּחָכְמָה מֵהַכֹּהֵן - יִתְּנוּ לַיִּשְׂרָאֵל הֶחָכָם אֶת הַמָּנָה הַיָּפָה תְּחִלָּה. וּמִצְוָה לְהַקְדִּים כֹּהֵן תַּלְמִיד חָכָם, לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ כֹּהֵן. וְיָכוֹל הַכֹּהֵן לִמְחֹל עַל כְּבוֹדוֹ וְאָז יֹאמַר הַמְזַמֵּן "בִּרְשׁוּת הַכֹּהֵן".
כ. כְּשֶׁהַכֹּהֵן חוֹלֵק אֵיזוֹ שֻׁתָּפוּת עִם חֲבֵרוֹ יִשְׂרָאֵל, אֵין צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ חֵלֶק הַיָּפֶה, שֶּׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁיִּטּוֹל חֵלֶק הַיָּפֶה, שֶׁ"כָּל הַנּוֹתֵן עֵינָיו בַּחֵלֶק הַיָּפֶה, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם".
כא. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן - לֹא נָהֲגוּ לְהַקְדִּים לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל (בא"ח קרח יד).
שִׁמּוּשׁ בְּכֹהֵן
כב. אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹהֵן אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. וְאִם הַכֹּהֵן מוֹחֵל עַל כְּבוֹדוֹ - מֻתָּר, שֶׁהַכְּהֻנָה שֶׁלּוֹ הִיא וְיָכוֹל לִמְחוֹל עַל כְּבוֹדָהּ וְלִתֵּן רְשׁוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁיָּכוֹל לַחְלוֹק כָּבוֹד לְיִשְׂרָאֵל לְהַקְדִּימוֹ בִּדְבָרִים הַנֶּאֱמָרִים לְעֵיל.
כג. מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹהֵן הַמְקַבֵּל כֶּסֶף עַל שֵׁרוּתוֹ, וְכֵן מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹהֵן הַמַּצִּיעַ אֶת עַצְמוֹ. וּבְכָל מִקְרֶה, טוֹב שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּשֵׁרוּת בָּזוּי (רמ"א או"ח קכח, כה"ח שם ס"ק רפא-רפג משנ"ב ס"ק קעד-קעה באה"ט ס"ק פג).
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
