ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- שיעורים נוספים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' פרץ בן יוסף אריה ז"ל
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה, והלילה הזו כולו מצה" – שאלה זו שואל התינוק בליל הסדר, וכך מסביר אותה האברבנאל: קרבן פסח הוא למעשה קרבן תודה, כפי שכותב הרמ"א 1 "נוהגים לעשות שלש המצות של פסח מעישרון (אחד) זכר ללחמי תודה". והנה בקרבן תודה יש שני מיני לחמים, חמץ ומצה, ובליל הסדר יש קרבן פסח שהוא זכר לתודה ויש גם מצה, ואם כן היכן החמץ?
ננסה למצוא תשובה לשאלה זו.
היכן ארץ ישראל בליל הסדר?
ארבעת הכוסות שאנו שותים בליל הסדר הם כנגד ארבע לשונות של גאולה, הכתובות בתחילת פרשת וארא 2 :
לָכֵן אֱמר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב וְנָתַתִּי אתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה':
כפי שניתן לראות בפסוקים, לאחר ארבעת לשונות הגאולה יש גם לשון חמישית - "והבאתי", אולם, לא תיקנו כנגד לשון זו כוס. מדוע? שאלה דומה ניתן לשאול על מדרש הפסוקים שאנו קוראים בהגדה, ובו דרשו חז"ל את כל פרשת מקרא ביכורים מילה במילה, אך לא את הפסוק "ויביאנו אל המקום הזה". ויש להבין מדוע? הרי הביאה אל ארץ ישראל היא העיקר! כך שואל החתם סופר.
שאינך כפוי טובה
רש"י בפירושו לפרשת מקרא ביכורים 3 כותב, שפרשה זו באה לומר שאינך כפוי טובה 4 . והנה, מדברי חכמים אנו למדים שיתכן אדם שמכיר טובה, ובכל זאת הוא כפוי טובה. כך הוא אדם שמזדרז לומר מיד לאחר שהוא מקבל את הטובה מחבירו 'אני אשלם לך'. אדם זה אינו מסוגל להיות אסיר תודה, ומוכרח להשתחרר מהמועקה הזו. כך אומרת הגמרא 5 שמשה אמר לישראל שהם כפויי טובה, שהרי ה' אמר להם "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים" והיה להם לומר 'תן', וכיון שלא אמרו הם כפויי טובה. ומבארים התוספות במקום "לכך קראם כפויי טובה, שלא רצו לומר אתה תן, לפי שלא היו רוצים להחזיק לו טובה בכך". כלומר, הם מחלו על הטובה, ובלבד שלא יהיו אסירי תודה.
אם כן, מהי הדרך הנכונה? הדרך היא לא להזכיר את הגמול מיד בשעה שמקבלים את הטובה, אלא רק אחרי שעבר זמן. כך אנו נוהגים בליל פסח, שבו עדיין אסור להזכיר שום גמול לקב"ה, ואנחנו במצב של "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי". כמובן שאחרי זמן כן צריך לגמול תודה, והזמן מגיע בחג הביכורים.
המצה והחמץ
שני שלבים אלו הם עניינם של החמץ והמצה. כידוע, המצה היא פסיבית, אין בה תסיסה וממילא אין לה מימוש עצמי. כבר הזוהר בפרשת תצוה שואל – אם החמץ הוא כל כך גרוע, מדוע התורה דורשת ששתי הלחם "חמץ תיאפנה"? והוא מאריך לבאר שבאמת החמץ מעולה מן המצה, שהרי לחם אמיתי הוא החמץ דוקא, וכמו כל דבר בטבע שבא לידי מימושו רק אחרי התסיסה. כך גם יין נחשב יין רק אחרי שהוא מחמיץ ואחר כך תוסס, לפני כן הוא פסול לנסכים. אולם בפסח אנו אוכלים רק מצה שכולה קבלה, 'אתערותא דלעילא' בלבד.
ארץ ישראל – נחלה ומקדש
האלשיך שואל – הרי הקב"ה 'הסתדר די טוב' לבדו בעשרת המכות, בקריעת ים סוף, במדבר וכו'. והנה כשמגיעים לארץ ישראל הוא דורש מאיתנו עזר, שאנו נילחם; מדוע? הרי גם את כיבוש ארץ ישראל יכול הקב"ה לעשות לבדו, ובאמת את הכל עשה הקב"ה כדברי המשורר "כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם" 6 , ואם כן לשם מה מבקש הקב"ה עזר מאיתנו?
התשובה לשאלה זו היא, כמובן, שכיבוש הארץ הוא מצוה מצידנו. פעמים רבות הארכנו לבאר שבארץ ישראל יש שתי בחינות, ארץ ישראל היא נחלה שהקב"ה הנחיל לנו, והיא גם מקדש , המקום שבו משרה הקב"ה את שכינתו בתחתונים. בית המקדש הוא הלב, וכל עשר הקדושות של ארץ ישראל הן המשך לקדושת בית המקדש, וכמו פלטרין של מלך שיש בו אולם וחצר וכו'. ה'פריפריה' היא ארץ ישראל כולה, וכפי שאמרו ישראל בשירת הים "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ" 7 – והרי עדיין לא הגענו למקדש! אלא כוונתם היא לארץ ישראל. כך גם אומר רש"י בפרשת מקרא ביכורים, שהמילים 'ויביאנו אל המקום הזה' מכוונות לבית המקדש, ו'ויתן לנו את הארץ הזאת" זו ארץ ישראל, ולכאורה צריך להיות להיפך, שהרי כיבוש ארץ ישראל קדם ארבע מאות וארבעים שנה לבנין המקדש! התשובה לשאלה זו ש'ויביאנו אל המקום הזה' זו בחינת מקדש של ארץ ישראל כולה 8 .
בבחינת 'נחלה' של ארץ ישראל אין לנו מה לדאוג, הקב"ה ודאי יתן לנו את ארץ ישראל כשם שעשה איתנו את כל החסדים האחרים. אולם, כיבוש ארץ ישראל הוא בנין מקדש ה', זהו הגמול לחסד ה' - וממילא אנו נדרשים לעשות זאת. היעלה על הדעת שאת נטילת הלולב ותקיעת השופר הקב"ה יעשה עבורנו? זו המצוה שלנו, וכך גם ביחס לכיבוש ארץ ישראל.
בספר תהלים 9 מתאר דוד המלך את גודל מאמציו לבניית בית המקדש:
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ: אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקב: אִם אָבא בְּאהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקב:
וכן בהמשך המזמור. והנה אומר הספרי שכל המאמצים היו לשוא, גזירת הכתוב היא 'דרוש וחקור, ואחר כך יאמר לך נביא' 10 – ואם כן כל הדרישה והחקירה ונדודי השנה היו לכאורה מיותרים, ובכל זאת דוד עשה כן, מפני שכך צריך. אומרת הגמרא 11 'ציון אין דורש לה – מכלל דבעי דרישה' (מכאן שהיא צריכה דרישה). וכן אומר משה רבנו לבני גד ולבני מנשה "וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ" – הכיבוש הוא בשביל ה', בשביל בחינת המקדש. וכן אומר המדרש שהסיבה לנפילת כל אותם אלפים בימי דוד היא, שלאף אחד לא היה איכפת מכך שמקדש ה' אינו בנוי. אמר הקב"ה – אם תרנגולתו של אחד מכם היתה אובדת לו כמה בתים וכמה חצרות היה מהפך אחריה, ועתה בנין ה' אינו בנוי ולאף אחד לא איכפת.
הרמב"ן בתחילת פרשת לך לך, על המילים "אל הארץ אשר אראך" 12 , כותב שאברהם אבינו "היה נודד והולך מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר עד שבא אל ארץ כנען ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת". כל הטורח הזה נובע מכך שארץ ישראל היא בחינת מקדש, ועל כן צריך לטרוח הרבה כדי להגיע אל משכן ה'. וכך גם כיבוש ארץ ישראל הוא עבודה שלנו, ועלינו מוטל להילחם.
עתה מובן מדוע אנו לא מזכירים בליל פסח את ביאת הארץ. ביאת הארץ קשורה כבר אל התגמול והכרת הטוב מצידנו, וכבר אמרנו שפסח שייך לשלב הראשון שאחרי קבלת הטובה, שבו אין מקום להזכיר את הגמול. מתי הגיע זמן השבת הגמול? בחג הביכורים, ולכן בו אנו אומרים "והבאתי את פרי האדמה", ומודים לקב"ה על ביאת הארץ. ומשום כך באים שתי הלחם מלחם חמץ, שהוא 'אתערותא דלתתא', המימוש העצמי.
מהי 'מנחת יהודה וירושלים'?
בשבת הגדול מפטירים "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים" – ויש להבין באיזו מנחה מדובר? היכן שמענו על מנחת יהודה ומנחת ירושלים?
בספר נחמיה יש תיאור של חינוך ירושלים, ובו נאמר "ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין מעל החומה". מבארת הגמרא במסכת שבועות 13 , שלא התודות היו גדולות, אלא לחמי התודה. ו'גדולות' היא הגדולה שבלחמים, כלומר לא לחם המצה אלא לחם החמץ (שהיה גדול יותר, שכן מעישרון שלם עשו עשרה לחמי חמץ, בעוד שמהעישרון השני עשו שלושים לחמי מצה). אם כן, ישראל לקחו שני לחמי חמץ, ובהם הם חינכו את ירושלים. מה פשר בדבר?
העניין יתבאר לאור דברי רש"י 14 , שלחמי תודה נקראו מנחה. ועוד אומרת הגמרא במסכת בסנהדרין 15 , שהקב"ה ביקש לעשות את חזקיה משיח ואת סנחריב גוג ומגוג, אולם כיון שחזקיה לא אמר שירה נסתם הקץ, ולכן האות מ"ם בפסוק לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ" 16 הינה סתומה, שכן היה קץ והוא נסתם. וכותב הרד"ק במקום, שהתיקון לכך הוא האות מ"ם הפתוחה שבספר נחמיה "בְּחוֹמת יְרוּשָׁלַם אֲשֶׁר הֵמ פְּרוּצִים" 17 , בכך יתוקן החטא של המ"ם הסתומה. מה הפשט בכך? הקץ נסתם בגלל כפיות הטובה, ולכן כשישראל יעשו למען ירושלים במסירות נפש, בדלות ובאביונות, כמבואר בפסוקים שם - אז יהיה תיקון. "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים" – המנחה שחינכו בה את ירושלים. ומובן מדוע חינכו את החומה בלחם חמץ, המבטא את העשיה מצידנו, בדומה לשתי הלחם של שבועות.
הגדה בשבת הגדול?
הראשונים כותבים שבשבת הגדול נוהגים לקרוא את ההגדה, אולם הגר"א רצה לבטל את המנהג, שהרי מפורש במכילתא "יכול מבעוד יום? תלמוד לומר ביום ההוא, בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך", ואם כן את ההגדה יש לקרוא רק בשעה שיש מצה ומרור! ויש להוסיף את דברי הגרי"ז, שכשם שאומרים הגדה על הכוס כך יש לומר הגדה על המצה, אולם מהיכן באה הגדה על החמץ?
כדי להבין את המנהג שהביאו הראשונים יש לומר, שאכן את ההגדה צריך לומר גם על החמץ! בזמן הבית הדבר התקיים במקרא הביכורים בשבועות, אולם בזמן החורבן אי אפשר לעשות זאת, ולכן באו הקהילות ותיקנו שבשבת הגדול תיאמר ההגדה על החמץ. ההפטרת "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים" נאמרת בשבת הגדול, כי אז תיקנו הקהילות להשלים את לחם החמץ של שבועות, וכבר אמרנו למעלה ש'מנחת יהודה וירושלים' היא לחם החמץ שבו מקדשים ומחנכים את חומת יהודה וירושלים.
והנה נחלקו הפוסקים האם גם כאשר שבת הגדול חלה בערב פסח מפטירים 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים'. לפי דברינו ודאי שאז אין מפטירים, שהרי כבר לא אוכלים חמץ.
^ 1 סימן תעה, סעיף ז.
^ 2 שמות ו, ו-ח.
^ 3 דברים פרק כ"ו.
^ 4 במאמר מוסגר - בסוף כי תצא עוסקת התורה בפרשת זכירת עמלק ומיד אח"כ פרשת ביכורים בפרשת כי תבוא. פרשת עמלק באה בגלל כפיות טובה כמ"ש רש"י בפרשת בשלח היש ה' בקרבנו אם אין - מיד ויבוא עמלק, משל לאדם שהיה מהלך וכו'. לכן מיד אחרי זכירת עמלק באה פרשת ביכורים
^ 5 עבודה זרה ה ע"א.
^ 6 תהלים מד, ד.
^ 7 שמות טו, יז.
^ 8 נציין כי יש כמה נפקותות לדינא בין בחינת 'נחלה' לבחינת 'מקדש', אך לא נאריך בהן כאן.
^ 9 מזמור קלב.
^ 10 ספרי לפרשת ראה, פסקה סב.
^ 11 כריתות ה ע"ב.
^ 12 בראשית יב, א.
^ 13 דף טו ע"א.
^ 14 מנחות דף מו.
^ 15 צד ע"א.
^ 16 ישעיה ט, ו.
^ 17 נחמיה ב, יג.
^ 2 שמות ו, ו-ח.
^ 3 דברים פרק כ"ו.
^ 4 במאמר מוסגר - בסוף כי תצא עוסקת התורה בפרשת זכירת עמלק ומיד אח"כ פרשת ביכורים בפרשת כי תבוא. פרשת עמלק באה בגלל כפיות טובה כמ"ש רש"י בפרשת בשלח היש ה' בקרבנו אם אין - מיד ויבוא עמלק, משל לאדם שהיה מהלך וכו'. לכן מיד אחרי זכירת עמלק באה פרשת ביכורים
^ 5 עבודה זרה ה ע"א.
^ 6 תהלים מד, ד.
^ 7 שמות טו, יז.
^ 8 נציין כי יש כמה נפקותות לדינא בין בחינת 'נחלה' לבחינת 'מקדש', אך לא נאריך בהן כאן.
^ 9 מזמור קלב.
^ 10 ספרי לפרשת ראה, פסקה סב.
^ 11 כריתות ה ע"ב.
^ 12 בראשית יב, א.
^ 13 דף טו ע"א.
^ 14 מנחות דף מו.
^ 15 צד ע"א.
^ 16 ישעיה ט, ו.
^ 17 נחמיה ב, יג.
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
אוצרות בלב הים
הלכות שטיפת כלים בשבת
תהיו חמים!
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
בריאת העולם בפרשת לך לך
איך מותר להכין קפה בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
