ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- שמות
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- האשה ביהדות
וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים, וְכִי מֵאַחַר שֶׁלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן, אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁקִּיְּמוּ אֶת הַיְלָדִים, לָמָּה הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר: וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. יֵשׁ קִלּוּס בְּתוֹךְ קִלּוּס, לֹא דַיָּן שֶׁלֹא קִיְּמוּ אֶת דְּבָרָיו, אֶלָּא עוֹד הוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם טוֹבוֹת, יֵשׁ מֵהֶם שֶׁהָיוּ עֲנִיּוֹת, וְהוֹלְכוֹת הַמְיַלְּדוֹת וּמַגְבוֹת מַיִם וּמָזוֹן מִבָּתֵּיהֶם שֶׁל עֲשִׁירוֹת וּבָאוֹת וְנוֹתְנוֹת לָעֲנִיּוֹת, וְהֵן מְחַיּוֹת אֶת בְּנֵיהֶן, הוּא שֶׁכָּתוּב: וַתְּחַיֶּין, אֶת הַיְלָדִים, יֵשׁ מֵהֶם שֶׁרְאוּיִים לָצֵאת חִגְּרִים אוֹ סוּמִים אוֹ בַּעֲלֵי מוּמִין אוֹ לַחְתֹּךְ בּוֹ אֵבָר שֶׁיֵּצֵא יָפֶה, וּמֶה הָיוּ עוֹשׂוֹת, עוֹמְדוֹת בִּתְפִלָּה וְאוֹמְרוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁלֹא קִיַּמְנוּ דְּבָרָיו שֶׁל פַּרְעֹה, דְּבָרֶיךָ אָנוּ מְבַקְּשׁוֹת לְקַיֵּם, רִבּוֹן הָעוֹלָם יֵצֵא הַוָּלָד לְשָׁלוֹם, שֶׁלֹא יִמְצְאוּ יִשְׂרָאֵל יְדֵיהֶם לְהָשִׂיחַ עָלֵינוּ, לוֹמַר הֲרֵי יָצְאוּ בַּעֲלֵי מוּמִים, שֶׁבִּקְּשׁוּ לַהֲרֹג אוֹתָם. מִיָּד הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ קוֹלָן וְיוֹצְאִין שְׁלֵמִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי, הֲרֵי אָמַרְתָּ אֶת הַקַּלָּה אֱמֹר אֶת הַחֲמוּרָה, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁרְאוּיִן לָמוּת בִּשְׁעַת יְצִיאָתָן, אוֹ אִמָּן לִסָּכֵּן בָּם וְלָמוּת אַחַר יְצִיאָתָן, וְהָיוּ עוֹמְדוֹת בִּתְפִלָּה וְאוֹמְרוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תְּלֵה לָהֶם עַכְשָׁו וְתֵן לָהֶם נַפְשׁוֹתֵיהֶם, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל, הֵן הָרְגוּ אוֹתָן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה תְּפִלָּתָן, לְפִיכָךְ: וַתְּחַיֶּין אֶת הַיְלָדִים, וַתְּחַיֶּין אֵלּוּ הָאִמָּהוֹת, הַיְלָדִים, הַיְלָדִים מַמָּשׁ (שמות רבה א, טו).
בספר שמות אנו קוראים על הסבל הנורא של העם היהודי במצרים, ועל מלך מצרים שדיבר עם המיילדות שפרה ופועה, ואמר להן שכאשר הן מיילדות תינוקות של יהודים, אם זו בת, שיתנו לה לחיות, אבל אם זה בן, עליהן להרוג אותו.
כפי שידוע לנו, המיילדות לא שמעו בקולו של פרעה, ולא זו בלבד שהן איפשרו לתינוקות לחיות, הן גם עזרו לאמהות ועודדו אותן. לפני כל לידה, הן התפללו להשם שהתינוק ואימו יהיו בריאים, וביקשו שגם מי שנגזר עליו למות בלידה ישרוד. "אנא רחם עליהם", הן התפללו, והשם ענה לתפילתן; כל התינוקות ואמותיהם היו בריאים. יתר על כן, אם הן היו רואות שהמשפחה ענייה ואין לה מספיק אוכל ובגדים, הן היו הולכות למשפחה עשירה, מבקשות אוכל, ומביאות את זה למשפחה הענייה, תוך שהן נוסכות בהם מילות עידוד ואהבה. שפרה ופועה הצילו בפועל את כלל ישראל.
רש"י מסביר מדוע נקראו המיילדות שפרה ופועה: שפרה, בגלל שהיא היתה "משפרת", רוחצת את התינוקות, ופועה, בגלל שהיא שרה שירי ערש לתינוקות, ומרגיעה אותם בשירה, "פּוּ, פּוּ, פּוּ ". אנו רואים אם כן, שעל פי התורה, הגדולה של שפרה ופועה היתה בכך שהן הקדישו את עצמן למשימות שנראות לכאורה טריוויאליות, לרחוץ את התינוקות ולשיר להם. אולם אנו יודעים שהנשים הגדולות הללו היו יוכבד ומרים. העובדה שהן היו מיילדות היתה מדהימה כשלעצמה. אין ספק שזו לא היתה העבודה שלהן. יוכבד ומרים לקחו על עצמן את התפקיד להיות מיילדות במטרה להציל את כלל ישראל, והן עשו זאת תוך סיכון גדול לחייהן. אבל, לרחוץ תינוקות ולשיר להם?! היו להן מצוות ומעשים גדולים הרבה יותר שניתן היה לציין לזכותן: הצלת חיי התינוקות; מתן עידוד לאמהות; הבאת אוכל מהעשירים ונתינתו לעניים, הצלת כלל ישראל. אלה היו באמת מעשים גדולים. האם לא היינו מצפים שהתורה תעניק שמות הולמים יותר, לנסיכות הדגולות הללו של האומה היהודית, עבור מעשיהן הגדולים? ובכל זאת אנו רואים, שהטיפול בתינוק, לרחוץ אותו ולשיר לו, אלו מעשי החסד הגדולים שעליהם בוחרת התורה להלל אותן. וזהו בגלל שגדולתה של האשה טמונה בחסד שהיא עושה בביתה, במשימות היומיומיות שהיא מבצעת מבלי שאיש יכיר לה תודה עליהן או אפילו יבחין בהן.
מי לא היתה מצילה את כלל ישראל אם היתה יכולה? או מצילה ילד ממוות? מי לא היתה רוצה להיות נביאה? ואיזו אישה לא היתה רוצה לתת הרצאה למאה נשים שחוזרות הביתה ומשוחחות עליה ועל הרצאתה בהתפעלות? אבל לשיר שיר ערש לתינוק קטן? היא עלולה לחשוב שיש לה דברים חשובים יותר לעשות, ולכן תתן לו לבכות לבד עד שירדם. אך זהו המסר של התורה לכולכן. אתן אינכן יכולות להעלות על הדעת את גודל החשיבות של הטיפול בילדים שלכן מתוך אהבה, והמעשים "הקטנים" האלה, ממש לא קטנים. גדולתו של היחיד היא היכולת לזהות את גודל חשיבותן של הדברים הקטנים כביכול, וזו הייתה גדולתן של יוכבד ומרים.
היו שמחות ומלאות תודה על כך שאתן ממלאות את התפקיד שהתורה מהללת כל כך, בכל מעשה שאתן עושות, אתן בונות את האומה היהודית. שיהיה לכולכן ברכה, הצלחה ונחת.
(רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל, מתורגם מאנגלית, מתוך שיחה לנשים בשכונת מטרסדורף בירושלים, שנכתבה בידי הרבנית מ. פינקלשטיין שתחי').
אם נעמיק ונתבונן בדברים, נראה כאן גם את הנהגתו של הקדוש ברוך הוא עם יוכבד, במידה כנגד מידה, באופן נפלא ביותר, כדברי חז"ל במידה שאדם מודד, בה מודדין לו (משנה סוטה א, ז).
יוכבד עשתה מעשים גדולים ומפורסמים, ומעשים גדולים הסמויים מן העין, על מעשיה המפורסמים זכתה לניסים מפורסמים, ועל מעשיה הסמויים מן העין זכתה לניסים סמויים מן העין.
יוכבד הצילה את ילדי בני ישראל במסירות נפש גדולה ומפורסמת, "ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" (שמות א, יז), וזכתה שנעשה לה נס מפורסם שהפכה להיות שוב נערה, ונתעברה בגיל מאה ושלושים, "וילך איש מבית לוי, ויקח את בת לוי. ותהר האשה ותלד בן..." (שמות ב, א-ב. וברש"י). וכן בנה משה ניצל בדרך ניסית מפורסמת ביותר על ידי בת פרעה, כאשר היה תינוק בן שלושה חודשים, מונח בתיבת גומא השטה על פני היאור, "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור... ותרא את התבה בתוך הסוף, ותשלח את אמתה ותקחה. ותפתח ותראהו את הילד, והנה נער בוכה ותחמול עליו..." (שמות ב, ה-ו).
יוכבד טיפלה במסירות נפש בילדי ישראל הרחק מעין רואים, "אשר שם האחת שפרה" - זו יוכבד, על שם שמשפרת את הולד (שמות א, טו. ורש"י) , וזכתה לנס הגדול, והסמוי מן העין, שבנה התינוק משה הוחזר לזרעותיה, והיא יכלה להניק ולגדל אותו בעצמה, ובנוסף קיבלה גם תשלום על כך, "ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה והיניקיהו לי, ואני אתן את שכרך, ותקח האשה הילד ותניקהו" (שמות ב, ט). שמעתי מפי מורי ורבי, רבי שמואל שיינברג זצ"ל (אחיו הצעיר של רבי חיים פנחס זצ"ל), שיש פתגם מפורסם ביידיש האומר: "א מאמע איז נישט דער וואס האט די קינד, נאר דער וואס האדעוועט די קינד" כלומר, "אמא אינה זו שיולדת את הילד, אלא זו שמגדלת את הילד", יוכבד לא רק זכתה להיות האמא שיולדת את משה רבנו, אלא גם האמא האמיתית שמגדלת את משה רבנו, וזאת בזכות מעשי האמהות הרבים שעשתה בכל אותם ילדי ישראל שיילדה במצרים.
פרשה זו מגלה לנו טפח, ומספקת לנו הצצה קטנה, לגדלותה וגבורתה האמיתית של האמא היהודיה, המתבטאת יותר מכל, בכל אותם מעשים "קטנים" יומיומיים, בגידול ילדיה מתוך אהבה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
