ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
שאלה שעולה בכל פעם היא כיצד ניתן לכבות את האש, שהרי הכיבוי אסור, ורק גרימת הכיבוי מותרת.
בגמרא (ביצה כב ע"א) מובאת ברייתא האומרת שהנותן שמן בנר חייב משום מבעיר, והמסתפק מן השמן חייב משום מכבה. כאשר הגמרא מדברת על "נר", כוונתה למיכל קטן (בזמנם בדרך כלל עשוי מחרס) המיועד לחומר בעירה, שבתוכו יש פתילה המציצה מחוץ למיכל. הדלקת הפתילה מתחילה להבעיר את חומר הבעירה. כאשר מוסיפים חומר בעירה נוסף, יש בכך מלאכת מבעיר, ולקיחת שמן מן המיכל היא מלאכת כיבוי.
לכאורה משמע מן הדברים שעצם תוספת או גריעת חומר הבערה לנר היא המלאכה (בכדי להקל על הדיון, נתייחס מכאן והלאה לגריעת ומיעוט השמן בלבד). אך בעלי התוספות (ד"ה המסתפק) אומרים שיש להבחין בין שני דברים: א. ההשפעה הנוכחית על הבערה. ב. ההשפעה שתהיה לגריעת השמן בהמשך. כאשר אנו חושבים על גריעת השמן, אנו חושבים על כך שאחרי שלוקחים שמן מן הנר יש בו פחות חומר בערה, וממילא משך הבערה שלו יתקצר. נניח שיש די שמן לבעור לשעה. אם לוקחים ממנו 10% מהשמן, הרי שכעת הנר יבער ל-54 דקות. אך בעלי התוספות אומרים שכל זה נחשב גרמא, ולא מלאכה, מכיוון שזו השפעה עתידית על הבערה, לא השפעה נוכחית. לכן הם אומרים שגריעת השמן נחשבת מלאכה רק אם הבערה הנוכחית מושפעת ממנה. בלתי אפשרי לקחת שמן בלי לגרום להורדת הלהבה, לפחות לזמן קצר, בעת לקיחת השמן.
עולה מדברי בעלי התוספות שאם ניתן לקחת שמן מן הנר בלי שהבערה תושפע מלקיחה זו, אין בכך מלאכה.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
8 - האם חיות מחמד הם מוקצים?
9 - כיבוי גז ביום טוב
10 - בסיס לדבר האסור שעתיד לסור בהמשך השבת
טען עוד
הלכה נוספת המשפיעה על הדיון מופיעה בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקב). שם נאמר שאם אגודת עצים נמצאת במדורה, אין איסור להסיר את העצים שטרם אחזה בהם הלהבה.
לכאורה לפי הרא"ש יוצא שיש הבדל בין שמן שכבר נמצא בתוך המערכת של הנר, ובין גזירי עצים שעתידים לדלוק, אך המדורה טרם אחזה בהם.
בשלב זה אנו יכולים להפיק שתי השלכות הלכתיות מהדיון:
א. חגז – הרעיון של החגז הוא לגרום לכך שבעתיד הגז יפסיק לזרום למבער. גם אם נראה את הגז שבדרכו למבער כחלק מן המערכת, הרי שבשלב כיוון החגז עדיין לא קרה למערכת דבר, השימוש בו מותר ביום טוב לכולי עלמא.
ב. מעשנת (Smoker) – ברוב המעשנות המודרניות יש מיכל המכיל גיזרי עץ קטנים. כאשר המערכת מזהה שהחום הדרוש אינו נשמר, היא משחררת עוד כמה גיזרי עצים לתוך המערכת. גיזרי העצים שבמיכל הם ממש כאגודת העצים שטרם שלטה בהן האור. לכן ודאי שאין בעיה להוציא גיזרי עצים מהמיכל ביום טוב (למרות שזה יגרום למעשנת לכבות מהר יותר).
נחדד את ההבדל בין העצים, שמותר להוציא, ובין השמן שבנר, בשיטת הרא"ש. בשני המקרים מדובר על חומר בערה שהאש עתידה להבעיר, והסרתם תקצר את משך הבערה. הרא"ש מבחין בין מה שנמצא בתוך המערכת ובין מה שטרם נחשב כחלק מהמערכת. אמנם העצים הסמוכים למדורה עתידים לבעור אם לא ייגע בהם, אך הם עדיין רק סמוכים למערכת, ואינם חלק מהמערכת עצמה.
הבחנה זו העלתה שאלה משמעותית ביחס לכיריים גז. השאלה בה נתחבטו הפוסקים היא: מה נחשב חלק מהמערכת ומה לא? בכדי להקל על החשיבה, נתייחס למנגל גז. יש בלון גז, יש לו שסתום שמאפשר ליציאת הגז לצינור. הצינור מחובר לוסת הגז של המנגל. כאשר מדליקים את המנגל, איזה גז נחשב חלק מן המערכת, ואיזה גז אינו נחשב חלק מן המערכת?
הרב עובדיה (יביע אומר חלק ג סימן ל) אומר שהוא ראה שסגירת הבלון משפיעה על הלהבה מיידית, ולכן הדבר אסור גם לשיטת התוספות. לשיטתו יש לבדוק מציאותית אם הלהבה מושפעת מיידית, או רק כעבור מספר שניות.
בציץ אליעזר (חלק ו סימן ח) אומר שגם הגז שבבלון נחשב כחלק מן המערכת, בדיוק כדברי הרא"ש, ולכן אסור לסגור את השסתום של מנגל הגז.
ברם, יש לעיין בדבריו על מערכת הגז הביתית, המחוברת למיכל גז מרכזי. האם נכון לומר שבכל פעם שמדליקים את הכיריים בבית אנו מבעירים את כל המיכל השכונתי? או שמא אנו מבעירים רק את הגז שכבר נכנס לתוך הצינורות שבבית, וכאשר הם כלים נכנס גז חדש?
הרב רבינוביץ (שיח נחום כז) מתבסס בדיוק על הנקודה הזאת, ואומר שיש לבחון מה נכון להחשיב כחלק מן המערכת: מה שנכנס לצינורות של הכירה או המנגל הוא חלק מן המערכת. אך מה שטרם יצא מן הבלון, או טרם עבר את השסתום המרכזי של הבית, אינו חלק מן המערכת, ולכן מותר לסגור אותם (ברם גם הוא מסכים לדברי הרב עובדיה: יש לוודא שהלהבה אינה מושפעת בזמן הסגירה).
לעומתם, הרב פיינשטיין (אגרות משה חלק א סימן צג) אומר שמהותית יש להתייחס לגז אחרת. המבער שלנו שונה מהותית מהבערה שלהם. הבערה שלהם מבוססת על חתיכת עץ, או פתילה, אליה מוסיפים חומר בערה. אך ללהבות של מערכות הגז שלנו אין פתילה. יש אש, ובכל פעם מחדש מוסיפים לאש חומר בערה חדש ושונה שלא היה קודם. ברגע שהוא נכנס הוא נשרף, ומיד יש להכניס את חומר הבערה הבא. כאשר מתייחסים ללקיחת שמן מן הנר, ניתן לראות מערכת של פתילה, שמה שמאפשר את
בעירתה הוא חומר הבערה שיש במיכל. הסרת שמן משם פוגעת בבעירה של הפתילה. אך כאשר מוסיפים גז לתנור, זה לא מאפשר בעירה של משהו קודם, אלא בעצם מייצר בעירה חדשה בכל פעם. בכל פעם נשרף כאן משהו חדש.
מבחינה עקרונית מדבריו עולה שניתן לסגור גם את השסתום של הכיריים עצמם. אך נראה שגם המקלים, ראוי שיחששו לדברי הרב רבינוביץ'.
נזכור: הגמרא אומרת שבשבועות מוסכם שיש להשקיע בהנאה הגופנית, בגלל שזהו יום בו ניתנה התורה. כלומר, היום בו הקב"ה נתן משמעות, דרך התורה, לעולם הגופני. יהי רצון שנצא מחג זה בהתרוממות המאפשרת לתורה לרומם ולהאדיר את חיי המעשה.
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
חנוכה הכשרת כלי הזוגיות
הדלקה וכיבוי ביום טוב
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
למה משווים את העצים לצדיקים?
איך עושים קידוש?
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך מכינים תה בשבת?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
