ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- ענינו של יום
א. "בחריש ובקציר תשבות" – רבי עקיבא מסביר שהכוונה היא לחריש המכין לשביעית והקציר של יבול השמיטה שנעשה אחרי שנת השמיטה. כלומר, איסורי החריש והקציר אינם מוגבלים לשנת השמיטה עצמה בלבד, אלא כל מלאכה המשפיעה על יבול השמיטה אסורה גם היא. היה מקום לומר שברגע שנגמרה שנת השמיטה, כל היבול חוזר להיות יבול רגיל, ולא יבול שביעית. הלימוד מהפסוק לימד שהשפעות השמיטה ממשיכות כל עוד היבול נמצא.
ב. "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם" – יום הכיפורים הוא בעשור לחודש, מדוע נאמר בפסוק שיש להתענות בתשעה לחודש בערב? מכאן רבי ישמעאל לומד שיש להתחיל את הצום מבעוד יום. בגמרא בהמשך מציעים להרחיב את הדין מיום הכיפורים לשאר שבתות וימים טובים.
בעלי התוספות והרא"ש אומרים שאכן כל הדרשות הללו מתקבלות להלכה, וישנה חובה מן התורה להוסיף מחול על קודש בכל השבתות והמועדים.
המאירי על הסוגיה אומר שכל הדיון הוא דרבנן, ואין חובה מן התורה להוסיף מן החול על הקודש. דיני תוספת שביעית אכן מחייבים, מצד עצמם, אך אין ללמוד מהם לשאר שבתות ומועדים.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
14 - בין בונה ומכה בפטיש
15 - מה מייחד את תוספת יום הכיפורים?
16 - פיקוח נפש בשבת
טען עוד
הרמב"ם פוסק את דיני תוספת השביעית, ופוסק בהלכות שביתת עשור שיש חובה להתחיל להתענות לפני יום הכיפורים, שנאמר "בתשעה לחודש בערב". הוא אינו מזכיר בהלכותיו חובה להוסיף על השבת או המועדים, ואף אינו מזכיר חובה לשבות ממלאכה ב-ט' בתשרי.
הרדב"ז אומר שהרמב"ם מביא את מקור הדין, ואינו טורח לפרט את החובה הזאת ביתר המועדים, מפני שזה מובן מאליו. אם ישנה חובה שכזו ביחס לעינויי יום הכיפורים, מן הסתם ישנה חובה דומה ביחס לאיסורי מלאכה, ואם חובה זו תקפה ביחס ליום הכיפורים, מן הסתם היא תקפה גם ביחס לשבתות ומועדים אחרים.
אך אחרונים אחרים (ביניהם המגיד משנה והכסף משנה) מצביעים על כך שאם אכן ישנה חובה שכזו, היה לרמב"ם להזכיר אותה בצורה ברורה. משלא טרח להזכיר חובה שכזו, מסתבר שהוא לא חשב שהיא קיימת. הם מבינים שלפי הרמב"ם יש חובת תוספת שביעית ותוספת עינוי יום הכיפורים, בלבד.
זו קריאה מאוד "שמרנית" ברמב"ם, שאינה מרחיבה מעבר למה שהרמב"ם פסק מפורשות. אך האם ישנו הגיון לכך שחובות התוספת יהיו קיימות רק ביחס לתוספת שביעית ותוספת עינוי ביום הכיפורים בלבד?
נתחיל בעיון בתוספת שביעית. רבי עקיבא מלמדנו שלפירות השביעית יש קדושה גם אחרי שהשנה הסתיימה. זו תוספת מאוד שונה מתוספת שבת שאנו רגילים אליה. כאשר אנו מוסיפים על השבת, אנו מרחיבים את הזמן בו אנו שומרים שבת מעבר לגבולות המוגדרים של השבת. אורך יום השבת הוא 24 שעות, ואנו מקיימים את איסורי המלאכה של השבת במשך 25 שעות. אך איסור הקציר שאחרי השביעית אינו מתייחס לאיסורי עבודה בשדה באופן כללי. מותר לחרוש מיד בצאת השביעית. האיסור מתייחס לעונה החקלאית של אותה השנה, ולכן הפירות נותרים בקדושתם. הוא הדין לאיסור החרישה לפני השביעית. מותר לקטוף את הפירות כאוות נפשנו באותה עת. האיסור הוא רק לחרוש באופן המכין את השנה החקלאית של השביעית.
הווה אומר: תוספת השביעית אינה מחייבת להוסיף זמן מחול על הקודש. תוספת השביעית מחייבת להתייחס לכל הפעולות המשפיעות על שנת החקלאות השביעית: הכנת הקרקע לפניה, וקטיף הפירות אחריה.
נעבור לתוספת יום הכיפורים.
אבי מורי אמר לי שבזהר עולה השאלה: מדוע בפסוק כתוב "כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה". וכי באיזה יום חשבנו שעלינו להתענות אם לא ביום זה? תשובה: ישנה מחשבה שעלינו לצום מחצות היום של התשיעי, בכדי לחוש את העינוי במשך העשור לחודש כולו. בדרך כלל אנו נכנסים ליום הכיפורים שבעים ודשנים, אחרי שאכלנו ושתינו היטב במשך כל היום. חוויית העינוי מתחילה, בדרך כלל, במשך היום הבא, ולא בערב. היה מקום לחשוב שיש בזה פגיעה בתענית יום הכיפורים, שהרי אין לנו חוויית עינוי. בא הפסוק ולימד אותנו – יש להתענות רק "בעצם היום הזה", ולא להגיע אליו כבר מעונים.
נשוב ללימוד על תוספת יום הכיפורים. התורה דורשת שנצום "בתשיעי בערב". כלומר, יש להפסיק את האכילה זמן מה לפני העשור, לפני "עצם היום הזה". נראה שיש כאן איזון: התורה אינה דורשת שנחוש את הסבל של יום הכיפורים במשך היום כולו, אך עלינו להפסיק לאכול ולשתות זמן מה לפני תחילת הצום, בכדי שבמשך כל "העשור לחודש" תהיה לנו אפשרות לאכול. הבחירה להימנע מאכילה בעשור לחודש, ממש מכניסתו, אינה מכך שזה עתה אכלנו, שהרי הפסקנו לאכול לפני זמן מה, אלא מפני הציווי האלוקי להימנע מאכילה.
המשמעות היא שגם תוספת העינוי ביום הכיפורים שונה מתוספת שבת שאנו רגילים אליה. אין כאן הרחבה של זמן העינוי בעלמא, אלא תוספת זמן המשפיעה על העינוי ביום עצמו. הימנעות ארוכה יותר מאיסורי מלאכה אינה מייצרת חוויה שונה. אך תוספת זמן בו מתענים בהחלט משפיעה על התענית עצמה. מבחינה זו תוספת עינוי ביום הכיפורים דומה יותר לתוספת שביעית. בשביעית אסור להכין את הקרקע (פשוטו כמשמעו) לקראת השביעית, כמו כן ביום הכיפורים יש הגבלה על "הכנת הקרקע" (מטאפורית) לקראת הצום.
נראה שהקב"ה מייצר כאן איזון: מצד אחד, יש לבחור בעינוי במשך כל יום הכיפורים, ולא רק להפסיק את האכילה רגע לפני תחילת הצום. מצד שני, יש כאן גם אמירה ברורה שמטרת יום הכיפורים אינה לסבול. אילו המטרה הייתה לסבול, הקב"ה היה מצווה להימנע מאכילה מספר שעות לפני הצום, ולא חצי שעה קודם לה בלבד. מכאן ברור ש"ועיניתם" אינו מכוון לסבל, אלא להזדמנות להרחיק מעלינו את תענוגי העולם הזה ולדבוק בקב"ה.
______________________________________________________
הדברים לקוחים בעיקר מתוך מורנו שבת יחידה 27
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה מברכים על ברקים ורעמים?
אנחנו קודש למענך
הלכות קבלת שבת מוקדמת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
האם מותר להתקלח ביום טוב?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
סודה של ברכה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
