ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
הרב בצלאל דניאל – ראש תוכנית מורנו מבית 'ארץ חמדה'
לקראת פסח שני נשאלנו שאלה מעניינת:
ישנו מנהג יפה בעם ישראל לאכול מצות בפסח שני, להזכיר לנו שזהו יום הראוי להבאת קרבן פסח.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
52 - חמדת השבת: שינוי תפקיד הזימון
53 - חמדת השבת: צירוף לזימון על אכילת מצה
54 - חמדת השבת: עד היכן ברכת זימון
טען עוד
בהזדמנות אחרת נרחיב בביאור הטעם שהספרדים מברכים 'מזונות' ואילו האשכנזים מברכים 'המוציא'. הספרדים נוהגים במצה כדין פת הבאה בכיסנין.
נוסיף גם שאם אוכלים את המצה בקביעת סעודה, אין חולק שיש לברך 'המוציא' בנטילת ידיים (כמפורש בשולחן ערוך אורח חיים סימן קסח סעיף ו). דיוננו, כמובן, הוא רק במי שאוכל כמות שלא קובעים עליה סעודה.
דוגמא ומשל לדבר זה מצאנו בהלכות שבע ברכות. ישנם מספר קריטריונים לאפשר לברך את ברכות השבע ברכות: שיהיו עשרה, שיהיו פנים חדשות. מהו הדין אם אנשים נמצאים יחד, ויש מחלוקת אם הקריטריונים מתקיימים. לדוגמא: חתן וכלה מתארחים אצל אנשים בשבוע בו הם נישאו, ויש שם אדם אחד בלבד שלא היה בחתונה. ישנה מחלוקת אם די באדם אחד חדש לשבע ברכות, או שיש צורך בשניים. באופן כללי ולצורך הפשטות נגדיר זאת כמחלוקת בין האשכנזים ועדות המזרח. מהו הדין אם מחצה אשכנזים (המתירים לברך על סמך אדם חדש אחד בלבד) ומחצה ספרדים (הסוברים שיש צורך בשניים)? הגרש"ז פוסק שהאשכנזי יכול לברך את שבע הברכות, למרות שהספרדים סבורים שאין לברך את הברכה הזאת. הוא מצרף אותם למניין הדרוש לשבע הברכות, למרות שהם אינם שותפים בברכה זו. מדוע? מכיוון שהוא סבור שהם חייבים, מנקודת מבטו יש כאן מניין החייב בשבע ברכות, ועל כן הוא מברך. בחירתם שלא לברך אינה משפיעה על האופן בו הוא מנתח את המציאות ההלכתית.
על פניו ניתן להביא ראיה מן הדברים לנידון שלנו: גם כאן, האשכנזי סבור שהקבוצה חייבת בזימון. אמנם הם אינם מצטרפים לזימון (מכיוון שאין כאן אדם נוסף החייב בברכת המזון), אך מנקודת מבטו הם חייבים בברכת המזון, ועל סמך זה הוא יוכל לזמן.
דיון מעט יותר קרוב הוא מקרה של שלושה שאוכלים יחד, שניים גדולים וקטן היודע לברך. הספרדים מצרפים את הקטן לזימון, והאשכנזים לא. הגרש"ז פוסק שהספרדי הגדול יכול לזמן, מכיוון שמבחינת נקודת מבטו יש כאן עוד שניים המצטרפים לזימון. אמנם האשכנזי אינו רואה את הקטן כחלק מהזימון, אך אין זה מונע מהספרדי לצרף את שני האנשים שהוא סובר שיכולים להצטרף לזימון להצטרף אליו.
אך יתכן והמקרה שלנו שונה משני המקרים הקודמים.
ברכת שבע ברכות היא ברכה על שמחה, התלויה בכך שיש חתן וכלה, עשרה, ופנים חדשות. על ההשתתפות הזאת ניתן לשבח את הקב"ה. זה שבמקרה אחד הנוכחים, שהוא חלק מיצירת השמחה, סבור שאין במקרה זה הצדקה לברכה, אינו גורע את יכולתו של המברך להודות לקב"ה.
במקרה של הזימון, הספרדי מזמן את האשכנזי והקטן לברכה. זה שהאשכנזי סבור שאין לצרף את הקטן אינו משנה את העובדה שיש כאן שלושה שיברכו ברכת המזון, והאדם המזמן אותם סובר שהזמנת הקטן והאשכנזי לברכה מצדיקה את ברכת הזימון.
האם בזימון שלנו קורה אותו הדבר?
אנו עוסקים בשלושה, האחד סבור ששני האחרים חייבים בברכת המזון. אך הם אינם מתכוונים לברך ברכת המזון (מה גם שיש להם תשתית הלכתית מוצקה לא לברך את ברכת המזון). הצעתנו היא להתעלם מכך שהם לא יברכו, ולברך את ברכת הזימון יחד איתם.
לכאורה בכדי לעשות זאת עלינו להניח שברכת הזימון עומדת לעצמה, ויש תנאי שיהיו שניים אחרים החייבים בברכת המזון (לפחות מנקודת ראותו של המזמן) בכדי לברך את הברכה הזאת.
אך בחודשים האחרונים למדנו שתפיסה זו עומדת במחלוקת.
כפי שלמדנו והבאנו במספר טורים, ישנה מחלוקת עקרונית על אופיו של הזימון. ללא להיכנס לכל הפרטים, נאמר בצורה כללית:
מדברי הרשב"א בהחלט יתכן שברכת הזימון היא בראש ובראשונה הודאה על האכילה המשותפת, ומתוכה מזמינים את המסובים לברך את ברכת המזון. דברים דומים למדנו בשם הרא"ש. גם מתלמיד רבנו יונה למדנו שהזימון נושא תוכן הודאתי עצמאי. אם כך, אם אני סבור שעליכם לברך, לכאורה חלה עלי חובת ההודאה לקב"ה על האכילה המשותפת שלנו, גם אם אתם סבורים הלכתית שלא מוטל עליכם לברך.
ברם, מדברי הרמב"ם בשיטת הגאונים למדנו את ההיפך: שאין מקום לזימון ללא ברכת המזון. הרמב"ם מבין שהזימון – כמשמעו: הזמנת הסועדים לברך את ברכת המזון. בפסיקת הרמב"ם אין מציאות בה אדם יזמן אחרים לזימון, ואף אחד מהם לא יברך את ברכת המזון בפועל (או – יאזין לברכת המזמן וממנה יצא ידי חובה. אך אין זה משנה את העיקרון – שהזימון נעשה כהכנה לכך שעתה הוא יצא ידי חובת ברכת המזון).
אם כך, לפי הרמב"ם והגאונים אין מקום לאשכנזי לזמן את הספרדים לברכת המזון על אכילת המצה, שכן הם אינם מתכוונים לברך את ברכת המזון.
אך לפי הרשב"א, רא"ש ותר"י בהחלט יתכן שיש מקום להודות לקב"ה על האכילה המשותפת, גם אם האחרים אינם עומדים לברך את ברכת המזון.
למעשה במספר מקומות משמע שנטיית ההלכה היא כשיטת הרא"ש (לדוגמא: ניתן לענות לזימון, להאזין עד תום הברכה הראשונה, ולאחר מכן להמשיך באכילה. לפי הרמב"ם, הזימון חייב לזמן לברכה בפועל, ואין מקום לנהוג כך).
לאור זאת, האשכנזי יכול לסמוך על שיטת הרא"ש גם לעניין זה, ולצרף את הספרדים לזימון, ובכך להודות לקב"ה ברכה כפולה ומכופלת: שהוציאנו ממצרים באותות ובמופתים, וזיכה אותנו לדיבוק החברים הנעשה בעזרת האכילה.
להתיחס בכבוד
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
הלכות שטיפת כלים בשבת
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איפה מדליקים נרות חנוכה בבניין?
שתי דקות על בדיקת חמץ
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
