ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
לצערי בשנותי בבית הדין לממונות 'ארץ-חמדה-גזית' פעמים רבות אמרו לי אנשים ש"ידוע" שבבית הדין תמיד מפשרים. המציאות בשטח רחוקה מטענה זו. בשורות קצרות אלו אנסה לעשות מעט סדר בסוגיה ולהבהיר יותר מה קורה בבית הדין.
במסכת סנהדרין דף ו ע"ב מובאות שלוש שיטות ביחס לביצוע (לפישור): רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי מאריך לדבר בגנות ה'בציעה', אלא הוא דורש ש'ייקוב הדין את ההר'. לעומתו, רבי יהושע בן קרחה אומר שמצווה לבצוע. רבי שמעון בן מנסיא חולק על שניהם ואומר שיש רשות לדיין לבצוע.
מה יש בפשרה שמוביל לשלושה כיוונים שונים אלו?
בקריאה הפשוטה, הפשרה מחטיאה לאמת. יש אמת, והדיין מחליט שמה שיצא מבית דינו אינו דין התורה. רבי אליעזר אומר שייקוב הדין את ההר. כלומר – אם יש אפשרות להגיע לאמת, למה לעשות אחרת?
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
67 - חמדת הברכות: שהחיינו על פירות עונתיים
68 - חמדת המשפט: "צדק צדק תרדוף"
69 - חמדת הברכות: ברכת 'שהחיינו' על פירות מיובאים
טען עוד
א. שיקול שמביא יותר צדק : במסכת בבא מציעא (דף מב ע"ב) מובא מקרה מורכב של אפוטרופוס שמסר לרועה מספר שוורים של היתומים, לאחד מהם לא היו שיניים, והוא מת ברעב. רמי בר חמא הטיל חיוב על הרועה, שלא היה חיוב שלם, אלא חלקי. רש"י מסביר שאמנם שורת הדין הייתה לחייב את הרועה במלוא הסכום. אך קשה להטיל עליו את מלוא האחריות, שהרי בדרך כלל מספרים לרועה בעיה יסודית שכזו שהשור סובל ממנה. מצד שני, היה עליו לשים לב שהשור אינו אוכל ולכן הוא גווע ברעב ולהבין מדוע.
המעניין הוא שלדבר הזה רש"י קורא "פשרה". זה מפתיע: לכאורה יש כאן ממש צדק. הרי הצדק דורש לא להטיל את מלוא האחריות על הרועה, אם כך מדוע דבר זה נקרא "פשרה"?
התשובה היא שאמנם יש כאן צדק גבוה ומדויק יותר. אך הדיין אינו יכול להתמודד עם הדרישה להגיע לצדק גבוה יותר. נניח שאדם נוסע ופוגע ברכב עומד של חברו. עלינו להטיל עליו את מלוא האחריות, שהרי הנזק נבע לחלוטין מפעולותיו. האם עלינו להתחשב בכך שמדובר באדם שנלחם בעזה במשך שלושה שבועות רצופים וקיבל רק יממה של הפסקה ולכן היה עייף ולחוץ להגיע הביתה? יתכן. ואם הוא היה עם הילד המאושפז שלו בבית החולים כל הלילה? ואם הוא נהג אמבולנס? וכן הלאה וכן הלאה.
סביר שיש צדק גבוה יותר, אך הדין צריך לעבוד עם כללים, בגלל שדיין לא יכול להיכנס לחוויה האישית של בעלי הדין ולבחון היכן הצדק הזה.
יתכן וזו כוונת הפסוק: "לא תשא פני דל, לא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך". האם באמת השיקול של הדל והגדול אינם שיקולים של אמת? לכאורה הם כן. אך הפסוק דורש שנשפוט ב"צדק". כלומר, לפי אמות מידה קבועות, בגלל שאדם אינו יכול לעמוד ולאמוד כיצד בדיוק לשקלל את השיקולים הנוספים.
אומרת הגמרא: אבל יש דבר נוסף: "צדק צדק תרדוף". צדק ועוד צדק. צדק שמתייחס גם לשיקולים אחרים. הוא מסוכן, מפני שהוא יכול לתעתע בנו. יותר בטוח לדון על פי ה"צדק", ולא על פי ה"צדק צדק". אך צריכים להיות מודעים לכך שיש רמה נוספת של צדק שהדין הרגיל אינו עומד בו.
ב. שלום : השולחן ערוך (חו"מ סימן יז סעיף ז) נאמר שהדיין צריך לשמוע את דברי בעלי הדין ולחזור עליהם. הסמ"ע מביא שני טעמים לדבר: 1. לוודא שהדיין הבין את הטענות נכונה. 2. כדי שבעל הדין יידע שהדיין הבין את דבריו אל נכון.
בבית הדין אנו מקפידים שבעל דין יאמר את דבריו ללא הפרעה (ואם יש לבעל דינו הערות על דבריו, הוא רושם אותם ומציג אותם בסוף דבריו), ולאחר מכן הדיין חוזר על דבריו. אני ראיתי שני דברים נוספים שמרוויחים בדרך זו: 1. פעמים רבות האדם לא הציג את דבריו כפי שהיה רוצה, וחזרה ושיקוף של דבריו מאפשרים לו לדייק את טענותיו. 2. המשמעותי יותר: מדובר באנשים שבאמצע מריבה. קשה להם לשמוע זה את זה. חזרת הדיין על דבריו, כלומר, שמיעת הטענות בצורה מסודרת על ידי אדם אובייקטיבי ומוערך מאפשרת לבעל הדין לשמוע את הטענות. בהחלט סביר שגם אחרי שהוא שמע אותם הוא ימשיך שלא להסכים איתם. אך זה בהחלט מאפשר לו להבין שבעל דינו אינו רשע, אלא רק סבור אחרת ממנו. גם אם הוא טועה בדין, אין זה אומר שרצונו לגזול.
אחרי שנשמעו הטענות, ולפני שמעמיקים בדין, מצווה להציע פשרה. בשלב הזה, בו בעלי הדין שמעו זה את זה, נוצרת הזדמנות לצאת מבית הדין ללא דרישה לפסיקה נוקשה. כאשר האדם באמת שומע את יריבו בדין, פעמים רבות ניתן להרגיע את להבות הסכסוך ולהסתפק בפשרה.
אם אנו רואים את תפקיד הדיין לא רק כקובע את הצדק, אלא גם מביא שלום, עצירת הדיון בשלב הזה והצעה שיפנו לפשרה היא כלי יעיל לכך.
ג. מציאת פתרון חלופי: בעולם המשפטי החוץ-תורני אנו מכירים שלושה סוגי ערכאות: בית משפט – המחויב לפסיקה על פי קודקס משפטי מוגדר; בוררות – שהתנהלותה מבחינה עקרונית דומה להתנהלות של בית משפט, אלא שאינה מחויבת לאותם כללים נוקשים של בית משפט (מצד אחד, הורדת הכללים יכולה ליעל את ההגעה להכרעה; מאידך, הורדת כללים משפטיים עשויה לחטוא לאמת); וגישור. הגישור מדלג על הפן המשפטי לחלוטין. תפקיד המגשר הוא לומר לצדדים: הניחו את השאלה המשפטית. האלה היא איך אנחנו מייעלים את החיים שלכם. מקום בו הגישור מאוד שימושי ויעיל הוא כתחליף לבית הדין לענייני משפחה: זוג בהליך גירושין יכולים לעמול על ראיות הדדיות ולהתפלש בהן עד עפר. המגשר מושיב אותם ואומר: שניכם מבינים שאתם לא תחיו יחד. ברור שצריכים לחלק את הנכסים, לדאוג לכללים של משמורת והסדרי ראיה, וכו'. בואו נניח את המשפט בצד, נבין איך כל אחד מכם רואה את חייו וחיי משפחתו שנה מעכשיו, ונראה אם אפשר להגיע לזה בלי להתפלש בבוץ של התביעה.
הפתרון הגישורי אינו האמת והצדק. אך הוא מייעל את החיים. לפעמים אין אפשרות גישורית: פעמים שאין מנוס מכך שייקוב הדין את ההר. אך יתכן והדיין גם צריך לשקול את הסדר של חיי האנשים.
יש לציין שזהו פשט הגמרא שם: הגמרא אומרת שהפשרה דרושה כאשר מגיעות שתי ספינות, לשתיהן יש "זכות קדימה", אך אינן יכולות לעבור בתעלת המים בו זמנית. אז הדין דורש איש לא יוותר לחברו, וכולם ייתקעו במקום וימותו ברעב. במקום הזה חובת הדיין היא לחפש שיקול חיצוני לתת זכות קדימה, כדי לייעל את ההתנהלות בעולם.
ד. שיקול של טוב, ולא אמת : עומק נוסף בפן הגישורי הזה בא לידי ביטוי כאשר בית הדין נדרש לשקול שיקולים חיצוניים. נביא דוגמא קצת כואבת: זוג מתחתן. נולדים שלושה ילדים. במשך שנות הנישואין הבעל פוגע באישה רבות, ופוגע בילדים בצורה שאינה קיצונית. באים מים עד נפש, האישה מגישה תביעת גירושין לבית הדין, ומבקשת שהילדים יחיו בביתה, בלבד. טענה כפולה בפיה: ראשית, אני הוכחתי שהבעל פוגע בי ואיני מסוגלת לחיות איתו. באיזו זכות הפגיעות שלו יפגעו בכך שאוכל לראות את ילדי בכל יום ויום? שנית, אנו יודעים שהבעל פוגע בילדים. אמנם לא פגיעה משמעותית די בכדי להגדיר אותו כאב מסוכן, אך האם הדין אינו נותן שהיותי האמא הטובה יותר להם תקנה לי זכויות משמורת יתרות?
מה יעשו בית הדין? יפנו לעובדת סוציאלית שתעריך את המצב. בדרך כלל במצבים מהסוג המתואר מסקנת הרווחה תהיה שהטוב ביותר עבור הילדים הוא משמורת משותפת.
היכן הצדק? האם טענות האם אינן טובות? בוודאי שטענותיה נכונות. אך כרגע השיקול שאנו שוקלים הוא טובת הילדים, שחשוב לנו יותר מהגעה לאמת וצדק.
ה. הדיין עצמו גם עומד לדין: ניתן דוגמא אחרת לחלוטין ל"פשרה הקרובה לדין" שאנו משתמשים בה רבות: ישנה תביעה על נזק מסוים. בית הדין מחייבים, ואף יש בידם אומדן לא מדויק של הנזק, בטווח של 1000 ₪ מהסך הנכון. לכאורה דין פרוטה כדין מאה, והדין ידרוש מבית הדין להטיל על הצדדים להביא שמאי בכדי לקבל אומדן מדויק. עלות השמאי היא 2000 ₪, שיוטלו על הצדדים. כלומר, אף אחד לא ירוויח דבר, ואף יפסיד, מהזמנת השמאי. הדבר היחיד שנרוויח הוא את הדיוק והאמת. כאן נכון יותר להשתמש בסמכותנו לדון בפשרה הקרובה לדין. אמנם אין כאן צדק מדויק, אך חוסר הצדק הזה עדיף לצדדים מדרישה להגיע לצדק המוחלט.
הדבר נשמע אלמנטרי, אך טמונה בו נקודה עמוקה: בבית משפט לא היו אומרים שיש כאן פשרה. היו אומרים שכך אנו מכריעים את הדין, לאור השיקול הפשוט הזה שכל בר דעת מבין. אך מה שמאפשר לנו לפסוק כך בבית הדין הוא אך ורק הסמכות שבעלי הדין מקנים לנו לפסוק בפשרה הקרובה לדין. תובנה זו מחדדת דבר עמוק הנטוע בדין התורה: בדין התורה, גם הדיינים עומדים בדין. "חרב מונחת בין ירכותיו" (סנהדרין דף ו ע"ב). דין התורה תובעני מאוד ודורש דיוק ודקדוק, עד כדי שפוסקים כותבים לא לדון על פי דין אלא על פי פשרה, מחשש עצום שהדיין לא ידייק דיו, ונמצא שהוא גם גוזל וגם מנצל את סמכותו לשבת עם אלוקים בעדת א-ל בכדי ליישם את העושק שהוא עושה בשוגג, וכלשון ערוך השולחן (חושן משפט סימן יב סעיף ב): "ראוי להרחיק את עצמו (הדיין) מדין תורה מפני עומק הדין". הפשרה מגנה גם על הדיינים, מפני שגם הם נתבעים במשפט האלוקי.
אנו תפילה שאכן נזכה לדון לא רק ב"צדק", אלא גם לרדוף "צדק צדק",
צדק עם מחויבות, צדק ששוקל שיקולים רחבים, וצדק שמביא שלום.
למה צריך את ארץ ישראל?
איך ללמוד אמונה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות שטיפת כלים בשבת
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך ללמוד גמרא?
פריחת הגאולה!
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
