ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
דמוקרטיה או מלוכה
יש מלכים ויש נשיאים, יש עריצים ויש מנהיגים שפועלים לטובת העם. יש מנהיגים שלא נקראים בשם "מלך" אבל הם באמת המנהיגים האמיתיים. דואגים לעם בימי השלום ומוציאים את העם למלחמות כשיש אויבים שמציקים לעם. כך היו השופטים המוזכרים שבספר שופטים, הם לא היו שופטים בין איש לרעהו כמו שופטים של היום, אבל הם הנהיגו את העם כמו סוג של מלכים. בשיעור זה נלמד מהי הדרך הנכונה למנות מנהיג, ומהי שיטת השלטון הנכונה?
איך מורידים מנהיג שסרח?
הצד השני של השאלה הוא איך מורידים מנהיג שסרח? האם ההפיכה שמתנהלת כעת באירן היא הדרך הנכונה? האם החיילים והשוטרים שיורים במפגינים נקראים רוצחים? האם חטיפת ניקולס מדורו על ידי האמריקאים תואמת להלכה? השאלה היא גם אצלנו, האם יש רשות לשלטון לחוקק את חוקי מערכת המשפט. והאם שופט, שפועל כנגד רוב העם נחשב שופט וצריך לשמוע לו. האם יש לשופטים זכות לבטל חוק שחוקקו נציגי רוב העם?
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
705 - פרשת וארא תשפ"ו – יציאת מצרים משפיעה על העולם כולו
706 - פרשת בא תשפ"ו – מינוי שלטון, ומתי מותר לעשות הפיכה?
707 - פרשת בשלח תשפ"ו - עומק ענין ט"ו בשבט
טען עוד
לא מדברים על דמוקרטיה
בשיעור הקודם הזכרנו כי במגילת העצמאות של מדינת ישראל לא מופיעה המילה 'דמוקרטיה' בכוונת מכוון. ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, לא ראה בצורת השלטון שהייתה ביוון דגם שראוי לחיקוי. הייתה ביוון הרבה עריצות ורק מראית עין של שיוויון זכויות. לכן במגילת העצמאות מוזכר ספר הספרים כספר שעיצב את התרבות האנושית. על המדינה נכתב "תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל".
גם במגילת העצמאות של אמריקה לא מוזכרת דמוקרטיה
כך גם מגילת העצמאות של ארה"ב לא מזכירה את המילה דמוקרטיה למרות שזאת המדינה הראשונה שחרטה על דגלה את מחית העריצות. כששאלו את כותביה על כך הם אמרו כי הדמוקרטיה היוונית אינה דגם ראוי לחיקוי. מה שראוי לחיקוי הוא מוסר הנביאים שהעם העברי הביא לעולם. בשיעור הזה ננסה ללמוד מהי צורת השלטון שהייתה עדיפה על הנביאים. מה הביא העם העברי לעולם?
מלך – שנמלכים בציבור תחילה
אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָכִין בַּצִבּוּר
התורה מצווה "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא" (דברים י"ז, טו) הגמרא בירושלמי (סנהדרין פרק ב הלכה ו) מביאה דיוק שאמר כותי אחד לרב חזקיה "אָּשִׂים אין כתיב, אלא תָּשִׂים. דאת שוי עלך" לא כתוב אָּשִׂים אלא תָּשִׂים. אתה צריך לשים עליך מלך שה' בחר בו.
כך אומרת הגמרא (ברכות נה.) "אמר רבי יוחנן שלשה דברים מכריז עליהם הקדוש ברוך הוא בעצמו ואלו הן רעב ושובע ופרנס טוב". פרנס הוא מנהיג ולא ממנים אותו בלי היוועצות עם הציבור. "אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָכִין בַּצִבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר, (שמות לה)'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל'. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה, הָגוּן עָלֶיךָ בְּצַלְאֵל? אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ הָגוּן, לְפָנַי לֹא כָּל-שֶׁכֵּן?! אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל. הָלַךְ וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: הָגוּן עֲלֵיכֶם בְּצַלְאֵל? אָמְרוּ לוֹ: אִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפָנֶיךָ הָגוּן, לְפָנֵינוּ לֹא כָּל-שֶׁכֵּן?!".
דעת מלוכה או דעת העם ונבחריהם
התורה מצווה לפני מינוי המלך "כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי" (דברים יז, יד) והסביר הנצי"ב "ונראה דמשום דהנהגת המדינה משתנה אם מתנהג עפ"י דעת מלוכה או עפ"י דעת העם ונבחריהם. ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה. ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט. ודבר זה אי אפשר לעשות עפ"י הכרח מצוות עשה שהרי בענין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצוות עשה.
משום הכי לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך, עפ"י שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר נכון". ולכן "אין סנהדרין מצווין עד שיאמרו העם שרוצין בהנהגת מלך. ומשום הכי כל משך שלש מאות שנה שהיה המשכן נבחר בשילה לא היה מלך והיינו משום שלא היה בזה הסכמת העם".
דינא דמלכותא דינא – אם הציבור מסכים
שמואל מלמד את העם את חוקי המלכות (שמואל א ח). למלך ולמושל יש רשות לקחת רכוש של אדם לטובת הציבור "מלך שכרת אילנות של בעלי בתים ועשה מהן גשר – מותר לעבור עליו. וכן אם הרס בתים ועשה אותן דרך או חומה – מותר ליהנות בה וכן כל כיוצא בזה שדין המלך דין". וכל זה רק במי שהציבור רוצה אותו "במה דברים אמורים במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים. אבל אם אין מטבעו יוצא – הרי הוא כגזלן בעל זרוע וכמו חבורת ליסטים המזויינין שאין דיניהן דין, וכן מלך זה וכל עבדיו כגזלן לכל דבר" (רמב"ם גזלה ואבדה פרק ה יז-יח).
מינוי מלך – גם משמים וגם על ידי הציבור
שאול – נבחר משמים וגם על ידי העם
שאול המלך נבחר על ידי ה' "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד" (שמואל א י א). העם מקבל אותו בתחילה, "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ" (שם כד). אבל שאול עדיין לא ממש שולט "וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ" (שם כז). "כיון שראה שלא היה מקובל ומרוצה לכל ישראל הלך לביתו ולא התנהג עדיין כמשפט מלך" (רד"ק שמואל א י, כו).
אחרי ששאול מגייס את העם למלחמה בנחש העמוני ומנצח, האנשים מקבלים את מלכותו "וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל מִי הָאֹמֵר שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ? תְּנוּ הָאֲנָשִׁים וּנְמִיתֵם". בשעה זו שמואל מחדש את המלכות של שאול "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה". "לפי שבראשונה היו עוררים על הדבר, ועתה נתרצו כולם" (רש"י לשמואל א יא, יד).
דוד – גם משמים וגם מהעם
דוד נמשח בדבר ה' על ידי שמואל הנביא, "וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא" (שמואל א טז). דוד לא מולך עד ששבט יהודה מקבל אותו "וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה וַיִּמְשְׁחוּ שָׁם אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל בֵּית יְהוּדָה" (שמואל ב' ב). אחרי שבע שנים "וַיָּבֹאוּ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִד חֶבְרוֹנָה" "וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל". "בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה" (שמואל ב ה).
שלמה – תחילה מהעם ואחר כך על ידי ה'
כאשר דוד זקן חושב אדניה בן חגית שהוא ראוי למלוך. "וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו" (מלכים א א). הוא אוסף אנשים שימליכו אותו. בת שבע שומעת ופונה אל דוד שיוזם את המלכת שלמה. "וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה".
אמנם לא כולם קיבלו אותו למלך, היו עדיין אנשים שרצו כי אדוניה ימלך. לכן ממליכים את שלמה שנית. "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ לִפְנֵי ה' בַּיּוֹם הַהוּא בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיַּמְלִיכוּ שֵׁנִית לִשְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד וַיִּמְשְׁחוּ לה' לְנָגִיד וּלְצָדוֹק לְכֹהֵן". וה' מקבל את בחירת העם "וַיְגַדֵּל ה' אֶת שְׁלֹמֹה לְמַעְלָה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא הָיָה עַל כָּל מֶלֶךְ לְפָנָיו עַל יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א פרק כט).
ממשלות שאינן מלכות בית דוד
הרמב"ם בהלכות מלכים (א ח) כותב שיש מלך שאינו מזרע בית דוד "נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה' הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו אע"פ שעיקר המלכות לדוד ויהיה מבניו מלך". שהרי אחיה השילוני העמיד את ירבעם בן נבט למלך ואמר לו "והיה אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד" (מלכים א יא).
מנהיגים שאינם מלכים
מינוי יהושע – משמים ועל ידי הציבור
ראינו לעיל שבצלאל ממונה לבנית המשכן גם משמים וגם על ידי הציבור. כך התמנה גם יהושע בן נון. משה ביקש מה' "יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". כיון שהם "אינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו" (במדבר כז טז ורש"י).
ה' אומר למשה "קַח לְךָ אֶת יְהושֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו". עם זאת, תציג אותו לפני הציבור להיוועץ בו, "וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם" (במדבר כז יט). העם מקבל את יהושע "וַיַּעֲנוּ אֶת יְהושֻׁעַ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ: כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל משֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם משֶׁה: כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ" (יהושע א).
יהושע שופט ולא מלך – אבל סמכויותו כמלך
יהושע נקרא שופט (המלך הראשון הוא שאול – מדרש רבה אמור כ"ו). אעפ"כ יש לו סמכויות של מלך, כך כתוב ברמב"ם (מלכים ג ח) "כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו. אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא – חייב מיתה. ואם רצה להרגו – יהרג, שנאמר 'כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת'". לכן יהושע הורג את עכן בלי עדים והתראה. "וזה שהרג יהושע עכן, ודוד לגר עמלקי, בהודאת פיהם – הוראת שעה היתה או דין מלכות היה" (רמב"ם סנהדרין יח ו).
ראשי גליות שבבבל במקום מלך הן עומדים
גם בגלות יש דין מלכות. כך כותב הרמב"ם בהלכות סנהדרין (פרק ד יג) "ראשי גליות שבבבל במקום מלך הן עומדים ויש להן לרדות את ישראל בכל מקום ולדון עליהן, בין רצו בין לא רצו, שנאמר לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל". ומה שכתב בין רצו ובין לא רצו, הכוונה על הנדונים, אבל הציבור צריך לרצות. כך כתב החתם סופר (שו"ת, חלק ה, חו"מ, סימן יט) "הרב הזה, ואם גבהו כארזים וחסון כאלונים, לא יפה עשה בעמיו לעלות על 'גפי מרומי קרת' בחוזק יד. ואיה חכמתו בתלמוד? הלא כה אמרו… אין מעמידין פרנס על הציבור, אא"כ נמלכין בציבור".
מלכי בית חשמונאי – נקראו מלכים
ואע"פ שנביא ממנה את המלך כשאין נביא חוזרים משפטי המלוכה לעם. ולכן מלכי בית חשמונאי נחשבים מלכים. וכך כותב הרמב"ם בהלכות מגילה וחנוכה (ג) "והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני", מאתים שנה אלו כוללות גם את מלכות הורדוס. וכתב הראי"ה קוק שם "וחוץ מזה נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם ג"כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לענין כמה משפטי המלוכה, וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל. ואפילו בענינים פרטיים".
מי שעושה זה בלא רשות הקהל, מצער הצבור ועתיד ליתן את הדין
וכל זה רק ברשות הציבור. על כן כתב הרמ"א על דיינים "ומכל מקום מי שעושה זה בלא רשות הקהל, מצער הצבור ועתיד ליתן את הדין (רמ"א חו"מ ג ד). וכתב על זה הראי"ה קוק זצוק"ל: "ושמע מינה שאפילו בהגון טובא דגמיר וסביר, גם כן צריך שיהיה מתמנה ע"י המלכת הציבור, ואפילו בממונה מאת המלך. שהרי (בצלאל) נתמנה ממלך מלכי המלכים הקב"ה, ומ"מ הראה הקב"ה תורה לדורות, שצריך המלכת הציבור, וק"ו לממונה ע"פ מלך בשר ודם, שצריך המלכת הציבור, ואסור לו לעמוד במינויו להיות עליהם פרנס בלא הסכמתם אע"פ שבעצמו הוא ראוי לכך" (באר אליהו מ).
סמכות ממשלת ישראל בימינו
מנהיגי ציבור בארץ ישראל – במקום מלך
על מה שכתב הרמב"ם כי ראשי גלויות שבבבל נחשבים כמלכים, כתב הראי"ה קוק זצוק"ל (בשו"ת משפט כהן הלכות מלכים קמד) שלא רק ראשי גלויות של בבל הם כמו מלך, אלא גם בארץ ישראל "וקל וחומר שנשיאים המוסכמים באומה, בזמן שהיא בארצה ובשלטונה, באיזו מדריגה שהיא, שהועמדו בשביל הנהגת האומה וכו' לא רק בעיקר בשביל הרבצת התורה וכו' אבל אותם שהוסכמו בעמדתם לכתחילה בשביל האומה בהנהגתה הכללית, גם הארצית, כמלכי בית חשמונאי, וגם נשיאיהם, פשיטא דלא גריעי מראשי גליות שבבבל".
ההלכה ברמב"ם באה ללמד "דאפילו בגלות יש להם כח של עמידה במקום מלך ישראל. אבל כשמתמנה מנהיג האומה לכל צרכיה בסגנון מלכותי, על פי דעת הכלל ודעת בית דין, ודאי עומד הוא במקום מלך, לענין משפטי המלוכה, הנוגעים להנהגת הכלל".
דינא דמלכותא דינא
הגמרא אומרת שיש סמכות לכל מלכות בכל מקום שהוא לגבות מכס ומיסים. אמנם אם יש אדם פרטי שגובה מכס שלא כדין – אפשר לרמות אותו. וכך שואלת הגמרא (בבא קמא קיג/א) איך מותר להעלים ממון מהמוכסין, והרי דינא דמלכותא דינא? עונה הגמרא שיש מוכס שדינו לא דין, אם הוא גובה שלא על פי דין מכולם בשווה, אלא כל אחד משלם מכס לפי ראות עיני המוכס. ועוד עונה הגמרא כי מותר להעלים מכס גם מ"מוכס העומד מאליו".
דינא דמלכותא דינא – גם במדינה ישראל
בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ו – חושן משפט סימן כח) פסק שדינא דמלכותא קיים גם במדינת ישראל שכך פסק הרמב"ם הטור והשו"ע בסימן שס"ט שדין המלכות הוא דין גם בארץ ישראל וגם בחו"ל. ודלא כדברי התוס' והר"ן ז"ל שחילקו בין מלכי אומות העולם למלכי ישראל. ולא חייב להיות מלך ממש אלא כל ממשלה, "שאין צורך שיהיה מלך ממש, אלא אפילו שאינו מלך, אלא דוכוס שר ומושל בעירו – דינו דין, אף על גב דהוי מלכותא בלא תגא" (כתר).
מהר"ץ חיות – מלכות תלויה בהסכמת העם
כן כתב המהר"ץ חיות שמקור הסמכות של המלך בהסכמת העם. "והעם התרצו לוותר הונם ורכושם לטובת הכלל, להיות דבר אחד לדור אשר יצא לפניהם וילחם מלחמותיהם". וגם על דיני נפשות הם מסכימים "כיון שממשלת המלך הוא הטבה כללית לכל העם, והפרט שרוצה למרוד ולהרוס יסודי החברה והנהגה הישרה הנה נקרא 'רודף'. כיון שמן מרידה נוכל להסתבב ולהסתעף מלחמות והריגות ושפיכות דם נקיים. וכו' ומפני זה מותר להרגו על פי דין תורה. אולם, מכל מקום נסתבב דבר זה רק על פי הסכמתם הראשונה" (תורת נביאים פרק ז).
האם העם יכול לבטל את סמכות המלכות
לכן בעת מרד העם – המלך יורד ממלכותו
לכן בעת שהעם מורד במלך – פסקה סמכותו. לומדים זאת מההלכה שאומרת כי החוטא מביא קרבן שעירת עיזים "וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם וכו' וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא". ואם נשיא או מלך חוטא – קרבנו שעיר עיזים זכר "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וכו' וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים" (ויקרא ד).
ובגמרא (ירושלמי ראש השנה א א) יש שאלה על דוד בזמן שאבשלום מרד בו. אם היה חוטא האם היה מקריב קרבן חטאת כמלך או כמו אזרח? "רב חונא אמר: כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בנו – בשעירה היה מתכפר כהדיוט". כי מרד אבשלום והעם מוריד את דוד ממלכותו.
העם יכול לבטל את סמכות הממשלה
דברים אלו נלמדים גם ממה שכתב הרמב"ן בקונטרס משפט החרם שמהפסוק (ויקרא כז, כט) "כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת", שיש לעם סמכות לקבוע תקנות בחרם "ואם החרים אותו החרם מלך ישראל או סנהדרין במעמד רוב ישראל הרי העובר עליו חייב מיתה, ורשאין הם, המלך או הסנהדרין להמית אותו באיזו מיתה שירצו. וזהו דינו של יהושע שדן עכן בדיני נפשות לפי שפשט ידו בחרמי שמים".
אמנם יכול העם לבטל את משפט המלך, שכן למדנו מפרשת הצלת יונתן לאחר שהפר צו שאול המלך. "וכן מלך ישראל או סנהדרין שהחרימו, אף על פי שהעובר חייב מיתה, אם רצו כולן למחול, מוחלין לו ומתירין… וזהו שאמר הכתוב 'ויפדו העם את יהונתן ולא מת', ולפי פשוטו כלפי מה שאמרה תורה 'לא יפדה' אמר הכתוב כאן 'ויפדו העם את יהונתן', אלא שזה הפדיון בהיתר החרם הוא". שהמלך רשאי להחרים ולהעניש, אולם הריבון היה ונשאר הציבור, ולכן הציבור רשאי לבטל את חרמי המלך.
המורדים באירן – צודקים
מכאן נבין כי סמכות המלכות של השלטונות באירן מתבטלת כאשר העם לא מקבל את מלכותם. כשהעם נגדם, חמינאי וכל משמרות המהפכה שלו איבדו את הזכות לשלוט ולהרוג ולפגוע בממון של הציבור. כן הדין גם בכל ממשלות העריצים בעולם. בסוריה או בוונצואלה. בצפון קוריאה או בכל מקום שיש מלך עריץ ששולט לא ברשות העם – דינו לא דין.
המורדים בפרעה – צודקים
לכן בעת שמשה אומר לפרעה שלח את עמי, פרעה לא יכול להשתעבד בהם יותר נגד רצונם. כן קורה כשהעבדים של פרעה אומרים לו שהם לא רוצים את שיעבוד העברים – באותה שעה פרעה לא יכול לעשות נגד דעתם "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (שמות י). וכל שכן כאשר הבכורים מפגינים נגדו ולא רוצים למות בשביל שיעבוד ועקשנות פרעה.
סמכות מערכות המשפט בישראל
להבדיל אלפי הבדלות, צריכים לדעת כי מערכות המשפט בישראל לא יכולות לשלוט על הציבור כנגד דעתו. כל הסמכות שלהם היא מהציבור, ואם הציבור לא רוצה בהם, כפי שניכר מההצבעה בקלפי, אין להם שום סמכות לקבוע חוקים, או לפרש חוקים בניגוד לדעת הציבור. אין שום סמכות לשופט עליון או תחתון לבטל את החוק שקבע הציבור. גם אם הם מסתמכים על חוק יסוד או מגילת העצמאות, הסמכות היא סמכות העם שמיוצג על ידי הנבחרים שנבחרו על ידי הציבור.
אין סמכות לשופטים שהעם לא רוצה בהם
חשוב שנדע כי על החוקים של שופטי בית המשפט העליון אין תוקף של "דינא דמלכותא דינא" כשהדינים שלהם הם לא שווים. דין אחד למפגין מימין ודין שונה למפגין משמאל. דין אחד לראש ממשלה מימין ודין שונה לראש ממשלה משמאל. כל מלכות שלא משווה את חוקיה – אין דיניה דין.
אין סמכות לשופטים שהעם לא רוצה בהם. הם לא יכולים להסתמך על חוקה או על חוקי יסוד אם הציבור החליט שהוא לא רוצה ללכת על פי חוקה זו או חוקי יסוד אלו. הם לא יכולים לקחת את הסמכות מהעם או מהמלכות שנבחרה על ידי הציבור. לפסקים שלהם אין תוקף הלכתי או מוסרי או חוקי.
יכול הציבור להחליט שהוא לא רוצה לייצר אנרכיה, ולקיים באופן זמני את החוקים שלהם. אמנם על פי ההלכה יש לציבור רשות לפטר אותם ולמנות שופטים אחרים. ויהי רצון שיתקיים בנו "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" אמן.
סיפור
ואתם עדיי?
פעם כשערך מו"ר הרב זצ"ל חופה, ראה והנה העדים, אחד מהם נראה בר אוריין, אך השני הוא שופט חשוב שלא כשר לעדות. מה יעשה כדי שלא יפגע בו מצד אחד ושלא יעבור על הלכה מצד שני?
פנה הרב לעד הראשון, ואמר לו: "הרי קרוב אתה למשפחה, ואינך יכול להעיד!". בטרם יצא העד ממבוכתו להסביר שהוא לא קרוב משפחה, הוסיף הרב ואמר: "ולפי ההלכה, עדות שבטלה מקצתה – בטלה כולה, ויש להביא שני עדים אחרים…".
בהזדמנות אחרת, נשאל העד לפני החופה, אם קרוב הוא. העד היה קרוב רחוק, עד שהתקשה להגדיר קרבה זו. הרב ביקש שלא לקבלו, אך נזהר בלשונו, שלא יישמע חלילה כפוסלו, וכך אמר לו: "עד כשר אתה לכל חתונה, אך מחמירים אנו שלא יעידו קרובים כלל".
עוד ישלמו לך
לאורך כל התקופה שהרב זצ"ל הכ"מ היה חולה שמענו מאנשים רבים סיפורים אין ספור על הרב, על פלאים שהרב עשה, על תפילות שהרב התפלל ונענו, על התנהגות מיוחדת של הרב שעשתה עליהם רושם. אם נספר את כל הסיפורים – יכלה הזמן והמה לא יכלו. ובכל זאת נספר מעט.
אחרי ה'שבעה' יצאנו מהבית וירדנו למכונית והנה המכונית חסומה על ידי מישהו שחנה לזמן קצר. חיכינו לו שיחזור וכשהוא בא, ביקש לספר לנו סיפור:
כיום יש לי עסק מצליח לדשא מלאכותי, אך בתחילת העסק שלי הייתי בקשיים כמו כל עסק מתחיל. והנה יום אחד אני מקבל הודעה ממס הכנסה שאני צריך לבוא לשלם להם שלושים אלף שקל, שזה היה אז סכום עצום בשבילי שלא יכולתי לעמוד בו. אם הייתי צריך לשלם אותו באמת – הייתי צריך לסגור את העסק ואולי הייתי היום מובטל. הלכתי לרב זצ"ל וביקשתי ברכה.
הרב אמר לי: "לא אתה חייב להם שלושים אלף שקל אלא הם חייבים לך שלושים אלף שקל". שמחתי לשמוע את הדברים הללו מפי הרב והלכתי מעודד לפגישה עם פקיד השומה של מס ההכנסה. וזאת צריך לדעת, שפקיד שומה הוא כמו שופט, מה שהוא קובע אתה חייב לשלם.
באתי אליו והוא הסביר לי מדוע לפי דעתו אני חייב להם שלושים אלף שקל. אחרי שהוא אמר את דברו, אמרתי לו: "לפי החשבונות שלי אתם חייבים לי שלושים אלף שקל. תבדוק בחשבונות שלך!" במקום לזרוק אותי מכל המדרגות הוא החל לבדוק את הדפים שלו והחשבונות שלו, ולאחר עיון מדוקדק הוא אמר לי: אתה צודק, איך אתה יודע? אמרתי לו: כך אמר לי הרב אליהו!
הפקיד נבהל מעוצמת הידיעה של הרב, וכך גם אני.
(הרב שמואל אליהו, בן הרב)
שאלות
שרוולים לש"ץ. האם לגברים ישנה בעיה ללבוש חולצה שהשרוולים שלה קצרים מעט מהרגיל?
יש מקומות שבהם זו בעיה להתפלל כש"ץ עם חולצה בשרוול קצר שמכסה פחות מחצי מהחלק העליון של הזרוע (בין הכתף למרפק). אמנם אם זו רגילות של הציבור באותו מקום – אין בכך בעיה. יש מקומות שבהם מביאים שרוולים עם גומי לכסות את הידיים של שליח הציבור שיש לו חולצה קצרה. לפי דעתי שרוול קצר עדיף, כיוון שאף אחד לא היה הולך עם השרוולים הללו לפני מלך מחמת שאינו מכובד. אבל עם שרוולים קצרים היום הולכים לפני שרים, נשיאים ומלכים.
בריאת העולם בפרשת לך לך
מה המשמעות הנחת תפילין?
סוכת עראי דיגיטלית
הלכלוך הקדוש
אנחנו קודש למענך
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכות שטיפת כלים בשבת
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
איך מותר להכין קפה בשבת?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
