ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
בחולין (צז ע"ב) רבא מסכם כיצד משערים אם איסור שהתערב בהיתר אוסר אותו. הוא מצטט שלוש אמירות של חז"ל: בהקשרים מסוימים חז"ל אמרו שיש לשער אם יש 'טעם'. בהקשרים אחרים מזכירים את ה'קפילא' (שף נכרי שיודע לזהות מרכיבים שנמצאים בתוך אוכל), ובהקשרים אחרים מזכירים שיש לשער את האיסור בששים. מהו היחס בין שלושת המבחנים הללו? רבא מסביר: אם מתערב איסור במאכל בעל טעם זהה לו (מין במינו), לא ניתן לזהות את הטעם, ועל כן יש לשער אם יש פי ששים היתר ביחס לאיסור. אם האיסור התערב במאכל בו ניתן לזהות את הטעם, האיסור נמדד לפי הטעם. ואם אין אפשרות לטעום (מכיוון שיש חשש שמא המאכל אסור), יש להתייעץ בקפילא.
ראשית נציין שרבא עצמו (במסכת זבחים דף עט ע"א) אומר שמעיקר הדין בתערובת מין במינו הולכים על פי הרוב. הצורך לביטול בששים למין במינו הוא חומרא דרבנן.
הרשב"א מביא נפקא מינה: מה הדין אם יש קושי לשער אם יש פי ששים של היתר ביחס לאיסור? מכיוון שמדאורייתא מין במינו בטל ברוב, הספק שלפנינו, שמא אין פי ששים, הוא ספק דרבנן, ואם כך אפשר להקל.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
97 - חמדת הכשרות: האם 'טעם' הוא גל או חלקיק?
98 - חמדת הכשרות: שיעור בששים ובטעם כאשר איסור התערב בהיתר
99 - חמדת הכשרות: סמיכה על נכרי
טען עוד
אך הש"ך מפנה אותנו לדברי האיסור והיתר מספר פרקים לאחר מכן. הוא סובר שעוף בחלב אסור מן התורה. אם כך, מדבריו אין סתירה לדברי הרשב"א: יתכן הוא מסכים שאם יש ספק ביחס לאיסור דרבנן אם יש ביטול בששים, ניתן להקל, אלא שהוא סובר שעוף בחלב אסור מדאורייתא1.
נשוב לדברי רבא: עדיין יש להבין מהו היחס בין שלושת אופני השיעור הללו: ששים, קפילא, וטעם.
רש"י מבאר שהביטול בששים נצרך בכל מקרה. הוא מבין את דברי רבא כך: גם מין במינו יש לבטל בששים. אך במין בשאינו מינו, מעבר לביטול בששים, יש לוודא שאין בו טעם.
ניתן להציע שתי אפשרויות להבנת דבריו:
א. כאשר מדובר באכילת איסור, איננו מסתפקים בביטול ברוב, אלא צריך שהאיסור לא יהיה משמעותי בתערובת. לכן צריך ביטול בששים. הטעם הוא עניין נוסף שגם בו צריך לטפל.
ב. הנושא הוא ביטול הטעם. כל עוד יש טעם של איסור בתערובת, התבשיל אסור. מכיוון שבדרך כלל טעם בטל בששים, תיקנו שבכל מקרה, מין במינו ומין בשאינו מינו, תמיד ישנה דרישה של ביטול בששים, ללא תלות בטעם.
ב. הנושא הוא ביטול הטעם. כל עוד יש טעם של איסור בתערובת, התבשיל אסור. מכיוון שבדרך כלל טעם בטל בששים, תיקנו שבכל מקרה, מין במינו ומין בשאינו מינו, תמיד ישנה דרישה של ביטול בששים, ללא תלות בטעם.
יתכן ומדבריו נוכל להוציא נפקא מינה מעניינת: אם יש ספק אם יש ששים, אך מזהים שאין טעם, לכאורה איסור התורה בטל, והצורך בביטול בששים אחרי שאין טעם הוא מדרבנן בלבד, וכפי שביאר הרשב"א שהובא לעיל, זה ידון כספק דרבנן לקולא.
הרמב"ן מסביר בדרך הדומה לדרך הראשונה. הוא מחלק בין אם האיסור מעורב בתבשיל, או שהוציאו אותו. ראינו בעבר שאם איסור התערב, והוציא אותו, הרמב"ן אומר שהלכתית איננו מזהים את המולקולות של האיסור בתערובת, אלא את טעמו בלבד. לכן: תמיד יש לשער אם יש טעם של איסור בתערובת. אך אם לא הצליחו להוציא את גוף האיסור מהתערובת, מעבר לשיעור הטעם יש לבטל את האיסור בששים בכדי להתיר את התערובת.
מהאיסור והיתר הארוך עולה הבנה קיצונית יותר:
במסכת חולין (דף ו ע"א) נאמר שמרכיבים שמוסיפים לתבשיל על מנת לתת טעם לתבשיל (תבלינים וכדומה) אינם בטלים. תוספות במספר מקומות (עבודה זרה דף סו ע"א ועוד) מבארים שאין הכוונה שאינם בטלים כלל, אלא שאין די בששים, מפני שהם נותנים טעם מעבר לששים. משמע מדבריהם שכל עוד ניתן להרגיש את טעם האיסור, התבשיל אסור מן התורה, שהרי טעם כעיקר.
לכאורה רש"י והרמב"ן יסכימו: מעבר לשיעור בששים, יש לוודא שאין טעם.
האיסור והיתר הארוך אומר דבר מפתיע: מדאורייתא די בביטול בששים בכל מקרה. אך אם הטעם של האיסור ניכר בתבשיל, הוא נותר אסור מדרבנן.
עולה שהאיסור והיתר הארוך מסכים עם רש"י שיש לשער פעמיים, אך נראה שהכיוון אצלו הפוך:
לפי רש"י הטעם הוא הקובע. בנפרד מכך חז"ל גזרו ואסרו אם אין ששים בתבשיל.
האיסור והיתר הארוך אומר שהכמות, פי ששים, קובעת. חז"ל גזרו ואסרו אם יש טעם.
בעבר עסקנו בשאלה אם טעם הוא 'גל' או 'חלקיק'. כלומר, כאשר אנו אומרים ש'טעם כעיקר' האוסר את התבשיל, האם הכוונה היא שהתורה אסרה את השפעת האיסור (טעמו) על התבשיל, או שהטעם מהווה אינדיקציה לכך שהאיסור ניכר בתוך התבשיל.
כאמור, האיסור והיתר הארוך אומר שמדאורייתא יש לבטל בששים. כלומר, הדיון המרכזי הוא הנוכחות הפיזית של האיסור בתבשיל ('חלקיק'). לחלקיקים שכאלה שאיננו מזהים אנו קוראים 'טעם'. אחרי שקראנו לכך 'טעם', חז"ל מצאו לנכון לגזור גם על ה'טעם' (flavor). ולכן, בנפרד לשיעור בששים, מן התורה, מדרבנן יש לוודא שהאיסור לא נתן 'טעם' בתבשיל.
הרא"ש לומד בדיוק הפוך, ובכך חולק על כל הראשונים הנ"ל. הוא אומר שהתורה אסרה 'טעם כעיקר'. כלומר, המדד לאיסור הוא אחד ויחיד: האם האיסור נתן טעם (flavor) במאכל. הבעיה היא שפעמים רבות לא ניתן לזהות אם יש טעם איסור בתבשיל. כאשר מדובר במין במינו, חז"ל גזרו באופן אחיד לשער בששים (כדי לא להתבלבל בין תערובת מין במינו ושאינו מינו). אך בתערובת מין בשאינו מינו, הכל תלוי בטעם: אם יש טעם של איסור בתבשיל, הוא אסור גם אם יש יותר מפי ששים היתר ביחס לאיסור, ולהיפך: אם אין טעם של איסור בתבשיל, המדד של ששים הוא חסר משמעות.
השולחן ערוך והרמ"א (יורה דעה סימן צח סעיף א) פוסקים כדברי הרא"ש:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן צח סעיף א
איסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו, כגון חלב שנתערב בבשר, יטעמנו נכרי, אם אומר שאין בו טעם חלב ... מותר ... ואם אין שם עובד כוכבים לטועמו, משערינן בס'. וכן אם הוא מין במינו, כיון דליכא למיקם אטעמא, משערים בס'
_________________________
1 מצד אחד, עוף הוא בהחלט חלק מעולם הבשר. מצד שני, אי אפשר לבשל עוף בחלב של אמו, מפני שלעופות אין חלב. לאור זאת נוצרה מחלוקת תנאים: במסכת חולין (דף קד) מובאות שלוש שיטות לגבי בשר עוף: ת"ק – אסור מהתורה, רבי עקיבא – אסור מדרבנן. רבי יוסי הגלילי – מותר. בעזרת ה' כאשר נעסוק בהלכות הבשר והחלב (סימן פח בשולחן ערוך יורה דעה) נעמיק בזה.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
