ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
- שבת ומועדים
- פסח
- שבת הגדול
בתיאור הנס כפי שהוא מובא בטור, לא ברור מדוע מדובר בנס גדול. אמנם מדובר במסורת עתיקה מאוד שמוזכרת כבר במחזור ויטרי (סימן רנט) מבית מדרשו של רש"י, ושם מוזכר נס גדול:
"ושבת שלפני הפסח נהגו העם לקרותו 'שבת הגדול' ואינם יודעין למה. שהרי אינו גדול משאר שבתות. אלא לפי שבניסן שבו יצאו ישראל ממצרים חמשי בשבת היה, כדאיתא בסדר עולם רבא ובפרק רבי עקיבא. ומקחו של פסח מ'בעשור', והיה בשבת שלפני הפסח. אמרו ישראל 'הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ', אמר להם הקב"ה עתה תראו הפלא שאעשה. הלכו ולקחו איש פסחו, להיות להם למשמרת עד ארבעה עשר יום. כשראו המצריים היו רוצים להנקם מהם, והיו מיעיהן מרותחין ובאש נדעכים ונידונין ביסורין וחלאים רעים ומרים, ולא הזיקו לישראל מאומה. ועל ידי שנעשו ניסים לישראל באותו שבת שלפני הפסח לפיכך נקרא שבת הגדול".
כאשר מתעמקים בדברי מחזור ויטרי, מתברר שתחילה היתה מסורת בפי העם לקרוא לשבת זו בשם 'שבת הגדול' בלא שהבינו מדוע הם קוראים כך לשבת זו. ובבית מדרשו של רש"י הצליחו למצוא טעם למסורת זו, שהיא משום הנס שנעשה לישראל, שישראל חששו מתחילה לקנות כבש כדי לשחוט אותו בפני המצרים. ולבסוף בטחו בה' שהבטיחם שלא יאונה להם רע, וה' עשה להם נס והעניש בייסורים קשים את המצרים שניסו להרע להם. גם בעלי התוספות (שבת דף פז,ב) אמרו שהיא נקראת על שם הנס שארע בה, אלא שלדעתם היה זה נס אחר, וז"ל:
"ברביעי שחטו פסחיהם ונמצא בשבת שעברה לקחו פסחיהן, שאז היה 'בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ' ועל כן קורין אותו ''שבת הגדול' לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש (תנחומא). כשלקחו פסחיהם - באותה שבת - נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושין כך, אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים. הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו. ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה הה"ד (=וזהו שכתוב) 'לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם ' ".
לפי ההסברים שהובאו לעיל השבת קרויה 'שבת הגדול', משום שבשנה שהיתה יציאת מצרים "בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה" (י בניסן) חל ביום שבת. אלא שעדין תמוה, מדוע קראו העם לשבת שלפני פסח 'שבת הגדול', והרי ברוב השנים השבת הזו לא חלה בי' בניסן? ולכאורה אם רצו לציין את הנס שהיה במצרים בקניית הכבשים, ראוי היה לציין בכל שנה את תאריך י' בניסן, ולקרוא לתאריך זה 'העשור הגדול'. וצריך להבין מדוע בחרו לציין שהנס ארע אז בשבת. ונראה שהם הבינו שהנס קשור לכך שהוא ארע בשבת, וכפי שיתבאר לקמן.
מאמרים נוספים בארץ אגדה (79)
הרב מרדכי הוכמן
78 - 'הבן החכם' ו'הבן הרשע' שבנפשי
79 - שבת שיהיה גדול
טען עוד
שבת – ברכת האמונה
הקב"ה ציווה על בני ישראל לקחת צאן לצורך קרבן הפסח בעשור לחודש משום שבאותה שנה חל עשור לחודש בשבת. בני ישראל חששו מתחילה לקחת את הצאן ולהודיע לתושבי מצרים, שהם מתכוננים לשחוט בפרסום את הצאן (שהוא האלהים של מצרים) ביום ארבעה עשר בניסן, ושבלילה שמייד לאחר מכן ימותו בכורות מצריים, ואז בני ישראל יצאו לחירות. היה זה מעשה של התגרות במצריים ובני ישראל חששו מתחילה שכאשר המצרים ישמעו זאת הם יתנפלו עליהם ויסקלו אותם. אך הקב"ה הבטיח להם שיעשה להם פלא, ובני ישראל בטחו בה', וה' קיים הבטחתו והם זכו ל'נס'.
לדעת 'מחזור ויטרי' הנס היה שהמצרים שניסו לנקום בבני ישראל נפגעו וסבלו ייסורים קשים. ולדעת בעלי התוספות הנס היה שהיתה 'מלחמת אזרחים' מרובת נפגעים בתוך מצריים (= "וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם וְנִלְחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו"). שורשם של שני הנסים האלו - נס המחלות שפגעו במצרים שרצו לפגוע בישראל והנס של "וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם" - הוא האמונה בה' שהתגלתה אז בבני ישראל במלוא עוצמתה. וההתגברות הזו באמונה באה מכוחה של השבת, וכדלקמן.
במדרש (שמות רבה א,כח) מובא שבצעירותו של משה כשהיה בן ביתו של פרעה, השיג משה לישראל יום מנוחה ובחר עבורם את יום השבת, ומובא עוד שם (ה,יח), שהיו בידי ישראל מגילות שהיו לומדים בהם בעת המנוחה בשבתות, ומשתעשעים בהם משום שהיו כתוב בהם שהקב"ה יגאל אותם ממצריים. אין זה מקרי שהאמונה התעוררה והתגברה אצלם דווקא בשבת שלפני מכת בכורות, שהרי מידי שבת בשבת הפיחו בני ישראל בעצמם את האמונה שהקב"ה יגאלם מן השעבוד. בנוסף לכך, עניינה של השבת הוא האמונה שהעולם אינו קדמון אלא שהקב"ה ברא אותו והוא משגיח ומנהיג אותו. וכעין כך מובא בספר כתונת פסים (ויקרא פרשת שמיני): "לכך נתן לנו את השבת, שהוא האמונה והבטחון".
בזוהר (שמות, דף פח,א) כתוב שימות השבוע מתברכים מהשבת שקודמת להם, ולכן צריך להתענג ביום השבת וכך יימצא עונג ושפע בימות השבוע שיבוא לאחר מכן. עקרון זה נכון גם לנס יציאת מצריים. הנס הגדול שבו נגלה ה' בארץ מצריים והיכה כל בכור במצרים והציל את בכורות ישראל, הנס שהביא לכך שפרעה שחרר את בני ישראל, שורשו בשבת הקודמת. באותה שבת בני ישראל התגברו באמונתם ובטחונם בה', ולא חששו מלהתגרות במצרים ולהודיע להם שהם מתכוננים לשחוט את אלוהיהם. האמונה והבטחון האלו הביאו באופן מיידי לנסים שהתרחשו באותה שבת עצמה. ומתוך שפע האמונה הזו נתברך גם יום חמישי שחל בהמשך השבוע, והקב"ה התגלה בו בנס מכת בכורות והביא להוצאת בני ישראל ממצריים.
כעת יש בידינו הסבר מדוע נתלה הנס שארע אז ב'עשור לחודש' דווקא בכל שהוא חל אז ב'שבת', אלא שעדין צריך להבין מדוע נקראת שבת זו 'שבת הגדול' ולא 'שבת הנס הגדול', וענין זה יתבאר לקמן.
'גדול' במשמעות של 'נס'
בספר מלכים מסופר שאלישע הנביא החיה את בנה של האשה השונמית, ולאחר זמן כשהגיע רעב הוא הורה לה לגור בארץ פלישתים, אולם בינתיים השתלטו אנשים אחרים על השדה שלה והיא לא הצליחה להוציא את השדה מידם. ומסופר שמלך ישראל ביקש מהמשרת של אלישע ששמו היה גֵּחֲזִי, שיספר לו את הניסים שאלישע עשה, והמלך מכנה את הניסים בשם "גְּדֹלוֹת" (מלכים ב' ח,ג-ו):
"וַיְהִי מִקְצֵה שֶׁבַע שָׁנִים וַתָּשָׁב הָאִשָּׁה מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וַתֵּצֵא לִצְעֹק אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָהּ: וְהַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר אֶל גֵּחֲזִי נַעַר אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע: וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע: וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר לוֹ וַיִּתֶּן לָהּ הַמֶּלֶךְ סָרִיס אֶחָד לֵאמֹר הָשֵׁיב אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה מִיּוֹם עָזְבָה אֶת הָאָרֶץ וְעַד עָתָּה:"
לאשה לא היו עדים לטענתה, והיא היתה זקוקה לנס כדי שהמלך יאמין לה, ובעת שאלישע סיפר למלך את 'הגדולות' (='ניסים') היא זכתה ל'נס' נוסף והמלך האמין לה ומילא את בקשתה. כאשר אנחנו קוראים לשבת שלפני פסח 'שבת הגדול' ולא 'שבת הנס' אנחנו חוזרים על מה שארע אז אצל מלך ישראל ומרמזים באמצעות המילה 'הגדול' שאנו מבקשים 'נס נוסף'. קריאת שם השבת הזו בשם 'שבת הגדול' לא נועדה רק כדי לציין מאורע שהתרחש בעבר באותה שבת אלא לבקש מבורא עולם שישלח לנו ניסים נוספים.
בכל שבת מתעוררת בנו האמונה מחדש, ובשבת שלפני פסח היא מתעוררת בנו באופן מיוחד כשם שהתעוררה אז אצל אבותינו במצריים. ואנו מבקשים שבזכות האמונה הזו נזכה ל'גדולות' נוספות לא רק ל'גדולות' שהיו לנו בעבר ביציאת מצרים. הנביא מנבא (מיכה ז,טו-טז): "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת: יִרְאו גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה:". ובאמצעות קריאת שבת זו בשם 'שבת הגדול' אנו מודים על העבר וצועקים על העתיד, ואנו מרמזים בכך לתפילה שנזכה ל'גדולות נוספות', וכשם שבעבר 'בכורי מצרים' נלחמו בחיילי פרעה, כך נזכה שאויבי ישראל יילחמו אלו באלו וה' יכה אותם בתחלואים מרים, ומייד אחר כך נזכה לגאולה שלימה.
איך המזוזה שומרת עלינו?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
תורה מן השמים
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
למה כולם נלחמים על ירושלים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.
תשעה באב איך לחיות את החיסרון?
מבט על תשעה באב
אופני התבוננות שונים על צום תשעה באב - בבחינת אבלות ובבחינת תשובה
הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?
מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.
לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.
דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.
דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.
לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.
