ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- יום ירושלים
מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה
קוּמִי צְאִי מִתּוךְ הַהֲפֵכָה
רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא
וְהוּא יַחֲמוֹל עָלַיִךְ חֶמְלָּהּ.
לפני כ-500 שנה חיבר רבי שלמה אלקבץ בצפת את שיר הכיסופים לגאולה, הפיוט "לכה דודי", שבאופן פלאי התקבל בכל העדות בעם ישראל והפך לחלק מרכזי ובלתי נפרד מקבלת השבת. בבית השלישי מכונה ירושלים "מקדש מלך, עיר מלוכה". ארצה לעסוק במשמעותו העמוקה של כינוי זה.
מקורו של הביטוי לקוח מספר עמוס (פרק ז, י-יג), בהקשר שונה לחלוטין:
"וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו: כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ: וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא: וּבֵית אֵל לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא כִּי מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא:"
הנביא עמוס מגורש מבית אל, מקום בו בנה ירבעם את העגלים והפכו למקדש של עבודה זרה. המשורר "מגייר" את הביטוי ומשתמש בו עבור ירושלים עיר המקדש האמיתי, עיר הממלכה האמיתית. על איזו ממלכה מדובר? אפשר לפרש על מלוכת ה', אפשר על מלכות ישראל, ואפשר על שניהם גם יחד.
בברכת המזון, אנו פותחים דרך ההודיה על הלחם, ממשיכים בהודיה על הארץ, וממשיכים בברכה השלישית בהודיה (שלאחר החורבן הפכה לבקשה) על ירושלים. סדר תקנת הברכות מבואר במסכת ברכות (מח ע"ב):
"אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש".
מרן הראי"ה זצ"ל בספרו עין איה (ברכות פרק ז אות לא) עומד על ההיגיון שבסדר הברכות, ומבאר שההודיה מתחילה מן הפרט ומשם מתרוממת אל עבר הכלל. תחילה מודים על המזון המספק לנו את הקיום הגופני הפרטי; משם ממשיכים לארץ שהיא הקיום הגשמי של כלל האומה; מתרוממים אל ירושלים שהיא המרכז הרוחני והמטרה הרוחנית הלאומית של עם ישראל; ובאותה ברכה ממשיכים להתרומם לבית המקדש שהוא המטרה העליונה של רוחניות העולם כולו.
נביא את דברי הרב זצ"ל בעין איה:
"אמנם סדרי הבנין הכללי צריכין להיות מותחלים מהפרטים, ע"כ ראשית הכל צריך הקיום הגופני הפרטי ואחריו הקיום הגופני הכללי. ואחר שעלו ביד האומה שתי אלה, אז צריך להתחיל התיסדות הצורה הפרטית, בתור אומה דואגת לעצמה לקיומה וצביונה, ואח"כ תגיע עד הצורה הכללית בדאגתה לכל המון גויים ברואים בצלם אלהים...
אח"כ דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, שכבר בא הזמן ליסד מרכז רוחני כללי לכלל האומה. אמנם בזה תיקן דוד על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, היינו הדאגה הרוחנית עבור ישראל עצמם, במה שכל ישראל יתאגדו ע"י ירושלים לעם אחד בצורתם הרוחנית, ובזה נשלמה המטרה הרוחנית הלאומית הפרטית. ושלמה תיקן על הבית הגדול והקדוש, להעיר ג"כ על המטרה העליונה של הרוחניות הכללית, כמו שאמר ביסוד הבית "למען דעת כל עמי הארץ כי ד' הוא האלהים אין עוד".
אח"כ דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, שכבר בא הזמן ליסד מרכז רוחני כללי לכלל האומה. אמנם בזה תיקן דוד על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, היינו הדאגה הרוחנית עבור ישראל עצמם, במה שכל ישראל יתאגדו ע"י ירושלים לעם אחד בצורתם הרוחנית, ובזה נשלמה המטרה הרוחנית הלאומית הפרטית. ושלמה תיקן על הבית הגדול והקדוש, להעיר ג"כ על המטרה העליונה של הרוחניות הכללית, כמו שאמר ביסוד הבית "למען דעת כל עמי הארץ כי ד' הוא האלהים אין עוד".
לאחר שהתבוננו בסדר הכללי של הברכה נשוב ונתמקד בברכת ירושלים.
"רחם נא ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מלכות בית דוד משיחך ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו".
הברכה פותחת בירושלים וממשיכה בבית המקדש, אך באופן תמוה בתווך ביניהם מבקשים גם על מלכות בית דוד, והדבר טעון הבנה, מדוע עניין המלכות הוכנס לתוך ברכת ירושלים?
תמיהה זו חוזרת על עצמה גם בתפילת עמידה – גם שם הוכנסה הבקשה על כסא דוד לתוך ברכתה של ירושלים.
"ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ותשכן בתוכה כאשר דברת, ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם, וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין. ברוך אתה ה' בונה ירושלים".
ושם התמיהה גדילה עוד יותר, שהרי מיד לאחר מכן ישנה ברכה שלימה המיועדת לבקשה על מלכות דוד.
"את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך..."
ואם כן מדוע הצריכו אנשי כנסת הגדולה לכפול את הבקשה ולהכניס את בקשת המלוכה גם בתוך ברכת ירושלים?!
והנה בהמשך הגמרא בברכות מפורש, שלא רק שיש עניין להזכיר בקשה זו בתוך ברכת ירושלים שבברכת המזון, אלא שכל שלא הזכיר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובת ברכת ירושלים, כלומר, מבואר כאן שאכן אלו שני עניינים התלויים זה בזה.
"תניא, רבי אליעזר אומר: כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה, בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים - לא יצא ידי חובתו".
אמנם הגמרא לא טורחת לבאר את טעם הדבר.
רש"י (ד"ה מלכות) מפרש:
"מלכות בית דוד בבונה ירושלים - שעל ידו נתקדשה ירושלים".
ועדיין הדברים אינם מספקים, שהרי גם ארץ ישראל נכבשה על ידי יהושע, ומדוע איפוא אין חובה להזכיר את יהושע בברכת הארץ?!
הרמב"ם בהלכות ברכות (פרק ב הלכה ד) מנמק:
"וחותם בה בונה ירושלים או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים, ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה, וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובתו מפני שהיא ענין הברכה, שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד".
בחידושי הגרי"ז (רבי יצחק זאב הלוי סולוביצ'יק) על התורה מרחיב בהמשך לרמב"ם וכותב שחזרת מלכות בית דוד היא מעניין בניין ירושלים, ומסייע לכך מגמרא בבבא קמא צז ע"ב לגבי צורת המטבע שהייתה בירושלים.
אומרת הגמרא:
"איזהו מטבע של ירושלים? דוד ושלמה מצד אחד, וירושלים עיר הקודש מצד אחר".
הרב אביגדור נבנצל שליט"א בספרו ביצחק יקרא (על הש"ס, סימן ז) מרחיב על גבי דברי הגרי"ז בעניין הקשר העמוק בין ירושלים למלכות בית דוד, ומבאר בכך את ההלכה שאין ממנים מלכים בירושלים אלא מבית דוד.
נביא את דבריו:
"והיינו טעמא דאמרינן מלכות בית דוד בבונה ירושלים ולא בברכת הארץ, דאין זה רק מפני שדוד בנה ירושלים וגם תיקן ברכת בונה ירושלים, כדאיתא בברכות שם, אלא מפני שירושלים מיוחדת למלכי בית דוד יותר משאר א"י, וירושלים קרויה נחלה (זבחים קיט א) ונצח (ברכות נח א) ועל כן היא הראויה למלכות שהיא נחלה נצחית, שהיא מלכות בית דוד. והיינו טעמא דבשמונה עשרה אף דאמרינן ברכה מיוחדת אצמיחת קרן דוד מ"מ כללינן לה למנהגנו נמי בבונה ירושלים. ויסוד הדברים הוא ברמב"ם שכתב פ"א מהל' מלכים ה"י דאין ממנין בירושלים לעולם אלא מלך מזרע דוד. ומקורו טהור מן הפסוק שהביא שם הל' ח: "למען היות ניר לדויד עבדי כל הימים לפני בירושלים" (מלכים א יא, לו)".
ביאור הדברים הוא שקבע הקב"ה בעולמו שהדרך לגילוי מלכותו נעשה דרך מלכות ישראל, מלכות בית דוד. מלכות ה' אינה יכולה להתגלות באופן אחר אלא דרך מלכות ישראל. לפיכך כאשר גלית מחרף מערכות ישראל, דוד מתרגם זאת מיד לחירוף מערכות אלהים חיים, כמתואר בשמואל א פרק יז:
פסוק י: "וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד".
פסוק כו: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים".
פסוק כו: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים".
זו הסיבה שבגללה אנו מתפללים: "הרם קרן עמך". אין כאן בקשה אישית אלא כמיהה למלכות ה'. זו הסיבה שבתפילות הימים הנוראים אנו מדגישים: "ובכן יתקדש שמך ה' אלהינו על ישראל עמך, ובכן תן כבוד לעמך", וכפי שהיטיב לבאר זאת הרמח"ל במאמר החכמה:
"והענין - דע, כי הנה בכלל העולם יש הטוב והרע, ובמין האנושי - ישראל ואומות העולם, והנה תיקון העולם הוא, שיהיה הטוב שולט והרע נכפה, ובמין האנושי - ישראל שולטים ואומות העולם משתעבדות תחתיהם. והנה בהיות הדבר כן - הנה טוב לכל, כי הנה הקדושה מאירה בישראל ומתחזקת בם, ובהיות אומות העולם משתעבדות תחתם, נתקנות על ידם, ונמשך להן משך מן הקדושה ההיא. אך אם אומות העולם מתפרצות מתחת ידי ישראל ושולטות, וישראל נכנעים - הנה ישראל מפסידים, שהם בשפלות, והקדושה אינה מתחזקת בעולם".
ובהמשך:
"והנה לשתתחזק הקדושה כראוי, צריך שיהיו ישראל בארץ ישראל, כי הם העם הנבחר והיא הארץ הנבחרת, ובישראל ימלוך מלך מבית דוד שהוא המלך הנבחר, ובו נקשרים כל ישראל ליקשר בקדושה; ואם אחד מן התנאים האלה חסר, אין הקדושה מתחזקת כראוי. ואמנם על פי הסדר הזה אנו מתפללים, והיינו אחר שהתפללנו על עיטור כללם של ישראל אנו מתפללים על הארץ, וזהו - "שמחה לארצך ששון לעירך", ואחר כן על מלכות בית דוד, והיינו - "וצמיחת קרן לדוד עבדך".
לאור זאת ניתן להבין מדוע ירושלים מקום שכינת ה' מחד ומלכות בית דוד מאידך הם שני צדדים של אותה המטבע, כמתואר במסכת בבא קמא. ואם נחזור לפיוט לכה דודי, הרי שמקדש מלך ועיר מלוכה – או עיר מלוכת ה' ועיר מלוכת בית דוד – הם שני הצדדים של אותה המטבע.
כעת נקבל הבנה עמוקה לפסוק בתהלים (קכב, ג): "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו". לא רק חיבור מאחד של שבטי ישראל, כי אם חיבור של מלכות ה' עם מלכות ישראל. נראה שלכך מכוון רש"י שם בהביאו את מדרש רבותינו.
"ורבותינו אמרו: יש ירושלים הבנויה בשמים ועתידה ירושלים של מטה להיות כמותה".
נסיים בברכה שנזכה להתגלות מלכות ה' במהרה דרך בניין ירושלים וצמיחת מלכות בית דוד במהרה בימינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מריקבון עצמות לכוח מניע
הקנאה היא כוח עוצמתי בנפש האדם, שיכול לפעול בשני כיוונים מנוגדים לחלוטין. מחד, קנאה שלילית שאינה מובילה לעשייה מייצרת תחושת חוסר צדק ומביאה לריקבון פנימי, בעוד שמאידך, קנאה חיובית יכולה לשמש מנוע לצמיחה, ללמידה ולרכישת קניינים רוחניים וחומריים. המפתח לטרנספורמציה זו טמון באימוץ תודעת שליחות, המאפשרת לאדם לשמוח בחלקו ובתפקידו הייחודי בעולם מתוך הבנה שכולנו שותפים באותה הממלכה.
לקראת הנישואין מההצעה עד החתונה - בניית הקשר
שיחת הכנה לקראת הדייטים בה נבאר לעומק את מפת הדרכים מהדייט הראשון ועד לחתונה, נלמד איך לייצר תקשורת מקרבת, להימנע מטעויות קריטיות, להתגבר על אמונות מגבילות ולבנות קשר עמוק בקצב הנכון. את השיחה העביר יונתן קורנבלום, מאמן אישי לחתונה.
בית המקדש מיקומו של הר הבית
בשיעור זה הרב מדבר על מיקומו המדויוק של הר הבית וגודלה המדויק של האמה לפי מקורות הלכתיים, ממצאים ארכיאולוגים ונתונים בשטח..
