ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
במשנה במסכת חולין (פרק ח משנה ב) נאמר שמותר לצרור בשר וגבינה במטפחת (בשק) אחד, ובלבד שלא יהיו נוגעים. בגמרא (דף קז ע"ב) שואלים – מדוע אסור שיגעו, הרי הם צוננים? אביי עונה: בכל זאת, יהיה צורך להדיח את הבשר.
מתוך הדברים אנו לומדים מספר עקרונות הלכתיים:
ראשית, כאשר אנו מדברים על 'מעבר טעמים', איננו מתכוונים למגע והימצאות המאכל בעלמא. כוונתנו היא ליצירת קשר כימי בין המאכלים. לדוגמא: כאשר שורים בשר בטיבול, אם יוציאו אותו מן הטיבול אחרי זמן קצר, אמנם הטיבול יימצא על הבשר, אך בזמן קצר הוא אינו מתחבר אל המאכל פנימה. ניתן לשטוף את הבשר ולהוציא ממנו את הטעם של הטיבול. אך בחלוף מספיק זמן, נוצר קשר כימי פנימי, ולא ניתן להדיח את הטיבול מתוכו. בשלב זה נאמר שהבשר קיבל את הטעם של הטיבול. דבר דומה קורה בבישול: בישול של מאכלים אינו משנה רק את הרכבם בעזרת חימום. הוא גם גורם להעברת טעם של מאכל אחד בשני. אם נכניס מרכיבים שונים של נזיד לתוך סיר ולא נחמם אותו, ייקח זמן רב עד שאותו קשר כימי אליו התייחסנו ייווצר. בשלב הראשוני יהיה מגע בלבד. אם נפרק את החבילה לפני שיעבור זמן מסוים, נוכל להדיח פריט פריט ולהשיב אותו למצבו הקודם. אך אם נרתיח את תוכן הסיר, טעמי המאכלים יתערבו וייבלעו זה בזה. אחרי שפעולה זו תיעשה, לא נוכל להשיב את המצב לקדמתו (בעבר נגענו בנקודה דומה בשאלה של 'אפשר לסחטו' – אחרי חימום המאכל כבר לא ניתן 'לסחוט' את הטעם שנבלע בו החוצה).
אחר הקדמה זו הדיון של הגמרא מובן יותר: הגמרא שואלת מדוע לא ניתן להניח את המאכלים זה בצד זה באופן שייגעו, הרי העברת טעם (במובן של קשירת אותו קשר כימי) לא ייווצר כאן. עונה אביי: אכן, אך עדיין יהיה צורך לנקות חיצונית את המאכלים בכדי לוודא שהשמנונית או המאכל עצמו יסורו זה מזה.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
117 - חמדת השבת: נוסח עירוב תבשילין ואיסור הבערת אש ביום טוב
118 - חמדת הכשרות: מגע בין מאכלים וכלים צוננים
119 - חמדת הכשרות: הקדמה להעברת טעם על ידי בישול - כלי ראשון וכלי שני לעניין שבת
טען עוד
בעל העיטור מציין שהסיבה לאיסור הוא שמא ישכח ולא ידיח. אך אם מדובר במאכל שרגילים להדיח לפני האכילה (או לפני הבישול) אין איסור שיגעו זה בזה, שהרי אין חשש שישכח ולא ידיח.
הרא"ה חולק על כך. הוא אומר שניתן לקבל את הדברים ביחס לכלים, ולא ביחס לאוכל. כלומר: יתכן ובנופש בדירה שכורה יהיו כלים שלא ידוע מה טיבם. מותר להשתמש בכלים לדברים כשרים ויבשים, מפני שבימינו אין זה מקובל להשתמש בכלים שלא נשטפו היטב. אם כך, אין חשש שישכח וישתמש בכלים שעדיין יש בהם מאכל שאינו כשר.
אך הרא"ה אומר שדין זה אינו נכון ביחס לבשר וחלב יחד. הוא אומר שאין היתר שהחלב והבשר יגעו זה בזה על סמך ההדחה העתידה לבוא. במגע של בשר וחלב, לשיטתו, יש להחמיר יותר.
הרשב"א מציין שיש רמות שונות של הדחה: הוא אוסר לחתוך בשר בסכין שמשתמשים בו להפריד את החֵלֶב והאליה מהבהמה. אמנם מקובל להדיח את הבשר לפני צלייתו, אך החֵלֶב והאליה שמנוניים, ודורשים הדחה תוך שפשוף, ואת זה לא רגילים לעשות בבשר רגיל.
מתוך דברי הרשב"א, הפרי מגדים (משבצות זהב סימן צא ס"ק א) מחזק את דברי הרא"ה: אין להניח מאכל על מאכל האוסר אותו, גם אם רגילים להדיח, מפני שלא תמיד ברור אם יש צורך להדיח עם שפשוף או לא, ולכן כל ההיתר הוא רק ביחס לכלים, שרגילים שיהיו נקיים ממש. ברם מהש"ך עולה שהשאלה היא פרקטית לחלוטין: אם אין חשש שישכחו להדיח באופן המתיר, אין איסור שהמאכלים יהיו במגע. דבר זה מוכח מהאופן בו הגמרא מציגה את הדיון: הגמרא תמהה: מדוע יש להקפיד שהמאכלים לא יגעו? מוכח שאמנם אביי מציג שישנו חשש, אך נקודת המוצא היא שלולא החשש, הגמרא לא ראתה בעיה בכך שהבשר והחלב יגעו זה בזה.
לכאורה יש לומר שהרא"ה והפרי מגדים למדו את הסוגיה הפוך: המשנה מגדירה גזרה מסוימת האוסרת שהמאכלים יגעו אם יהיה אסור לאכול אותם ללא הדחה. הגמרא שאלה את השאלה בכדי לחדד לנו שלפנינו גזירה. אך הבסיס הוא דברי המשנה, ועקרונית יש גזירה האוסרת, אלא אם כן נוכל לשער שהגזירה אינה בתוקף.
נשוב לדין של הכלי:
העיטור כותב, באופן מפתיע, שאסור להעלות בשר צונן בקערה שאינה כשרה, שמא יאכל ללא הדחה. אך יש לברר במה מדובר:
ראשית, נפסק כדבר פשוט שכלים ששימושם בצונן, די להכשיר אותם בהדחה. לדוגמא: כלי שתמיד משתמשים בו בשימוש קר בלבד, ניתן לשטוף אותם כרגיל ולאחר מכן להשתמש בהם בפסח. אם כך, אם מדובר בכלי נקי ששימושו בצונן, לכאורה גם אין צורך בהדחה.
בהקשר של טבילת כלים הרשב"א כותב שאם הכלי אינו כשר, יש להכשירו לפני הטבילה. ר"י חולק עליו ואומר שאין בעיה לטבול אותו כמות שהוא, ולהשתמש בו למאכל צונן!
בטור יורה דעה סימן צד מפורטים מקרים שונים בהם כלי נאסר. הטור פוסק שם שיש להכשיר את הכלי, אך מותר להשתמש בו כמות שהוא בכדי להגיש פירות צוננים וכדו'.
להכריע בין הצדדים, המשנה ברורה (סימן תנא ס"ק טו-טז) אומר כך: עקרונית וודאי שאין כאן איסור. שהרי הטעם האסור הנמצא בכלי לא ייבלע במאכל הקר שמכניסים לתוכו. אך אסור לעשות כך דרך קבע, שמא ישתמשו בו למאכלים חמים. אם נשוב לדוגמא שכתבנו לעיל: משפחה שכרה דירת נופש, ויש בה כלים שלא ידוע מה טיבם. ניתן לתת לילדים קורנפלקס באופן חד פעמי בכלי נקי שלא ידוע מה טיבו, מפני שהאיסור שבכלי לא יעבור לקורנפלקס. אך אם נמצאים שם למספר ימים, עולה חשש אחר: אחרים שיראו שהשתמשו בכלי לא יהיו מודעים לכך שמדובר בכלי שאינו כשר. הם עלולים להשתמש בכלי באופן שכן יעביר את הטעם שבכלי אל המאכל שלהם. אם ישנו חשש שכזה, אסור להשתמש בכלי גם בשימוש קר חד פעמי.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
האם מותר לפנות למקובלים?
הקשר אל ה' – תפילה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך לומדים גמרא?
איך ללמוד אמונה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
