ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות בורר ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סיוון תשס"ז

הלכות בורר

מתוך 'קול צופייך' גיליון 405



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה

כתוב (ויקרא כ, כו) "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" - הקב"ה בחר בנו מכל העמים.
וידוע שתלמיד חכם הוא בבחינת שבת, וגם הקב"ה הוא בבחינת שבת - וכי מותר לברור בשבת? אלא אומר הקב"ה, אני בורר אוכל מתוך פסולת.

אבל צריך שזה יהיה לאלתר, ויש עוד כמה תנאים בדין בורר (עיין במסכת שבת דף עד ע"א, ובשו"ע או"ח סי' שי"ט), וכדלהלן.

ואומר הרב מהר"י אבוהב (מובא בבא"ח) שהלכות בורר הם מההלכות הקשות שיש בהלכות שבת.

אוכל מתוך פסולת, ביד ולא בכלי, ולאלתר
כתב הבא"ח (ש"ש בשלח אות א'): "בורר פסולת מתוך אוכל אפילו בידו אחת ואפילו כדי לאכול לאלתר חייב. אבל אם בורר אוכל מתוך פסולת, אם בורר בכלי המיוחד לברור בו חייב. ואם בורר בידו אם לאכול לאחר זמן חייב, ואם לאכול לאלתר מותר. וכל שהוא בורר לאכול לאחר שעה חשיב בורר לאח"ז ואסור. ואם בורר לסעודה שמתחיל בה אחר פחות משעה מותר, אע"פ שהסעודה שאוכל בה נמשכת אכילתו בה הרבה שעות מותר".

אוכל מתוך אוכל
" כל דבר שאינו רוצה בו עתה לאכלו, שהוא מעורב עם דבר שרוצה עתה לאכלו, חשיב אותו דבר שאינו רוצה בו פסולת, אע"פ שבאמת הוא אוכל; ואם יברר זה מתוך דבר שרוצה בו, חשוב בורר פסולת מתוך אוכל, דאסור גם בבורר לאכול לאלתר. ולכן: אם מעורבים חתיכות שני מיני דגים זה בזה, והוא רוצה עתה במין אחד דוקא - יברור מין שרוצה בו ממין שאינו רוצה בו כדי לאכול לאלתר ולא להפך. וכן ה"ה תמרים שחלוקין בשמן וטעמן, ורוצה עתה במין אחד - יברור ויקח מין הרוצה בו, ועיין מש"ז סק"ג. ויש מחמירים אפילו במין אחד כשרוצה לברור היפה מאינו יפה, או הגדולים מן הקטנים, שיזהר גם בזה לברור מין שהוא רוצה בו עתה; וגם בזה לא יברור ויניח לסעודה אחרת, אלא כדי לאכול לאלתר, או לאחר זמן פחות משעה כדין שני מינין הנזכרים לעיל; וטוב לחוש בזה לסברת המחמירים. ואע"פ שרוב הפוסקים ס"ל ליכא דין בורר במין אחד, וכן נראה דעת מרן ז"ל, עכ"ז מאחר דחשו האחרונים בזה, נכון להחמיר והמקל יש לו על מה לסמוך" (בא"ח שם אות ב').

עבר ובירר במזיד

" אם עבר ובירר במזיד בשבת בידיו פסולת מתוך אוכל, או שבירר אוכל מתוך פסולת בנפה ובכברה דעבד איסורא, הרי זה אסור לעולם משום דנהנה ממלאכת שבת, כדין המבשל בשבת בסי' שי"ח. אך נסתפקתי בסה"ק רב פעלים (או"ח ח"א שאלה יב) אם זה אשר בירר באיסור חזר ועירב האוכל עם הפסולת כמו שהיה קודם שבירר, אם שרי לברור מחדש עתה בשבת מן התערובת הזאת אוכל מתוך פסולת בידו כדי לאכול לאלתר, כיון דבטלו מעשיו הראשונים דעבד באיסור, והבאתי שם מהגאון אשל אברהם ז"ל סי' שי"ט ס"ק א' שנסתפק בזה והניח בצ"ע; ואחר שפלפלתי בס"ד בכמה ראיות, הבאתי דברי הרשב"א ז"ל שהביא מרן בית יוסף, סי' רנ"ג: מי שבישל תבשילו מע"ש כל צרכו, ולמחר בשבת אמר לגוי להדליק האש ולחמם תבשילו, דאסור; ואפילו אחר שנצטנן אסור לו לאותו שבת, דקנסינן ליה כל שהזיד ואמר לגוי לעשות לו מלאכה דאורייתא בשבילו, עי"ש. וכן פסק רמ"א ז"ל בהגה"ה סי' רמ"ד סעיף ה', דאסור לאכלו אפילו צונן, עי"ש. וא"כ ה"ה הכא - אע"פ שחזר ונתערב ובטלו מעשיו - אסור לאכול ממנו בדרך היתר בו ביום, דקנסינן ליה" (בא"ח שם אות ד').

קילוף ירקות ופירות
" אסור לקלוף שום ובצלים ורמונים וכל מיני פירות אלא כדי לאכול לאלתר או לסעודה הסמוכה תוך שעה אחת אבל לא יקלוף להניח לסעודה אחרת" (בא"ח שם אות ה').

מותר לקלף מלפפון בשבת בעזרת סכין. אבל לקלף מלפפון ב'קולפן' שהוא כלי המיוחד לקילוף - אסור.

ויש מי שאומר, אם הוא רגיל לאכול מלפפון עם הקליפה - מותר לו לקלף אפילו בקולפן. אבל אם הוא מקפיד שלא לאכול מלפפון עם קליפתו - אסור לו לקלף ב'קולפן' ואפילו לאלתר, אבל בסכין מותר אם זה סמוך לסעודתו.

הוצאת עלים מעופשים
בדרך כלל החלק הפנימי של החסה הוא נקי, ואילו החלק החיצוני מעופש. ואינו חייב להכניס את ידו לתוך החסה כדי ליטול את העלים הטובים, אלא מותר להסיר את העלים המעופשים החיצונים, כי זה כמו שמקלף פרי (וכמובן שהכוונה כאן לחסה של "גוש קטיף" הנקייה מתולעים, ולא חסה אחרת שיש בה שקצים ורמשים).

וז"ל הבא"ח: "ירקות שיש בהם מעופשים, כגון כרפס וכרתי וכיוצא, לא יברור המעופשים מן הטובים, אלא יברור הטובים. במה דברים אמורים? בעלים מופרדים זה מזה שאינם קלחים מחוברים, אבל קלחים מחוברים כגון חזרת וכיוצא, אשר המעופשים מבחוץ מסירם תחלה, ונוטל אח"כ הטובים שבפנים משום דאורחייהו בהכי, שלוקח המעופשים שפוגע בהם תחלה, דאין דרך אכילה בכך לעקם דרכי להכניס ידו בפנים לתוך החזרת להוציא עלים הטובים ויניח עליהם המעופשים תלויים ועומדים, וכן כיוצא בזה. מיהו זה אינו אלא בעושה לאכול לאלתר, אבל בעושה להניח לאחר שעה, אסור; דהא גם בורר אוכל מתוך פסולת דשרינן משום דדרך אכילה הוא זה, לא שרי אלא באוכל לאלתר או תוך שעה אחת, וה"ה כאן" (בא"ח שם אות ו').

הוצאת גרעינים מאבטיח או מלון
מותר לתת מכה על פלח האבטיח כדי שהגרעינים יפלו ואין בזה משום בורר. ואם נשארו גרעינים נוספים על האבטיח, מותר להוציאם בידו. כמו כן, מותר להוציא את הגרעינים הנמצאים במלון, כי זה כמו שמסיר קליפה, וגם כל הגרעינים מרוכזים ולא מפוזרים בבשר הפרי כמו באבטיח.

וז"ל הבא"ח (שם אות ז'): "אבטיחים שקורין בערבי רק"י, שיש בקרבם גרעינין הרבה מפוזרים אנה ואנה - העליתי בסה"ק 'מקבציאל' שיקח החיכה בידו וינתז בכח בעודה בידו להשליך ממנה הגרעינים בהתזה זו, ומה שלא יפול בהתזה מחמת שדבוקים בה הרבה, שרינן ליה להוציא הגרעין בידים דחשיב זה דרך אכילה בכך, שאין מחייבין אותו לתת החתיכה כמו שהיא בידו ויוציא הגרעינים מפיו, דאין זו דרך אכילה; מיהו טוב להוציאם על ידי שינוי קצת לדחותם כלאחר יד".

הוצאת עצמות מהדג בשבת
י"א שאסור להוציא את העצמות מהדג בשבת משום בורר, אלא יאכל את החלק העליון של הדג, ואח"כ יהפכנו ויאכל שוב את חלקו העליון כך ששלד הדג ישאר בצלחת.

ולמעשה, לדעת השו"ע - מותר להוציא את העצמות מן הדג כיון שזה דרך אכילתו, ודוקא כשרוצה לאכול מיד, אבל לאחר זמן - אסור. ולדעת רמ"א יש להחמיר בזה, דהיינו גם כשאוכל מיד זה מוציא פסולת מתוך אוכל ואסור.
וה"ה בעוף שלא ימשוך מתוך השוק או הכנף את העצמות, אלא יאכל את הבשר והעצם תשאר.
וכדי להמנע מחשש ברירה באכילת דגים עם עצמות יש מאחינו האשכנזים שנוהגים לאכול בשבת דג טחון ("גפילטעפיש").

וז"ל הבא"ח (ש"ש בשלח אות י'): "אם אוכל חתיכת דג או חתיכת בשר שיש בהם עצמות, מותר להוציא בידו תחלה העצמות ולאכול לאלתר, ואע"פ שמסיר בזה כמה עצמות בזו אחר זו - דרך אכילתם בכך תמיד, ואין זה דרך ברירה אלא דרך אכילה, וכאשר העליתי בספרי הק' 'מקבציאל', ושם כתבתי דלא כהרב מאמר מרדכי בסי' שי"ט סק"ז, דאסר לקרוע הדג מגבו ולהסיר השדרה שבאמצע וכו'".

ועוד כתב הרב (שם אות יא): "אם יש לפניו קערה של בשר ובתוכה עצמות בלא בשר, אסור להסירם משם, דאלו פסולת גמור הם, והו"ל בורר פסולת מתוך אוכל, וכמ"ש מאמר מרדכי ס"ק ז' עי"ש; וכן ה"ה אותם שדרכם לסחוט על הבצים לימוני"ם חמוץ או נארנ"ג חמוצה, דנופלין גרעינים שבהם על הביצים שבקערה דאסור להסיר הגרעינים להשליכם דהו"ל פסולת מאוכל, דאסור גם לאלתר". והדרך הטובה, להסיר את הגרעין של הלימון עם חלק מהסלט.

בורר בכלים ובבגדים
"כשם שיש דין איסור בורר באוכלין, כך ישנו בכלים או בגדים שהם מעורבים ורוצה לברור מין אחד, צריך לברור דבר הרוצה בו מדבר שאינו רוצה בו; וצריך שיהיה לצורך לאלתר כדין האוכלין הנז"ל, וכמ"ש הפוסקים, ודלא כהרב מטה יאודה ז"ל" (בא"ח שם אות יג).

א. ארגז ובו בגדים - אם יש למשל ארגז ובו בגדים שונים כגון: חולצות וגופיות וגרביים וכו', לא יברור, אלא יוציא את מה שהוא צריך.
ב. בחירת בגד מהארון - אם בארון הבגדים בביתו תלויים למשל כמה מעילים שונים, והוא רוצה ליטול את אחד מהם - מותר, כי זה נקרא אוכל מתוך פסולת. אבל אם הוא צריך לברור ביניהם (הדבר מצוי אצל הנשים שצריכות לבחור לעצמן בגד מהארון ולשם כך הן מזיזות את הבגדים לכאן ולכאן) - אסור.
ג. ספרים - אם מונחים על שולחנו כמה ספרים למשל, רמב"ם, משנה ברורה, כף החיים, ונוטל כל אחד מהם בפני עצמו כדי להחזירו למקומו - אין בזה איסור בורר ומותר. אבל אם רוצה להחזיר למקום רק חלק מהספרים, כי המדף קרוב למקום ישיבתו וכדו' ולשם כך מוציא כמה ספרים שאותם אינו רוצה להחזיר למקומם - אסור משום בורר.
ד. מיון סכו"ם - מה שעולה בידו יקח ויניח במקומו, אבל לא יטול למשל כמה מזלגות ויניח בצד.

קנקן של תה שבפיו רשת
אני רגיל להזכיר את המחלוקת הידועה בין מרן בעל הבא"ח לבין מרן החזו"א בעניין השתמשות בשבת בקנקן שבו עלי התה ובפיו ישנה רשת.
לדעת החזו"א מותר לכתחילה להשתמש בקנקן זה בשבת, כי הרשת לא נקראת כלי המיוחד לברירה אלא היא חלק מהכלי עצמו. זאת ועוד, הוא בורר אוכל מפסולת ולא להיפך (עיין לחזו"א או"ח הל' שבת סי' נג ד"ה מן האמור).
לדעת הבא"ח, שאין אנו זזים מפסקיו וכל דבריו נאמרו ברוח הקודש: אסור למזוג מקנקן זה כי הרשת עוצרת את עלי התה, והעושה כן עובר על איסור בורר דאורייתא. ואין להקשות הרי המזיגה נעשית באופן שבורר אוכל מתוך הפסולת ולא להפך, כי כל ההיתר של הוצאת אוכל מתוך פסולת זה דוקא אם בורר ביד, אבל אם הבררה נעשית על ידי כלי המיוחד לברירה, אסור מדאורייתא (ועיין תורה לשמה סימן קט"ו. ובא"ח פרשת בשלח שנה שניה אות יח ולסידור 'בית מנוחה' דף נה אות מח).

אשר על כן, מי שיש ברשותו קומקום מעין זה עם מסננת, יעשה חורים גדולים במסננת, וכל זה אם משתמש בעלי תה, אבל המשתמשים בשקיות תה, אין צורך לעשות חורים.
ויש לזכור שלדעת מרן הב"י בסי' שי"ח סעי' ד', אם לא הרתיח, היינו בישל את שקיות התה מלפני השבת, אע"פ שעירה עליהן מים חמים, אסור בשבת להוסיף עליהן מים חמים אם היד סולדת, אע"פ שיש מקילים להלכה מחמירים בדין זה כדעת השו"ע (ועיין למש"ב שם ס"ק לא).

סחיטת לימון
מותר לסחוט לימון על דבר מוצק, כגון: סלט, לחם או תפו"א וכדו', אבל לסוחטו לתוך משקה כגון מרק, תה או מים - אסור מפני שהופך אוכל למשקה (עיין לשו"ע סי' ש"כ סעי' ו', ועיין לכה"ח שם ס"ק ל"ו).
לאלו שמשתמשים במיץ לימון מוכן - אין כל בעיה בשבת ומותר לשפוך מיץ לימון הן לתוך אוכל והן לתוך משקה.

ואם סחט לימון לתוך סלט ונפל גרעין - אסור להוציא את הגרעין לבדו מתוך הסלט משום בורר, כי בורר פסולת מתוך אוכל, אבל מותר להוציא את הגרעין עם מעט סלט. ואם הוציא את הגרעין לבדו, כל הסלט נאסר באכילה וכדלקמן.
הנאסר ממלאכת שבת לא חוזר להיתרו הראשון - יש הלכה בריש סימן שי"ח שאסור ליהנות ממלאכת שבת, וכל דבר שנעשה בו מלאכה בשבת נאסור בתשמיש כל השבת. לדוגמא, אם תבשיל התבשל בשבת - הוא נאסר באכילה כל השבת (אם הפלאטה של שבת המצויה בביתו, חמה בצד אחד יותר מהצד השני, ובשבת הוא רואה שהתבשיל המונח עליה לא התבשל כל צרכו, והוא מזיז את הסיר לצד שחם יותר - הרי שעבר על בישול בשבת. והתבשיל אסור לו ולכל בני ביתו.
ואם למשל ישנה חנות שמבשלים בה בשבת - אסור לאכול שם, כי הם מבשלים כדי שתקנה, וזה כאילו בישלו בשבילך. אבל ישנו הבדל, שאם יהודי בישל - לא צריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו. ואם גוי בישל - צריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו).
וכן אם נעשתה ברירה במאכל בשבת, כגון שהוציא גרעין מתוך הסלט, לא רק הסביבה הקרובה לאותו הגרעין נאסרה, אלא כל הסלט כולו נאסר. זאת ועוד, משעה שנאסר התבשיל בגלל שנעשה בו מלאכה בשבת, אינו חוזר להיתרו הראשון.
וכאן נשאלת השאלה, אם יזרוק את הגרעין בחזרה לתוך הסלט - האם הסלט יחזור להיות מותר באכילה?
שאלה מעין זו נשאל בעל הבא"ח בעניין חולצה שהתלכלכה בשבת וניקה את הכתם, וא"כ החולצה נאסרת בלבישה, ומה הדין אם יחזור וילכלך אותה שנית - האם חזרה להיתרה שכן לא הועיל ליבונו מאומה? ועל זה השיב הבא"ח: שלא יעשה דבר, ולאחֵר מותר ללבוש את החולצה, אבל לבעל החולצה אסור עד למוצאי שבת ולא צריך להמתין בכדי שיעשו.

החזרת מכסה הסיר אם יש בחמין עצמות
מעיקר הדין, אם הסירו בשבת בבוקר את המכסה מעל סיר החמין כדי לבדוק את בשלותו, מותר להחזירו, כיון שאין תוספת בישול באותה החזרה, מאחר והחמין כבר מבושל. ומיהו, הרה"ג שלמה זלמן אויערבך זצ"ל פסק בדין זה, שאם יש עצמות בחמין, ואוהבים לאכול את העצמות, אסור להחזיר את המכסה, כיון שגורם לתוספת בישול לעצמות שיהיו יותר רכות. כך היה בימיהם שחיו בעוני.

בישול אחר בישול בביצה
ביצה שהתבשלה כל צרכה בערב שבת, מותר לשפוך עליה מים חמים בשבת כדי לחממה מאחר וכבר נתבשלה, אין בה איסור של בישול אחר בישול. ואם הניח את הביצה בתוך מים חמים אבל לא הרתיח אותה על גבי האש, או ששפך עליה מים רותחים בערב שבת, אסור לחזור ולשפוך מים חמים עליה בשבת לדעת מרן, כיון שלא נתבשלה כל צרכה, וכל תוספת של שפיכת מים רותחים מוסיפה בבישולה ויש בזה איסור של בישול אחר בישול. ומיהו, אם על ידי אותה שפיכת מים רותחים נתבשלה הביצה כל צרכה, מותר גם לשוב ולשפוך עליה מים חמים בשבת. ולדעת המשנה ברורה, מותר לחזור ולשפוך מים חמים בכל גוונא. והנפק"מ בזה, אם מתארח אצל חברו ומגישים לו ביצה חמה, ואינו יודע כיצד חיממו אותה בערב שבת, יעצום את עיניו שלא יראה אולי נוהגים נגד דעת מרן כי מכל מקום יש לו על מה לסמוך, אבל אם ראה בעיניו שנוהגים נגד דעת מרן, יתחמק בחכמה ולא יאכל מאותם הביצים.

זהירות בכל הלכות שבת
אדם ביום שבת ישלב ידיו כל הזמן, מי יודע כמה איסורים יעשה. למשל - אם רוצה לרחוץ את ידיו בסבון מוצק, זו בעיה. אבל בסבון נוזלי - מותר. או אם רואה ששערות ידיו נדבקו, ורוצה לשפשף את ידיו בכדי שהשערות לא יידבקו, ומתכוון להפריד, אם יעשה כן, בודאי ששערה אחת תיתלש, ועובר על איסור תולש במחובר לגוף.

סירוק השיער בשבת
סירוק השיער בשבת עלול לגרום לתלישת שערות, ויש בזה איסור גוזז מדאורייתא. מסופר על הבנות של רוטשילד שנהגו לסדר את שערות ראשן במספרה מידי יום שישי, ובלילה לא היו ישנות במיטה שלא תתפרק תסרוקתן, אלא ישבו כל הלילה על כסא ללא משענת וכך נמנמו, ואשריהן שהקפידו כל כך שלא להכשל באיסור חמור דאורייתא בשבת. ולמעשה אין צורך בכל זה, ומי שחייבת להסתרק בשבת תנהג כדלקמן. יש האומרים שיש סוגי מסרק שלא תולשים שערות, אם עשויים משערות רכות או מגומי וכד', ואין חילוקים אלה נכונים כלל ועיקר, אלא כל אשה תנסה את המסרק ביום חול לראות אם נתלשים על ידו שערות, ואם נתלשו ממנו שערות אסור להשתמש בזה בכל גוונא, ואם לא, מותר. גם במטאטא שעשוי משערות שעלולות להתלש על ידי השימוש בו, יש לנסותו ביום חול לראות אם נתלשים ממנו שערות או שהוא תולש סיבים משטיח וכד', ואז ידע אם מותר להשתמש בו או לא, ובימינו בדרך כלל המטאטאים רכים ולא נתלשים כלל. ובמקום עפר בכל גוונא אין לטאטא כלל. ובאותו עניין אנחנו רגילים להזהיר שבכל ערב פסח יש לזרוק את המטאטא הישן ולהשתמש מפסח והלאה במטאטא חדש משום שלפעמים נתפסים בין שערותיו פירורים שעלולים להתפזר בפסח ויבוא להכשל בחמץ בפסח ח"ו.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il