ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סוכה
נאמר במשנה כה ע"א "אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה", ובדף כו ע"א מובאת ברייתא שאין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה. ובטעם הדבר נימק רב אשי שגזרו חכמים שמא יירדם ויישן שינת קבע ולפי זה אם יניח ראשו בין ברכיו מותר לפי שאין חשש שיירדם, ובכך תירץ את הסתירה מהברייתא שמותר לישון שינת עראי בתפילין, ששם מדובר במניח ראשו בן ברכיו, ולדעתו אין חילוק בין דין תפילין לדין סוכה. רבא, לעומת זאת, נימק שאין קבע בשינה ולכן לעניין סוכה גם שינת עראי אסורה מחוץ לסוכה אולם בתפילין שהחשש הוא שמא יפיח אין בעיה בשינת עראי. מסביר רש"י , שאין בשינה חילוק בין קבע לעראי לעניין סוכה "שאין אדם קובע עצמו לשינה, שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך - הלכך זו היא שינתו". כלומר, גם שינה מועטה נחשבת לדבר חשוב המועיל. וכן כתב הריטב"א , ומקור הדברים הוא מהירושלמי.
ויש לשאול על פירושם, מדוע העובדה ששינה מועטה מספיקה לפעמים מהווה סיבה להצריכו לישן בסוכה, הרי המדד מה צריך לעשות בסוכה תלוי בשאלה אם כל השנה רגילים ומקפידים לעשות מעשה זה דווקא בבית, והעובדה ששינה מועטה מספיקה אינה גורמת לאדם לעשותה בבית. ואולי באופן עקרוני אדם רגיל לעשות בבית את ענייניו המשמעותיים – "ענייני הקבע", ולפיכך נקבע שכל דבר המשתייך לענייני הקבע צריך להיעשות בסוכה, ושוב לא בודקים כל מעשה ומעשה אם רגילים לעשותו דווקא בבית או לא. לגבי הולכי דרכים ומצטער וכד' הדיון אינו האם אלו מעשים שרגילים לעשות בבית אלא האם הם בכלל דרים בבית בזמנים אלו, ובכך אנו כן בודקים כל מקרה לגופו האם הוא כלל דר, ואם אינו דר אינו נכנס לכלל החיוב לשבת בסוכה. אולם לאחר שקבענו שאדם מסויים כן דר כעת, איננו בודקים לגבי כל מעשה באופן פרטי אם היה עושה אותו בבית אלא נקבע כלל עקרוני שענייני הקבע זקוקים לדירה הואיל ובדרך כלל ענייני קבע נעשים בבית.
הרב יוסף וייצן שליט"א יישב זאת באופן אחר וביאר שהתורה ציוותה לדור ולחיות בסוכה, ומשמעות הציווי היא לעשות את כל הדברים "המחיים אותו" בסוכה, ולפיכך אוכל ושינה שהם מספקים לאדם את החיות צריכים להיעשות בסוכה.
השאגת אריה (דיני תפילין סי' מ ד"ה ואע"ג) הקשה על סוגייתנו, מדוע לא תירצה הגמרא את הסתירה מתפילין שאיסור שינת קבע חוץ לסוכה הוא מדאורייתא ולפיכך גזרו גם על עראי אך שינה בתפילין אסורה רק מדרבנן שמא יפיח ולפיכך לא גזרו. והנה רבנו יונה (ברכות יד ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה ולא) אכן מחלק כך וכותב שבסוכה אסרו שינת עראי גזירה אטו שינת קבע הואיל וזהו איסור דאורייתא ואילו בתפילין לא גזרו משום שאף שינת קבע אינה אלא גזירה שמא יפיח. אולם קשה היאך יסתדר עם סוגייתנו שלא כתבה כן, ואולי הייתה לו גירסה שונה בסוגייתנו. הרב נחשון רבינשטיין שליט"א ביאר שכך הבין בדעת רבא בסוגייתנו. אביי סבר שגזרו עראי שמא יירדם ואילו רבא סבר שהואיל והגבול בין שינת קבע לעראי אינו ברור אנשים יבואו לטעות ולהתיר אף קבע, ולפיכך גם במקום שלא שייך חשש שמא יירדם גזרו אטו קבע. צריך להוסיף, שלגבי תפילין הבין שאין לגזור הואיל והאיסור רק מדרבנן, ואולי אביי שהבין שהחשש הוא שמא יירדם, הואיל והחשש גדול ואין לאדם יכולת להימנע מכך, אף בתפילין דרבנן יש לאסור והכל נחשב כחדא גזירה, אולם לרבא שזוהי רק גזירה שמא יבואו לטעות יש לחלק בין דרבנן לדאורייתא.
השפת אמת (כו ע"א ד"ה מ"ט) מקשה על קושיית הגמרא מדוע לא תירצה שאדם רגיל לאכול אכילת עראי בחוץ אך אינו רגיל לישון שינת עראי בחוץ ולפיכך אף שינת עראי אסורה, והסיק מכך שרגילים לישון אף שינת עראי בחוץ, ולפיכך שב והקשה על תירוץ אביי שגוזרים שמא יישן שינת קבע, מה בכך, הרי אף בכל השנה רגילים לישון שינת עראי בחוץ ולפעמים גם מתארכת השינה לשינת קבע. ותירץ שאכן מדאורייתא שינת עראי מותרת חוץ לסוכה ואפילו אם תתארך לשינת קבע, אלא שחכמים גזרו על כך משום מראית עין שיחשבו הרואים שהתכוון מראש לשינת קבע. בכך מתרץ את קושיית השאגת אריה, שהגמרא לא יכלה לחלק מתפילין ששם מדובר באיסור דרבנן, שהרי גם בסוכה מדובר על גזירה מדרבנן ובכל זאת החמירו וגזרו אף על שינת עראי.
אכילת עראי בסוכה
כאמור, נאמר במשנה כה ע"א "אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה", ובמשנה כו ע"ב מובא מעשה שהביאו אוכל עראי לרבי יוחנן בן זכאי ולרבן גמליאל וביקשו להעלות לסוכה ולאכול שם וכהסבר הגמרא שאם אדם רוצה להחמיר בכך רשאי, ואילו על רבי צדוק מסופר שם שלא החמיר על עצמו אלא אכל מחוץ לסוכה. ויש לעיין אם האוכל אכילת עראי בסוכה מקיים בכך מצווה ומדוע ריב"ז ור"ג החמירו ואילו רבי צדוק לא.
הר"ן (כו ע"א ד"ה אוכלין) מבאר שאין צורך לאכול בסוכה משום שאין זה "כעין תדורו", ולפי זה משמע שאף אם יאכל בסוכה לא יקיים בכך מצווה, אולם מיד לאחר מכן (כו ע"ב ד"ה מעשה) כותב שהרוצה להחמיר רשאי משום שאינו נחשב כמי שאינו מצווה ועושה שנקרא הדיוט. ונראה לבאר זאת שוודאי דירה כוללת הרבה מעבר לאכילת קבע ושינה וכדברי הגמרא עצמה שיש גם לטייל בסוכה וכד', אלא שהואיל ואדם עשוי גם לאכול עראי חוץ לביתו אין באכילה כזו מחוץ לסוכה כדי להראות שהוא לא דר בסוכה, ולכן רשאי לאכול חוץ לסוכה משום שאין זה מהכרח הדיורים (וזו כוונתו "שאין זה כעין תדורו") אך ודאי שאם אוכל בסוכה נחשב שדר בסוכה ומקיים בכך מצווה. מרבי צדוק לומד הר"ן שאף תלמיד חכם רשאי שלא להחמיר בכך ואינו נחשב כמי שאינו מדקדק במצוות.
כפי שיובא בהמשך (לגבי ברכת לישב בסוכה), יתכן שיש מקום לומר (בשונה מהר"ן) שאין כלל מצווה באכילת עראי, ובכל זאת יש בכך מעלה מצד חיבוב מצווה. ושונה הדבר ממצטער שהיות ואינו מצווה נקרא הדיוט משום ששם יש חיסרון בכך שמצטער ולכן אין זה המקום לחיבוב המצווה ואם בכל זאת מקיים נקרא הדיוט. לפי זה ציווי התורה על דיור אינו באופן כללי על כל הדיור אלא רק באופן פרטי על אכילה ושינה שהם עיקר דיורו של אדם.
השואל ומשיב (מהדורה רביעאה חלק ג סי' יא ד"ה והנה בישוב [עמודה שנייה]) מבאר באופן שונה את ההבדל בין הנהגות התנאים השונות. לדעתו ראוי לתלמיד חכם להחמיר בעראי גזירה שמא יאכל קבע אלא שלרבי צדוק היה היכר מיוחד שזוהי אכילת עראי ולכן לא היה חשש אטו קבע, שהרי הוא אכל פחות מכביצה ולא נטל ידיו אלא אכל במפה, ואם היה רוצה להמשיך ולאכול כביצה היה זקוק לנטול ידיו. יש בדבריו חידוש גדול, משום שהגמרא לא הזכירה גזירה כזו, ולכאורה מסתבר יותר לומר שהעניין לאכול בסוכה הוא כדי להרוויח את מעלת הסוכה, וכפי שכתב הר"ן אף מקיים בכך מצווה.
הברכת אברהם (כו ע"ב בענין אכילת עראי חוץ לסוכה) דן אם החומרא לאכול עראי בסוכה היא מצד המעלה שבאכילה בסוכה אפילו בעראי או שיש חיסרון מסויים באכילת עראי חוץ לסוכה, ומביא נפקא מינה מאוד מצויה העולה משאלה זו – האם אדם שאין בקרבתו סוכה, עדיף שיתאפק מלאכול עראי כדי לא לאכול חוץ לסוכה, או שכל העניין הוא להרוויח את מעלת הסוכה, ואם בין כה וכה לא ירוויח אין שום עניין שלא יאכל בחוץ? ומביא את דברי השואל ומשיב שהובאו למעלה, מהם עולה כי לדעתו יש חיסרון באכילה בחוץ, ולדבריו אף אם אין סוכה באיזור יש עניין להחמיר.
לסיכום, ראינו שלוש אפשרויות בטעם החומרא לאכול אכילת עראי בסוכה: או שמקיים בכך מצווה, או משום חיבוב המצווה, או מצד חשש שמא יבוא לאכול גם אכילת קבע.
אימתי מברכים?
הגמרא בדף מו ע"א אומרת "נכנס לישב בסוכה אומר אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה", ואינה תולה את הברכה באכילה וכד' אלא משמע שכל שנכנס אליה מברך מיד בשעה שנכנס.
ברא"ש (פ"ד סי' ג) מבואר שמעיקר הדין היה לברך מיד כשנכנס לסוכה, וכלשון הגמרא, לפי שמיד מקיים בכך מצווה, וכן רב האי גאון כתב שהנכנס בסוכת חברו מברך בין אם סועד שם בין אם לאו, אולם הרא"ש כותב שכבר נהגו העם אלא בשעת אכילה, ורבנו תם פירש לפי שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה אבל שאר טיול ושינה שעושים בסוכה טפלים לגבי האכילה והיא פוטרתן.
ונחלקו האחרונים בשיטת רבנו תם שנפסקה להלכה, מה הדין כאשר לא יצא מן הסוכה בין סעודה לסעודה. הט"ז (תרלט ס"ק כ) סובר שבכל זאת חוזר ומברך על הסעודה השנייה. ומדייק זאת מ התוס' בברכות (יא ע"ב ד"ה שכבר) השואלים מדוע בברכת התורה אם למד בבוקר והפסיק וחזר ולמד בערב אינו שב ומברך, ותירצו שבלימוד תורה לא מייאש דעתו ממנה לפי שכל שעה מחויב אדם ללמוד ונחשב כיושב כל היום בלא הפסק אבל לאכילה בסוכה יש שעה קבועה. ומדובר אפילו שדעתו לשוב ולאכול בערב כמו בלימוד שבדעתו לשוב וללמוד ובכל זאת משמשע שבסוכה מברך שוב, ואם כן הוא הדין כשלא יצא מהסוכה. המגן אברהם (ס"ק יז) חולק וסובר שאם לא יצא אינו שב ומברך.
ויש לתמוה מהי סברתו של הט"ז, כיצד שייך לשוב ולברך אם לא הפסיק כלל. ונראה ליישבו שסבר שמצוות סוכה אינה כוללת גם ישיבה בעלמא אלא רק אכילת קבע ושינה, ואין בישיבה בעלמא ובאכילת עראי אלא משום חיבוב מצווה, ולפי זה יובן שחייב לשוב ולברך, לפי שבין סעודה לסעודה הפסיק ולא עסק כלל בקיום המצווה.
אמנם אפשר לדחות, שגם הוא מודה שבישיבה בעלמא ובאכילת עראי מקיימים מצווה, וכפי שראינו בדברי הר"ן, וכן משמע מדברי הרא"ש שכותב שם שאף התעכבות בסוכה היא חלק מקיום המצווה. ולגבי הקושיא, שמעתי מתרצים שזהו דין בברכות שיש אפשרות בשעת הברכה להתכוון להחילה רק עד זמן מסויים, ולאחר מכן יצטרך לשוב ולברך. וכן משמע מדברי רבנו יונה בברכות (ו ע"א בדפי הרי"ף ד"ה וכיוצא) שביאר בשיטת רבנו תם שהברכה פוטרת הכל עד האכילה הבאה. משמע בפירוש שגם שאר הדברים נכללים בקיום המצווה אלא שהם טפלים ונכללים בברכה, וכן משמע בפשטות כט"ז שהברכה מראש חלה רק עד לסעודה הבאה. ויש לדמות זאת לברכות התורה החלים רק עד סוף הלילה ובבוקר הבא שוב צריך לחזור ולברך 1 .
^ 1.משמע בר"ן בדיבור הקודם שם שאף אם לא ישן ולא הפסיק חוזר ומברך בבוקר, שכן מבאר שבתחילת הלילה אינו שב ומברך משום שהלילה הולך לעניין זה אחר היום, משמע שבתחילת היום הבא בכל מקרה צריך לשוב ולברך.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי להיכנס למסעדה שאינה כשרה על מנת להתפנות ואינו צריך להסיר את הכיפה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי להיכנס למסעדה שאינה כשרה על מנת להתפנות ואינו צריך להסיר את הכיפה
סוכה מצווה הבאה בעבירה וגדרי מצוות הישיבה בסוכה
סוכה דף ל ע"א
מחלוקת התוספות (ט.) והריטב"א בעניין איסור מצווה הבאה בעבירה האם זה מדרבנן או מדאוריתא. בעניין חקירת האחרונים האם פסול מצווה הבאה בעבירה היא איסור חפצא או איסור גברא ולבסוף כמה נפקא מינות מתוך החקירה הזו.
מזוזה ומעקה באיזה חדר קובעים מזוזה?
הלכה למעשה
מהי "צורת הפתח" המחייבת מזוזה? הגדרת "חדר של כבוד" (איפה אסור או צריך לכסות את המזוזה). מזוזה בבתי כנסת, בתי מדרש, משרדים וחנויות. דיני מחסנים, מקלטים וחדרי כביסה. מידות החדר החייב במזוזה (ד' אמות על ד' אמות ושיטת השטח). הלכות מזוזה במרפסת סגורה/פתוחה ומנהג ירושלים. באילו חדרים מברכים על המזוזה ובאילו מניחים ללא ברכה?
מזוזה ומעקה הלכות מזוזה למעשה: ממיקום המשקוף ועד דירה מושכרת
הלכה למעשה
בשיעור זה עוסק הרב בשאלות השכיחות והיומיומיות ביותר הנוגעות למצוות מזוזה: מהו הפירוש והטעם העמוק של מצוות מזוזה? האם מותר לכבד מישהו אחר בקביעת המזוזה בביתנו? באיזו תדירות חובה לבדוק את המזוזות, והאם מברכים שוב לאחר בדיקה? מה עושים אם המזוזה נפלה בשבת או ביום חול? באיזה גובה ובאיזה צד מניחים את המזוזה בדיוק? מהם הדינים עבור שוכר ומשכיר דירה, והאם מותר לקחת מזוזות מהודרות בעת מעבר דירה? דיני מזוזה בצימרים, בתי מלון ופונדק.
רביבים בין סדר חברתי לתיקון עולם
אסור לפגוע בערבים או ברכושם כדי להרתיעם מלפגוע ביהודים או כדי לגרשם | אסור לשום אדם לעבור על החוק ולעשות דין לעצמו | כשהוא עושה זאת במסגרת מלחמה, חומרת מעשיו גדולה יותר | כתחליף לתרומות ולמעשרות ולמתנות העניים הורו חכמים להפריש מעשר מרווחי כל הפרנסות - כדי להחזיק את מלמדי התורה ולסייע בפרנסת העניים | הרוצה לקיים את המצווה במידה טובה, צריך להפריש חומש מרווחיו | העיסוק בחוכמות העולם אינו נחשב ביטול תורה, מפני שחוכמת הבורא מתגלה בבריאה על כל מרכיביה
שופטים פרשת שופטים – הצלחת חיינו
התורה תולה את עצם חיי ישראל ואת ריבונותנו בארץ במינוי דיינים כשרים ועשיית צדק. מדוע חיינו ומדינתנו תלויים דוקא במשפט התורה?
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ראה
מה הטעם שהכהן הגדול היה צריך לגור בירושלים גם בלילה , ואינו יכול לגור מחוץ לירושלים. מה מיוחד במצוות הצדקה אחת מתרי"ג מצוות שהיא שקולה כנגד כל המצוות. עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר - הלא באמת בתורה כתיב תְּעַשֵּׂר בשין שמאלית, ואם כן איך למדו חז"ל מזה 'בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר', שהוא בשין ימנית. מה הטעם שהציפורים של המצורע שנטהר - כשהיא שחוטה נאסרה והמשולחת שהיא חיה מותרת.
ראה פרשת ראה – תזיז את עצמך
העליה לרגל לחגוג בירושלים מלמדת אותנו שעם כל אי הנוחות המטלטלת אנו צריכים לשמוח בהזדמנות שניתנה לנו לתקן
