(מב. במשנה – מב: סוף פרק לולב הגזול)

א. מקבלת אישה לולב מיד בעלה ושמה במים

החידוש:

1. זה לא מוקצה, אפילו שאין לה חיוב.

(מפרשים - או כי לבעל זה ראוי אז נחשב לא מוקצה לכולם, או כי גם לאישה זה ראוי, למרות שלא מצווה).

1. שמה במים, ואין כאן בעיה של: תיקון כלי, דומה להשקאת זרעים.

ר"י – בשבת – להחזיר, ביו"ט – להוסיף, בחוה"מ – להחליף.

ב. קטן

משנה וברייתא -

A. מדין חינוך –

1. לולב – משיודע לנענע (יש אומרים שגם יודע איפה בהלל).


2. ציצית – משיודע להתעטף (תוספות – כעטיפת הישמעאלים, או שמספיק שיודע לשים שתיים מקדימה ושתיים מאחורה).


3. תפילין – משיודע לשמור עליהם (בזה נהוג לחכות עד סמוך לבר מצווה).


4. תורה – משיודע לדבר, ואז מלמדו:

"תורה ציוה לנו משה"

וק"ש – פסוק ראשון (מפרשים – מדין לימוד תורה, לא מדין ק"ש).

(מב. 6-)

B. מוגדר כגדול לעניינים שונים

1. טומאה –

יודע להישאל – ספק טומאה ברה"י טמא (אחרת טהור).

יודע לשמור גופו מטהרה – אם טהרה נגעה בגופו – טהורה.

יודע לשמור ידיו – אוכלין על ידיו טהרות.

1. קטן כהן – נותנים לו תרומה בצנעא, אם יודע לפרוס כפיו – גם בפרהסיא.


2. יודע לשחוט – שחיטתו כשרה (רב הונא – בגדול עומד על גביו).


3. צואתו –


4. קטן מאוד – לא מרחיקים.


5. קטן שיודע לאכול כזית חיטה בכדי אכילת פרס – מרחיקים, בתנאי שאכן יכול לאכול בפועל.


6. גדל קצת (כבן 6) – תמיד מרחיקים, גם אם כעת חלש מכדי לאכול.


7. קרבן פסח –

יש מחלוקת ראשונים אם מהתורה מותר להאכיל קטן שאינו מנוי. בכל אופן מדרבנן חייב להתמנות כדי לאכול.

משיודע לאכול כזית צלי – יכול להתמנות ("איש לפי אוכלו") + מצווה שיתמנה מדין חינוך.

ר"י – לא מספיק שיודע לאכול, אלא שגם מבין קצת באכילה (צרור וזורקו, אגוז ונוטלו).

הדרן עלך לולב הגזול.