בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • ראש חודש
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל

גליון 413 תשס"ז

הלכות ראש חודש

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

אב תשס"ז
11 דק' קריאה
ראש חודש – יו"ט לנשים
ידוע שהנשים לא נכשלו בחטא העגל, ושכרם הוא, שראש חודש נעשה להם כיום טוב, ונהגו שלא לעשות בו מלאכות קשות כגון: כיבוס (ולאו דוקא כמו שהיו מכבסים בטורח גדול על שפת הנהר, אלא כל כביסה אסורה) או גיהוץ. אבל אם ישנה סיבה מיוחדת שצריכה לכבס או לגהץ – מותר (עיין לשו"ע או"ח סי' תי"ז והחונים עליו, וכה"ח ומש"ב שם).

וכתב הרב בעל הבא"ח זיע"א (ש"ש פרשת ויקרא אות א- ב):
"כתבו הפוסקים הטעם דנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בר"ח מפני דארז"ל דשלש רגלים נתנם הקב"ה לישראל על שם אבותינו והיה רוצה ליתן י"ב ראשי חדשים להיות מועדים ורגלים גמורים על שם י"ב שבטי ישראל, ואחר שחטאו ישראל בעגל הפסידו דבר זה, ולכך הנשים שלא חטאו בעגל הם זכו לר"ח יותר מן האנשים, ולכן נהגו בהם קדושה שלא לעשות מלאכה בר"ח אלא רק אוכל נפש בלבד עכ"ד. ובזה יובן בס"ד הכתוב בקהלת ז' ואשה בכל אלה לא מצאתי לבד ראה זה מצאתי פירוש בכל אלה הוא עון העגל שאמרו אלה אלהיך ישראל לא מצאתי חטא לאשה ולכן לבד ראה זה מצאתי פירוש ראשי חדשים שהם מספר זה אשר מקודשים ע"פ הראיה וכמ"ש רז"ל ע"פ החדש הזה לכם ראש חדשים א"ל הקב"ה למרע"ה כזה ראה וקדש מצאתי להנשים חלק בו יותר מן האנשים ובזה יובן הטעם מש"ה אשת חיל עטרת בעלה הואיל וזכתה בר"ח שהוא ראש ועטרה לחדש כך תהיה עטרת בעלה ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה פירוש האשה נקראת אבן כי היא קרקע עולם כמ"ש רז"ל מאסו הבונים החכמים שנקראים בונים כמ"ש אל תקרי בניך אלא בוניך והיינו שתיקנו כל יום ברכה לברך שלא עשני אשה אך באמת היתה לראש פנה כי זכתה לראש חדש מה שלא זכו לו האנשים.הכופה לאשתו שתעשה מלאכה בר"ח אפילו במקום שנהגו לעשות, איסורא קעביד. הטעם שנהגו הנשים איסור מלאכה בר"ח מלבד טעם הנז' לפי שהנשים מושרשים במלכות ויש בר"ח עילוי למלכות אשר לא נמצא עילוי זה בתפארת שבו מושרשים האנשים לכך נשים יהיה להם יום זה ליו"ט מן האנשים. מיהו אם האיש רוצה לנהוג בעצמו שלא לעשות מלאכה בר"ח רשאי ותחשב לו לצדקה וליכא בזה משום חשש כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ועיין יוסף אומץ סי' ך' ושיורי ברכה סי' תי"ז ומזה תבין כמה וכמה צריכה האשה להזהר בקדושת ר"ח כי בכמה מצות הנשים טפלים לאנשים ורק בזאת הנשים הם עיקר יותר מן האנשים", עכ"ל הרב בא"ח.


ערב ראש חודש
א. תענית - יש נוהגים להתענות כל ערב ראש חודש ואפילו אם יחול ראש חודש ביום שישי. אולם אם יחול ערב ראש חודש בשבת, מקדימים לצום ביום חמישי ולא ביום שישי.אם יחול המולד בערב ראש חודש, מקדימים לצום יום לפניו.וז"ל בעל הבא"ח (ש"ש ויקרא אות ד'):
"תענית ער"ח מנהג ותיקון הוא ונכון שיתענה קודם המולד ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו ואם חל ער"ח יום שבת לא יתענה ביום ששי מפני כבוד השבת הטעם כי ביום ששי יש בו תוספת הנשמה אין ראוי להתענות בו ולכן אנשי מעמד לא היו מתענים ביום ששי עצמו אבל חל בשבת כיון דאדחי אדחי צא ולמד מתענית ציבור שחל בשבת שנדחה ליום חמישי ואם המולד ליל ער"ח נהגו המקובלים שלא לומר בליל ער"ח תיקון רחל אלא תיקון לאה בלבד",עכ"ל.
תענית חלום - מובא בהלכה שהחולם חלום בשבת ונפשו עגומה עליו וכל היום הוא בצער, מתענה אפילו בשבת. ומכל מקום צריך להתענות ביום ראשון שיתכפר לו על שביטל עונג שבת (שו"ע סי' רפ"ח סעי' ד').בעל הבא"ח דן בשאלה זו ואומר: מה הדין, אם ביום ראשון יחול ט' באב או י"ז בתמוז, האם יצטרך לצום ביום שני על תענית החלום שצם בשבת, או שצום ט"ב או י"ז בתמוז עולה לו לכאן ולכאן? וענה: שעליו לצום ביום שני שאחרי הצום ואין הצום שחל ביום ראשון עולה לו לכאן ולכאן. וכמו שמצינו, באשה שיולדת שצריכה להביא קרבן תודה, שאם לא הביאה קרבן לאחר לידת ילדיה, וכגון שנולדו לה עשרה ילדים ולא הביאה קרבן וכעת נולד לה בן, היא צריכה להביא אחד עשר קרבנות עבור כל ילדיה, ולא קרבן אחד עבור כולם כי אין החוב שלה מתבטל.ומעין זה אומר בעל הבא"ח: אנו אומרים בתפילת מוסף של ר"ח "את מוסף יום ראש חדש הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה" וכו'. וזאת על פי מדרש רז"ל דלעתיד נקריב מוספין של כל ר"ח ויו"ט ושבתות שעברו בגלות" (ש"ש ויקרא יט).וכשיבנה בית המקדש, יבא הכהן ויבקש מאיתנו להקריב את כל קרבנות ר"ח, או שהוא יעשה לנו 'הנחה' ויאמר לנו להביא מעשר או תרומה – וכשיבואו משה ואהרן עם המשיח הם כבר יפסקו לנו כדת מה לעשות, ויהי רצון שיהיה בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.
יהי רצון כאילו הקרבתי חטאת - וכתוב (ויקרא ז, לז) "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים".
אומרים חז"ל, אם קורא פרשת חטאת מעלה עליו כאילו הקריב חטאת, אם קורא פרשת עולה – כאילו הקריב עולה וכן הלאה (עיין במנחות ק"י ע"א דברי ריש לקיש וכו').
בכל בקר אנו קוראים את פרק "איזהו מקומן", ובסידור התפילה של אחינו האשכנזים, מובא נוסח של "יהי רצון", לאחר הקריאה של כל קרבן. למשל, לאחר קרבן חטאת כתוב "יהי רצון מלפניך ה' או"א אם נתחייבתי חטאת שתהא אמירה זו מרוצה לפניך כאילו הקרבתי חטאת".
המשנה בשבת אומרת (פ"א מ"ג) "לא יקרא לאור הנר" (יחידי). והגמרא (שם בדף יב.) אומרת: "אמר ר' ישמעאל בן אלישע אני אקרא ולא אטה. פעם אחת קרא ובקש להטות אמר כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר ר' נתן אומר קרא והטה וכתב על פנקסו אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה".
במשנה לא כתוב הטעם "שמא יטה", ועל זה אמר רבי ישמעאל כמה גדולים דברי חכמים שאמרו את ההלכה ולא אמרו את הטעם, כדי שלא יאמר אדם אני אקרא ולא אטה.ואומר הרב חיד"א, לשם מה הוא צריך להביא חטאת שמנה, הרי הוא יכול רק לקרא את פרשת חטאת ודיו. והוא עונה, קריאת פרשת הקרבנות זה רק כאילו הקריב, ולא שהקריב ממש, ולכן אמר רבי ישמעאל כשיבנה בית המקדש אני אביא חטאת שמנה ממש.זאת ועוד, ר' ישמעאל התחייב לחטאת שמנה ולא רזה.
ומה שאנו אומרים "ונשלמה פרים שפתינו" זה רק עד ביאת המשיח, אבל כשיבא המשיח יתכן ונתחייב להביא את כל הקרבנות.כמו כן, אם למשל אכל פחות מכזית (פחות מ- 30 גרם ויותר מ – 24 גרם) ולא בירך ברכת המזון ירשום לעצמו שאולי כשיבוא המשיח יתגלה שההלכה כמו האומרים שכזית = 24 גרם והוא התחייב בברכת המזון.זאת ועוד, אם אכל טרף במזיד והתראה, כשיבוא המשיח האם יביא קרבן או לא? וכן אם חילל שבת במזיד והתראה – האם יסקלו אותו או לא? ואולי הוא יכול לטעון שמה שעשה זה מכיון שלא האמין שזה כל כך חמור כשאין בית המקדש (עיין יומא דף פ' ע"א).
החמין מעיד על השבת - בעל השו"ע כתב שאם אדם גנב בשבת או חילל שבת ואח"כ בא להיות עֵד בחתונה אנו מלמדים עליו זכות ואומרים שמא שכח שיום שבת הוא, ובדיעבד זה מועיל (עיין חו"מ סי' ל"ד סעי' כ"ד). בזמנם היו המטבחים בצפת מחוץ לבית, והיו מטמינים את האוכל בתנורים בחוץ. ופעם אחת בליל שבת באו גנבים וגנבו את כל סירי החמין של כל המשפחות, ונשנה הדבר כמה פעמים, עד ששמו שומרים שישמרו, וביום שבת אחד תפסו את הגנבים. והנה נתגלה שבכל חתונה גנבים אלו באים להיות עדים. אמר הב"י כעת אינכם יכולים לטעון שכחנו שהיום שבת שהרי החמין מעיד עליהם 'אני שבת' ועל כן פסל אותם לעדות.
ב. נר לכבוד ר"ח - נוהגים להדליק נרות לכבוד ראש חודש בליל ראש חודש ואף על פי שכתב בעל ה"בן איש חי" זיע"א שמי שנוהג להדליק שבעה נרות בליל שבת ידליק ששה נרות בליל ראש חודש וכדו', עם כל זאת, כיום שלא משתמשים באור הנר בשביל תאורה, די להדליק רק נר אחד לכבוד ראש חודש.וז"ל בעל הבא"ח (ש"ש ויקרא אות יא): "מנהג ותיקין להדליק נרות בליל ר"ח ואפילו בקיץ שיושבים על הגג וזורח אור הכוכבים באויר. וכתב הרב חס"ל שהוא נהג להדליק בשבת שבעה נרות וביוה"כ שש וביו"ט חמש ובר"ח ארבעה כמספר העולים לס"ת ע"ש, ובביתנו המנהג להדליק שבעה הן ביוה"כ הן בימים טובים ובר"ח ארבעה וכן בחוה"מ ארבעה ואותם שדרכם להדליק בשבת שתי נרות ידליקו בר"ח ג"כ שתי נרות שאם ידליק נר אחד במה ניכר ר"ח על ימות החול דהא בחול נמי דרכם להדליק נר אחד דודאי לא ישבו בחול בחושך. מיהו העניים אין להעמיס עליהם שתי נרות בר"ח אלא ידליקו נר אחד באותו נר שמדליקים בו בשבת כי ודאי גם העניים יש להם נרות מיוחדים לשבת להדליק בהם ובזה ניכר כבוד ר"ח", עכ"ל.

ראש חודש אסור בתענית
כתב הבא"ח (שם אות ט'): "ר"ח אסור בתענית והמתענה בר"ח תענית חלום צריך למיתב תענית לתעניתיה ובסה"ק רב פעלים נשאלתי אם התענה תענית חלום בר"ח שחל בשבת או ביו"ט שחל בשבת דיש כאן שתי קדושות אם די לו בתענית יום אחד או אם צריך להתענות שני ימים כנגד ב' קדושות והבאתי ראויות לדבר זה ופלפלתי בהם ושוב הבאתי דברי הגאון מש"ז בסי' רפ"ח סק"ג דפשיטא ליה מסברא דנפשיה ביו"ט שחל בשבת והתענה ת"ח דדי לו בתענית אחד לתעניתיה יע"ש ושוב הבאתי דברי הרב לקט הקמח בהלכות שבת דף ט"ל ע"א דפשיטא ליה אם התענה ת"ח בשבת שיש בו ב' קדושות כגון שבת ור"ח או שבת ויו"ט דדי לו בתענית אחד אך חכם אחד היה דעתו דיתענה ב' ימים ע"ש וראיתי להרב תוספת שבת שהביא דרי הרב לקט הקמח הנז' ודעתו היא דלא יספיק לו תענית יום אחד לדעת הסוברים דתענית ציבור אינו עולה וכו' יע"ש ואנא עבדא הבאתי בס"ד ראיה ברורה דלא יועיל תענית יום אחד אלא צריך שני ימים מפני שחילל ב' קדושות והוא משנה ערוכה בכריתות פ"ג יש אוכל אכילה אחת וכו' ומסיק שם בגמרא דף י"ד דלעולם יש עירוב והוצאה ליוה"כ והכי קתני אם היתה שבת והוציאו חייב אף משום שבת ומשום יוה"כ ששניהם באים כאחד שבשעה שקדש היום לשבת קדש ליוה"כ ע"ש הרי לך נידון זה דמי לנ"ד וכמו דהרב משאת בנימין סי' צ"ג והרב ב"ד א"ח סי' קי"ב הביא ראיה לספק דילהון מדין הקרבן כן יש להוכיח לנ"ד מדין כריתות הנז' דדמי ממש שצריך להתענות שני ימים בעבור שתי קדושות וכאשר הארכתי בזה שם בס"ד", עכ"ל.

מצוה להרבות בסעודת ר"ח
"מצוה להרבות בסעודת ר"ח ואם חל בחול עושה בו מאכל יותר ממה שרגיל בחול. ואם חל בשבת עושה ג"כ מאכל יותר ממה שרגיל בשבת. ואם הוא עני ואין ידו משגת, יוסיף לפחות בפירות שיקנה מין פרי לאכלו בר"ח. וגם יזהר לכבד סעודת ר"ח בשלחן ויהי' מסב בדרך כבוד. ואם חל ר"ח בשבת איתא בירושלמי שצריך לעשות סעודת ר"ח ביום ראשון ואע"פ שלא נהגו כן מ"מ הזהיר בזה תע"ב וכתב רב יעב"ץ ז"ל בסידור אם חל ר"ח בשבת נכון להרבות בסעודה רביעית יתר ממנהגו כדי להשלים בה חובת סעודת ר"ח" (בא"ח שם אות י').

יסדיר תפילתו קודם שיתפלל
יש לדעת שאם עברו שלושים יום מברכת הלבנה בחדש שעבר, עליו לומר ברכת הלבנה מתוך סידור. יש מקומות שבהם יש את נוסח ברכת הלבנה על גבי קיר בית הכנסת באותיות מאירות עיניים או שמחלקים לקהל דף ובו הנוסח. ואם אין לו את הנוסח, יאמר אחרי החזן מילה במילה כדי שלא יבא לידי טעות.וכתוב בשו"ע (סי' ק'): "תפילות של מועדות ושל ר"ח, צריך להסדיר תפלתו קודם שיתפלל, כדי שתהא שגורה בפיו. הגה: וי"א דוקא כשמתפללים על פה, אבל כשמתפללין מתוך הסידור, מותר, דהא רואה מה שמתפלל וכן נוהגין".

הלכות "יעלה ויבוא"

בתפלה:
א. בראש חודש ובחול המועד אומרים "יעלה ויבוא".
אם שכח לומר "יעלה ויבוא" בליל ראש חודש – אינו חוזר.
ואם נזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה'" של "המחזיר", חוזר ואומר "יעלה ויבוא".
ואם אמר "ה'" לא יאמר "למדני חוקיך" אלא ימשיך "המחזיר". וטוב לומר "יעלה ויבוא"
ב"אלקי נצור".
אם שכח בשחרית או במנחה של ראש חודש – חוזר. וכן אם שכח בחול המועד בין בלילה ובין ביום – חוזר. כיצד חוזר?
אם נזכר לומר "יעלה ויבוא" אחרי שאמר "ברוך אתה ה'" לפני שאמר "המחזיר", יסיים "למדני חוקיך", ויזכיר "יעלה ויבוא", ואחר כך ימשיך "ואתה ברחמיך וכו' ברוך אתה ה' המחזיר" וכו'.
אם נזכר אחרי שאמר "המחזיר שכינתו לציון" ואפילו אמר מילת "המחזיר" בלבד, יסיים "שכינתו לציון" ולפני "מודים", יאמר "יעלה ויבוא", וימשיך "מודים" וכו'.
אם נזכר אחר שהתחיל "מודים" אפילו אמר רק מילת "מודים", חוזר ל"רצה", ויאמר "יעלה ויבוא" וימשיך "ואתה ברחמיך" וכו'.
אם נזכר אחרי שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון, אפילו שלא עקר רגליו – חוזר לראש התפילה.
ב. אם הוא מסופק אם הזכיר "יעלה ויבוא", צריך לחזור. וטוב שיכוין שתפילתו היא על תנאי, שאם אינו חייב לחזור, תהא תפילתו כתפילת נדבה.
ג. מי ששכח ולא אמר "יעלה ויבוא" יכול לצאת ידי חובה על ידי שיכוין דעתו וישמע מהש"ץ את כל הברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו, ולא יפסיק לשום דבר רק יענה "אמן", ולא יאמר "ברוך הוא וברוך שמו", ולא יאמר "מודים דרבנן". ואפשר לעשות כן רק אם הש"ץ הוא תלמיד חכם היודע להוציא הרבים ידי חובתם.

בברכת המזון:
כתב הרב בעל הבא"ח (שם אות כא): "מזכירין יעלה ויבא בבהמ"ז ואם לא אמרו אין מחזירין אותו. ואם נזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב אומר ברוך שנתן ר"ח לעמו ישראל לזכרון".

הלל
א. מנהג ארץ ישראל, בימים שלא אומרים הלל שלם אלא מדלגין מהמזמורים, למשל ביום ראש חודש – לא מברכים על ההלל בתחילה ולא בסוף.
ב. אם מתפלל בבית כנסת שבו נוהגים לברך גם כשאומרים הלל בדילוג - יכול לענות "אמן".
ג. בימים שלא אומרים הלל שלם אלא מדלגין כמה מהמזמורים, אם שמע באמצע ההלל קדיש או קדושה – עונה.
ואותם שנוהגים לברך על ההלל, כמו אחינו האשכנזים וחלק מהספרדים, אם נזדמן לו לענות על דבר שבקדושה בתוך ההלל, מותר לו להפסיק כמו בקריאת שמע (עיין שו"ע סי' תפ"ח סעי' א'), דהיינו:
אם שמע קדיש יענה: חמשה אמנים ראשונים של קדיש, ובאמירת "אמן יהא שמיה רבא" יאמר כל כ"ח תיבות עד "דאמירן בעלמא", אבל שאר אמנים של הקדיש או אמן של ברכות – לא יענה.
אם שמע קדושה יענה: פסוק "קדוש קדוש קדוש" ופסוק "ברוך כבוד", אבל פסוק "ימלוך" יהרהר בלבו.
אם שמע ברכו יענה: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", הן ל"ברכו" שקודם "יוצר" או "עלינו לשבח", והן ל"ברכו" של עליית ספר תורה.

אם הציבור אומרים מודים דרבנן יענה רק ג' תיבות של "מודים אנחנו לך".
ולא יענה אמן דברכות אפילו אמן ד"האל הקדוש" ואמן ד"שומע תפילה", וכ"ש שלא יענה "ברוך הוא וברוך שמו". ולאשכנזים יענה אמן של "האל הקדוש" (עיין לשו"ע תכ"ב סעי' ד' ולחונים עליו).
ד. לאחר שיענה קדיש, קדושה, "מודים", ו"ברכו" כנ"ל, לא ימשיך בקריאת ההלל מהמקום שהפסיק אלא יחזור לראש הקטע, ובשעת הדחק יחזור לראש הפסוק.
כפל הפסוקים בסוף ההלל
כתב הבא"ח (שם אות טז) "בכפל הפסוקים שבסוף ההלל כתב ביוסף אומץ סוף סי' ך' דמספר המנהיג ומדברי מהר"י ן' גיאת מוכח דאין כופלים אלא עד הצליחה נא וכן מנהג עה"ק ירושלים וחברון יע"ש ואני נוהג לכפול עד הסוף וכן היה מנהג עט"ר הרב מו"ר אבי זלה"ה והטעם דהנוהג לכפול עד הסוף אפילו אם נאמר שאין בזה צורך אין זה גורע ח"ו בתוספת הכפל וכן תמצא להריב"ש ז"ל סי' קל"ג והביאו בספר יצחק ירנן ביאור על חיבור מהר"י ן' גיאת ז"ל בהלכות הלל ס"ק כ"ט שכתב דאין לומר בזה הלכה כרבי מחבירו דרבי לא אסר להוסיף על כפלו אלא רבי היה נוהג כך ורבי אלעזר נוהג להוסיף ואינו חולק ע"כ ע"ש והוא הדבר אשר אמרתי דהמוסיף גורע ודע שאין חילוק בזה הענין של הכפל הנז' בין יום שיש בו דילוג לבין יום שאין בו דילוג דבכולן יש לכפול בשוה וכמ"ש בתשובה בסה"ק רב פעלים בס"ד".
ברכי נפשי
מנהג הספרדים לומר "ברכי נפשי" בליל ראש חודש לפני תפלת ערבית.
סדר התפילה
לאחר קריאת התורה, לפני מוסף אומרים "אשרי", "ובא לציון", "בית יעקב", שיר של יום, הושיענו. ואחרי תפלת מוסף אומרים "ברכי נפשי", קוה, קטורת, תנא דבי אליהו, קדיש על ישראל, עלינו לשבח.
יש לחלוץ התפילין קודם מוסף
כתב הבא"ח (שם אות יז): "צריך לחלוץ התפילין קודם מוסף אחר קדיש של חזרת ס"ת שקודם תפילת מוסף כי כן הוא מנהג רבינו האר"י ז"ל ואם נזדמן שהוא עדיין בתפילת שחרית ולובש התפילין ושמע קדושת כתר מכת אחרת שמתפללין מוסף יסלק התפילין מעליו עד שיענה עמהם קדושת כתר ויניחם אח"כ ואם פתאום שמע מן החזן שאומר קדושת כתר ואין לו שהות לחלצם ככה יעשה של ראש יזיזם ממקומן לצד אחר ושל יד יכניס ראש הטלית או הכתונת בין הקציצה ובין בשרו ויענה קדוש כן העלה בספר תורה לשמה ועין מ"ש רב יעב"ץ ז"ל בסידור".
ויהי רצון שיהא החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו ונזכה לביאת הגואל ולבנין אריאל בב"א.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il