ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- בית כנסת
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
שמעון בן מזל
עקרונית אין לסתור ביכנ"ס, אפילו ברוצה לבנות בית כנסת אחר במקומו. כיצד יעשה? קודם יבנה את בית הכנסת החדש, ורק אח"כ יסתור את הישן.
מקור הדין בגמ' בבא בתרא דף ג עמוד ב:
"אמר רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי. איכא דאמרי: משום פשיעותא, ואיכא דאמרי: משום צלויי. מאי בינייהו? איכא בינייהו, דאיכא (בי כנישתא אחריתי) +מסורת הש"ס: [דוכתא לצלויי]+. מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא בסיתווא, ובנו בי סיתווא בקייטא.א"ל רבינא לרב אשי: גבו זוזי ומחתי, מאי? אמר ליה: דילמא מיתרמי להו פדיון שבויים ויהבי להו. שריגי ליבני והדרי הודרי ומחתי כשורי, מאי? א"ל: זמנין דמתרמי להו פדיון שבויים, מזבני ויהבי להו. א"ה, אפי' בנו נמי! אמר ליה: דירתיה דאינשי לא מזבני".
להלכה פסקו רוב ככול הראשונים שטעם איסור סתירת ביהכנ"ס הוא משום פשיעותא, ולא משום צלויי.
סתירת ביכנ"ס ביש בית כנסת אחר - המקור הפשוט לאסור:
לאור האמור, היה נראה פשוט שאפילו אם ישנו ביכנ"ס אחר באותו המקום, יאסר לסתור ביכנ"ס ישן קודם שיבנו אחר במקומו, שהרי לפי דברי הגמ' (בגרסה שלפנינו): "איכא בינייהו דאיכא בי כנישתא אחריתי", פשוט שגם אם ישנו בית כנסת אחר, אסור לסתור את הראשון עד שיבנו את השני, שלמ"ד "משום פשיעותא" "איכא" חשש. ומהו החשש?
פירש"י:"דילמא מתרמי אונס ופשעי ולא בנו אחריתי" - משמע שהחשש הוא ששוב לא יבנו את ביהכנ"ס שהרסו, לעולם, וחשש זה ודאי קיים אע"פ שישנו ביכנ"ס אחר.
המקור להתיר ביש ביכנ"ס אחר - גרסה שונה:
אלא שבעקבות שינוי גרסה בגמ' ישנה אפשרות להגיע למסקנה אחרת בסוגיה. במקום: "איכא בינייהו דאיכא בי כנישתא אחריתי", הגרסה בראשונים היא: "איכא בייניהו דאיכא דוכתא לצלויי".
בגרסה זו לא מפורש שמי שחושש ל'פשיעותא' יאסור לסתור תחילה גם אם יש ביכנ"ס אחר. עם כל זה, גם לפי גרסה זו, ההבנה הפשוטה היא שיהיה אסור, ושה"דוכתא לצלויי" המדובר הוא ביכנ"ס, שהרי חשש ה'פשיעותא' שיתרשלו מלבנות, קיים גם אם יש שם ביכנ"ס נוסף.
המקור להתיר ביש ביכנ"ס אחר - קושיא בסוגיה:
מהאמור עד כאן אין בכדי ללמד שמותר לסתור ביכנ"ס קודם שיבנו, אם יש ביכנ"ס אחר בעיר, אלא שינוי הגרסה פותח פתח לכך.אלא שישנה קושיא אחרת בסוגיה.
על פניו מפשט דברי הגמ' היה נראה שהביאה את מרימר ומר זוטרא לומר שהתירו לסתור את בית הכנסת של העונה האחרת כי הם חששו רק לטעם של 'צלויי', ובינתיים יהיה להם היכן להתפלל. ואילו רבינא ורב אשי, סברו כמ"ד משום פשיעותא, ולכן כל דבריהם סבבו סביב רמת הזמינות של בנין ביהכנ"ס (כסף, חומרי בנין).
אולם לרשב"א הוקשה, שדעות אלו לא מוצגות בגמ' בפירוש כחלוקות, ועל כן כתב:
חידושי הרשב"א מסכת בבא בתרא דף ג ע"ב:
"מרימר ומר זוטרא בנו בי קייטא בסיתוא ובי סיתוא בקייטא, פי' דסבירא להו דמשום צלויי הוא וכיון דאיכא דוכתא לצלויי סתרי ובנו, ורבינא דבעא מיניה מרב אשי גבו זוזי ומנחי מאי ס"ל כמאן דאמר משום פשיעותא.
וקשה לי קצת היאך הזכיר שני ההפכים ביחד ולא אמר מרימר ומר זוטרא סברי הכי ורבינא ורב אשי סברי הכי דלפי פשטא הוה משמע דליכא פלוגתא בינייהו?
ומתוך הדחק אני אומר כי שמא מה שאמרו משום פשיעותא לאו למימרא דחוששין דילמא פשעי ולא בנו כלל, אלא דילמא פשעי ומתרשלי ואע"ג דאיכא דוכתא לצלויי כיון דלאו ביהכ"נ קבוע הוא חיישי' בל היכא דאיכא ביהכ"נ קבוע לא חיישי', והיינו דקאמר דאיכא דוכתא לצלויי ולא קאמר דאיכא בי כנישתא אחריתי לצלויי, והלכך הכא דאיכא בי כנישתא אחריתא אע"ג דבהאי מצלו בסיתוא ובהאי מצלו בקייטא, לפשיעה דקצת ימים לא חיישינן כיון דהשתא מיהא איכא בי כנישתא אחרינא דמצלו בה כדרכייהו, והיינו דקאמרינן עד דבני בי כנישתא אחריתי".
הרי שמכח הניגוד לכאורה שבין דברי מרימר ומר זוטרא לבין דברי רבינא ורב אשי, מחדש הרשב"א, מתוך הדחק, שהחשש לפשיעותא הוא שרק יתעכבו בבנייה. אך לדעתו אין חשש שלא יבנו לעולם, וע"כ כל שיש להם בית כנסת אחר להתפלל בו, אין כלל חשש לפשיעותא.לאור חידוש זה, יכול כעת הרשב"א להסביר שגם מרימר ומר זוטרא סברו כמ"ד 'פשיעותא', ואעפ"כ "סתרו ובנו בי קייטא בסיתווא וכו'".
(בדרכו של הרשב"א הלך הר"ן, ופסק כן באופן מוחלט. ועיין בתוס' על הסוגיה ד"ה: "הג"ה").
גדר פשיעותא:
נמצא לפירושו של הרשב"א שפשיעותא הוא חשש עיכוב בלבד, ומה שגרוע בעיכוב זה הוא מה שכעת אינם מתפללים בביכנ"ס קבוע כמו שהיה ביהכנ"ס הראשון, אלא רק במקום ארעי (כן נראה ברשב"א, ומפורש ברבנו יונה: "שאין בית זה הדור לביכנ"ס קבוע, כראשון").לעומת זאת דעת רש"י (ולקמן נראה שכן סוברים עוד ראשונים) היא שהפשיעותא היא שלא יבנה כלל, והגרעון בזה הוא שחסרנו מקדש מעט שהיה קיים קודם לכן.
קשיים בשיטת הרשב"א:
ובאמת נלע"ד שיטת הרשב"א מוקשה.ראשית כבר כתב הרשב"א בעצמו שאת פירושו הוא מפרש "מתוך הדחק" בלבד - משמע שלא כך המשמעות הפשוטה בסוגיה.ושנית, פירושו מוקשה מסברא, שהרי אם שורש מה שמפריע לנו הוא אי הכבוד הראוי הזמני, שיש במה שאינם מתפללים בביכנ"ס, א"כ מה לי אם יפשעו ומה לי אם לא יפשעו, מ"מ בינתיים אין הם מתפללים בביכנ"ס. נמצא ששורש הבעיה איננה ה'פשיעותא' אלא היא קיימת גם בלאו הכי.(ואילו לשיטת רש"י שהחשש הוא שלא יבנו לעולם, מובן, שאין אנו מסתכלים כלל על המצב הזמני , אלא החשש שלנו הוא מפני המצב הקבוע שנפסיד ביכנ"ס. הפסד זה קיים רק בעקבות החשש ל'פשיעותא').
אם יש חיוב בין הפירוש לגרסא:
מ"מ פשוט שגרסת הגמ':
"דאיכא דוכתא לצלויי", לא תחייב אותנו לפרש כחידושו של הרשב"א. ואף הרשב"א עצמו, אע"פ שגרס "דוכתא לצלויי", לא כתב את שיטתו אלא משום דוחק בדברי מרימר ומר זוטרא, ומלכתחילה לא פירש כך.ובאמת ר' יונה, אע"פ שגורס: "דוכתא לצלויי", אחר שהביא את פירושו של הרשב"א, כתב: "וי"מ דאיכא בי כנישתא לצלויי, ואפ"ה משום פשיעותא איכא...". הרי שאת הגרסא: "דוכתא לצלויי", אפשר לפרש כבי כנישתא.ובאמת הרא"ש (סי' ד) גורס: "דוכתא לצלויי", ואעפ"כ מסביר שטעמם של מרימר ומר זוטרא הוא משום "צלויי", ולא חששו לפשיעותא, שלא כשיטת הרשב"א.
שיטת הרמב"ם:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יא הלכה יב:
"אין סותרין בית הכנסת כדי לבנות אחר במקומו או במקום אחר, אבל בונין אחר ואח"כ סותרין זה, שמא יארע להם אונס ולא יבנו, אפילו כותל אחד ממנו בונה החדש בצד הישן ואחר כך סותר הישן".
מלשונו של הרמב"ם שכתב שהחשש הוא ש"לא יבנו", נראה שמסביר ש'פשיעותא' הוא שלא יבנו לעולם, וזה דלא כשיטת הרשב"א שסבר שהחשש הוא רק שתדחה הבניה.וא"כ נמצא שגם הרמב"ם נמנה עם החולקים על הרשב"א, וסובר שאע"פ שישנו בית כנסת אחר שם, אין סותרים את הראשון עד שיבנו תמורתו, כיון שיש לנו לחשוש שמא ימנעו מלבנות אותו שנית, ונמצנו חסרים בית כנסת.
הלכה למעשה:
נמצא שאם נגרוס: "דאיכא בי כנישתא אחרינא" - ודאי שיאסר לסתור ביכנ"ס עד שיבנו חדש במקומו, אפילו אם יש שם בית כנסת אחר.ואף אם נגרוס: "דאיכא דוכתא לצלויי" - פשט ההבנה בגמ' (אף לפי הרשב"א) היא שעדיין אסור לסתור עד שיבנה, אפילו ביש שם ביכנ"ס אחר. וכן נראה מהרא"ש, מהרמב"ם.לעומת זאת מסקנת הרשב"א לא נאמרה מתחילתה אלא משום הדחק, ובאמת היא נראית מוקשה כנ"ל (אמנם הר"ן פסקה באופן מוחלט).
ע"כ נראה להלכה שאסור לסתור בית כנסת עד שיבנה ביכנ"ס אחר, אפילו אם יש שם בתי כנסת אחרים.וכן משמע לשון השו"ע כאן שכתב: "שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר" - משמע חשש שלא יבנו כלל, דלא כרשב"א.וכן פסק המג"א (סימן קנב אות א): "שמא יארע - וכן אפילו יש להם שני בה"כ אסור כ"מ בגמרא".
[ הערה בשיטת הט"ז:
דברינו הנ"ל, הם דלא כשיטת הט"ז, ובעיקבותיו המ"ב והרב דוד יוסף שליט"א ב"הלכה ברורה".
וזהו סיכום עיקר הט"ז:
תחילה כתב על דברי השו"ע את גרסת הגמ': "דאיכא בי כנישתא אחרינא". וציין שהרי"ף הרא"ש והר"ן גורסים "דוכתא לצלויי". אח"כ הביא את שיטת הר"ן (רשב"א) שאם יש בי כנישתא אחרינא - מותר.כותב שגם לגרסא: "דאיכא בי כנישתא אחרינא", הוא דוקא בבית כנסת עראי, ורוצה לדייק שכן כוונת הב"י שכתב: "בי כנשתא אחרינא לצלויי" - דוקא עראי.רוצה לדייק שגם הרמב"ם והטור סוברים כן, ממה שכתבו שאין סותרים ביכנ"ס עד שבונים האחרת תחילה, ור"ל שממילא נשמע שאם כבר יש אחרת באותה העיר - מותר לסתור.הרמ"א בסימן קנ"ג ס"ז סובר שאם יש ביכנ"ס אחרת - מותר לסתור.הב"י שכתב שהטור והר"ן חולקים - טועה.
ונלע"ד דברי הט"ז מוקשים מאד מאד, ונתיחס לנקודות אחת לאחת:
אמת היא שבראשונים מופיעה הגרסה "דוכתא לצלויי", אך אין זה מכריח כלל שדוכתא זה אינו ביכנ"ס (וכפי שכתבנו למעלה. ונראה בעיני שלא ראה הט"ז את דברי הרשב"א במקורם, אלא רק את דברי הר"ן).אמת שהר"ן סובר כדברי הט"ז, אך הרא"ש במפורש חולק, וכן פשט הרמב"ם ופשט לשון השו"ע כדכתבנו.האוקימתא של הגרסא: "בי כנישתא אחרינא", כביכנ"ס עראי, אין לו יסוד, ואין לו על מה להשען, ומה שכתב הב"י "בי כנישתא לצלויי", אי אפשר לבנות עליו מגדל כזה, ולכאורה כוונתו לומר שמצד 'צלויי' אין בעיה כי יש ביכנ"ס, אך מצד 'פשעותא' נשארת הבעיה.מה שכתב לדייק ממה שהתירו לבנות אחרי שבנו בית כנסת, הוא תמוה ביותר, שא"כ היה לו לדייק כן מהגמ' עצמה שאמרה זאת! ובודאי יש לחלק בין בית כנסת שנבנה מראש כתחליף לבית כנסת שרוצים לסתור, ובין בית כנסת סתם שעמד בעיר, שלא יותר משום כך לסתור בית כנסת אחר קיים, שמא נפסיד בית כנסת.
גם מה שהביא ראיה מהרמ"א צ"ע שם אם הוא מוכרח] .
לאור האמור, הנראה להלכה הוא, שאע"פ שיש להם ביכנ"ס נוסף באותו המקום, אסור לסתור את בית הכנסת עד שיבנו חדש תמורתו.
לתגובות: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
הלכות יום הכיפורים עליות לתורה של חולה ביום כיפור
רבי עקיבא איגר סובר כי חולה שאכל ביום כיפור אינו יכול לעלות לתורה, כיוון שברכות הקריאה נתקנו על יום הצום ומאחר שאכל – הצום אינו מתקיים לגביו דיו כדי לברך, ואילו החתם סופר סובר כי החולה רשאי לעלות לתורה, מכיוון שאכילתו הותרה על פי דין תורה משיקולי פיקוח נפש, ולכן קדושת היום והחובות ההלכתיות שבו נשארות בתוקפן לגביו באופן מלא.
כינוסי אברכים שו"ת בוגרים תשפ"ו
איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים
סליחות עומק הסליחה ומידות הרחמים
שיחה לפני סליחות תשפ"ו
השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
אור החיים על הפרשה הבחירה בחיים מתוך קיום רצון ה'
אור החיים על פרשת נצבים חלק א'
שלשה דברים כלליים במצוות ה' שמרומזים בפרשה. פירוש תיאור התורה על המצות שהם לא רחוקות להשגה. פירוש כפילות התורה "ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...החיים והמוות...הברכה והקללה".
לנתיבות ישראל הופעת המלכות: מהכלל אל הפרט
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א, נ"ה
השיעור עוסק בהופעת מלכות שמיים בעולם דרך כלל ישראל, וכיצד היא מתגלה בחיי הפרט באמצעות משמעת עצמית, תורה ומצוות. מתוך כך מוארים מועדי תשרי – מביטול הגבולות בראש השנה ויום הכיפורים ועד לחירות, שמחה והתעצמות מעשית בסוכות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
