לימוד ממידותיו של מו"ר הגר"א שפירא

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

ספריה
אמונה
קומי אורי

קטגוריה משנית

מדורים
תולדותיהם של צדיקים
הרב אברהם שפירא

4240

8 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אלקנה בן שלומית

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

בדרך כלל כשבאים לספר על גדולי ישראל מתארים את גדלותם בתורה, את עמלם והתמדתם בתורה.
אני רוצה לספר לכם על ר' אברום מהנקודה שבה אני התחלתי להכיר אותו. היה זה בחודש אדר לפני יותר מ-20 שנה, למדתי אז בישיבת "כנסת חזקיהו" שבכפר חסידים והתלבטתי האם לעבור למרכז הרב.
במסגרת התלבטויותיי באתי למרכז הרב לכמה ימים, ובמוצאי-שבת קודש הלכתי עם חבורה מתלמידי הישיבה לביתו של ר' אברום, שגר אז בשכונת גאולה.
קודם כל הופתעתי מביתו של הרב הראשי, דירה קטנטנה וישנה, ריהוט צנוע. כבר אז חלפה במוחי המחשבה היכן ניתן למצוא צניעות כזו ופשטות כזו בעולם שמחוץ לעולמה של תורה, האם יש חבר כנסת או ראש עיר החי בצורה כזו?! הרי ר' אברום הוא הרב הראשי, והנה הוא גר בדירה כזו קטנה ופשוטה.
הרב נתן שיעור ב"קצות" ולאחר השיעור החלה סדרת שו"ת עם הרב. באותו זמן הנושא החם בעולם התורה בירושלים היה, מתי קוראים מגילה בשכונות הרחוקות, ובעיקר ביחס לרמות פולין, שהוחל אז באכלוסה.
כמעט לכל בר בי רב היה מה לומר בנידון. מאמרים וחוברות, שמועות ופסקי הלכה, התפרסמו חדשות לבקרים.
כמובן ששאלה זו עלתה גם אז, בערב פורים, בביתו של הרב. תגובתו של הרב הדהימה אותי. הרב אמר: "יש מרא דאתרא בירושלים ודעתו היא הקובעת. דעתי אינה חשובה". כולנו התפלאנו, סוף סוף הרב הוא הרב הראשי לכל ארץ-ישראל. הן מבחינת מעמדו ההירארכי והן מבחינת גדלותו האישית בתורה, הוא הרי ניצב מעל לרבה של ירושלים. אך הרב נשאר בשלו, "יש מרא דאתרא לירושלים", וסירב למסור לנו את דעתו האישית. זה היה הלימוד הראשון שלי מהרב, יש סדר בפסיקה! לא כל אחד יכול לפסוק הלכה ולפרסם דעה בכל עניין ועניין, אפילו לא הרב הראשי .
מכאן מובנת הקפדתו הגדולה של הרב על רבנים שזרתו עבה ממותנם, שהעזו ומעיזים להביע דעה ומפרסמים פסקי הלכה בתחומים הנוגעים לכלל ישראל. לא מזמן התפרסם ב"מקור ראשון" פסק הלכה של רב צעיר, רב שלכל הדעות אינו נחשב בר סמכא, והוא ברוב עזותו פסק שאסור היה לחיילי "דוכיפת" לסרב לפקודת הגירוש בחברון. איך מעיז צעיר מצעירי הצאן לצאת בפומבי בפסקים הנוגעים לכלל ישראל? היכן הענווה? היכן הבושה? היכן השכל?

ענווה ופשטות
ענווה ופשטות - זה היה השיעור הראשון שנמשך בעצם כל השנים שהכרתי אותו. אני זוכר שכרב ראשי היה לו וולוו כרכב שרד ונהג צמוד. אך אני זוכר שבשנים הראשונות, עוד כשגר בגאולה, הנהג סיפר לנו שפעמים רבות הרב סירב לנסוע ואמר שהוא יכול ללכת ברגל או לנסוע באוטובוס...
באותן שנים ראשונות שהייתי בישיבה, הרב עדיין גר בגאולה. בישיבה סיפרו שהוא מסרב לעבור לדירה החדשה שליד הישיבה, כי אינו צריך דירה חדשה, ורק מששכנעו אותו שזה טורח לתלמידים להגיע לביתו לגאולה כדי לשאול אותו וללמוד אצלו, הסכים, למען התלמידים, לעבור לדירה החדשה שליד הישיבה...
עוד סיפור שסופר אז בישיבה היה, שיום אחד לאחר שעבר לדירה קרא לכמה תלמידים ואמר להם שהפועלים לא שמו את ארון הספרים במקום וביקש שהתלמידים יניחו את הארון היכן שיורה להם. התלמידים נדהמו לראות שהרב מבקש להניח את הארון בפתחו של חדר אחר. לתמיהתם אמר הרב שאין לו צורך בדירה כל כך גדולה...

פעם אחת בלבד ראיתי את הרב כועס, ולצערי הוא כעס אז עלי. היה זה בהפגנה נגד כת המורמונים. היתה זו הפגנת המונים ענקית מכל העדות והחוגים, שהתקיימה בכותל המערבי. כמובן שלכל רב דאגו תלמידיו, לפנות לו דרך, כדי שיגיע עד לכותל. כשר' אברום הגיע, תלמידיו לא עשו כך והרב פילס דרכו בזריזות בין האנשים. כמובן שכל מי שזיהה אותו מייד פינה לו דרך, אך לפתע דרכו נחסמה על-ידי נער צעיר, שלא שם לב לכך. טפחתי קלות בכתפו של אותו צעיר כדי להפנות את תשומת לבו לרב, הרב חש בכך ואז הוריד את ידי ואמר לי בכעס "אני לא רבה". מעולם לפני כן או אחרי כן הרב לא כעס עלי, רק זה הרתיח אותו, שניסיתי לדאוג לכבודו...

תמיד בשמחה
הרב תמיד היה שמח. כל תשובה שלו, כל פגישה עמו, החלה תמיד בבת צחוק נעימה, בהתבדחות שנונה.
הוא תמיד דרש מאתנו לשמוח. שגור היה על לשונו, שנבואות התוכחה התקיימו, לא בגלל שלא עבדו את ה', אלא בגלל שכאשר עבדו את ה', עשו זאת בלא שמחה, "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".
זכורני שפעם בשמחת תורה לא התחשק לי לרקוד, עמדתי בקצה בית המדרש והתבוננתי ברוקדים. הרב ששת לבו לכך, מיהר לעברי, אחז בידי ואמר לי שמצווה להיות בשמחה וסחב אותי עמו למעגל הרוקדים.
אי-אפשר היה להיות עצוב ומדוכא במחיצתו. רק מראהו המלבב, עיניו המאירות, מילאו את העומד בתחושת שמחה. כל שכן כאשר שוחחת עמו ושמעת את התבדחויותיו ושנינויותיו.

גדלות בתורה
בספרו של זקן הרבנים בזמנו, הרה"ג איסר זלמן מלצר זצ"ל, אבן האזל, בכרך הראשון העוסק בענייני קדשים, מופיע מכתבו של צעיר המשיג כמה השגות על דברי הרא"ז מלצר. הרב מלצר מודה שם לדבריו ואומר שהצדק עם הבחור ממצויני ישיבת חברון. שמו של אותו בחור היה אברהם אלקנה כהנא שפירא.
כנערים צעירים בישיבה עניין אותנו מאוד בן כמה היה אז הגר"א שפירא. איני זוכר בוודאות מי היה אז אותו אדם שאמר לנו את תאריכי ההערות שהעיר הגר"א וכיצד השיג את התאריכים הנ"ל, אולם על- פי אותם תאריכים שמסר לנו חישבנו ומצאנו שהרב היה אז כבן 17-18 בלבד.
הרי זה בלתי נתפס ממש. נער בן 17-18 משיג על גדול הדור?! ולא בענייני נזיקין או בסוגיות שהכל מצוין בהן, אלא בקדשים?! והצדק עמו!!! כמה רבנים ישנם היום בני 60 ו-70 שיכולים להשיג בעניינים אלו על גדולי הדור? כבר העיד בהספדו הרב אריאל שליט"א, שמה שהרב השיג בצעירותו בודדים הם תלמידי החכמים המסוגלים להשיג זאת בזקנותם.
אכן עינינו ראו איך בשיעור הכללי, שהשתתפו בו טובי הלמדנים בישיבה, היו האברכים המבוגרים מתקיפים בשאלות מכל מיני מקומות והרב עונה להם וממשיך ממקום שהובילו אותו אליו, כאילו היה זה חלק מהשיעור המתוכנן. מכיוון שכך, תמיד נוספו במהלך השיעור המון מקורות שהרב לא תכנן מראש, ואשר לכן לא צוינו במראי המקומות לשיעור. סגנון שיעור אסוציאטיבי כזה הקשה מאוד על היכולת לעקוב אחרי מהלך השיעור ודרש מצד התלמידים עמל רב בשיעור עצמו ולאחריו על-מנת להבינו היטב.
אולם שיא השיאים מבחינתי היה השיעור ב"קצות", במוצש"ק. היינו מגיעים לרב לשיעור לאחר שלמדנו קצת לעצמנו את הסעיף המדובר. הרב תמיד שאל היכן אנו אוחזים, ואז החל לפרק את דברי ה"קצות" לרסיסים, להקשות ולתרץ, להביא ראיות ולדחות, באופן בלתי נתפס. אז קלטתי שאני ניצב בפני תופעת למדנות מדהימה, שכמה שלא אלמד לא אצליח לעולם להתקרב בכלל למשהו הדומה לזה.

עמל תורה
ביתו של הרב תמיד היה פתוח לכל דכפין - לא שעות קבלה, לא גבאים ולא משמשים בקודש, פשוט לדפוק בדלת ולהיכנס. פרט ליום אחד בשבוע, יום שלישי, היום של השיעור הכללי. למרות גדלותו העצומה היה ידוע שביום שלישי אי-אפשר לדבר עם הרב, כי הוא מכין את השיעור הכללי. הדבר הזה היה לפלא. כל מגיד שיעור יודע שלאחר סבב אחד של שיעורים, כל שכן שניים, הכנת השיעור אינה דורשת זמן רב. והרב שכבר ידע מה שידע בגיל 17 כנ"ל, ובזמן שאני הכרתי אותו היה מדובר לאחר יותר מ-30 שנה של הרבצת שיעורים, מה הוא צריך כל כך הרבה זמן ומאמץ להשקיע בשיעור?! אך זו היתה דרכו, תמיד מתחיל מחדש.
אני זוכר שלאחר שסיימתי ללמוד, לאחר 24.00 בלילה, אהבתי ללכת אל קצה המסדרון בפנימייה ולהציץ משם אל ביתו של הרב, שם ראיתיו ממשיך ללמוד תוך מרוצה מצד לצד של החדר, כשעל שולחנו ערימה ענקית של ספרים.
ללא ספק הרב היה גאון אדיר, אך העיקר אצלו ומה שגם טרח תמיד להדגיש היה העמלות בתורה.

היחס לנשים
מסופר על הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שבעת פטירתה של אשתו, על שפת הקבר, חשב קמעה ואמר לאשתו, את יודעת שאין לי על מה לבקש ממך סליחה. הסיפור הזה הוא בלתי נתפס. לכו לכל אלו שרוממות מעמד האישה בגרונם, האם יכול מי מהם להישיר מבט אל אשתו ולומר לה, אחרי שבוע בלבד, את יודעת שאין לי על מה לבקש סליחה? אם תמצאו אדם כזה דעו לכם שהוא אדם גדול. אם תראו אדם שיכול לומר זאת לאחר חודש תמים דעו לכם שהוא ענק. אבל כאן מדובר על 54 שנים!!! אין דבר כזה, זה בלתי נתפס ממש. לצערי לא זכיתי להכיר את הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, אך מי שהכיר את יחסו של ר' אברום לאשתו, את הדרישה שדרש מאתנו כיצד להתייחס לנשותינו, יכול לקלוט שיש אצל גדולי ישראל מציאות כזאת כפי שמסופר על הגרש"ז זצ"ל.
מייד לאחר החופה דרש מהחתנים לתת יד לכלותיהן, שלא יהיה ח"ו מצב שחברך מחבק אותך וכלתך עומדת מבוישת מהצד. בשנה הראשונה לאחר הנישואין דרש שאגיע לחתונות של חברי רק אם אשתי גם נמצאת. לא ייתכן, כך אמר, שאתה תחגוג בחתונה של חבר ואשתך תישאר לבדה בבית. פעם תפס אותי בחתונה של חבר, ומשאמרתי לו שאשתי בבית, דרש ממני לחזור. ניסיתי להסביר לו שלא היה שייך להביא את אשתי לחתונה כי אינה מכירה את הכלה וחברותיה, ובבית היא לא משתעממת כי היא עסוקה בלימודיה. הרב לא קיבל את הסברי ואמר לי: ההרגשה של אשתך, למרות שהיא לומדת, שהיא לבד. לכן אתה מחויב להיות בבית, מחויב לשמח אותה.
בכל שאלה, בכל עניין, דרש במפגיע לדעת מה אשתי אומרת. כשניסיתי פעם לומר שלא כל כך התייעצתי איתה בעניין כלשהו בעבודה שאינו קשור אליה, התפלא הרב ושאל: איך יכול להיות שמשהו שקשור אליך לא קשור אליה? בשיעורים במוצש"ק, לאחר השיעור ב"קצות", התקיים תמיד שו"ת עם הרב. ראינו על פניו שהוא מאוד אהב לשוחח אתנו. פעמים רבות הרבנית תבלט"א היתה נכנסת לסלון ואומרת: כבר מאוחר, הרב עייף. לא תמיד הרב היה שומע אותה מייד, כי היה מרוכז בשיחה עמנו, אך כאשר כן שמע הפסיק מייד למרות שראינו עליו שמעוניין להמשיך. הרב למד אצל סבי הגאון הרב ראובן טרופ זצ"ל והיה מאוד מקורב אליו. בין כל הסיפורים שסיפר לי על סבי זצ"ל היה סיפור שתמיד הטריד אותו ותמיד חזר וסיפר אותו. הוא סיפר שלרב גורן זצ"ל היתה קביעות בלימוד בחברותא עם סבא, ומייד אחר כך למד הוא עם הסבא. פעם אחת הוא ראה את מבטה של סבתא שמקפידה, כי רצתה כנראה לטייל עם סבא, והוא, כך אמר לי, לא יכול לשכוח את המבט הזה בעיניה של סבתא. מדובר על יותר משבעים שנה, והמבט ההוא של סבתא חזר והטריד אותו, עד שחזר וסיפר לי על כך פעמים רבות.

כוח הסיפור
הרב ידע וזכר אין-ספור סיפורים על גדולי ישראל והרבה לספר אותם. אצלנו יש לפעמים נטייה לזלזל בסיפורים - הכול שכל, רק שכלתנות. והנה ענק השכל הזה, סיפר אין-ספור סיפורים. הוא ידע את כוח הסיפור, את פעולת הסיפור על הרגש, על הפנמת המסר, על הזיכרון.

מופתים
בספר על ר' אריה לוין "איש צדיק היה" מופיע סיפור על כך שאחד מגדולי ירושלים לא נפקד בבנים ולכן ר' אריה הקים בית-דין, בראשותו של הגר"א שפירא, שגזר שייפקד בבנים, ומייד לאחר מכן אותו גדול נפקד. היינו כמה תלמידים שידענו במי מדובר ושאלנו את הרב על נכונות הסיפור. הרב הגיב בביטול ואמר שזה לא חשוב, העיקר עמל תורה, לא מופתים. מסיבה זו לא אספר דברים הידועים לי, כי ודאי לא זה מה שרוצה הרב שידגישו ויספרו אחריו.

אומץ וסירוב פקודה
מייד לאחר שפרסמתי, על-פי בקשתו המפורשת, בעיתון "בשבע" את פסיקתו שלכל אדם אסור להשתתף בגירוש יהודים או בסיוע לגירוש, וכי על החיילים להודיע זאת מראש למפקדיהם, קרא לי הרב אל ביתו, לחץ את ידי בחמימות והודה לי על שפרסמתי את הדברים. דרוש היה אז אומץ רב לצאת בקריאה כזו תחת השלטון הדורסני של אריאל שרון והשמאל. הרב ידע שהם מסוגלים לפגוע בישיבה או אפילו בו (ואכן נשמעו אז קולות רבים מהצמרת השלטונית והמשפטית שקראו לזמנו לחקירות, לסגור את הישיבה ואת הישיבות שראשיהן הצטרפו לקריאתו, ורדיפות כאלה או אחרות) ולמרות שרק מעט מראשי הישיבות העיזו להתייצב בריש גלי ובגבורה מאחוריו, אף על פי כן לא חשש ולא חת מלחזור לומר את הדברים שוב ושוב, ואף פרסם הודעות בנידון בחתימת ידו בצורה הברורה ביותר. כן, גם בנושא זה של "לא תגורו" בלטה עוצמתו וגדלותו של הרב.

פגישה אחרונה
הפגישה האחרונה שלי עם הרב היתה בחורף בשנה שעברה. היה זה לאחר שהישיבות הקטנות פרסמו מכתב תמיכה של הרב. זכרתי את תמיכתו הנלהבת של הרב, מלפני כעשר שנים, בדרכה של ישיבת "בני צבי", המשלבת מעט לימודי חול בסדר יומה, ובאתי לברר עמו שוב את דעתו על דרכה של הישיבה. הרב הבהיר שתמיכתו בישיבות הקטנות באה על רקע הסתייגותו מאותן ישיבות המקדישות את רוב יומן או כמחצית מסדר יומן ללימודי החול, ובשום אופן לא בא להסתייג מישיבות דוגמת "בני צבי" המקדישות כשעה עד שעה וחצי ביום להשכלה כללית. יתר על כן טען הרב שלדעתו כל תלמיד חכם צריך שתהא לו השכלה כללית מסוימת (ובחיוך אמר שיודע הסתוריה טוב ממני...) אלא שאין בזה כללים מתי ללמוד זאת. לכן צריך לבחון לכל תלמיד, על-פי אופיו, מה מתאים בעבורו. כשלחצתי ושאלתי מה להמליץ לתלמיד המתלבט בין ישיבה קטנה לבין ישיבה כמו "בני צבי" ומתאים לשתי המקומות, השיב לי הרב שאין בשום אופן לבחור ישיבה על-פי זה שיש בה מעט לימודי חול, או שאין בה כלל, או שמשלימים אותם באופן כזה או אחר. כך לא בוחרים ישיבה! אלא העיקר הוא לבחון היכן הר"מים אוהבים את התלמידים, היכן הר"מים אוהבים ועמלים בתורה, עד כמה הבוגרים אוהבים וממשיכים בתורה, אלו הדברים שעל פיהם בוחרים ישיבה. הרב חזר והדגיש דבר זה כמה פעמים (יש לציין, כי בנו, הרב יעקב שפירא שליט"א, נכח והשתתף בכל השיחה).

הרב אהרון טרופ

ראש ישיבת "בני צבי" בית אל.

סירוב פקודה
גירוש יהודים זו עבירה
ראיון עם הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
פקודות הסותרות דין תורה
ציות להלכה למען הצבא
תשס"ח
מאמרים נוספים
מבחן הנאמנות
אייר תשס"ו
קומי אורי
לימוד ממידותיו של מו"ר הגר"א שפירא
כסלו תשס"ח

קומי אורי

28 דק'
היחס למי שאינו שומר מצוות
ללמד זכות על כלל ישראל
הרה"ג דוב ליאור | טבת תשס"ז
כללי
ט"ו בשבט - התחדשות
הרה"ג דוב ליאור | תשס"ו
כה - שמיטה
במה נשתנתה שנת השמיטה דהשתא משמיטות קודמות?
הרב זאב וייטמן | ר"ח ניסן תשס"ח
כד - דתלשי"ם וט"ו בשבט
חנוך לנער על-פי דרכו
הרב מרדכי גרינברג | י שבט תשס"ח

קומי אורי

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרה"ג דוב ליאור
הרב יעקב שפירא
הרב יוסף צבי רימון
הרב חיים כץ
הרב דוד חי הכהן
הרב אליהו ברין
הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל
הרב שמואל אליהו
ר' יעקב כץ (כצל'ה)

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו