בית המדרש

  • מדורים
  • הרה"ג דב ליאור
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

רחל רשלין בת אלגרה

הגאולה השלמה

גאולתנו השלמה תלויה אך ורק במידת שובנו למקורות הנצח, לתורה שניתנה לנו בסיני ואנו מצווים ליישם אותה באורחות חיינו הפרטיים והציבוריים גם יחד.

undefined

הרה"ג דוב ליאור

ניסן תשס"ח
2 דק' קריאה
יציאת מצרים תופשת מקום מרכזי ביותר בהשקפת עולמה של היהדות. חג הפסח הוא זכר ליציאת מצרים, ולכן בנוסף למצוות המעשיות של אכילת מצות וביעור חמץ, ישנה מצוה מיוחדת לספר בליל הסדר את פרטי האירועים שאירעו לאבותינו ביציאת מצרים.
התורה שבכתב מקדישה כארבע פרשיות מסביב לכל ההתרחשויות האלו, גם המהר"ל חיבר ספר שלם בשם גבורות ה' על כל הנושא הגדול והמקיף הזה. כל המעשים והפעולות שקדמו ליציאת מצרים והתלוו אליה בהמשך, יש בהם כדי ללמד אותנו להתבונן בגילוי ההשגחה האלוקית בכל הפרטים ופרטי הפרטים. דומה שבדורנו אנו, ובייחוד בתקופה קשה עלינו להתבונן - מה ההשגחה האלוקית רוצה מאתנו, באיזה מקום אנו צריכים להתחזק באמונה ובטחון וכיצד נגיע למודעות זו. הבה ונתבונן באחד המאורעות שקדמו ליציאת מצריים, ונלמד ממנו תשובה לאחת הקושיות האמוניות הנפוצות בדורנו:
בסוף פרשת שמות, התורה מספרת לנו שמשה רבנו בא בטענה כלפי מעלה: "למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני"? משה בא כאן בתלונה - אם לא הגיע זמן הגאולה למה נשלחתי, ולא זו בלבד ששליחותי לא השיגה את מטרתה היא עוד גרמה להכבדת עול השעבוד?
המפרשים אומרים, שהתשובה לקושייתו של משה היא שה' הכביד את עול השעבוד על ישראל, מפני שעדיין לא התגלתה בהם מסירות נפש למען גאולתם. בתוכנית המקורית, מסירות הנפש על הגאולה הייתה צריכה להופיע בדרך נעימה - זקני ישראל היו אמורים להופיע בפני פרעה יחד עם משה ואהרון ולדרוש במפגיע: "שלח את עמי ויעבדוני", אך הם חששו ונשמטו אחד אחד, וממילא לא הייתה לישראל זכות של מסירות נפש כדי שיוכלו להיגאל. נמצא, שההכבדה הייתה כתחליף לאי זכאותם של ישראל להיגאל וכעת לאחר שהגויים הרשיעו נתאפשרה הגאולה.
כיוצא בדבר בדורנו. אנו מאמינים שאנו נמצאים באתחלתא דגאולה. אולם לצערנו מתלווים לגאולה זו קשיים וייסורים קשים. לפיכך, ישנם אנשים שטוענים - איך ייתכן שזו הגאולה שציפינו לה? עד שבאים לשלול את כל המהלך כולו. אולם מי שמאמין בהשגחת השם על עמו, יודע שלכלל ישראל לא קורים "מקרים", ולכן ברור לו שמצד ההשגחה העליונה הייתה עת רצון להשיב נידחי ישראל ולכונן מלכות ישראל בארץ, אלא שמפני החולשות הגדולות שהיו אצל חלקים מעמנו נוצר עיכוב במהלך כלו והתגברו הייסורים מצד הגויים כולם.
אולם אנו מאמינים, שלא ייטוש השם עמו ונחלתו, וכל העיכובים הם תופעות זמניות חולפות הנובעות מתוך חולשת בני עמינו. הייסורים נועדו לפתוח את העיניים, עד שהעם יבין שפדות נפשנו וגאולתנו השלמה תלויה אך ורק במידת שובנו למקורות הנצח, לתורה שניתנה לנו בסיני ואנו מצווים ליישם אותה באורחות חיינו הפרטיים והציבוריים גם יחד.
אני רוצה לאחל לכל אחינו ואחיותינו, שנזכה כולנו לחוג את חג חירותנו מתוך רווחה ונחת ובעיקר מתוך שמחה אמיתית, עד שנזכה לראות עין בעין בשוב השם את שבותנו למלא מרחבי ארצנו כולה. חג שמח וכשר לכל בית ישראל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il