יחסי דתיים וחילוניים

על יחסי דתיים חילונים
מרן הרב זצ"ל עסק רבות במשנתו ביחסי דתיים-חילונים. אחת הדוגמאות לכך היא התייחסותו לבקשתו של אב הרוצה לשלוח את בנו להתחנך בארץ ופונה אל הרב בשאלה שייעץ לו היכן לחנך את בנו.וכך השיב לו הרב:

(אגרות הראי"ה, אגרת שסג).
יחד עם כל הסתייגותו ממוסדות החינוך החילוני, אין הוא מוכן לצאת בהודעה גלויה נגד הגימנסיא. על מדוכה זו, האם לגנות גינוי פומבי את הגימנסיא, הוא ישב ימים רבים, ולבסוף החליט שאי אפשר לעשות צעד זה, שכן יש בזה קריאת מלחמה עליהם. את החלטתו הוא מנמק בכמה טעמים: "א. מפני דרכי שלום- הישוב שלנו בארץ הקודש הולך ומתרחב ב"ה ואנו חייבים לראות שכל אחד יחזק את חבירו בכל ענייני החיים, לעמוד יחד נגד האויבים הרבים מבני הנכר המתנכלים לנו, ואסור לנו לפי מעמדנו כעת לעורר מדנים ומלחמת אחים ואפילו בשביל מטרה היותר קדושה, ועל כך נאמר: 'חבור עצבים אפרים - הנח לו'. ב. אנו רואים שיד ה' נטויה לטובה לצמיחת קרן ישועה לישראל בארץ הקודש, ואין שום ספק דלא עביד קודש אבריך הוא ניסא לשיקרא (שהקב"ה לא עושה נס לשקר) ומפני הסיבות הללו הוא כותב כי:

הצעה אחרת שהופנתה אליו היתה לחזק את חיי הדת בארץ בעזרת הממשלה התורכית הוא דוחה אותה בתוקף וכותב:

ולדעתו ההצעה הזו לעשות תיקון באמצעות הממשלה הוא אפסי, כי ירידת הדור באה לא מפני שלא מיחו רבנן על בתי הכופרים המחריבים את ארץ הקודש, אלא מפני שרק מיחו ולא עוד. דבר נוסף יש בדבריו:הוא מתלונן על שאנחנו מטפלים רק בצדדים החיצוניים של היהדות,


מרן הרב אינו קובע רק מה לא לעשות במקביל הוא מציג דרכים אלטרנטיביות כיצד לטפל בכפירה, וראש לכולם הוא רואה באחדות המחנה הדתי וכך הוא כותב: א. שנתאגד אגודה אחת להזריח את האור האלקי בעולם בחכמה בתבונה ובדעת. ועוד הוא מוסיף: ב. להימנע מפנים זועפות ועצובות ולהרבות בחסד מכל הלב בניגוד למצב ההווה, בו "סר אור החסד מתוך הלב וכל הפנים הינם נזעמים מלאים דינים תקיפים, קשים ועצובים ועל כן הכל נופל. ג. לחזק הישיבות שהענינים האלקיים יהיו נלמדים בהם בקביעות ובשכל טהור וצלול. ד. שהיהדות הדתית תיקח תחת ידה את החלק המעשי של ישוב ארץ הקודש, לא להסתפק רק במוסדות לנדבות אלא להקים מפעלי עסקים ושל אומנויות, ככל שתתרבה המעורבות של אנשי אמונה ביישוב המעשי והכלכלי של הארץ כן יותש כוחה של הרשעה. וכל מה שנוסיף פעולות יהיה הענין הולך ומאיר, ורבים ישובו בתשובה והסיגים יודחו ויתבטלו (שם, אגרת קלב) ה. להרבות עבודות חיוביות לשפר מחננו מבפנים, להוסיף תיקון וסידור, לשכלל כמה דאפשר בהיתר את מוסדותינו (החינוכיים) הקדושים בשכלול חיצוני ופנימי, ולא להפנות את עיקר המבט על השלילה שיש בפעולות אחרים (שם, אגרת תרנד). ו. הננו מוזהרים להתנהג בדרך כבוד ונימוס גם עם אחינו הרחוקים שאנו מוכרחים לאסור עליהם מלחמת מגן או גם של תנופה, להלחם על הרע והחטא ולא על רעים וחוטאים, שהם אולי שוגגים, אנוסים או מוטעים, ועל ידי דרכי נועם ונתיבות כבוד ושלום נוכל הרבה יותר לתקן ולהציל מאשר על ידי משטמה וקינטוריא (שם). ז. הגם שאנחנו מתאמצים ללחום בעד אותם הדברים הקרובים לרוחנו, צריכים אנו שלא להיות מכורים בעד רגשותינו, ולדעת תמיד שגם לרגשות ההפוכות משלנו יש מקום רחב בעולם, ורעיון זה אף על פי שלא ימנע אותנו מלהילחם על הקדוש, האמת והיקר לנו, אבל ימתן אותנו מליפול ברשת הקטנות (שם, איגרת שיד) ח. אסור לנו להפריד ולפורר את כנסת ישראל, אסור לומר ' זה הוא שלנו ואנו דואגים עליו וזה הוא לא שלנו', אמנם כשנעסוק לפעמים בפרטים, ודאי שיש מקום להפלות בין איש לאיש וסיעה לסיעה לפי ערכם, אבל כשאנו מטפלים ביסודות הכלליים אין אנו רשאים להבדיל בין טובים לרעים, וגם אם אנו מוכרחים להתפלל עם העבריינים אין הדבר אומר שיש להתחשב בדעותיהם, אלא בה בעת יש להסתייג מדעותיהם העברייניות ולא להזמינם במחיצתנו בתור מנהיגים.

לקט זה הינו חלקי בלבד, אך בולטת בו הבעייתיות שבנושא, שכן יחסי דתיים חילונים הם מורכבים ומסובכים. הטיפול בבעיה זו אסור שיעשה ביחס של משטמה ודחייה, אך גם לא בהתרפסות והתבטלות, אלא בעמידה איתנה על האמת היהודית שלנו, תוך ביקורת נוקבת על השלילה וההרס שבחיים המתנכרים לדרכה של תורה. כל זאת יש לעשות בדרכי כבוד ונימוס, וכל ניסיון להשפיע על המתרחקים ולשנות אותם בכוח, לא רק שלא יועיל, אלא יזיק וירחיק. על כן יש לקרבם לאט לאט, באהבה ובסבלנות, וסופם שישובו בתשובה.