ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- כתבי הראי"ה
- למהלך האידיאות בישראל
במחצית הראשונה של הפרק השני ראינו מהו החזון: אומה בעלת השקפה נכונה על האידיאה הא-להית. שאיפה לכינון מציאות לאומית-חברתית כזו, שבה בכללותה תשתקף ותמשול האידיאה הא-להית המוחלטת, ואומה כזאת תהיה דוגמה לאנושות כולה איך לתקן את דרכיה ואת עולמה. זהו החזון. כאשר החזון הזה כבר התממש באדם ובמשפחה מסוימת - אברהם, יצחק, יעקב ובני יעקב - הרי הוא עומד בפני התממשותו המלאה, יצירת עם של ממש. והרב מתייחס כאן לשלב המעבר וההתגבשות, מן החזון אל המציאות הלאומית. יש איזה שלב של היעלמות כביכול, בגלות מצרים. ריבוי חומרי, וכמעט היעלמות רוחנית, כמעט כלום. ואחר כך הגוף הזה כבר קיים והוא צריך להיוולד כעם, לקבל שוב את נשמתו.
היה זרע שבו הוצפן "הקוד הגנטי הרוחני". הזרע נבלע בקרב האומה האחרת, גדל שם להיות לגוף, ועומד כעת לצאת לאוויר העולם כאישיות עצמאית, כשכל הקוד הגנטי שבזרע צריך עכשיו להיות ממשות אישיותית. היציאה לאוויר העולם היא יציאת מצרים, זו הלידה. אחר כך מופיע גילוי ראשון של האומה, והאומה מגלה לעצמה את העולם ואת האתגרים העומדים בפניה. לאחר מכן הכניסה לארץ, שהיא שלב נוסף בהתממשות. כמו ילד שמגיע לבגרות וצריך לקחת את העניינים לידיים. הילדוּת אמנם מתרחשת מחוץ לרחם, אך הילד עדיין מקבל הכל מן המוכן. הכניסה לארץ היא התמודדות ראשונה עם כל העולם.
אוֹר הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, הָעוֹלֶה וּמִזְדַּקֵּק בְּקֶרֶב עַם כָּזֶה וּמַטְבִּיעַ בּוֹ - בקרב העם - אֶת חַיָּיו הַלְּאֻמִּיִּים הַמְּלֵאִים, פּוֹעֵל הוּא אַחַר-כָּךְ בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ, גַּם בְּצֵרוּף כָּל הַכֹּחוֹת הַפְּרָטִיִּים שֶׁבְּכָל עַם וְלָשׁוֹן, - בכל עם באופן המסוים שלו.
בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, - בהתאם לתנאים הסביבתיים שלו,
למהלך האידיאות בישראל (39)
הרב זאב סולטנוביץ'
36 - למהלך האידיאות בישראל פרק ב' שיעור רביעי
37 - למהלך האידיאות בישראל פרק ב' שיעור שלישי
38 - למהלך האידיאות בישראל פרק ב' שיעור שני
טען עוד
וּפְעֻלָּה זוֹ תָּבִיא לִידֵי הַהַכָּרָה הַבְּטוּחָה, שֶׁהַחַיִּים הַמְּדִינִיִּים, אֲפִלּוּ הַסוֹצְיָאלִיִּים בַּמּוּבָן הַיּוֹתֵר רָחָב, יְקַבְּלוּ רַק אָז אֶת אֵיתָנִיּוּתָם וְאֶת עֶרְכָּם הָאֲמִתִּי, דַּוְקָא בִּהְיוֹתָם יוֹנְקִים מִטַּל-הַחַיִּים הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית הַמֻּחְלֶטֶת, הַמַּכְשֶׁרֶת אֶת כָּל הַמְּצִיאוּת כֻּלָּהּ, בְּמוּבָנָהּ הָרָחָב וְהַמִּתְנַשֵּׂא גַּם מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת הַכָּרָתֵנוּ הַמֻּגְבֶּלֶת וְצוּרוֹתֶיהָ אֶל תַּכְלִית רוֹמְמוּת מַעֲלָתָם, הַהוֹלֶכֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת בְּנַחֲלָה בְּלִי-מְצָרִים.
החיים הלאומיים המלאים שיבואו, יונקים מן ההטבעה של האידיאה הא-להית. כלומר, כשיוקמו החיים הלאומיים, המוסדות וחוקי התפקוד הלאומיים, הם יהיו מוטבעים בחותם הא-להי. כל מי שיהיה: מלך, כהן, נביא, חקלאי, עבד ואדון, יהיה מואר ומוטבע על ידי האידיאה הא-להית. גם עבודת השדה וגם קניית הבית, גם עריכת מלחמה וגם מינוי מלך, הכל יהיה מוטבע על ידי אור האידיאה הא-להית כפי שהתורה מתארת. התורה לא מניחה שום תחום בחיי הפרט ששם אין העניין הא-להי מכתיב, באופן בולט, את הקצב שלו ואת ערכו. את הקשר אל הא-להים.
נחלה בלי מֵצרים היא ההפך של מִצרים. התרבות המצרית מביעה עבדות למוות, לחומר. תרבות חומרית שאפילו מושגים מופשטים רוחניים-דתיים היו בה חומריים ביסודם (הפירמידות המסמלות את הנצח ואת חיי הנפש שלאחר המוות).
זהו ההבדל העמוק בין ישראל לאומות העולם. עם ישראל נבנה על ידי אמירה גלויה וברורה שקודמת לכל. כל התהליכים הטבעיים הפוקדים אותו, כל המציאות ההיסטורית שלו, נבנים בדחף החזון. הכל נמדד בערך החזון - האם המציאות תואמת לו או שיש לשפר אותה. גם בגויים ישנה תכונת ההכנה העלומה הקודמת, ברור שכל אדם נברא בצלם א-להים, אבל שם זה לא קודם להוויה, ולא מהווה את יסוד הכל.
אצלנו יש אבות לאומה, לא רק מן הבחינה הביולוגית. אברהם אבינו הוא מבשר הבשורה, ולשם כך הוא בונה אומה מסוימת מאד: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" 1 . זה מיוחד בישראל. אמנם ישנה הכנה כזאת גם בלבבות האומות, חייב להיות גשר משותף בינינו, אחרת אי אפשר היה לקוות שהם ילמדו מהדגם של ישראל. אולם אין אומה שנוצרה באופן כזה.
קיומה של האומה הישראלית לאורך אלפי שנים למרות כל הקשיים מצביע על הנהגה אחרת."רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה" 2 , יש כאן השגחה מיוחדת.
יש בלאומיות הישראלית צדדים ייחודיים לה, ויש צדדים שקיימים גם בשאר העמים. מפני שכדי לשאת את השליחות הזאת צריך גם חומר מיוחד, וגם תכונות נפשיות מיוחדות, לכן זו יצירה בפני עצמה. אמנם עדיין יש תחום משותף רחב דיו, כדי להוות גשר בין ישראל לשאר העמים.
עם ישראל הוא דוגמה לאומות, לא במובן של מודל לחיקוי פשוט, אלא בצירוף ובשילוב של כָּל הַכֹּחוֹת הַפְּרָטִיִּים שֶׁבְּכָל עַם וְלָשׁוֹן, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, שֶׁהָיוּ נִמְצָאִים תָּמִיד מוּאָרִים בְּאוֹרָה זוֹ וְחַיִּים בָּהּ.
כלומר, כל עם לפי אופיו וכישוריו, יברר לעצמו את האופן שבו יכול הערך העקרוני והכללי הזה לבוא לידי ביטוי אצלו.
הגויים כבר קיבלו הרבה מאד דברים שמקורם בישראל, מבחינה דתית, מוסרית והיסטורית. הלימוד של הגויים הוא גם מהקיים וגם מהתעודה ההיסטורית החשובה ביותר שעם ישראל ניכר בה: התנ"ך.
צריך להכיר לא רק בתועלת המוגבלת של האידיאה הא-להית לחיים, אלא גם להכיר בכך שבעצם מוחלטותה, באינסופיותה, היא פועלת גם מעבר לתועלות המוכרות, וגם מעבר להכרה הידועה בדברים המובנים. היא מכשירה את כל החיים הלאומיים, המדיניים והחברתיים אל תכלית רוממות מעלתה. אין היא באה רק כדי לתקן קלקול מסוים ולהסדיר עניין מסוים, אלא מביאה לחיי נצח, לחיים בצל א-ל, בצל השכינה. חיים שהם כולם בתנועה של התרוממות אל הא-להי, של גילוי בלתי פוסק. כאשר האידיאה הא-להית היא זו שמסגלת את החיים אל אותה זרימה, אותה תנועה אל המעלה הרוממה, שהולכת ומתגברת בלי מצרים.
^ 1. בראשית יח, יט.
^ 2. עמוס ג, ב: "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם". ובמסכת עבודה זרה ד ע"א: "אמר להו אמשול לכם משל למה הדבר דומה, לאדם שנושה משני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו. אוהבו - נפרע ממנו מעט מעט, שונאו - נפרע ממנו בבת אחת". ופירש רש"י: "נפרע ממנו מעט מעט - כן ישראל נפרע מהן הקב"ה את כל עונותיהן בעולם הזה כדי שיזכו ליום הדין, ועובדי כוכבים אינו נפרע מהן כלל כדי לטרדן מן העולם הבא. ופקידה משמע מעט מעט כאדם שפוקד את חבירו לפרקים".
^ 2. עמוס ג, ב: "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם". ובמסכת עבודה זרה ד ע"א: "אמר להו אמשול לכם משל למה הדבר דומה, לאדם שנושה משני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו. אוהבו - נפרע ממנו מעט מעט, שונאו - נפרע ממנו בבת אחת". ופירש רש"י: "נפרע ממנו מעט מעט - כן ישראל נפרע מהן הקב"ה את כל עונותיהן בעולם הזה כדי שיזכו ליום הדין, ועובדי כוכבים אינו נפרע מהן כלל כדי לטרדן מן העולם הבא. ופקידה משמע מעט מעט כאדם שפוקד את חבירו לפרקים".
למהלך האידיאות בישראל למהלך האידיאות בישראל פרק ו' שיעור שלישי
התאחדות האידיאות בכנסת-ישראל בתחיתה בארצה, רשמי דרכיה ופעולותיה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
