ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ברכות ההודאה והשמחה ;">

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה ברכות ברכות הריח, הראיה והשמחה Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (44 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (44 ד')

ישיבת הר ברכה
תשס"ט

ברכות ההודאה והשמחה

ברכות ההודאה והשמחה א'



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

א - ברכה על הטובה ועל הרעה
תכליתן של הברכות, להודות ולשבח לה' יתברך, המשגיח בכל עת על בריותיו. על ידי הברכות אנו חוזרים ונזכרים שה' אינו שוכן רק בגנזי מרומים, אלא כל דבר שישנו בעולם מתחייה ומתקיים על ידו. וכל אירוע שמתרחש בעולם, יש לו משמעות רוחנית ומגמה אלוקית. לפיכך, כשיזכה אדם לדבר חדש ומשמח, יברך 'שהחיינו'. ואם חלילה יקרה לו אסון, ידע שגם זה בהסכמה אלוקית, ויברך 'דיין האמת'. על ידי הברכות, האמונה מתגלה ומתפשטת בעולם, וממילא גם חייו של המברך מתברכים.
הידיעה שה' מנהיג את העולם, והכל בא ממנו ובהשגחתו, נותנת ערך לכל האירועים שבחיים. כשהאדם זוכה בדבר משמח, שמחתו עמוקה יותר, משום שלא באה במקרה אלא מידי ההשגחה האלוקית. ומתוך כך יוכל להשתמש כראוי בשפע שה' השפיע עליו. וגם כאשר חלילה פוגע בו אסון, יש לו יותר כח לקבל אותו כאשר הוא יודע שיש לאסון הזה משמעות. שאף אם כעת הוא לא מבין איזו טובה תצמח מהרעה, מתוך הידיעה שכל מה שה' עושה בעולם - הכל לטובה, יוכל בסופו של דבר להתרומם מתוך האסון ולבנות את חייו. אבל מי שאינו מאמין, אין לו אלא את צרתו, והעצב נוקב וחודר בליבו ללא תרופה ומשמעות.
ויש לדעת כי אין צורך בשמחה מיוחדת החורגת מהמקובל כדי לברך 'שהחיינו', אלא גם על שמחה קטנה שמתחדשת לאדם בעת קניית בגד רגיל, או בעת אכילת פרי חדש, צריך להודות לה' ולברך. יש בתפישה זו הדרכה יסודית. אנשים רבים מצפים לאיזה אירוע גדול שירומם בבת אחת את חייהם, ובינתיים חייהם אפורים וקודרים. אבל אדם שמתרגל לשים לב לשמחות הקטנות שבחיים ולהודות לה' עליהן, לומד להכיר את ערכם של החיים, שמורכבים מפרטים קטנים שהתוכן הגנוז בהם גדול, ועל ידי כך יזכה לחיים מלאים ועשירים בתוכן ומשמעות.

ב - החובה והרשות בברכת שהחיינו
שני סוגים עיקריים של ברכת 'שהחיינו' תקנו חכמים. האחד על ימים טובים, כדוגמת פסח, שבועות, ושאר ימים טובים, וכן על מצוות שקבוע להן זמן, כמו שופר בראש השנה, לולב בסוכות, והדלקת נרות בחנוכה. וברכה זו היא חובה גמורה, שכיוון שהגיע הזמן המקודש או זמן המצווה, חובה להודות לה' ולברך: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ודיני ברכה זו מבוארים בהלכות החגים, ואין ענייננו לעסוק בהם בפרק זה.
הסוג השני שבו נעסוק בפרקנו, הוא להודות לה' על דברים טובים שמתחדשים לאדם, כמו קניית בית, רהיטים, בגדים ותכשיטים. וכן על שמועה טובה, ועל ראיית חבר טוב אחר שלושים יום שלא התראו. וברכה זו היא רשות, שאף מי שנתחדשו לו דברים טובים והוא שמח בהם, לדעת רוב הפוסקים, אינו חייב לברך עליהם 'שהחיינו'. וכל מה שאמרו חכמים לברך 'שהחיינו' על בית חדש וכלים חדשים, הכוונה שמצווה על האדם לברך, אבל אם אינו מברך אין בידו עוון. ויש אומרים, שכל אימת שאדם שמח בדברים הטובים שתקנו חכמים לברך עליהם 'שהחיינו' - חובה עליו לברך. ומה שאמרו שברכה זו היא רשות, היינו שאין חובה לאדם לקנות דברים שישמח בהם כדי לברך 'שהחיינו', אבל אם קנה ושמח - חובה עליו לברך.
ולמעשה, אף שלדעת רוב הפוסקים ברכת 'שהחיינו' רשות, נכון לברך אותה בכל הזדמנות שאמרו חכמים שמצווה לאומרה. שכן ראוי לאדם שלא לאבד את ההזדמנות היקרה שניתנה לו - להודות ולברך לה'. 1

ג - שהחיינו והטוב והמטיב

שתי ברכות תקנו חכמים על דברים חדשים ומשמחים. האחת: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", והשניה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הטוב והמטיב". ההבדל ביניהן הוא, שכאשר השמחה שייכת לאדם אחד, ברכתו 'שהחיינו'. אולם כאשר השמחה משותפת לשני אנשים ויותר, הרי שהשמחה גדולה יותר, ועליהם לברך 'הטוב והמטיב', שכך הוא פירושה של הברכה: 'הטוב' לי, 'והמטיב' לאחרים. למשל, בני זוג שקונים לעצמם רהיטים כדוגמת שולחן, כסא, תנור חימום או תנור אפיה, הואיל והשמחה נוגעת לשניהם במשותף, יברכו 'הטוב והמטיב'. אבל אדם בודד שקנה לעצמו את אותם הרהיטים יברך 'שהחיינו'.
על קניית בגד חדש ששמחים בו מברכים 'שהחיינו'. ואף שהבעל שמח בזה שלאשתו יש שמלה חדשה, והאשה שמחה שלבעלה יש בגד חדש, מכל מקום הואיל והשמחה המוחשית נוגעת רק לזה שלובש את הבגד, רק הוא מברך 'שהחיינו'.
אמנם הורים שקנו לילדם בגד חדש או קיבלו עבורו בגד חדש במתנה, והם שמחים בו, יברכו 'הטוב והמטיב'. שהואיל והם אחראים על מלבושיו, הם מתכבדים בהופעתו הנאה, ויש להם מזה שמחה מוחשית. וכך יברכו עד הגעת הילדים לגיל מצוות, שעד אז הם אחראים עליהם לגמרי ומלבושיהם בהתאם להנחייתם. ונראה שמשעה שהילדים יגיעו לגיל חינוך (סביב גיל שש), יברכו אף הם על הבגד החדש שלהם 'שהחיינו'. 2
מי שזכה ברווח כספי גדול, אם הוא נשוי והכסף נכנס לחשבון המשותף לו ולאשתו, הואיל והם שותפים בשמחה, יברכו 'הטוב והמטיב'. ואם הוא רווק, או אפילו אם הוא נשוי אלא שהכסף נכנס לחשבון הבנק הפרטי שלו, יברך 'שהחיינו'. שאף כי מן הסתם גם אשתו תהנה מזה שיהיה לו יותר כסף, מכל מקום הואיל ולמעשה הכסף שייך רק לו, ואולי באמת אשתו לא תהנה ממנו, יברך 'שהחיינו' (שו"ת הלק"ט ח"א קצו, ר).
וכן דין יורש יחידי, אם הוא רווק או נשוי שהכסף נכנס לחשבונו הפרטי - יברך 'שהחיינו'. ואם הוא נשוי והכסף נכנס לחשבון המשותף לו ולאשתו - יברכו 'הטוב והמטיב'.
ואם ישנם שני יורשים או יותר שמחלקים ביניהם את הירושה, אפילו אם הם רווקים, יברכו 'הטוב והמטיב', הואיל והם נהנים יחד מאותה הירושה (שו"ע רכג, ב, באו"ה 'ואם').
עוד הבדל עקרוני ישנו בין הברכות הללו, שברכת 'הטוב והמטיב' נתקנה על טובה מוחשית, כבית חדש וכלים חדשים או יין נוסף ששותים בצוותא (לעיל ז, ז). ואילו ברכת 'שהחיינו' היא הודאה כללית יותר, שנתקנה גם על התחדשות שמחה שאין בה הטבה מוחשית, כדוגמת שמועה טובה שאין לו ממנה הנאה מוחשית (להלן ח), וכן על מועדים ומצוות שקבוע להם זמן.
ובכל מקרה שיש ספק בין ברכת 'שהחיינו' ל'הטוב והמטיב' יש לברך 'שהחיינו'. שכן אם הוא חייב ב'הטוב והמטיב' ובירך 'שהחיינו' - יצא, שסוף כל סוף הודה לה' על הטובה שהגיעה אליו. אבל אם הוא חייב לברך 'שהחיינו' ובירך 'הטוב והמטיב' - לא יצא, מפני שהודה בברכתו על טובה שהגיעה לשניים, ובאמת הטובה הגיעה ליחיד. 3


^ 1. במשנה ברכות נד, א: "בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ובגמרא עירובין מ, ב, מבואר לגבי פרי חדש, שברכת 'שהחיינו' היא רשות. יש שפירשו שיש לאדם רשות להחליט אם לאכול מהפרי או לא, אבל אם החליט לאכול חייב לברך (אשכול, כנה"ג). ולדעת רוב הפוסקים, רשאי אדם לאכול פרי חדש בלי לברך עליו 'שהחיינו' (רשב"א א, רמה, עיטור, או"ז, ב"י, מ"א). ונראה שסברתם היא, שהואיל ונתקנה על שמחת הלב, אין שיעור ומדד קבוע לשמחה לחייב בברכה. ומ"מ כתבו הרבה אחרונים שראוי להיזהר שלא לבטל ברכה זו (ד"מ, א"ר, מ"ב רכה, ט, אג"מ או"ח ח"ה מג, ה. וכך משמע משו"ע תקנא, יז). וכדין פרי כך דין בית וכלים חדשים.
ויש לדעת כי את הברכה על דברים המתחדשים לאדם, אפשר לברך רק כאשר שמחים בהם. ולעומת זאת, את הברכה על פירות חדשים נוהגים לברך גם כשאין שמחים באופן אישי, כי היא הודאה על הטובה הכללית שמגיעה לעולם.
דין ספק בברכת 'שהחיינו': לדעת הריב"ש תק"ה, ב"ח או"ח כט, הואיל וברכה זו היא רשות, אין חל עליה הכלל 'ספק ברכות להקל', ובמקום של ספק, אם הוא שמח רשאי לברך. וכ"כ עוד אחרונים ומהם: פר"ח, א"ר, צל"ח וחת"ס. לעומת זאת לדעת רוב הפוסקים, גם לגבי ברכת 'שהחיינו' חל הכלל 'ספק ברכות להקל'. וכך מבואר ברשב"א (א, רמה), ורדב"ז (א, שיט), וכ"כ פמ"ג, בא"ח, שדי חמד, מ"ב (רכג, יב, שעה"צ רכה, טו). ועיין יבי"א ד, נ, וברכ"ה ח"ד, א, ד. ולמעשה נראה, שאין לברך 'שהחיינו' במקום של ספק, אבל אם לדעת רוב ברור של הפוסקים צריך לברך, אפשר לצרף את דעת הריב"ש ודעימיה, וכל שהוא שמח רשאי לברך. (עיין לעיל יב, 4, שממילא יש סוברים שגם לעניין ברכות הולכים אחר רוב הפוסקים).
ויש לדעת כי לראב"ד (מד, א, בדפי הרי"ף), המכתם והמאירי, אין חובה להזכיר שם ומלכות בברכות השבח וההודאה, כי רק על דברים קבועים או דברים שאדם חייב בהם, תקנו ברכה בשם ומלכות, אבל ברכות ההודאה על דברים שאינם קבועים, אינן צריכות שם ומלכות. ומזה יסוד, שכאשר יש ספק אם לברך, יאמר את הברכה ללא שם ומלכות, שכן לדעת כמה ראשונים הוא מקיים בזה את מצוותו.
^ 2. ואמנם ההורים ששמחים בבגד הזה, מברכים עליו 'הטוב והמטיב', כי הם שותפים עם הילד בשמחה. אבל שמחתו של הילד היא שמחה של יחיד, כי כבוד ההורים פחות חשוב לו, ולכן יברך 'שהחיינו' (ע' מ"ב רכג, יט, כה"ח לו).
^ 3. מי שקיבל מתנה מחבירו, לרא"ש עפ"י הירושלמי, אף שנותן המתנה אינו מברך, מ"מ המקבל יברך 'הטוב והמטיב', שכן גם נותן המתנה שותף ממשי בשמחתו. וכ"כ שו"ע רכג, ה, א"ר וח"א. לעומת זאת, דעת רוב הראשונים (תוס', רשב"א ועוד), שהבבלי חולק על זה, ועל מקבל המתנה לברך 'שהחיינו', הואיל והשמחה המוחשית היא שלו בלבד. וכ"כ פרח שושן והגר"א. וכתב בבאו"ה 'שהיא', שלמעשה יברך 'שהחיינו', מפני שברכת 'שהחיינו' פוטרת את החייב ב'הטוב והמטיב', ואילו 'הטוב והמטיב' אינה פוטרת את החייב ב'שהחיינו'. וכ"כ סדבה"נ יב, ג.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il