^ 1.. במשנה ברכות נד, א: "בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ובגמרא עירובין מ, ב, מבואר לגבי פרי חדש, שברכת 'שהחיינו' היא רשות. יש שפירשו שיש לאדם רשות להחליט אם לאכול מהפרי או לא, אבל אם החליט לאכול חייב לברך (אשכול, כנה"ג). ולדעת רוב הפוסקים, רשאי אדם לאכול פרי חדש בלי לברך עליו 'שהחיינו' (רשב"א א, רמה, עיטור, או"ז, ב"י, מ"א). ונראה שסברתם, שהואיל ונתקנה על שמחת הלב, אין שיעור ומדד קבוע לשמחה לחייב בברכה. ומ"מ כתבו הרבה אחרונים שראוי להיזהר שלא לבטל ברכה זו (ד"מ, א"ר, מ"ב רכה, ט, אג"מ או"ח ח"ה מג, ה. וכך משמע משו"ע תקנא, יז). וכדין פרי כך דין בית וכלים חדשים.
את הברכה על דברים המתחדשים לאדם, אפשר לברך רק כאשר שמחים בהם, אולם את הברכה על פירות חדשים נוהגים לברך גם כשאין שמחים באופן אישי, כי היא הודאה על הטובה הכללית שמגיעה לעולם.
דין ספק בברכת 'שהחיינו' : לדעת ריב"ש תק"ה, ב"ח או"ח כט, הואיל וברכה זו היא רשות, אין חל עליה הכלל 'ספק ברכות להקל', ובמקום של ספק, מי ששמח רשאי לברך. וכ"כ עוד אחרונים ומהם: פר"ח, א"ר, צל"ח וחת"ס. לעומת זאת, לדעת רוב הפוסקים, גם לגבי ברכת 'שהחיינו' חל הכלל 'ספק ברכות להקל'. וכך מבואר ברשב"א (א, רמה), ורדב"ז (א, שיט), וכ"כ פמ"ג, בא"ח, שדי חמד, מ"ב (רכג, יב, שעה"צ רכה, טו). ועי' יבי"א ד, נ, וברכ"ה ח"ד, א, ד. למעשה נראה, שאין לברך 'שהחיינו' במקום של ספק, אבל אם לדעת רוב ברור של הפוסקים צריך לברך, אפשר לצרף את דעת הריב"ש ודעימיה, וכל שהוא שמח רשאי לברך. (ראו לעיל יב, 4, שממילא יש סוברים שגם לעניין ברכות הולכים אחר רוב הפוסקים).
ויש לדעת כי לראב"ד (מד, א, בדפי הרי"ף), המכתם והמאירי, אין חובה להזכיר שם ומלכות בברכות השבח וההודאה, כי רק על דברים קבועים או דברים שאדם חייב בהם, תקנו ברכה בשם ומלכות, אבל ברכות ההודאה על דברים שאינם קבועים, אינן צריכות שם ומלכות. ומזה יסוד , שבמקום ספק, ראוי לומר את הברכה ללא שם ומלכות, שכן לדעת כמה ראשונים מקיימים בזה את המצווה.
^ 2.. אמנם ההורים ששמחים בבגד הזה, מברכים עליו 'הטוב והמטיב', כי הם שותפים עם הילד בשמחה. אבל שמחתו של הילד היא שמחה של יחיד, כי כבוד ההורים פחות חשוב לו, ולכן יברך 'שהחיינו' (עי' מ"ב רכג, יט, כה"ח לו).
^ 3.. מי שקיבל מתנה מחבירו, לרא"ש עפ"י הירושלמי, אף שנותן המתנה אינו מברך, המקבל יברך 'הטוב והמטיב', שכן גם נותן המתנה שותף ממשי בשמחתו. וכ"כ שו"ע רכג, ה, א"ר וח"א. לעומת זאת, דעת רוב הראשונים (תוס', רשב"א ועוד), שהבבלי חולק על זה, ועל מקבל המתנה לברך 'שהחיינו', הואיל והשמחה המוחשית היא שלו בלבד. וכ"כ פרח שושן והגר"א. וכתב בבאו"ה 'שהיא', שלמעשה יברך 'שהחיינו', מפני שברכת 'שהחיינו' פוטרת את החייב ב'הטוב והמטיב', ואילו 'הטוב והמטיב' אינה פוטרת את החייב ב'שהחיינו'. וכ"כ סדבה"נ יב, ג.
^ 4.. לרא"ש, רדב"ז ושו"ע או"ח רכג, ו, עני השמח בקניית דברים פעוטים, יברך, כי הכל תלוי בשמחתו האישית. אולם מהתוס' (ברכות נט, ב, 'ור' יוחנן') משמע שהולכים אחר מנהג העולם, ומאחר שקנייה פעוטה אינה נחשבת כמשמחת, אין לברך עליה. וכן דעת רוה"פ (רא"ה, תה"ד, רמ"א, לבוש, סדבה"נ, פמ"ג, בא"ח ראה ג, מ"ב רכג, כד, חזו"ע). אבל ראוי שהשמח בדברים פשוטים, יאמר את הברכה תוך הרהור השם בליבו (מ"ב רכג, כד; כה"ח רכג, מה). אפשר לומר, שקניית בגד או כלי או תכשיט ששוויו בחנויות רגילות כחמישים שקלים, שזה מחיר חולצה נאה כיום (תשע"ד), הוא כבר דבר שיש בו חשיבות, ואם הקונה או המקבל אותו שמח - יברך 'שהחיינו'. הקונה דבר שמחירו בחנויות כחמישים שקלים אבל כיוון שקנה אותו באינטרנט או בשוק מציאות, שילם הרבה פחות, בוודאי מברך, ששמחתו כפולה, על הקנייה המשמחת ועל מחירו הנמוך.
על נעליים נהגו בעבר שלא לברך, וכפי הנראה לא היתה בהן חשיבות, כי נועדו רק למנוע פגיעה ברגליים. אבל נראה שכיום שמשקיעים בעיצוב הנעליים וצבען וכו', והן יקרות וחשובות, ראוי שהשמח בקנייתן יברך.
^ 5.. יש אומרים שרק במשך הלבישה הראשונה ניתן עדיין לברך 'שהחיינו', אבל לאחר שפשט את הבגד, לא יוכל לברך יותר (סדבה"נ יב, ד). ולמעשה נראה כא"א בוטשאטש רכה, ג, שאם הוא עדיין שמח מאוד בבגד החדש, למרות שכבר לבש אותו פעם אחת, יכול עדיין לברך עליו 'שהחיינו'. וכן משמע ממ"ב רכג, טו. ויש לצרף את דעת הסוברים שגם במקום של ספק, מי ששמח רשאי לברך (כמבואר בהערה 1). ולגבי רהיטים שהם יקרים וחשובים, בדרך כלל שמחים בהם יותר, וכל עוד הוא שמח בחידושם - רשאי לברך.
^ 6.. כתוב בירושלמי (ברכות פ"ט ה"ג), לברך 'מלביש ערומים' על בגד חדש, והביאוהו ראשונים רבים, וכך פסקו כמעט כל האחרונים. ובהלק"ט א, ה, כתב שעל חגורה חדשה יברך 'אוזר ישראל בגבורה', ועל כובע חדש 'עוטר ישראל בתפארה'. אבל הרבה אחרונים לא קיבלו את דבריו.
^ 7.. הקונה בית בארץ ישראל וקל וחומר הבונה בית בארץ ישראל, מקיים מצווה גדולה של ישוב הארץ. וכתב בשו"ת באר שבע ע, שטוב שיעשה סעודת הודיה על כך, וסעודה זו היא סעודת מצווה, אבל בחוץ לארץ אין בזה מצווה, וכן משמע בירושלמי (סוטה פ"ח ה"ד). וכתב בים של שלמה (ב"ק ז, לז), שגם בחו"ל, אם המגמה היא לחנוך את הבית בתורה ודברי שבח לה', כדי לקבוע שכל הסעודות והשמחות שיקיימו בו יהיו מקושרות לקדושה, גם זו סעודת מצווה. ותמצית דבריהם הובאה במ"א תקסח, ה. ובזוהר (ח"ג נ, א) אמרו שהבונה בית חדש יזכיר בפיו שהבית מיועד לעבודת ה' ועל ידי כך יזכה לסייעתא דשמיא. ויש שכתבו סדר לימוד ותפילה לחנוכת הבית, ורבים אינם נוהגים לאומרו.
^ 8.. ואמנם על מצוות שיש להן זמן קבוע, כשופר ולולב, תקנו לברך 'שהחיינו', אבל זו ברכה שנועדה להודות על הגעת זמן המצווה, ואילו ברכת 'שהחיינו' שנועדה להודות על קניין חדש ומשמח נתקנה לדברים של חול.
^ 9.. מקור הדין בברכות נח, ב: "אמר ריב"ל: הרואה את חבירו לאחר שלושים יום אומר 'שהחיינו', לאחר י"ב חודש אומר מחיה המתים". הרי"ף והרמב"ם כתבו את הגמ' כמות שהיא, והתוס' הוסיפו בשם ר"י שדווקא על חבירו החביב עליו מברך, ורבים מהראשונים הביאו את דבריו. וכן נפסק בשו"ע רכה, א: "והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו". וכן דעת רוב ככל האחרונים.
^ 10.. אמנם המ"ב רכה, ב, כתב שנחלקו בזה האחרונים, ומספק לא יברך. והעתיקו דבריו כמה מאחרוני זמננו. אולם רבים תמהו עליו, שלא מצאו דעה שסוברת שהמקבל ממנו מכתב לא יברך. ופסקו, שגם אם קיבל מכתב - יברך. וכ"כ הלק"ט א, רכ, סדבה"נ יב, יא. ואף אם דיברו בטלפון, כשיתראו יברכו, וכ"כ חזו"ע עמ' תקו, ברכ"ה ח"ד ב, 146; אהלך באמיתך טו, יד; פס"ת רכה, 23. ונלענ"ד שהכוונה דווקא לשיחה קצרה כפי שהיה מקובל בעבר, אבל מי ששוחח שיחה אישית כמקובל היום - לא יברך.
^ 11.. היולדת תברך מספר רגעים אחר הלידה, כשתתאושש מעט. אשה שנתאלמנה לפני שילדה את בנה, כיוון שהשמחה שלה לבדה, תברך 'שהחיינו'. וכן מי שאשתו מתה בעת לידתה, יברך על פטירת אשתו 'דיין האמת', ועל לידת בנו או בתו 'שהחיינו' (מ"ב רכג, ד-ו). טעם החילוק בין בן לבת, שהבן חייב לכבד ולסייע להוריו תמיד, וגם אם יהיה נשוי ומטופל בילדים קטנים, אם יצטרכו הוריו עזרה - יהיה חייב לטפל בהם ולסעדם. ולעומתו הבת, כאשר העזרה להורים מתנגשת בצרכי בעלה וילדיה, הרי היא פטורה מהחובה לעזור להורים (שו"ע יו"ד רמ, יז, כד, ועי' ש"ך יט). וכבר למדנו בהלכה ג, שברכת 'הטוב והמטיב' תלויה בהטבה מוחשית. וכך משמע משו"ת הרשב"א ח"ד עז.
אפשר גם לומר שההוראה לברך 'הטוב ומיטיב' התבססה על המצב החברתי-כלכלי לפיו לידת בן שמחה מאוד ואילו לידת בנות פחות שמחה ולכן אפילו 'שהחיינו' לא בירכו. שכן לעיתים הורים שהיו להם בנות רבות סבלו חרפת רעב, הואיל והיו צריכים להשקיע את כל רכושם כדי לחתן את בנותיהם. ואם כך, כיום הורים ששמחים בלידת בתם כמו בלידת בנם, צריכים לברך 'הטוב והמיטיב'. אולם ההוראה המקובלת שגם ממשיכה את המסורת וגם מבטאת את השמחה על לידת הבת, היא כפי שכתבתי למעלה. ובכל אופן השמחים בלידת בת לא פחות מבן, ורוצים לברך 'הטוב והמיטיב' - רשאים.
^ 12.. מי שהביאו לפניו פרי חתוך בסלט פירות שעדיין לא אכל ממנו העונה, יטול חתיכה מהפרי החדש, ויברך עליה 'שהחיינו'. שדין 'שהחיינו' כדין ברכת 'העץ', וכמו שחיתוך הפרי אינו מבטל ממנו את ברכת 'העץ', כך אינו מבטל ממנו את ברכת 'שהחיינו'.
על מיץ תפוזים וכדומה אין מברכים 'שהחיינו'. כי כל המשקים שיוצאים מהפירות אינם נחשבים כפירות, ומברכים עליהם 'שהכל'. ורק יין נחשב כפרי, והיו נוהגים לברך 'שהחיינו' על יין חדש אם לא אכלו לפני כן מאותו זן של ענבים. אלא שצריך שיהיה ניכר שהיין מהענבים החדשים. וכיום אין זה ניכר, ולכן אין מברכים 'שהחיינו' על יין מענבים חדשים (עי' מ"ב רכה, טו).
^ 13.. לרוה"פ מברכים על כל זן וזן, שכ"כ תה"ד, שו"ע רכה, ד, מ"א, הגר"ז וא"ר. ומנגד החכ"צ, הלק"ט, הגר"א וברכ"י, כתבו שלא לברך. ולדעת שעה"צ רכה, יח, כל אדם רשאי לבחור כמי לנהוג. וכאשר שני הזנים מבשילים בזמנים שונים, רבים מהמחמירים הסכימו שיש לברך על כל זן, וכ"כ ברכ"י, בא"ח ראה יג, חזו"ע עמ' תמז.
דוגמא לזנים שיש ביניהם הבדלים גדולים וגם גדלים בזמנים שונים: ענבים ירוקים ושחורים, תמרים צהובים ושחורים, שזיפים רגילים (עגולים) ושזיפי קליפורניה (כהים ומאורכים). ואף בתפוחים, מי שמרגיש את ההבדל והייחוד שבתפוחים מזן חרמון למשל, שהם גדולים יפים ואדומים, וטעמם חמוץ מתוק, והם מתחדשים לקראת ראש השנה, רשאי לברך עליהם 'שהחיינו'. ועי' באג"מ או"ח ג, לג, שסובר שמעיקר הדין, אף על סוג שנמצא כל השנה במקרר, אפשר לברך 'שהחיינו' בעת שהוא מתחדש, הרי שאפשר לברך 'שהחיינו' על תפוחים בעת חידושם. ק"ו על זן חרמון וכיוצא בו, שהוא יחודי ואינו נמצא כל השנה. ועי' בוזאת הברכה עמ' 162, שהביא דעות שאין לברך עליהם 'שהחיינו'.
היו לפניו שני פירות חדשים, ברכה אחת עולה על שניהם, אף שאינו מתכוון לאכול מן המין השני. אבל אם המין השני לא היה לפניו, אף שהיה בביתו, ברכת 'שהחיינו' שבירך על המין שלפניו לא פטרה את חבירו. במצב של ספק, אם יש לו פרי או בגד שהוא צריך לברך עליו 'שהחיינו', יכול בברכת 'שהחיינו' שהוא מברך על הוודאי לפטור את הפרי שיש לגביו ספק. ואם כשאכל ענבים ירוקים בפעם הראשונה שכח לברך 'שהחיינו' ועתה יש לו ענבים שחורים, נראה שלכל הדעות יברך עליהם 'שהחיינו'.
^ 14.. במנחת יצחק (ג, כה), חשש לספק ברכות ולכן כתב שלא לברך על פירות שגדלו בעצים מורכבים באיסור. ולכך נוטה באג"מ (או"ח ב, נח). אולם המנהג לברך, כמבואר ביבי"א או"ח ה, יט, ו. ועוד, שגם כאשר מדובר באילן מורכב, ספק אם ההרכבה נעשתה באיסור. שכן אם ההרכבה בין שני זנים של מין אחד, אין בהם איסור. ויש לדעת שאם נלך לפי השיטה שאין לברך 'שהחיינו' על פרי שגדל בעץ שנעשתה בו הרכבה אסורה, יקשה עלינו לדעת על מה לברך ועל מה לא. למשל, רוב האגסים גדלים בעצים שנעשתה בהם הרכבה אסורה. ואחוז ניכר מהמשמשים, האפרסקים, השזיפים והשקדים, גדלים בעצים שהורכבו באיסור. לדוגמא, אפרסקים הגדלים בהר מורכבים על שקדים באיסור, והגדלים בשפלה מורכבים על זנים אחרים של אפרסקים בהיתר. וקשה לדעת מה גדל בהיתר ומה באיסור. בנוסף לכך, אם ההרכבה נעשתה על ידי גוי, לדעת התוס' והריטב"א, אין בזה איסור, כי הרכבה לא נאסרה לבני נח. לפיכך נראה שיש להמשיך במנהג ולברך 'שהחיינו' על כל מין חדש בעונתו.