בסוגיה במסכת נדרים מובאת מחלוקת בין ר' יוחנן לרבא - האם הפקר פועל כ"הקנאה" או כ"הסתלקות". רבא העמיד שתי ברייתות באוקימתות - שנפסקו ע"י הרא"ש ונתה"מ. אך הרמב"ם השמיט אותן מפני שפסק כר' יוחנן.
המקור בתורה לנדרים; דעת הרמב"ם והרמב"ן בספר המצוות; השגה א' של הרמב"ן ויישובה; השגה ב' ויישובה; מחלוקת הר"ן והרא"ש כמחלוקת הרמב"ם והרמב"ן; ראייה לרמב"ם מהירושלמי; קושיה על הרמב"ן מדין הפרה; יישוב הרמב"ן.
מחלוקת בין רשב"א ורמב"ן לבין הר"ן האם 'יד של צדקה' אזלינן לחומרא או לקולא; הוכחות הר"ן; הסברת קונטרס הספקות את המחלוקת; שיטות תוספות, רי"ף ור"ח; הסבר ה'מחנה אפרים' לשיטת רשב"א-רמב"ן; שיטת הרמב"ם והסבר הסמ"ע את דבריו; דברי הרמב"ן בפרשת מטות תואמים את הסברת הסמ"ע ברמב"ם.
האם צריך שם בשבועה? ר"ן דף ב' מראה סתירה בין הגמרא אצלנו לשבועות. הרמב"ם פוסק שצריך שם והראב"ד משיג עליו. הבנתם תלויה בהבנת חידוש התורה לעניין עדות שבועה.
רבי יוסי התבונן בצנור העכול שבגופו וממנו למד שהוא אדם ולא מלאך וצריך להתפרנס מיגיע כפיו. לשיטת רבי יוסי המפעל או השדה של האדם שם הם מתפרנסים נקראים "בית הכסא". "חנן הנחבא" שהיה נחבא ב"בית הכסא" נקרא כך מפני שלא רצה להתמנות לחכם והעדיף להתפרנס מיגיע כפיו.
ר' עקיבא לקה במכות על ידי חכמים או שלוחיהם, זהו רמז שכאשר ר' עקיבא היה נדרש לעמול במלאכות ולא בתורה הוא היה חש כאילו מכים אותו. ר' עקיבא עולה לראש הדקל ובכך הוא מצליח לברוח מהמכות, הדקל מרמז את הפרנסה מעמל התורה.
במסכת נדרים מסופר על תנאים ואמוראים שאכלו דייסה באצבעותיהם ואמרו שככל שהדייסה נאכלת באמצעות יותר אצבעות - כך היא טעימה יותר!! זהו משל המרמז שככל שאדם מרבה להתפרנס בעשר אצבעותיו כך אשריו וטוב לו.