ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישלח
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- המלאך והאיש
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אלוקים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי:"
במאמר "צדיקים שממונם חביב עליהם" התבאר שיעקב רצה להקים בארץ ישראל "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" 1 , וכשעבר במעבר יבוק הבחין ב"איש" מצאצאיו שלא חפץ לחיות חיים רוחניים ככהן וכמו "מלאך" ורצה בחיים ארציים של "איש" רגיל, חיים של "אִישׁ שָׂדֶה" 2 כעשיו. שרו של עשיו ניסה לפתות את ה"איש" לעזוב את יעקב ולעבור לעמו של עשיו או לעם אחר, אך יעקב נלחם על נפשו של ה"איש" וגילה ל"איש" שבני יעקב זקוקים לו מפני שיש הכרח שבעם שישב בארץ ישראל יהיו גם "מלאך" וגם "איש". וה"איש" התפתה להישאר בתוך עמו עד עלות השחר, כלומר עד הגאולה.
במאמר "אבק ההאבקות של יעקב" התבאר שהכתוב "וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ" מרמז שיעקב נאבק שיישאר בעמו גם "איש" שאומר בלבבו "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה", ואינו מודה שא-להי ישראל "הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" 3 . יעקב אבינו לא ראה את המציאות הזו כדבר בריא, והיא מתוארת ככף ירך נקועה, אולם אף על פי כן יעקב אבינו לא רצה לוותר גם על "איש" כזה. ונחלקו חכמי ישראל, לדעת מדרש שכל-טוב 4 יעקב נאבק אמנם שגם איש כזה יישאר עימו - אך הרוחניות שבכסא הכבוד אינה שוכנת בפעולותיו של "איש" כזה. ואלו לדעת ר' ברכיה ולדעת ר' יהושע בן לוי הרוחניות שבכסא הכבוד שוכנת גם במעשיו של איש כזה.
אך לדעת ר' ברכיה הרוחניות תשכון במעשיו של האיש רק אם יעבור שלב נוסף וחשוב ביותר. שיטתו של ר' ברכיה מרומזת בדבריו במדרש בבראשית רבה (וילנא, עח, א) כאשר הוא מבאר את פשר המשא-ומתן על הברכה שהיה בין יעקב לבין האיש.
חוֹנֵק! חשבת לחנוק אותי?!
וזו לשון המדרש כשהיא מתורגמת ומבוארת:
"... כתוב (איכה ג, כג) 'חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ', ... ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: לעולם אין כת של מעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום בורא הקב"ה כת של מלאכים חדשה והן אומרים שירה חדשה לפניו והולכין להם. אמר ר' ברכיה השבתי את ר' חלבו: והרי כתוב 'וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר' והגיע זמני לומר שירה (והרי ה"איש-מלאך" שיעקב נאבק עמו נברא כבר מאתמול)? אמר לי: חוֹנֵק! חשבת לחנוק אותי?! אמרתי בעצמי לר' שמואל בר נחמן, מהו זה שכתוב 'וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר'?! אמר לי: זה מיכאל וגבריאל שהם שרים של מעלה שכולם מתחלפים והם אינם מתחלפים."
תגובתו של ר' חלבו - 'חוֹנֵק חשבת לחנוק אותי?!' - מעוררת תמיהה!!
השיג ושיח התלמודי מלא בקושיות ששואל איש את רעהו? ומדוע לייחס כוונות שליליות לשואל!! ובנוסף לכך מפליא, שהרי ר' חלבו עצמו הקשה את אותה הקושיה כאשר שמע את דברי התורה שנאמרו בפניו; ומדוע הוא כועס כאשר מישהו מתקשה בדבר שהוא עצמו התקשה?!
כאן המקום להעיר ולהאיר, שכאשר אנו מוצאים התייחסויות מוזרות של חכמים זה כלפי זה, או מעשים תמוהים שעשו חכמים זה לזה, אין להבין את הדברים כפשוטם. במעשים המובאים בדברי חז"ל קיימים כמה רבדים: הרובד העליון, החיצוני, הגלוי למעיין בו כבר בקריאה ראשונה, ורבדים נוספים, המתגלים רק לאחר העמקה. המעשים התמוהים והמשונים הם דרכם של חז"ל לרמוז לקורא כי עליו להתבונן בדברים במבט מעמיק יותר, בהתבוננות המאפשרת העפלה אל עולם גבוה יותר, עולם רוחני.
הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
הקריאה - 'חוֹנֵק חשבת לחנוק אותי?!', שנראית לכאורה כקריאת תיגר שאינה קשורה לדרשה, היא המפתח להבנת מה שהתרחש בין יעקב לבין ה"איש".
בשלב שבו ר' ברכיה מקשה על דבריו של ר' חלבו, הוא גורם לכך שדבריו של ר' חלבו נראים כמופרכים; וממילא לא יהיו ראויים להיקבע יחד עם שאר דברי התורה המועברים מדור לדור בתוך עם ישראל; ודבר זה משול ל"חנק".
חז"ל מסבירים (נדרים דף לח, א) שכאשר נאמר בתורה (דברים לא, יט): "לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל", הקב"ה מכנה את התורה כולה בשם "הַשִּׁירָה". בפרוש הרשב"ם על התורה מצאנו טעם מדוע אפשר לקרוא לתורה כולה בשם שירה, וזה לשונו: "סידור דברים קרוי שירה". כלומר, דברים שיש בהם סדר והגיון מכונים גם הם בשם "שירה".
אולם לא רק הדברים שבתורה שבכתב מכונים "שירה", גם דברי התורה שבעל-פה שמועברים במסורת הדורות מכונים בשם "שירה", שהרי גם בהם יש סדר והגיון. ולפיכך, כאשר ר' ברכיה מקשה על הסדר וההיגיון שבדברי ר' חלבו, הוא מעכב בעד דברי ר' חלבו מלהיכנס לסדר "השירה" של התורה שבע"פ; ור' חלבו משווה את מניעת "האפשרות לשיר" - ל"חנק"!
הצעקה שצועק ר' חלבו מסמלת ומסבירה את מה שהתרחש בין ה"איש" לבין יעקב. עד עתה יעקב-האיש היה עסוק בטיפוח נטיותיו לעמל המלאכות, והיה עוזר ליעקב-המלאך שעמל בתורה המשולה ל"שירה"; אך עתה ביקש ה"איש" לומר "שירה" בעצמו. זהו שלב חשוב מאד בגאולה, מפני שרצונו של ה"איש" לומר "שירה" מהווה גאולת הרצון; והשלב שאחריו יהיה שלב הגאולה בפועל שבו יאמר ה"איש" שירה בעצמו ויהיה כ"מלאך". וכאשר יעקב-המלאך מונע מיעקב-האיש מלשיר עד ש"יברך" אותו - הוא "חונק" אותו!
אך מדוע הוא "חונק" אותו?!
לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי
בתורה מסופר (בראשית יד, יד-כ), שאברהם אבינו יצא עם שלוש מאות ושמונה עשר חניכיו למלחמה, וכשחזרו ממנה בניצחון גדול מלכיצדק מלך שלם יצא לקראתו וברך את אברהם. מלכיצדק לא ברך גם את הנערים, מפני שכאשר מברכים את אברהם כלולים גם הנערים עימו, שהרי אברהם הוא העיקר והנערים טפלים לו.
כעת, כאשר ה"איש" חפץ להיות גם כן "מלאך" ולשיר בעצמו, מצב שהכתוב מתאר כ"עָלָה הַשָּׁחַר", יעקב-המלאך מבקש מיעקב-האיש שיודה שבכל התקופה שהיתה עד עתה, יעקב-המלאך היה הפעיל המרכזי בהבאת הגאולה ודומה לאברהם, ואלו יעקב-האיש היה פעיל מִשְׁנִי ודומה לנעריו של אברהם. כלומר, מועלית כאן דרישה שיעקב-האיש יודה שהצליח בעמל העולם הזה ובמלחמות שעשה - בזכות עמל התורה של יעקב-המלאך.
לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי?!
יעקב-האיש מסכים, ושואל את יעקב-המלאך מה שמו, וזה עונה לו "יַעֲקֹב", ואזי יעקב-האיש מודה בחשיבותו של יעקב-המלאך ואומר: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל"; כלומר, יעקב-האיש מודה שפעולותיו של יעקב-המלאך בתורה חשובות בעולמות העליונים ומשפיעות גם שם וגם בעולם התחתון בעולם האנשים; ולכן ראוי לקרוא לו בשם "יִשְׂרָאֵל" המורה על הקשר עם שתי העולמות, העולם העליון והעולם התחתון.
כעת יעקב-המלאך פונה ליעקב-האיש ושואל אותו לשמו: "וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ". אולם יעקב-האיש מצטנע ומתבטל בפני יעקב-המלאך, ואומר: "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי". 5
יעקב-האיש מגלה בהצטנעות זו - שאין לשמו חשיבות. צד זה הוא בר-כליה שהרי כל מה שנמצא תחת השמש כלה ואבד, ומה החשיבות בשמם של דברים בני כליון, וכן מצאנו באיוב (יד, יח-יט):
"וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ: אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ:"
ההרים שביקום מתפוררים, את בתי האבן שבונה האיש ישחקו בסופו של דבר המים, "וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ" - וגם מגופו של האיש לא יוותר אלא "גל של עצמות"; ולפיכך יעקב-האיש תמה מה החשיבות בשמו.
המכלול השלם של דברי יעקב-האיש, החלק שבו הוא משנה את שמו של יעקב-המלאך ל"ישראל" והחלק שבו הוא מוסיף לגלות שאין חשיבות לשמו של יעקב-האיש, הוא הברכה שביקש יעקב-המלאך לשמוע מפי יעקב-האיש; ודבר זה מסוכם במילים "וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם".
וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר
ועדיין צריך להבין, האמנם בהגיע הגאולה יש מקום למאבקי כבוד?!
אלא שהעיכוב הוא לטובת יעקב-האיש. כפי שהתבאר, יעקב אבינו נאבק שיישאר בעמו גם "איש" שאומר בלבבו "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה", ולדעת מדרש שכל-טוב הרוחניות ששוכנת ב"אבק" מלאכותיו של "איש" כזה היא "אבק פיגול".
כאשר יעקב-האיש רוצה לומר "שירה" בתורה; כעת כשהוא כבר מחשיב ומוקיר את "שירת התורה", זה הזמן שהוא מסוגל להודות ולהתוודות על תקופת העבר, ולהודות שגם עד עתה הצלחותיו במעשיו הגשמיים באו לו בזכות עמל התורה. בהודאתו, שהוא מכיר בכך, הוא הופך את ה"אבק" שלו מ"אבק פיגול" - ל"אבק רצוי"; ובזכות הודאתו - כסא הכבוד ישכון גם במעשים שכבר עשה.
המדרש מסכם שהמאבק בין יעקב לבין ה"איש" שרצה לומר שירה - היה מאבק בין מיכאל וגבריאל. ונראה שכוונתו לומר שהמלאך גבריאל מייצג את הצד של יעקב-האיש, וכן מצאנו שהמלאך גבריאל נקרא "איש" ("וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל", דניאל ט, כא), והוא מוכן לייצג באופן זמני גם "איש" שאומר בלבבו "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה".
בדניאל (יב, א) נאמר על זמן הקץ: "וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר".
כדי שמעשי האדם יהיו רצויים, ובזכותם הוא ייכתב בספר וימלט וינצל, צריך שהרוחניות שבכסא הכבוד תשרה במעשי האדם. יעקב-המלאך "חונק" את יעקב-האיש מלשיר, מפני שהוא רוצה שיעקב-האיש יציל את מעשיו הקודמים. כאשר יעקב-האיש מודה על העבר, ואומר שמעשיו נחשבים כ"גל של עצמות" לולי הרוחניות שהפיח בהם יעקב המלאך ע"י תורתו, אזי שורה בהם רוחניות מכסא הכבוד - למפרע; וגם מעשים אלו יהיו כתובים בספר הנצח!!
וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי
כאשר יעקב אבינו רואה את ההתבטלות של יעקב-האיש בפני יעקב-המלאך, הוא שמח בכך ורואה את הרוחניות שקיימת בשניהם גם ביעקב-המלאך וגם ביעקב-האיש, ודבר זה מתואר בכתוב: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱ-לֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי".
יעקב אבינו אומר שהוא ראה כאן מאבק "פָּנִים אֶל פָּנִים" בין שני כוחות רוחניים; לא מאבק בין "איש" ל"מלאך" כפי שהיה נראה עד עתה, אלא בין "מלאך" ו"מלאך". והוא מודיע שאחר שלב ההתבטלות, מעתה גם ביעקב-האיש שוכנת רוחניות מכסא הכבוד, וממילא גם מעשי יעקב-האיש בעולם הזה נכתבים בספר הנצח של עם ישראל. וכאשר יעקב אבינו מסיים "וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי", הוא מתכוון הן לנפשו של יעקב-המלאך והן לנפשו של יעקב-האיש שהתגלה לבסוף כמלאך.
במאמר זה התבאר שכאשר אנו רואים התנהגות תמוהה של חכמים, זו דרכם של חז"ל לקרוא לנו להתבונן בדברים במבט מעמיק יותר, כדי שנבין את כוונתם. ועל פני המים של ההתנהגות התמוהה מרחפת של לימוד זכות על הקבוצות השונות שקיימות בעם ישראל.
^ 1 שמות יט, ו
^ 2 "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז)
^ 3 דברים ח, יז-יח
^ 4 בובר בראשית לג, וישלח
^ 5 כאשר מנוח שאל שאלה דומה את המלאך שבשרו על לידת שמשון, ענה לו המלאך (שופטים יג, יח): "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי". וכתב שם הרד"ק: "ופירושו מכוסה ונעלם שלא תוכל לדעתו". אבל אצל יעקב לא מוזכרת סיבה כזו, אלא להיפך.
^ 2 "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז)
^ 3 דברים ח, יז-יח
^ 4 בובר בראשית לג, וישלח
^ 5 כאשר מנוח שאל שאלה דומה את המלאך שבשרו על לידת שמשון, ענה לו המלאך (שופטים יג, יח): "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי". וכתב שם הרד"ק: "ופירושו מכוסה ונעלם שלא תוכל לדעתו". אבל אצל יעקב לא מוזכרת סיבה כזו, אלא להיפך.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
יסודות הש"ס פתיחה למסכת בבא מציעא
נושאי הפרקים במסכת בבא מציעא והסדר שלהם. ומה הוא הכלל השוזר את ההנהגות השונות בדיני ספיקות.
אורות ישראל ותחייתו יראת שמיים כאוצר האמת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ה
השיעור עוסק במהות המושג "יראת השם היא אוצרו" כבסיס השומר על טהרת האדם וחיבורו לאמת האלוהית האובייקטיבית. מודגש כי בעוד שהשכל, הרגש והאהבה תלויים בתפיסה האנושית המוגבלת, היראה מייצגת התבטלות מוחלטת המעניקה ערך נצחי לכל מעשי האדם והתורה.
סליחות שופר הלב: משברון לשמחה
השיעור יעסוק בתהליך התשובה לא כהתכנסות מצמצמת לחטא, אלא כהזדמנות לצמיחה רוחנית ולשמחה גדולה המשיבה את האדם אל המצב שבו "אלוקיי בקרבי". דרך דמותו של דוד המלך ודיני השופר הכפוף, נגלה כיצד דווקא מתוך כפיפות הלב והביטול בתפילה, האדם הופך לכלי להופעת השכינה ומגיע לשיא של "ששון ישעך".
עין אי"ה - הרב משה גנץ טהרת הדעת וביטול היראה
שבת א, קנ"ח, קנ"ט
השיעור עוסק במהות המושג "דעת" כסדר טהרות וככלי מעשי לניהול החיים החומריים בתוך גבולות הקודש. מעבר להבנות ולהרגשות האישיות של האדם, מודגש כי היסוד המוחלט והעמוק ביותר בעבודת ה' הוא הביטול וההכרה שביראת שמיים.
שמונה פרקים לרמב"ם נפש אחת, עולם אחד: משנת הרמב"ם
שיעור 2
השיעור עוסק בתפיסת הרמב"ם שלפיה נפש האדם היא יחידה הוליסטית אחת המנהיגה את כלל כוחותיו, ולא אוסף של נפשות נפרדות. מתוך כך מוסבר כי כשם שהנפש מחיה ומאחדת את האדם, כך הנוכחות האלוקית מהווה את "חי העולמים" המניע, מחיה ומחזיק את הבריאה כולה כיחידה אורגנית אחת.
אור החיים על הפרשה סוד המאבק ביצר הרע
אור החיים על פרשת כי תבוא חלק ב'
השיעור מבאר את מקרא ביכורים כרמז למאבקו המתמיד של האדם ביצר הרע ולחשיבות העמל בעבודת השם על פי האור החיים הקדוש. דרך פנימיות הפסוקים מוסבר כיצד התורה, התפילה והמצוות כמו תפילין, ציצית ומזוזה מעניקות לאדם סיעתא דשמיא להינצל מהחטא.
אור החיים על הפרשה סוד השמחה והביכורים בארץ
אור החיים על פרשת כי תבוא חלק א'
השיעור מבאר את תחילת פרשת כי תבוא ואת מצוות הביכורים לאור פירוש האור החיים הקדוש, המלמד כי שמחה אמיתית קיימת רק בישיבת הארץ. דרך פנימיות ורמזי הפסוקים מוסבר כיצד המצוות והמעשים הטובים בעולם הזה הם הפירות שאיתם זוכה האדם להגיע לעולם העליון.
רביבים ייעודו של מעשר כספים
מעשר כספים הוא התחליף לתרומות ומעשרות ומתנות כהונה ומתנות עניים שניתנו מיבול השדה ומהמקנה | מידה טובה לתת חומש | מגמתה העיקרית של מצוות מעשר כספים להחזיק את מלמדי התורה בישראל | עוד מגמה למעשר כספים: להחזיק עניים | כאשר יש צורך לתרום גם לעניים דחוקים וגם ללומדי תורה, יש להקדים את העניים | הרמב"ם יצא בחריפות רבה נגד לומדי תורה שמתפרנסים מהציבור | יש להקפיד לתרום למוסדות שמלמדים בהם תורת אמת
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תבוא
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי - מדוע אינו אומר את שמו אלא רק את מקומו. מה הטעם שהקדים הכתוב להזכיר את הַמָּקוֹם הַזֶּה זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, ורק אח"כ הזכיר אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת – היא ארץ ישראל. מה הטעם שבברכות נאמר וְהִשִּׂיגֻךָ בכתיב חסר ו', ואילו בקללות נאמר וְהִשִּׂיגוּךָ בכתיב מלא. בשלמא אָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ בצאתו מן העולם ניחא שהרי הוא רשע. אלא אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ בביאתו לעולם אמאי הרי עדיין לא חטא, שהרי תינוק הוא. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ - למה כֻּלָּם יבואו דווקא מִשְּׁבָא.
אורות התשובה - התעוררות תדייק את הכוחות שלך!
אורות התשובה ט', ז'
מה אם התשובה לא נועדה להחליש אותך-אלא להחזיר לך את הכוחות? הרב קוק מלמד אותנו נקודה עמוקה: לפעמים אדם מצמצם את עצמו ואת הכוחות הגדולים שקיימים בו. אבל התשובה אינה ויתור על העוצמה שלנו-אלא היכולת לכוון אותה מחדש אל הקדוש ברוך הוא. לקראת ראש השנה, זה הזמן לעצור ולשאול: עם אילו כוחות אני מגיע? ולאן אני בוחר להפנות אותם? 🎬 צפו במסר המיוחד וקחו איתכם נקודה למחשבה לקראת ראש השנה.
אורות התשובה - התעוררות מה ה' מצפה ממך?
אורות התשובה - י"ד, ד
לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו צריכים להשתנות לגמרי כדי להתחיל מחדש. אבל אולי דווקא הצעד הראשון הוא לעצור לרגע ולהבין מה באמת קורה בתוכנו. בסרטון הרב בועז חדד נוגע בנקודה עמוקה שמזמינה אותנו להסתכל אחרת על הדרך שלנו, על המקומות שבהם אנחנו נמצאים ועל האפשרות לבחור מחדש. מה הקב"ה באמת דורש מאיתנו? מושלמות או השתלמות? מסר קצר, אבל כזה שיכול לגרום לכם להסתכל על עצמכם קצת אחרת. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מה אם תשובה היא לא מה שחשבת?
אורות התשובה - א' , א'
תשובה היא לא רק על עבירות. היא הרבה יותר עמוקה מזה. מה אנחנו באמת עושים כשאנחנו חוזרים בתשובה? הרב קוק מלמד ב״אורות התשובה״ שהתשובה שייכת לכולנו-להורים, לילדים, ולכל אדם שרוצה לחזור למקום האמיתי והעמוק שבתוכו. לפעמים אנחנו חושבים שתשובה היא רק לתקן את מה שלא היה בסדר. אבל אולי תשובה היא גם הדרך שלנו לחזור לעצמנו, לנשמה שלנו ולכוחות שהקב״ה נתן לנו. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מרגיש רחוק? סימן שאתה מחובר
אורות התשובה - ט"ז, ז'
מרגיש רחוק? סימן שאתה מחובר🤍 לפעמים אנחנו מרגישים רחוקים, כואבים ומתוסכלים-וחושבים שאולי התרחקנו יותר מדי. הרב יובל מיטלמן מחדש לנו מתוך הספר אורות התשובה שדווקא הכאב הזה יכול לגלות משהו עמוק: אם כואב לך, כנראה שעדיין אכפת לך. כמו איבר שמחובר לגוף- כשהוא מחובר, מרגישים. והתחושה שאנחנו רוצים להתקרב, להשתנות ולחזור-היא בעצמה סימן שיש בתוכנו חיבור. אז אם בתקופה הזו אתה מרגיש רחוק-אל תתייאש. יכול להיות שהתחושה הזאת היא בדיוק ההוכחה שאתה עדיין מחובר.
אורות התשובה - התעוררות מיואש? אתה בדרך הנכונה!
מה קורה לנו כשאנחנו מתייאשים מעצמנו? האם הייאוש אומר שנכשלנו-או שאולי דווקא הוא מגלה לנו כמה אנחנו באמת רוצים להיות טובים יותר? בסרטון הרב טל שאוליאן מדבר על מקומו של הייאוש בתהליך התשובה, ועל נקודה עמוקה שמאיר הרב קוק ב״אורות התשובה״: גם כשהאדם מרגיש רחוק, שבור או מלא חרטה- הטוב שבו לא נעלם.✨ אולי לכן הייאוש הוא לא הסוף- אולי הוא דווקא הזמנה לעצור, להסתכל פנימה ולגלות מחדש את הטוב שתמיד היה שם. אל תוותר על עצמך בגלל הנפילות שלך. הטוב שבך עדיין שם. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מה עוצר אותך מלעשות תשובה?
מה באמת מונע מאיתנו לעשות תשובה ולהשתנות? אנחנו יכולים לרצות להתקדם, להשתפר ולהתחיל מחדש- אבל פעמים רבות דווקא היצר גורם לנו להיחלש, לדחות ולהישאר במקום. הרב יהודה חמו מדבר על המאבק הפנימי הזה ועל הכוח שיש להתעוררות אמיתית בחיים שלנו. אם גם אתם מרגישים שהגיע הזמן להתעורר ולעשות שינוי-הסרטון הזה בשבילכם!
מאמר שלישי עבודת החסיד וההשגחה האלוקית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגת החסיד, השואף לחיות בתודעה מתמדת של נוכחות אלוקית, אמונה והשגחה פרטית בכל פרט בגוף ובבריאה. מתוך כך מודגש כי המוסר והטוב האמיתיים נגזרים אך ורק מהציווי האלוקי ומהתורה, ולא משיקולים אנושיים סובייקטיביים.
יומא אכילה שאינה ראויה ביום הכיפורים
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
