פרשני:בבלי:יבמות כג א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יבמות כג א

חברותא[edit]

ועדיין מקשינן: מנא לן להתיר דוקא אחותו משפחה?
ואימא פרט לאחותו מחייבי לאוין!
שאם נשא אביו ממזרת, והוליד ממנה בת, אינה חשובה אחותו. כי נאמר שבחייבי לאוין לא תופסים בהן קדושין, ולכן ממעט אותה הכתוב "בת אשת אביך", לפי שנולדה מאשה שאינה אשתו של אביו!?
ומתרצינן: אמר רב פפא: חייבי לאוין כן תפסי בהו קידושין.
משום דכתיב: "כי תהיין לאיש שתי נשים, האחת אהובה ואחת שנואה, וילדו לו בנים, האהובה והשנואה, והיה הבן הבכור לשניאה.
והיה ביום הנחילו את בניו, את אשר יהיה לו, לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור.
כי את הבכור בן השנואה יכיר, לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו, כי הוא ראשית אונו, לו משפט הבכורה".
ולא היה צורך לומר שאין חילוק בדין ירושת הבכור בין אם אהב האיש את האשה שילדה לו בכור, או שאהב את האשה השניה, כי זה, דבר פשוט הוא.
ובהכרח שכונת הכתוב היא לחדש שאין חילוק בדין ירושת הבכור בין אם היתה אמו אהובה בעיני הקב"ה או שנואה בעיניו.
ויש לעיין: וכי יש אשה אהובה לפני המקום, ויש אשה שנואה לפני המקום? ולמה קרא הכתוב לאחת מהן אהובה ולשניה שנואה?
אלא, בהכרח, שאהובה, היינו אהובה למקום, בנישואיה, שנעשו נשואיה בכשרות.
ושנואה, שהיא שנואה למקום בנישואיה. דהיינו, שהיה בנשואיה לבעלה עבירת לאו, שהוא דבר השנוא לפני הקב"ה.
ובכל אופן אמר רחמנא על שתיהן "כי תהיינה". ומשמע שיש בהם הויה לאישות, שחלו הקידושין למרות שהן עבירה.
ומכאן מוכח, שקידושין תופסים בחייבי לאוין. ואם כן, אי אפשר למעט את אחותו מחייבי לאוין מהפסוק "בת אשת אביך", שהרי יש בה אישות לאביו.
אך עדיין מקשינן: ואימא, "בת אשת אביך" בא למעט כך:
פרט לאחותו שנולדה לאביו מאשה שהיא חייבי כריתות לו, שבה לא תופסים קידושין, ואין לאביו אישות באמה.
אמר תירץ רבא: הרי על אחותו שנולדה לאביו מאשה שהיא חייבי כריתות לאביו מדובר לאסור בפסוק זה.
שהרי אמר קרא "ערות אחותך בת אביך או בת אמך, מולדת בית ומולדת חוץ"
וביאורו של הפסוק: בין שאומרים לו לאביך קיים את אשתו, אמה של אחותך, ובין שאומרים לו לאביך הוצא (את אם אחותך) מפני איסור כרת.
ואמר רחמנא שבכל ענין - אחותך היא!
ובהכרח שהמיעוט של "בת אשת אביך" הוא רק לגבי אחותו מהשפחה, בלבד!
ומקשינן: אימא איפכא, שאכן בא הפסוק לומר בין שאומרים לו לאביך קיים, בין שאומרים לו לאביך הוצא.
ועליהם אמר רחמנא "אחותך היא".
אלא שבא הכתוב לרבות לאיסור את אחותו משפחה ואת אחותו מעובדת כוכבים, ולא את אחותו מחייבי כריתות!
ומה ראית לרבות את אחותו מאמו שהיא חייבי כריתות לאביו, ולמעט את אחותו משפחה ומעובדת כוכבים!?
ומשנינן: מסתברא, שאת אחותו מחייבי כריתות הוה ליה לרבות, שכן תפסי בהו קידושין לעלמא. ולכן אחותו הנולדת מאמא שכזאת נחשבת אחותו יותר מאשר אחותו הנולדת משפחה, שאין לאביו בה קידושין כלל.
ופרכינן: אדרבא! שפחה ועובדת כוכבים הוה ליה לרבות שחייב על אחותו הנולדת מהן, הואיל שבהן שייך יותר תפיסת קידושין, דאי מגיירה, שאם תתגיייר השפחה או העובדת כוכבים, הרי אז לדידיה, לאביו, נמי תפסי בה קידושין.
ואילו בחייבי כריתות לא יהיה לאביו קידושין לעולם!?
ומסקינן: חייבי כריתות עדיף לרבות, שכן בשפחה אין כעת כלל תפיסת קידושין, ומה ששייך בה קידושין כשתתגייר אינו סיבה לרבותה. שהרי לכי מגיירא, לכשתתגייר - גופא אחרינא היא!
ואין זה נחשב שיש בה עתה, כשהיא בגיותה, צד של תפיסת קידושין.
ולכן מיעט "בת אשת אביך" את אחותו הנולדת משפחה ועובדת כוכבים, שאין לאף אחד בה תפיסת קידושין.
ועתה חוזרת הגמרא לדון במחלוקתם של רבנן ורבי יוסי ברבי יהודה, האם חייבים על אחותו שהיא בת אשת אביו שתיים, גם על אחותו וגם על בת אשת אביו.
והוינן בה: ורבנן, שמחייבין גם על בת אשת אביו, וצריכים את הפסוק לגופו, ואין הם דורשים ממנו את המיעוט של רבי יוסי ברבי יהודה, להוציא את אחותו הנולדת מן השפחה ומן עובדת כוכבים -
למעוטי אחותו הנולדת משפחה ועובדת כוכבים - מנא להו?
ומתרצינן: רבנן נפקא להו, לומדים זאת, מ"האשה וילדיה תהיה לאדוניה". שמשמע מכאן שאין ילדיה מתייחסים לבעלה, ואין לבניו או לבנותיו אחוה עם בני השפחה.
ורבי יוסי ברבי יהודה - למה הוצרך למעט זאת מ"בת אשת אביך", ולא למד כרבנן?
היות והוא סובר שצריכים למעט משני פסוקים:
חד בשפחה, הפסוק "האשה וילדיה תהיה לאדוניה" בא למעט אחותו הנולדת משפחה.
וחד בעובדת כוכבים, הפסוק "בת אשת אביך" בא למעט אחותו הנולדת מעובדת כוכבים.
וצריכי פסוקים נפרדים למעט את שתיהן.
דאי אשמועינן שאין לו אחוה לנולדים מן השפחה, הוה אמינא כי רק לנולדים מהשפחה אין לו אחוה, משום דאין לה חייס, אלא היא משולה לחמור, שאין יחוס לילדיו.
ולכן אין אחוה לבניו ולבנותיו עם הבנים והבנות הנולדים מהשפחה.
אבל לנולדים מעובדת כוכבים, דאית לה חייס, שהיא מתייחסת לאביה, אימא לא התמעטו. ויש להם אחוה עם בניו.
ומאידך, אי אשמועינן שאין אחוה לנולדים לו מעובדת כוכבים, הוה אמינא כי רק ממנה אין אחוה, משום דלא שייכא עובדת כוכבים במצות, ואין לה כל שייכות לישראל.
אבל הנולדים לו משפחה, דשייכא במצוות, שהרי עבד חייב בכל מצוות שהאשה חייבת בהן - אימא לא התמעטו מאחוה.
ולכן צריכא את שני פסוקים, למעט הנולדים משפחה ומעובדת כוכבים מאחוה.
ושוב מקשינן: ורבנן, שלמדו למעט מ"האשה וילדיה תהיה לאדוניה" האמור בשפחה, תקשה להו: הרי אשכחן, מצאנו בהאי קרא מקור למעט רק הנולדים משפחה, אך למעט אחוה לנולדים לו מעובדת כוכבים - מנא להו לרבנן?
וכי תימא נילף לעובדת כוכבים משפחה, הרי כבר ביאר רבי יוסי ברבי יהודה דהנהו שני קראי מצרך צריכי!
והצריכותא היא משום שאי אפשר לדמות עובדת כוכבים לשפחה.
ומתרצינן: אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: אמר קרא בספר דברים (ז ג) בענין שבעת האומות שהיו בארץ ישראל, והצטוינו להשמידם ולא לחון אותם. וכמו כן ציוה הכתוב:
"לא תתחתן בם.
בתך לא תתן לבנו, ובתו לא תקח לבנך.
כי יסיר את בנך מאחרי, ועבדו אלהים אחרים".
ומלשון הכתוב משמע שיש חילוק בין גוי שבא על בת ישראל, לבין ישראל שבא על הגויה.
ומשמע, מדכתיב "כי יסיר" ולא כתיב "כי תסיר", כי דוקא בנך מישראלית קרוי "בנך". ולכן אמר הכתוב שלא תתחתן בת ישראל לגוי, כיון ש"בנך", הבן שיולד לה ממנו יהיה ישראל, ויהיה נקרא "בנך".
ואילו אביו הגוי יסיר אותו מאחרי ה', לעבוד עבודה זרה.
ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי "בנך", אלא "בנה" ולכן לא אמרה תורה שיש לחוש גם בבנה של העובדת כוכבים הנישאת לישראל שמא היא תסיר את הבן שיולד לו ממנה מלהיות ישראל.
כי אין הוא מתייחס לאביו הישראל, אלא רק לאמו הגויה, ואין כאן חשש הסרה מאחרי ה'.
ואם כן, מפורש בתורה, שהנולדים לישראל מעובדת כוכבים אינם מתייחסים אחריו אלא אחר האם. ולכן אין להם אחוה עם בניו הנולדים לו מישראלית.
אמר רבינא: שמע מינה, מהפסוק המדבר בבת ישראל שנישאה לנכרית, ואומר "כי יסיר את בנך מאחרי", שבן בתך, הבא מן העובד כוכבים - קרוי "בנך"!
והוינן בה: לימא, האם רצונך לומר שקסבר רבינא: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר!?  1 

 1.  כך הביאור לפי רש"י שגורס הולד כשר. אך תוס' ושאר הראשונים גרסו הולד ממזר, וביארו שנוצר מעבירה. ואדרבא אם היה מתייחס לעכו"ם לא היה ממזר, שאין ממזרות בעכו"ם. וזה דחינן, שאינו ממזר אלא רק פסול.
שהרי סתימת לשונו, שקרוי "בנך", משמע שהוא ישראל כשר, והרי נחלקו בדבר לקמן (דף מה א), אם הוא כשר או ממזר.
ודחינן: אין ראיה מדבריו שהוא כשר לגמרי.
אלא נהי, על אף דממזר לא הוי, כשר נמי לא הוי.
אלא "ישראל פסול" מקרי, כיון שנולד מעובד כוכבים.
ומקשינן: משמע מכאן, שלפי כולי עלמא, בן ישראל שבא על עובדת כוכבים מתייחס אחר אמו, שולדה כמוה.
ולכאורה אין ראיה מהפסוק של "כי יסיר את בנך מאחרי" לכך!
כי האי קרא רק בשבעה אומות בלבד כתיב.
ומתרצינן: דרשינן מ"כי יסיר" - לרבות כל המסירין!
והיינו, שבכל האומות ולדה של האשה הוא כמוה.
ולכן, אם האמא היא עובדת כוכבים, אין הולד ישראל.
ומקשינן: הניחא לרבי שמעון, דדריש טעמא דקרא, ואף אם לא היה כתיב בפסוק את הטעם, היה אומר שטעם האיסור שמא יסיר הגוי את בנו הישראל מאחרי ה'. ולכן, לפיו, כשנכתב הטעם בפסוק, הוי יתור.
ודרשינן ממנו, לרבות את כל המסירין.
דהיינו, שנכתב הטעם כדי לאסור אף בשאר האומות, ומכאן אנו לומדים שבכל האומות ולדה של האשה הוא כמותה.
אלא לרבנן, דלא דרשי טעמא דקרא, הרי יש צורך לכתוב לבאר את הטעם של "כי יסיר".
ומהטעם הזה יש ללמוד שהפסוק מדבר רק בשבע האומות, שהן אדוקין בעבודת כוכבים, ורק בהן יש את הטעם של "כי יסיר", ולא בשאר אומות.
ואם כן, מנא להו ללמוד לשאר האומות, שישראל הבא עליהן, ולדן הוא נכרי, כמו האם?
ומתרצינן: מאן תנא, מי הוא התנא דפליג עליה דרבי יוסי ברבי יהודה, וולמד למעט אחוה בעובדת כוכבים מ"כי יסיר" -
הרי שיטת רבי שמעון היא.
ורבי שמעון הרי דריש טעמא דקרא. ונמצא, שהטעם האמור בכתוב הוא מיותר, וממנו הוא למד לרבות את כל האומות.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת יבמות בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב