פרשני:בבלי:יבמות צב ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יבמות צב ב

חברותא[edit]

אמר רב יהודה  אמר רב: מנין שאין קדושין תופסין לאדם זר - ביבמה שעדיין לא חלצה, ואפילו לרבנן הסוברים בעלמא שקדושין תופסין בחייבי לאוין?  1 

 1.  תוספות; וכשם שאין קדושין תופסין בה, כן הולד ממזר, רש"י לעיל מט ב ד"ה אי כרב, והתוספות שם נחלקו עליו, ראה שם. והאחרונים דנו בדברי שמואל, המסתפק אם תופסים קידושין לזר ביבמה - האם יכול לחלוץ לה בזמן שהיא נשואה, או שצריך להמתין עד שיגרשנה מי שקידשה. כי בהיותה אשת איש (על הצד שתפסו קידושיה) הרי היא אינה יכולה להתייבם, וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה (בית מאיר תחילת סימן רנ"ט). וביאר החזון איש (קלד - ה), כיון שאין קידושיו של הזר מפקיעים את זיקת היבם (גם על הצד שהם חלים), ועדיין מצוה ליבמה, אלא "פומה הוא דכאיב לה מחמת איסור אשת איש של המקדש" - אין היא נחשבת בכלל "כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה" מהתורה.
שנאמר "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" -
מלמד הכתוב באומרו "לא תהיה" - לא תהא בה הויה של קדושין לאדם זר.
ושמואל אמר: בעניותנו, שאין אנו יודעים לפרש את המקרא - צריכה גט.
ומבארת הגמרא את דברי שמואל:
מספקא ליה לשמואל, האם האי "לא תהיה אשת המת" -
אי רק לאסור אותה בלאו - הוא דאתא, רק זה בא הכתוב ללמד.  2 

 2.  כמו "לא תהיה קדשה", נמוקי יוסף.
אי גם לכך דלא תפסי בה קדושין - הוא דאתא, בא הכתוב "לא תהיה".  3 

 3.  נתבאר על פי התוספות; ואולם בתוספות לעיל מט ב ד"ה אי כרב דקדקו מדברי רש"י שם, שלפי רב אין הפסוק בא ללאו כלל, אלא לומר שאין תופסין בה קדושין, ואם כן הוא הדין ששמואל מספקא ליה אם בא ללאו או לאי תפיסת קידושין.
אמר ליה רב מרי בר רחל לרב אשי: הכי אמר אמימר: הלכה כוותיה דשמואל, שהיבמה שנישאה לשוק צריכה היא גט.
אמר רב אשי: השתא דאמר אמימר שהלכתא כוותיה דשמואל -
אם היה יבמה כהן, ונישאת יבמתו לזר,  4  והוצרכה ממנו גט, כדשמואל - הרי הגט אוסר אותה על היבם הכהן משום גרושה.

 4.  כתב רש"י: "אם היה יבמה כהן, וזו נישאת לשוק בעד אחד או בשני עדים שאמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך". וראה בסוגיא לעיל פא א דמוכח משם שאינה חשובה זונה אלא אם כן סבירא לן כרב המנונא ש"יבמה שזינתה אסורה לבעלה", והוא הדין דחשיבה זונה, אבל אם לא סבירא לן כרב המנונא אינה נעשית זונה, אף דלפי שיטת רש"י כל הנבעלת בעילת איסור נעשית זונה.
ולפיכך, חולץ לה הכהן, ואינו מיבם אותה.
ושריא ליה היבמה לזר, שנשאה אחר חליצתו של יבם.
ותמהינן עלה: איתגורי איתגור!?
הרי הרויח הזר ריוח על ידי עבירתו! כי נמצא, שעל ידי נשואיו עם היבמה באיסור, הרויח הזר יותר ממה שהיה לו אם לא היה נושאה באיסור, כי קודם שנשאה יכול היה היבם ליבמה ולא היתה נישאת לו, ועכשיו שנשאה הזר, ואסרה על היבם הכהן, הרויח שתהא לו לאשה.  5 

 5.  נתבאר לפי פשוטו, אבל הנמוקי יוסף כתב: איתגורי איתגור, בשביל שנשאת לו אנו משתדלין שתשאר תחתיו, וכוונתו לומר, שהדבר נראה כאילו אנו משתדלים שתשאר תחתיו.
אם כן, מצינו חוטא נשכר!?
אלא, כך אמר רב אשי: אם נישאת  6  היבמה לזר, והיה יבמה ישראל - נותן לה השני, הזר, גט בעל כרחו, שבית דין כופין אותו לכך, כדי שלא יהא חוטא נשכר,  7  והותרה לו ליבם.

 6.  כן פירש רש"י, אבל התוספות פירשו שנתקדשה ולא נישאת.   7.  נתבאר על פי התוספות ונמוקי יוסף, וכתבו התוספות שזה עיקר חידושו של רב אשי. אבל רש"י לא הזכיר בדבריו שכופין אותו ליתן גט.
אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: יבמה - קדושין הוא דאין בה לזר, אבל נשואין יש בה, ומפרש לה ואזיל.
ומניחה הגמרא שכך אמר רב: אם נישאת היבמה לזר, וכגון שאמרו לה מת בעלך ואחר כך מת בנך, ואינך זקוקה ליבום - הרי זו צריכה גט.
ולכן תמהה הגמרא: אי קדושין אין בה - הרי נשואין נמי אין בה!
שהרי אי אפשר לנשואין בלא קדושין.
ומשנינן: אימא, אמור שכך אמר רב:
קדושין ונשואין אין בה להצריכה גט.  8 

 8.  ביאר הריטב"א: לפי תירוץ זה, מימרתו של רב בלשון תמיהה היא: "וכי קדושין אין בה ויהיו בה נשואין", והביא שם דוגמא לזה במסכת בבא בתרא.
ואיבעית אימא: מאי נשואין יש בה - בזנות!
כלומר, לא לענין להצריכה גט אמר רב, אלא לענין שאם נישאת לזר, אף שעדיין לא נבעלה לו, הרי הוא כזנות, ונאסרת על יבמה.  9  והלכה זו היא כדרב המנונא!

 9.  נתבאר על פי פירושו השני של הריטב"א; ובפירוש ראשון פירש הריטב"א, ש"נישואין" - לישנא מעליא נקט, והכוונה לביאה שלאחריה.
דאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה - אסורה ליבמה.
ואיבעית אימא: לעולם כדאמרן מעיקרא, שקדושין אין בה ביבמה הנישאת לשוק על פי עד אחד או שנים - להצריכה גט.
אבל נשואין יש בה להצריכה גט, אם אמרו לה מת בעלך ואחר כך מת בנך, ושוב התברר שמת בנה קודם לבעלה.
ודקשיא לך: אם קדושין אין בה, הרי כל שכן שנשואין אין בה - לא תיקשי:
כי ודאי אין נישואיה נישואין גמורין.
אלא, שהצריכוה חכמים גט, משום דמיחלפא דין היבמה הנישאת לשוק בעד אחד בדין של אשה שהלך בעלה למדינת הים, ובא עד אחד ואמר לה מת בעלך, וניסת על פי בית דין בעד אחד, ואחר כך בא בעלה, שהיא כן צריכה גט.
ויבואו לומר שאף אשת איש אינה צריכה גט.  10  אמר רבי ינאי: בחבורה (יום אסיפה או יום ועד היה להם שקורין "חבורה")  11  נמנו וגמרו, נמנו החכמים למנין והסכימו ברוב דעות:

 10.  הוסיף רש"י ביאור: אבל נתקדשה לא בעיא גיטא, שהרי אשת איש גופה כשנתקדשה על פי בית דין בעד אחד ולא נישאת תצא בלא גט, כדתנן (במשנה בעמוד א): אע"פ שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה.   11.  כן פירש רש"י במכות כא ב את פירוש המלה "חבורה".
אין קדושין תופסין ביבמה לשוק!
היות ונאמר "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר", ודרשינן: לא תהא בה הויה לאיש זר!
אמר ליה רבי יוחנן לרבי ינאי: רבי! האם לא משנתנו היא זו שאמרה שאין תופסים קידושין ביבמה לשוק!?
דתנן:
א. המקנה דבר שלא בא לעולם, כגון פירות דקל שעדיין לא צמחו, נחלקו בדבר תנאים.
יש הסוברים: המקנה דבר שלא בא לעולם, קנינו קנין. ואילו לדעת חכמים, המקנה דבר שלא בא לעולם, לא קנה.
ב. ולא בדבר זה בלבד נחלקו, אלא כל העושה מעשה קנין באופן שאין חלותו של הקנין מיד, אלא חלות הקנין היא לאחר זמן, היות לא יתכן שתחול חלות הקנין עתה - הרי הוא בכלל מקנה "דבר שלא בא לעולם".
ולדעת חכמים, אי אפשר לעשות מעשה קנין עתה כדי שיחול בעתיד, בענין שלא יכול הקנין לחול עתה. ולכן, אף לכשיגיע הזמן שחלות הקנין יכולה לחול - היא אינה חלה. ולכן -
גוי שאינו יכול לקדש אשה ישראלית בעודו גוי, האומר לאשה ישראלית: הרי את מקודשת לי, ויחולו קידושייך לאחר שאתגייר.
או ישראל האומר לגויה, שאינה ראויה להתקדש לו בגויותה: הרי את מקודשת לי, לאחר שתתגיירי.
או עבד כנעני שאמר לבת ישראל: הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחרר, ואהיה בר קדושין.
או ישראל שאמר לשפחה כנענית: הרי את מקודשת לי לאחר שתשתחררי.
או שאמר לאשת איש: הרי את מקודשת לי לאחר שימות בעליך.
או שאמר לאחות אשתו, שאינה ראויה להתקדש לו בעוד אחותה חיה: הרי את מקודשת לי לאחר שתמות אחותיך.
או שאמר ליבמה הזקוקה לחליצה, ואינה ראויה עכשיו להתקדש: הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך יבמיך.
כל אחת ואחת מאלו - אינה מקודשת, שהרי זה כמקנה דבר שלא בא לעולם, וכדעת חכמים, שהמקנה דבר שלא בא לעולם לא קנה.
ומוכח מהמשנה שאין קדושין תופסין ביבמה, ולכן האומר ליבמה הזקוקה לחליצה: הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת.
אמר ליה רבי ינאי לרבי יוחנן: אי לאו דדלאי לך חספא, אם לא שהגבהתי עבורך חרס מקרקעית הים (רבינו תם) -
מי משכחת מרגניתא תותיה!? וכי היית מוצא בעצמך את המרגלית המונחת תחתיו.
כלומר, אם לא שגיליתי לך שאין קדושין תופסין ביבמה, לא היית יודע טעמה האמיתי של המשנה. אלא היית אומר שכל העושה מעשה קנין שחלותו היא לאחר זמן לא חל הקנין, אפילו אם ביכלתו להחיל את חלות הקנין מידית.  12 

 12.  כן פירש רש"י, וביאור דבריו הוא, כי מאחר שאמר לאחר שיחלוץ לך יבמיך, חשובה אשה זו כמי שלא באה לעולם, לפי שהוא קידש חלוצה ולא יבמה.
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: אי לאו דקלסך גברא רבה (אם לא ששיבח רבי ינאי שהוא אדם גדול את דבריך), הוה אמינא לך אנא, הייתי אומר לך אני, אין ראייתך ראיה, היות ומתניתין זאת (אשר הוכחת ממה ששנינו בה, לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת משום דהוה דבר שלא בא לעולם), שאין קדושין תופסין ביבמה לשוק - רבי עקיבא היא, דאמר: אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ובכלל זה יבמה לשוק, שהיא מחייבי לאוין.
אבל לדעת חכמים - אף ביבמה תופסין קדושין!
ותמהה הגמרא על פירושו של ריש לקיש במשנה:
ואי משנה זו לדברי רבי עקיבא היא שנויה, תיקשי מה ששנינו בה:
כי אמר לה המקדש למתקדשת: הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך יבמיך - אינה מקודשת, משום שזה דבר שלא בא לעולם.
ואי רבי עקיבא היא - מדוע לא ליתפסי בה קדושי לאחר שיחלוץ לה!
דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם!


דרשני המקוצר[edit]

מסכת יבמות בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב