ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
- ספריה
- חזון קדומים
- כתובות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד
הגמ' 1 אומרת, שהזורק אבן על קבוצת אנשים שמחציתה ישראלים ומחציתה נוכרים - פטור, דספק נפשות להקל. אומר על כך רש"י 2 : "דיני נפשות להקל, דהא 'והצילו העדה' 3 כתוב".
ומקשין העולם, מדוע נצרך רש"י לפסוק, והרי פשיטא בסברא שלא נהרוג בספק!
ומבאר האבני נזר, שישנם שני מצבים בנידוננו. מצב אחד - שלא התברר הספק. ומצב שני - שלאחר מעשה נודע באופן ודאי שנעשה איסור.
במצב הראשון אין צורך בפסוק ללמוד שההורג פטור - זו סברא פשוטה, וכפי ששאלנו. אולם במצב השני, שנודע שהרג ישראל, היה מקום לחייב את הרוצח. לכן נזקק רש"י לפסוק, ע"מ לפטרו.
בדבריו של האבני נזר רואים, שאדם העושה במתכוון מעשה שהוא ספק עבירה, ולבסוף נודע שאכן נעשתה עבירה - חייב כמזיד [ולכן נזקק רש"י לפסוק ע"מ לפטרו ממיתה].
חיוב זה נובע מצירופן של שתי הנחות:
א. קיים איסור מדאורייתא לעשות מעשה שהוא ספק עבירה.
ב. לאיסור זה יש גדר של מזיד, למרות שמעיקרא לא היה בדעתו לעבור על איסור ודאי.
נפתח בעניין ההנחה השניה.
ב. ספק איסור - מזיד [כשקיים איסור]
נבסס הנחה זו, בהבאת דברי השב שמעתתא -
הגמ' 4 אומרת, שאם אדם הגיע לגיל שלוש עשרה ולא הביא שערות, ואכל חלב, ולאחר מכן הביא סימני סריס - הרי הוא גדול למפרע [לדעת רב שם], וחייב.
על איזה חיוב מדובר - מלקות או חטאת? אומר השב שמעתתא 5 שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים, האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא 6 או מדרבנן 7 . לסוברים שמדאורייתא לחומרא - חייב מלקות 8 , לסוברים שמדרבנן לחומרא - חייב חטאת.
עולה א"כ מדבריו, שאם קיים איסור אכילה מדאורייתא, יש לאיסור זה גדר של מזיד למרות הספק שקיים בזמן המעשה.
חידושו זה של השב שמעתתא, שיש לראות את אוכל החלב כמזיד, טמון גם בדברי הברטנורא -
המשנה 9 אומרת שאסור לאכול חלב של כוי [=ספק חיה ספק בהמה] כחלב בהמה. אולם אין חייבים על אכילתו כרת. והתקשה הרב מברטנורא 10 , מה שייך לומר שאין חייבים כרת, הרי בשמים יודעים את האמת - האם כוי הוא חיה ואין כרת, או שהוא בהמה ויש כרת! ולכן ביאר שהמשנה באה ללמדנו חיובי קרבן, התלויים בכרת. עכ"פ מפורש משאלתו, שעל הצד שכוי הוא בהמה - יש חיוב כרת!
ג. גורמי האיסור בספק
ההנחה הראשונה היא, שקיים איסור מדאורייתא לעשות מעשה שהוא ספק איסור. ובפשטות נראה היה שאיסור זה נכון לסוברים, שספיקא דאורייתא - מדאורייתא לחומרא. ואם רש"י באמת סובר כן - הוא מיושב שפיר 11 . אולם אם אינו סובר כך, נצטרך לומר סיבה אחרת לאיסור. ונראה שבאמת קיימות בנידוננו שתי סיבות נוספות לאיסור: א. איקבע איסורא
ב. איסור הנובע מתוצאת המעשה
ונבאר -
לכאורה קשה איך אפשר לומר שספיקא דאורייתא רק מדרבנן לחומרא, הרי במצב של ספק התורה חייבה אשם תלוי! 12 ומוכרחים אנו לומר, שבאופנים שבהם קיים חיוב של אשם תלוי, כו"ע סוברים ספיקא דאורייתא - מדאורייתא לחומרא 13 . ומהם אופנים אלו? נחלקו תנאים 14 בדבר. ופוסק הרמב"ם 15 כדעת האומרים, שחיוב אשם תלוי הוא רק באיקבע איסורא. כלומר, כאשר יש שתי חתיכות לפנינו, וידוע שאחת מהן היא אסורה - אז ישנו חיוב של אשם תלוי.
עולה מהדברים, שלא רק חיוב אשם מותנה באיקבע איסורא, אלא גם האיסור להכניס עצמו לספק - לדעת הרמב"ם - יהא תלוי בכך. בחתיכה אחת - ספיקא לקולא, שהרי אין כאן איקבע איסורא. אבל בשתי חתיכות - ספיקא לחומרא. ולכן, בנידוננו, שיש כנענים וישראלים הרי זה איקבע איסורא , וגם לדעת הרמב"ם אנו אומרים בזה מדאורייתא לחומרא.
ויותר מכך - אפי' אם היה רק אדם אחד, ספק ישראל ספק גוי - ג"כ יודה הרמב"ם שיש איסור דאורייתא. והטעם - ספיקא דאורייתא לקולא אנו אומרים רק כשאנו דנים על איסור הנובע מהפעולה. אולם באדם ההורג את חבירו, האיסור אינו נובע מהפעולה אלא מהתוצאה , הריגת השני, ובזה גם הרמב"ם מודה שאסור מדאורייתא. וראיה לדבר -
הגמ' 16 אומרת ש'חמירא סכנתא מאיסורא'. ואם יש ספק טריפה - מותר, ואם יש ספק ארס נחש - אסור! והטעם לחילוק נראה כנ"ל - באיסורים הבעיה היא בפעולה, ובזה אנו מתירים בספק. ובסכנה הבעיה היא בתוצאה, ובזה אנו מחמירים מספק.
ולסיכום - כו"ע מודים שבספק הריגה קיים איסור דאורייתא, וממילא אם התברר בסוף שהנהרג הוא ישראל, צריך היה ההורג להתחייב מיתה. לכן נזקק רש"י לפס' 'והצילו העדה'.
יסודות מרכזיים שנזכרים או מתחדשים בשיעור זה
* העושה ספק עבירה במתכוון, ולבסוף הוברר שאכן נעשתה עבירה - חייב כמזיד.
* נחלקו ראשונים, האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן.
* לכו"ע ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא, כאשר איקבע איסורא.
* לכו"ע ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא, כאשר האיסור אינו נובע מהמעשה אלא מתוצאתו.
^ 1. כתובות טו ע"א
^ 2. ד"ה ספק נפשות
^ 3. במדבר פכ"ה לה (ועיין ר"ה כו ע"א).
^ 4. יבמות פ ע"א
^ 5. שמעתתא א פרק ג
^ 6. תוס' (עיין פר"ח סי' קי כללי ס"ס אות א), רשב"א (קידושין עג ע"א), ר"ן (קידושין דף טו בדפי הרי"ף, ד"ה גרסינן)
^ 7. רמב"ם הל' איסורי ביאה פי"ח יז
^ 8. וכדמוכח שם בתוס' ד"ה נעשה סריס
^ 9. ביכורים פ"ב י
^ 10. שם (עיי"ש בתוי"ט).
^ 11. עיין בשב שמעתתא, שמעתתא א פרק ה – דיון בדעת רש"י בענין.
^ 12. ויקרא פ"ה יז, ורש"י שם
^ 13. וכן מבואר ברמב"ם, הלכות טומאת מת ספ"ט.
^ 14. כריתות יח ע"א
^ 15. הלכות שגגות פ"ח ב
^ 16. חולין ט ע"ב
^ 2. ד"ה ספק נפשות
^ 3. במדבר פכ"ה לה (ועיין ר"ה כו ע"א).
^ 4. יבמות פ ע"א
^ 5. שמעתתא א פרק ג
^ 6. תוס' (עיין פר"ח סי' קי כללי ס"ס אות א), רשב"א (קידושין עג ע"א), ר"ן (קידושין דף טו בדפי הרי"ף, ד"ה גרסינן)
^ 7. רמב"ם הל' איסורי ביאה פי"ח יז
^ 8. וכדמוכח שם בתוס' ד"ה נעשה סריס
^ 9. ביכורים פ"ב י
^ 10. שם (עיי"ש בתוי"ט).
^ 11. עיין בשב שמעתתא, שמעתתא א פרק ה – דיון בדעת רש"י בענין.
^ 12. ויקרא פ"ה יז, ורש"י שם
^ 13. וכן מבואר ברמב"ם, הלכות טומאת מת ספ"ט.
^ 14. כריתות יח ע"א
^ 15. הלכות שגגות פ"ח ב
^ 16. חולין ט ע"ב
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









