קנייני מציאה והשפעתם על שנים אוחזין | הרב מרדכי הוכמן | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
בבא מציעא

קטגוריה משנית

ספריה
בבא מציעא - פרק ראשון
קניני מכר, מציאה וגניבה

2013

6 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקוב בן בכורה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

הבנת שיטת הרמב"ם והרי"ף בפסיקת סוגיית "קנין מציאה" מאירה ומסבירה את פסיקתם בסוגיית "שנים אוחזין".

שיטת הרמב"ם בסוגית קנין מציאה
וזו לשון המשנה בבבא מציעא דף י' ע"א:

" משנה. ראה את המציאה ונפל עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה."

וזו לשון הסוגיה שם:

" גמרא. אמר ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא: ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום. [מאי טעמא] תקינו רבנן - דלא אתי לאנצויי ...
אמר רבא, מותיב רבי יעקב בר אידי נזיקין: ראה את המציאה ונפל לו עליה , ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה. ואי אמרת ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום, נקנו ליה ארבע אמות דידיה! - הכא במאי עסקינן - דלא אמר אקני. - ואי תקון רבנן, כי לא אמר מאי הוי?- כיון דנפל עליה - גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דנקני , בארבע אמות לא ניחא ליה דנקני. רב ששת אמר : כי תקינו רבנן - בסמטא , דלא דחקי רבים, ברשות הרבים דקא דחקי רבים - לא תקינו רבנן. - והא בכל מקום קאמר! - כל מקום לאתויי צידי רשות הרבים."

הרמב"ם פסק בפרוש המשניות כדעת רב ששת; אולם ב"יד החזקה" הוא חזר בו, וזו לשון הרמב"ם בהלכות גזלה ואבדה פרק י"ז הלכות ח'-ט':

"חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו ואם נפלה בה מציאה הרי היא של בעל החצר, במה דברים אמורים בחצר המשתמרת אבל בשדה וגנה וכיוצא בהן אם היה עומד בצד שדהו ואמר זכתה לי שדי זכה בה, ואם אינו עומד שם או שהיה עומד ולא אמר זכתה לי שדי כל הקודם זכה. וכן ארבע אמות של אדם שהוא עומד בצדן הרי אלו קונים לו, ואם הגיעה המציאה לתוך ארבע אמות שלו זכה בה .
חכמים תקנו דבר זה כדי שלא ינצו המוצאין זה עם זה, במה דברים אמורים בסימטא או בצדי רשות הרבים שאין הרבים דוחקין בהן או בשדה שאין לה בעלים, אבל העומד ברשות הרבים או בתוך שדה חבירו אין ארבע אמות קונות לו ואינו קונה שם עד שתגיע מציאה לידו."

הרמב"ם מצריך כאן שהאדם שרוצה לקנות את המציאה יעמוד, ושלאחר מכן המציאה - תגיע - לתוך ארבע אמותיו של הקונה. ומבואר בדבריו, שמציאה אינה נקנית על ידי כניסת האדם המוצא לתוך ארבע אמותיה; אלא להיפך!! צריך שהאדם יעמוד והמציאה תגיע לתוך ארבע אמות שהוא עומד בהן 1 . דברי הרמב"ם כאן הם נגד שיטת רב ששת, שאמר שאדם שנכנס לתוך ארבע אמות של מציאה שנמצאת בסימטה - קנה אותה.

שיטת הר"יף בקנין מציאה ושיטת הירושלמי
גם דברי הרי"ף שם צריכים ברור. וזו לשון הרי"ף:

"אמר ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום. מאי טעמא - תקינו להו רבנן כי היכי דלא ליתו לאינצויי. וכל מקום דקאמרינן לאו כל מקום ממש אלא בשדה דעלמא אי נמי בסימטא אי נמי בצידי רה"ר דלא דחקי רבים בהו, אבל ברה"ר דדחיקי בהו רבים אי נמי בשדה חבירו לא קנו ליה ארבע אמות דיליה."

הרי"ף מביא את הדין שקונים מציאה דווקא בסימטא - על דברי ריש לקיש, ולא בתור תרוץ דברי המשנה. וקשה מדוע הרי"ף אינו מביא את מהלך הסוגיה שמשנתנו מועמדת ברה"ר או בשדה חבירו; ומפני שלולי זאת, היה קונה את המציאה ע"י כניסה לד' אמותיה? ואם הרי"ף סבור כתרוץ אחר בסוגיה - מדוע לא הביאו?

הרי"ף לא העמיד את המשנה ברה"ר בגלל תרוץ אחר. אלא שתרוץ זה אינו מובא בסוגיית הבבלי שם, אלא בסוגיית הירושלמי בבבא מציעא פרק א' ה"ד, וזו לשונה:

""ראה את המציאה כו' ריש לקיש אמר אבא כהן ברדלייה אדם זכה במציאה בתוך ד' אמות שלו, רבי יוחנן אמר והוא שתפול לתוך ' ידו '. ...והתנינן 'ראה את המציאה ונפל עליה, ובא אחר והחזיק בה, זה שהחזיק בה זכה בה'? עוד היא בשלא אמר יזכו לי בד' אמות שלי ..."

הרי"ף והרמב"ם סבורים, ש"ידו" שנקט רבי יוחנן - אינה ידו ממש; שהרי אילו כן, רבי יוחנן היה אומר "והוא שיטלנה בידו" 2 . ולשיטתם כוונת רבי יוחנן היתה לארבע אמות הסמוכות לו. 3 רבי יוחנן מגלה בירושלמי, שהמשנה משמיעה - שאין קונים מציאה אלא כאשר המציאה נכנסת לתוך ד'-אמותיו של האדם. לפי הבנת הרי"ף והרמב"ם - הצורך לתרץ את המשנה ולומר "בשלא אמר יזכו לי בד' אמות שלי" הוא רק לריש לקיש.

לשיטת הרי"ף והרמב"ם, רבי יוחנן חלוק על ריש לקיש בהבנת המימרא של אבא כהן ברדלייה; ורבי יוחנן סבור שחכמים תיקנו שה"יד" הזו קונה, רק אם נפלה המציאה לתוכה. והלשון " נפלה בה מציאה", שהרמב"ם כתב בהלכות גזלה ואבדה פרק י"ז הלכה ח', לקוחה מלשון רבי יוחנן בירושלמי. והרמב"ם מבאר שכוונת רבי יוחנן היתה שהמציאה נכנסה לתוך ד' אמותיו; וחכמים תיקנו שד' אמותיו תיחשבנה - באופן כזה - כחצרו; וחצרו של אדם קונה לו מה שנפל לתוכה.

אמנם קשה, שהרי הרי"ף כתב בסוף עירובין, שהאמוראים שבבבלי היו בקיאים בירושלמי יותר מאיתנו; ומכיוון שסוגית הבבלי בדף י' מתעלמת מדברי רבי יוחנן הללו; מדוע הרי"ף פסק כירושלמי?

הצריכותות לשיטת רבי יוחנן
הרי"ף סבור, שהמחלקת שבין הסוגיה בדף י' לבין דעת רבי יוחנן שבירושלמי, קשורה להבנת הצריכותא שב"סיפא במקח וממכר" שמובאת בסוגיה בתחילת המסכת.
בפרק הקודם "רבנו חננאל והבאור החדש בשנים אוחזין" התבאר שלשיטת רבי יוחנן המשנה מועמדת כאשר שני בעלי הדין עומדים ואינם תוקפים זה את זה. ורבי יוחנן סבור שצורת אחיזתם מגלה שהם שותפים בטלית הזו, אלא שהתגלע בינם ריב, והם רוצים שבית הדין יפשר בינם לפי הטענות שהם טוענים.

והתברר שאם היה לאחד מהם עדים - שראו בעבר את הטלית בידו, הוא היה מביא את העדים ומוציא את הטלית מיד חבירו; ולאחר מכן היה נותן לו מה שהיה רוצה. אולם אין להם עדים כאלו. המציאות שאין עדים של חזקת "מרה קמה" על הטלית היא נדירה; ולפיכך צריך להעמיד את המשנה שהיא מדברת ב"מציאה". כלומר שאחד מהם מצא את הטלית, ולאחר מכן הוא מכר חלק ממנה לחבירו; ולכן אין לאף אחד מהם עדים שהיא היתה שלו בעבר.
ונמצא שבעלי הדין עצמם טוענים טענות אחרות ואפילו טענת "אני ארגתיה" - שאינה נותנת כל הצדקה לאחיזה של השני בטלית. אלא ש"רישא במציאה" הוא המציאות שבית הדין משער שארעה באמת.

אולם אריכות המשנה באה לגלות שיש מציאות נוספת שהמשנה מועמדת בה, והיא "סיפא במקח וממכר". אריכות המשנה מגלה שיש מציאות שאי אפשר לתלות אותה ב"מציאה" וחייבים לתלות אותה ב"מקח וממכר".
לשיטת לרבי יוחנן, זכיה באמצעות "קנין ד' אמות" נעשית רק כאשר המציאה נכנסה לתוך ד' אמותיו של האדם, ולא להיפך כאשר האדם התקרב אל המציאה. ולשיטתו, אריכות המשנה מרמזת ל"ערימה של חיטים" ששני בעלי הדין רבים ביניהם וטוענים לבעלות עליה. במצב זה, איני יכול לתלות שבעל הערימה הפקיר אותה, ושאחד מבעלי הדין נכנס לתוך ד' אמותיה - וזכה ב"מציאה" הזו. שהרי לשיטתו אין זוכים במציאה באופן כזה. וממילא צריך לתלות שמדובר במקח-ממכר. 4 דהיינו, שאחד מהם קנה את הערימה מן המוכר, ולפני שעדים ראו את הערימה בידו, הקונה מכר חלק ממנה לחבירו; ואח"כ התגלע ריב בינם, וכדלעיל. או ששניהם קנו אותה בשותפות מן המוכר.

המחלוקת שבין ר' יוחנן לבין שאר האמוראים
רבי יוחנן מדייק את שיטתו, מתוך יתור הלשון של המשנה שבתחילת הפרק. ולשיטתו, כשהמשנה הוסיפה ואמרה "זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי", היא רמזה - ביתור זה - לערימה של חיטים; שצריך לתלות במקח-וממכר. ומפני שאם היתה של מציאה והתקרב אליה לא היה זוכה בה.
לשיטת ר' יוחנן מה שכתוב במשנה בהמשך הפרק - "ראה את המציאה ונפל עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה" - מסביר את יתור לשון המשנה שבתחילת הפרק. והוא מגלה שמציאה אינה נקנית על ידי כניסה לתוך ד' אמותיה.

אולם האמוראים שבסוגייה בדף י' חלקו על דיוקי רבי יוחנן, וסברו ש"זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי" נועד לצריכותות שבתחילת המסכת; ולכן הם נדחקו להעמיד את המשנה שבדף י' באוקימתא אחרת. ומאידך, האמוראים שבסוגיה בדפים ה'-ו' מודים כולם לעיקר דינו של רבי יוחנן, שהשבועה לא נועדה לצורך החלוקה עצמה, אלא למנוע בעתיד מקרי תקיפה ע"י אנשים שלא הבינו את פסיקת ביה"ד. ומפשטות הסוגיה עולה שהם חולקים על הצריכותות שבתחילת המסכת.

הרמב"ם פסק מתחילה - בפרוש המשניות - כסוגיה בדף י'. אולם אח"כ הוא חזר בו, ופסק כדעת הרי"ף שהכריע כסוגיה בדפים ה'-ו' שקיבלה את שיטת ר' יוחנן. ולפי מסקנת הרי"ף והרמב"ם - הצריכותא של מקח-וממכר אינה כשיטת הסוגיה שבתחילת המסכת; אלא היא נועדה לגלות, שלא קונים מציאה ע"י כניסה לתוך ד' אמותיה.

סיכום
המקרה של "שנים ... יושבין בצד ערמה של חטים ומונחת בסמטא או בחצר של שניהם", שמופיע ברמב"ם בפרק ט' מטוען ונטען הלכה ז'; הוא המשמעות של של "סיפא במקח וממכר" לפי שיטת הרי"ף. בפרוש המשניות הרמב"ם נקט כשיטת הצריכותות שמרומזת בדברי רבנו חננאל. אולם ביד החזקה הוא חזר בו ונקט כרי"ף, שפסק את הצריכותות לפי שיטת רבי יוחנן שבירושלמי.

^ 1 ועיין בקצוה"ח בסימן ר'
^ 2 ועיין בגיטין דף ע"ח ע"ב. ועיין בלשון הרמב"ם דלעיל - "עד שתגיע מציאה לידו".
^ 3 ובדומה לכך כתב רש"י בשמות (ב', ה') על הכתוב "וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר...", וזו לשונו: - "עַל יַד הַיְאֹר - אצל היאור, כמו (שמואל ב יד ל) ראו חלקת יואב על ידי, והוא לשון יד ממש, שיד האדם סמוכה לו. ..."
^ 4 המהלך הזה הוא שלא כדברי נתה"מ בסימן קל"ח ס"ק א' בסיום דבריו. ועיין בפרקים הבאים בישוב קושייתו מ'רכוב ומנהיג'.

הרב מרדכי הוכמן

עורך מדור אגדה במכון ארץ חמדה.

בבא מציעא
שנים אוחזין בטלית – היתכן?
בבא מציעא דף ב, א
שלח לך
מדוע שלח משה מרגלים
סיון תשפ"ד
הראיה המיוחדת של משה
הבור שמשה הושלך לתוכו
י"ט אייר תשס"ט
פלגש בגבעה ופסל מיכה
מלקות לאורחים, מדוע?
כסלו תשע"ג

בבא מציעא

48 דק'
בבא מציעא
עד המסייע
מסכת בבא מציעא - דפים ג' וד'
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ט"ו מרחשון תשס"ג
35 דק'
יסודות הש"ס
פתיחה למסכת בבא מציעא
הרב דוד ניסים זאגא | י"ג אלול תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הרב דוד ניסים זאגא | כ' אלול תשפ"ו
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז

בבא מציעא

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נוסחי תפילה
תפילת הדרך - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
נוסחי תפילה
סדר הדלקת נרות לשבת
הסידור המהיר
נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
פסוקי דזמרה וקריאת שמע
פסוקי דזמרה
פרק יד
הרב אליעזר מלמד | תשס"ה

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

36 דק'
יסודות הש"ס
ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
הרב דוד ניסים זאגא | י' חשוון תשפ"ז
28 דק'
לך לך
הארת הדרך בעולם של חושך
הרב חיים בן שושן | י"ב חשוון תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת לך לך תשפז
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
45 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב הראל כהן | ד' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חגי לונדין
הרב יעקב שפירא
הרב ש. יוסף וייצן
הרב אליהו ברין
הרב שבתי סבתו
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרב יהושע שפירא

40 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י' חשוון תשפ"ז
36 דק'
יסודות הש"ס
ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
הרב דוד ניסים זאגא | י' חשוון תשפ"ז
48 דק'
אור התנ"ך
מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
הרב נפתלי בר-און | י"א חשוון תשפ"ז
28 דק'
לך לך
הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
הרב חיים בן שושן | י"ב חשוון תשפ"ז
45 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
הרב הראל כהן | ד' חשוון תשפ"ז
1:03
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת לך לך תשפז – לבחור בברית האבות
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – לך לך
עלון מספר 623
עלון מספר 623
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
רביבים
מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
34 דק'
לך לך
פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
לך לך
מאמר לך לך פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
27 דק'
שם משמואל על הפרשה
היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
הרב חיים כץ | י' חשוון תשפ"ז
30 דק'
שם משמואל על הפרשה
יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
הרב חיים כץ | י' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף ל"ג
הרב אלי סטפנסקי | י' חשוון תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז