ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים שער לדין

"המבטל כיסו של חבירו"

אדם הפקיד אצל חבירו כסף והנה הזדמנה למפקיד עיסקא שרווח רב בצידה - אלא שאין לו ממון זמין אלא אותו הפקדון. הלך המפקיד וביקש פיקדונו מן הנפקד. אך זה האחרון סירב לתת את הפיקדון אע"פ שהיו המעות מזומנים בידו.
הרב אוריאל אליהוסיוון תשס"ט
897
לחץ להקדשת שיעור זה
אדם הפקיד אצל חבירו כסף והנה הזדמנה למפקיד עיסקא שרווח רב בצידה - אלא שאין לו ממון זמין אלא אותו הפקדון. הלך המפקיד וביקש פיקדונו מן הנפקד. אך זה האחרון סירב לתת את הפיקדון אע"פ שהיו המעות מזומנים בידו.
המפקיד הגיע לבי"ד ותבע את הנפקד על ההפסדים שהוא גרם לו. מה דינו?
בירושלמי (ב"מ פ"ט הל' ג') נאמר "המבטל כיסו של חבירו פטור" -
ושם למדו דין זה מהתוספתא (בבא מציעא פרק ד') "הנותן מעות לחבירו לוקח בהן חיטין ולא לקח - אין לו עליו אלא תרעומת" כלומר אע"פ שהנותן הפסיד את העסקא בגלל פשיעתו של המקבל - אי אפשר לחייב את המקבל.
אלא שלכאורה מקרה זה שונה מהנדון דידן - שהרי השליח רק נמנע מלעשות שליחותו, אבל לא עיכב בזדון את ממון חבירו אצלו.
אע"פ כן, למדו בירושלמי מדין התוספתא שבכל ענין פטור - וקבעו כלל "המבטל כיסו של חבירו - פטור".
דהיינו שמי שמחזיק אצלו ממון חבירו ומעכבו ממנו אף על פי שנגרמו לבעל הכיס הפסדים - אין כאן מזיק אלא גרמא בעלמא.
וטעם הדבר שהרי לא נחסר הכסף והוא מחזירו לו בשלמותו, אלא שמחזירו בזמן שכבר הפסיד המפקיד את אותו הרווח שיכל להרוויח - וזה אינו מזיק בידיים אלא גורם בלבד.
כירושלמי זה פסקו הנמוקי יוסף (ב"מ דף סא: בדפי הרי"ף) ומהרש"ל (ים של שלמה ב"ק פרק ט' סי' ל') והוא מוסכם בפוסקים כולם.
אמנם הרמ"א (חו"מ סי' רצ"ב סעיף ז') הביא בשם המרדכי שפסק שמי שקיבל כסף מחבירו והרוויח בהן - בין שהיתה לו רשות להשתמש בהן בין שלא היתה לו רשות - אין צריך לשלם הריווח לבעלים.
אבל אם בא המפקיד ותבע כספו ואמר תן לי ואני ארוויח בהן ולא נתן לו - כל הריווח למפקיד.
הקשה המהרש"ל (שם) מהירושלמי, וכתב לתרץ דברי המרדכי והרמ"א שאם הנפקד לא הרוויח מהכסף הינו פטור כירושלמי.
אבל אם הרוויח חייב להביא הרווחים למפקיד שהרי אלו רווחי כספו של המפקיד.
אבל המהרש"ל עצמו חלק על הרמ"א - שהרי מששלח ידו בממון חבירו נחשב גזלן - וגזלן אינו משלם אלא כשעת הגזילה.
לסיכום, נמצינו למדים שהמבטל כיסו של חבירו - פטור מדין מזיק לכולי עלמא.
ואם בזמן גזילתו הרוויח הוא בכסף - לרמ"א - חייב, למהרש"ל - פטור.
ובש"ך (חו"מ סי' רצ"ב ס"ק ט"ו) פסק כמהרש"ל.
ויש לסייג דין זה - שהרי שם בירושלמי נאמר שהמבטל שדהו של חבירו חייב. דהיינו שמי שקיבל שדה על מנת לעבדה והתרשל בתפקידו ועל ידי כך הפסיד בעליה - חייב הוא לשלם מה שהפסידו. וטעם הדבר שכל המקבל שדה ודאי על דעת שאם לא יעבדה יצטרך לשלם שכך הוא המנהג - ולפי זה כל מקום שהמנהג שהמקבל פיקדון ומונעו מבעליו משלם הפסדיו - הרי כל נפקד על דעת המנהג קיבל - ויהיה חייב לשלם.
עוד נוסיף כי כל הדיון כאן היה רק בשאלה אם ניתן לחייב את הנפקד בדיני אדם, כמובן שהתנהגות מסוג זה פסולה לחלוטין ואסורה על פי ההלכה!
עוד בנושא שער לדין

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il