ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
תרמו כעת זכר למחצית השקל לישיבה הגדולה בעולם!
בית המדרש

פרק ג'

פרק 12

חינוך העולל

אחר
מוקדש לזרע של קיימא ושלום בית
לחץ להקדשת שיעור זה
"בני עתה בגיל חודש - מאימתי עלי לחנכו?"
מסכת החיים
הרב יהודה חיון
11 - נפש העולל
12 - חינוך העולל
13 - גיל שלוש
טען עוד
מסופר על ה"חפץ חיים" זצ"ל, שפעם בא אליו אדם אחד שהיה לו בן בגיל חודש, ואמר ל"חפץ חיים": "בני עתה בגיל חודש, ורצוני לשאול מאימתי עלי להתחיל לחנך אותו?". השיב לו ה"חפץ חיים": "לפני עשרים שנה".
התפלא הלה לתשובה מוזרה זו, וביקש מה"חפץ חיים" שיסביר לו את דבריו. אמר לו ה"חפץ חיים": "כוונתי היתה לומר לך, שעל האבא מוטלת החובה קודם כל לחנך את עצמו, ואחר כך יוכל בנקל לחנך את בנו, ולכן אמרתי לך שהחינוך היה צריך להתחיל לפני עשרים שנה"...

הסתכלות לטווח ארוך
חשוב לדעת - אומר הגר"ש וולבה שליט"א - כי חינוך הוא תהליך שצריך להיות לכתחילה לטווח ארוך. כבר כאשר הילד בן שנתיים או שלוש שנים, צריך לדעת ולקחת בחשבון שכשהילד יהיה בן ארבע-עשרה חמש-עשרה, הוא יהיה בתקופה קשה מאוד. כדי לעבור את התקופה של גיל ארבע-עשרה בשלום, הוא צריך להיות קשור עם ההורים שלו ביחס חם. אם ההורים מתייחסים בתקיפות אל ילד בן שנתיים, שלש או ארבע, אם מחנכים בחינוך נוקשה, אם מכים אותו, ודורשים ממנו מעבר ליכולתו - הורסים את היחס החם של הילד אל ההורים.
אמנם בשלב מוקדם כזה עדיין לא מתגלה החסרון של היחס. הילד עדיין זקוק להורים, הוא אוהב את ההורים. אבל אחר-כך, כשהילד בן ארבע-עשרה, באים ההורים מופתעים וצועקים: "אינני מבין מה עם הילד שלי, הוא לא מדבר אתי כלל, הוא לא מספר לי שום-דבר, אין לי מושג מה הולך אצלו".
כשההורים באים ושואלים אותי - אומר הגר"ש וולבה - מה לעשות, אני שואל אותם: "אמור לי, היכית את הילד כשהיה בן שלוש?" והוא עונה: "כמובן, הרי הייתי צריך לחנך אותו". אזי אני משיב: "עכשיו אתה משלם בעד המכות שנתת לו אז".
המכות והיחס הנוקשה מפעפעים בתת-ההכרה של הילד מבלי שהוא יודע, הדברים נסתרים בתוך נפשו, ובזמן ההתבגרות הדבר יוצא ומתגלה, וההורים רואים שאיבדו את היחס אל הילד. בשבילם זה צער גדול, ובשביל הילד נזק גדול.
החינוך של ילד קטן צריך להיות לטווח ארוך. ההורים צריכים לבנות יחס חם אל הילד, כך שכאשר יהיה הילד בתקופת הבגרות, שהיא תקופה קשה, היחס החם הזה יעמוד לו ויעזור לו.
לפעמים נדמה שמגיעים לתוצאות יותר טובות באמצעות הנוקשות. אבל "החכם עיניו בראשו", והורים שיודעים את סוד החינוך ואת החשיבות של ההסתכלות לטווח ארוך, נזהרים מאוד בגיל הרך שלא להסתכל רק על התוצאה המיידית.
מצוי מאד מצב שבו ילד לא שומע בקולי, ואני נותן לו כמה סטירות ומיד הוא שומע בקולי, ואני מתפאר: "אה, אני יודע איך להשפיע על הילד שלי". אבל זוהי שמחה מוקדמת מאוד. בעד ההנהגה הזו עתידים לשלם כאשר הילד יהיה בן ארבע-עשרה ובן חמש-עשרה, ואז יהיה קשה מאוד לתקן את המעוות.

קריאת ספרי מוסר באוזני פעוטות
בקונטרס "בית רבי" (עמוד קלג) מסופר: לילד פעוט - כבן שנתיים - שהיה עקשן ומרדן, יעץ מרן ה"קהלות יעקב" למשכו בדברי מתיקה כדי שישב כעשר דקות ויקראו לפניו מתוך ספרי מוסר. הדבר חולל פלאות בכמה וכמה מקרים! במכתב (בענין פעוט שהדליק חשמל בשבת), כתב מרן: "בוודאי צריכין לקבוע זמן מה בכל יום אפילו כרבע שעה, ובלבד בכל יום ממש, ללמוד עמו ספרי מוסר כסדרן ולהשריש יראת שמים, יראת העונש ושכר מצוה בעולם האמת. ולהסביר לו תמיד כי לא לעולם יחיה האדם. וברור שאם הלימוד הזה יתקיים, סופו שייטיב ויעלה מעלה ביראת שמים. וצריך להתפלל תמיד לה' יתברך שהבנים יצליחו ביראת שמים.

לחישה באוזני תינוקות בעריסותיהם
כל ימיו נזהר הרה"ק רבי רפאל מברשד זיע"א בדיבורו שיהיה אמת לאמתה, ועמל מאד להשריש מדה זו גם בנפש ילדיו. לעתים היה לוחש באוזניהם של תינוקות בעריסותיהם: "מדבר שקר תרחק".
פעם שמע כיצד ילד בביתו מוציא דבר שקר מפיו. הזדעזע מאד וכל כך נחרד, עד שנהג אבלות ממש וישב "שבעה", כפי שנהגו במי שבנו השתמד...

שרטוט וחקיקה בלב העולל
מסופר על הצדיק רבי שלמה, אב בית הדין מונקאטש, שבהיותו ילד קטן כבן ארבע שנים הוליכו אביו לדינוב לחג השבועות, לזקנו בעל "בני יששכר". זקנו הקדוש לקח את נכדו והושיבו בחיקו, ואמר לו דברי תורה עמוקים. אחד מבני ביתו של בעל "בני יששכר" התפלא מאד על מחזה זה, שהרב מטעים דברים עמוקים מני ים לילד קטן כזה.
אמר לו הרב: דע, כי מה שאמרתי לילד הקטן הזה הוא בבחינת שרטוט וחקיקה, ומה שאומרים לילד שהוא גדול בשנים, הוא בבחינת כתיבה.
עוד בנושא מסכת החיים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il