ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- שמחת פורים
- ספריה
- מועדים
- שיחות לחודש אדר
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד
במסכת מגילה 1 נאמר בשם רבא שאדם חייב להתבסם בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. גדולי הפוסקים ועמודי ההוראה, הרי"ף והרא"ש, העתיקו את דברי רבא ונראה שדעתם לפסוק את דבריו כהלכה מחייבת. אמנם הרמב"ם 2 שינה בלשונו וכתב: שירבה בסעודה ובשתיה עד שירדם, ולא הזכיר את אומדן השתיה עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. המהרי"ל, מגדולי הפוסקים באשכנז, כתב שיש לשתות עד שירדם ובשנתו לא ידע להבחין בין ארור לברוך. נראה שכך הבין את דברי הרמב"ם, שאין הכוונה להיות שכור כלוט אלא שיתבסם עד שיישן, וזוהי גם כוונת הגמרא באומרה: "עד דלא ידע".
נראה שאפשר להבין את כוונת הרמב"ם בדרך נוספת והיא כדברי המאירי, מגדולי מפרשי התלמוד. בחיבורו "בית הבחירה" על מסכת מגילה 3 , כתב שאדם צריך לאכול ולשתות בסעודתו עד שלא יחסר דבר. שכן, הרגשת המילוי והשובע, עד שאין לאדם שום צורך ודרישה, גורמת לו לתרדמה מתוך מנוחת הנפש שאיננה דוחפת את הגוף לשום מעשה משום שאיננה חסרה. ויתכן וזוהי כוונת המילים "עד דלא ידע בין ארור... לברוך...". כלומר, שאין לו צורך לא לגנות את הרשעים ולא לשבח את הצדיקים כי מילא את כל צרכיו הנפשיים והגופניים ועל כן הכל שווה אצלו- ארור המן וברוך מרדכי.
על פי פירושים אלו ניתן לבאר גם את דברי חז"ל 4 : "חייב איניש לבסומי", שכוונתם להורות על החיוב להתבסם ולשמוח שמחה נפשית ולאו דוקא גופנית, אלא ששמחה רוחנית זו כוללת גם את הרגשת המילוי הגופני.
הר"ן, גם הוא מגדולי הראשונים בספרד, יחד עם הרז"ה חלקו על פסק זה. מקורם הוא על פי דברי רבינו אפרים, מבעלי התוספות, שהזכיר כי בהמשך הגמרא מובא סיפור על רבה ור' זירא שסעדו ביחד בפורים ובתוך ההתבסמות קם רבה ושחט את ר' זירא. מתוך צערו של רבה הוא התפלל על ר' זירא והצליח להחיותו. לשנה אחרת, הזמין רבה את ר' זירא לסעודת פורים ולא הסכים לבוא כי אמר שאין הנס מצוי בכל עת, ושמא אם שוב ישתה רבה וישחט אותו לא יוכל להחיותו עוד. מכאן הסיק רבינו אפרים שסיפור זה הובא בגמרא אחרי דברי רבא המחייב להתבסם, על מנת להוכיח שנדחו דברי רבא מתוך הסכנה שבדבר.
אמנם השו"ע 5 הביא את דברי רבא להלכה ואילו הרמ"א 6 , הפוסק לאשכנזים, כתב שיש להסתפק בקיום הדברים על ידי שינה וזאת על פי דברי המהרי"ל שביאר שדי בשינה לאחר סעודת הפורים. בעל הפרי חדש, ביאר את דברי השו"ע, וכתב שאדרבא מתוך סיפור הגמרא על רבה ור' זירא מוכח שיש להשתכר בפורים, שכן אם נדחו דברי רבא מדוע סירב ר' זירא להשתתף בסעודת פורים עם רבה, הרי יוכל לסעוד מבלי להשתכר. אלא, מתוך שנמנע מלסעוד עמו, מוכח שאם היו סועדים יחד, בודאי שהיו מקיימים את החיוב לשתות עד דלא ידע.
אמנם יתכן לדחות ולומר שר' זירא סבר שאין צורך לקיים התבסמות זו מתוך סכנה, אבל רבה שסמך על כח תפילתו, בפרט כאשר הוא עוסק במצוה שנאמר עליה 7 : "שומר מצוה לא ידע דבר רע", היה ממשיך במנהגו לשתות עד דלא ידע. לכן לא רצה ר' זירא לסעוד עמו אבל היה מקיים סעודת פורים במקום אחר. למרות השגת הפרי חדש על דברי הר"ן, הוא כתב שבדורנו, שירדו הדורות ויש לחשוש לקלקולים הבאים מתוך שכרות, אין לשתות "עד דלא ידע".
גאון האחרונים, החתם סופר, כתב לתרץ את קושיית הפרי חדש בדרך הבאה. מובא בירושלמי שאם חל שושן פורים בשבת יש לדחות את סעודת פורים ליום ראשון, כיון שבשבת ממילא ישנה סעודה מכובדת לכבוד שבת ולא תוכר מצות סעודת פורים. והנה, אם היתה מצות הסעודה הפורימית להשתכר מדוע לא תתקיים סעודת הפורים בשבת, הרי יש לה היכר מיוחד?! ואולי יכולנו לתרץ כי בשבת יש להיזהר יותר משכרות כדי שלא להיכשל בחילול שבת החמור. אמנם, ממשיך החתם סופר ומביא, ממקור אחר בגמרא, שלכבוד תלמיד חכם יש להכין סעודה כמו לכבוד שבת. ומכאן שבודאי היה רבה מכין סעודה לכבוד ר' זירא, כראוי לו. ועל כן, כדי להבליט את מצות הפורים הגביר את שתיית היין, להעיד על הייחוד הנעשה בסעודה זו לקיום מצות חכמים בסעודת פורים.
מדברי האחרונים נראה שרובם ככולם סוברים כי למעשה אין להשתכר ממש כדי שלא ניכשל באיסורי תורה או במניעת קיום המצוות, כמו: תפילה וברכות בכונה הראויה להם. לאור גישה זו פירשו את דברי רבא על חיוב השתיה "עד דלא ידע", בפירושים שונים שעל פיהם יש לשתות, אבל לא עד כדי סילוק הדעת לגמרי, אלא לטשטוש הגורם לחוסר שליטה מלאה בכוחות השכל. כך פירש המגן אברהם שבגימטריא "ארור המן" ו"ברוך מרדכי" שווים במספרם זה לזה, וברגע שהאדם שתה עד שלא יכול לחשב את הגימטריא הזו, יצא ידי חובה.
פירוש נוסף ומענין מפרש בעל הבן איש חי בספרו בן יהוידע על מסכת מגילה. שלושה ניסים נעשו במגילה. הראשון- הנקמה בהמן על רשעתו ותלייתו על העץ אחרי השפלתו. השני- הצלחת מרדכי ששמר על מצוות התורה ולא השתחווה לפני המן הרשע, עד שזכה לצאת בלבוש מלכות תכלת וחור והיה משנה למלך אחשורוש. השלישי- הצלת עם ישראל מפני הצוררים, אותה ההצלה שנעשתה בי"ג אדר ובה נהרגו השונאים ושלטו בהם היהודים. מובן מאליו שהנס הנוגע לכלל ישראל הוא הנס העיקרי והחשוב, כי מה תועיל לנו הריגת המן או הכתרת מרדכי אם ישראל ח"ו בצרה ומצוקה.
המסתכל בסדר סיפור המעשה במגילה רואה כי בתחילה מסופר על תליית המן, ואחר כך על השבת האגרות הרעות והצלת ישראל ורק לאחר מכן על הצלחת מרדכי. אם כן, בין הסיפור של ארור המן לבין הסיפור של ברוך מרדכי נמצא עיקר נס הפורים. ומכאן, שאם הגיע אדם בסעודת פורים לשכרות שאיננו מבחין בטובת הכלל, החשובה לאין ערוך, והוא מצומצם בטובת הפרט, עליו להפסיק את השתיה. על פי ביאור זה גם השתיה, הנאות הגוף והשמחה שבסעודה צריכות להתרומם למטרת הדגשת ההצלה הכללית, ושמחתם ועלייתם הרוחנית והגשמית של כלל האומה, ולא השמחה הפרטית בסעודת הפורים. לכן, מי שלא מבין זאת, דיו בסעודה רגילה ואין עליו להוסיף ולהכביר בריבוי האכילה והשתיה.
יש לצרף לפירוש זה את הדברים שכתב הרב עוזי קלכהיים ז"ל על פי דברי המהר"ל בביאור הפתיחות שנאמרו בגמרא על ענין המגילה. אחת הפתיחות דורשת, כמבוא להבנת נס הפורים, את הפסוק בספר תהילים 8 : "שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם" ודורשת הגמרא 9 : אדם ולא מלך. מבאר הרב קלכהיים את דברי הגמרא. יש לתמוה ביותר על ההגיון שבגזירת המן להשמיד את היהודים, והרי טובת המלכות מחייבת להשאירם בחיים כדי לנצלם לטובת המלכות. כל ממשלה מעונינת בריבוי הסרים למשמעתה ואין לה שום ענין בהריגתם, ובודאי לא בהשמדה של עם שלם שהוא נזק קשה לממלכה. ואם כן, איך יתכן שמלכות תגזור גזירה המנוגדת לטובתה שלה?!
התשובה הנאמרת בפי חז"ל היא על פי הפסוק הנזכר לעיל, שהיה זה אדם ולא מלך. אילו היה המן מזרע המלוכה או ותיק ונאמן למלכות, בודאי שלא היה חושב מחשבת זדון כזו. ובפרט שכל מטרתו היתה נקמה פרטית במרדכי, ומתוך שחפץ בנקמה גדולה במיוחד ולא הסתפק בנקמה פרטית, זמם להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. מחשבת רשע כזאת יכולה לצמוח רק מיצור קטנוני, עבד, שפל באישיותו, שעלה לגדולה מסיבות חיצוניות, ואיננו ראוי לשררה שהוא נוהג בה. מחשבת עבדים כזו איננה ראויה להתקיים ועל כן הקב"ה, שהוא מלך מלכי המלכים שכל מעשיו להיטיב עם עולמו ולשם כך הוא משגיח מלמעלה על המלכים ומלכי המלכים כדי שהם ידאגו לטובת הכלל, הוא זה שהפיר את עצת המן האגגי והשיב את מחשבתו הרעה על ראשו.
לאור הסבר זה מובן מדוע מונעת ההלכה לשתות יין ממי שכל הבנתו בנס היא ארור המן או ברוך מרדכי, שהם מושגים פרטיים, בין אם הם קשורים בדחיית הרע ובין אם הם קשורים ברוממות הטוב. שכן, רק מי שמבין עד כמה טובתם של ישראל היא הכוללת את כל הטובות הפרטיות והיא הראויה לעמוד בראש כל המטרות, הוא הראוי להמשיך בסעודת הפורים ולשמוח בה עד בלי די.
מביאור זה נוכל לשאוב נחמה על הקושי שבמאורעות ימינו ודורנו, בהם הרימו שפלי האדם את ראשם, ומנסים וזוממים לבלע את נחלת ה' מעם הקודש, שזכה לה אחרי ציפייה ארוכה בת אלפיים שנה. והרי ידוע שאין הם חפצים בישוב הארץ למען טובתם אלא כל ענינם לסלק את ישראל ולבטל את תקומתם, שחזו אותה הנביאים בדבר ה'. אין ספק שגם בנו יתקיימו אותם הבטחות הפסוקים, שיבררו כי לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם, ולא מלך, אזי חיים בלעונו. וגם אנחנו נאמר: "ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם" 10 , כי "עזרנו מעם ה' עושה שמים וארץ" 11 .
^ 1 דף ז ע"ב
^ 2 הלכות מגילה פ"ב הט"ו
^ 3 דף ז ע"ב ד"ה "חייב אדם"
^ 4 מסכת מגילה דף ז ע"ב
^ 5 או"ח סי' תרצה סעי' ב
^ 6 שם
^ 7 קהלת ח, ה
^ 8 פרק קכד, א-ב
^ 9 מסכת מגילה דף יא ע"א
^ 10 תהילים קכד, ו
^ 11 שם פס' ח
^ 2 הלכות מגילה פ"ב הט"ו
^ 3 דף ז ע"ב ד"ה "חייב אדם"
^ 4 מסכת מגילה דף ז ע"ב
^ 5 או"ח סי' תרצה סעי' ב
^ 6 שם
^ 7 קהלת ח, ה
^ 8 פרק קכד, א-ב
^ 9 מסכת מגילה דף יא ע"א
^ 10 תהילים קכד, ו
^ 11 שם פס' ח
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שבועות מעין עולם הבא!
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך השבת היא זכר ליציאת מצרים?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך ללמוד אמונה?
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
אי אפשר להילחם ברע בלי להביא חלופה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
