ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

נטילתה כנתינתה

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים הרב אברהם שפירא Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תש"ע

נטילתה כנתינתה

פרק יז



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב שפירא זצ"ל

ההלויה לא נערכה במוצאי החג, אלא נדחתה למחרת, יום ששי, ערב שבת קודש של חול המועד סוכות.
הדבר נעשה על פי פסק הלכה של הרב עצמו. כמה שנים לפני כן, נפטר בנו של האדמו"ר מגור בשבת קודש, והתעוררה שאלה אם לעשות את ההלויה במוצאי שבת - כפי ההלכה שלא מלינים את המת ובארץ ישראל באופן מיוחד ובירושלים אפילו לכבודו של מת אין מלינים אותו, - או שאפשר לדחות את ההלויה למחרת משום כבוד התורה. הרבנים לא ידעו כיצד להכריע, והאדמו"ר החליט להעביר את השאלה להכרעתו של הרב שפירא. ר' אברום אמר שיש לדחות את ההלויה למחרת, משום כבוד התורה. (לא שמעתי את הנימוקים באופן מפורט).
הפסק הזה של הרב בעצמו, שימש כעת את בני המשפחה הנכבדה, כאשר התלבטו מתי לערוך את ההלויה.
ביום ששי, ערב שבת קודש, התאספו רבבות תלמידי חכמים סביב ישיבת 'מרכז הרב', כולם לבושים בגדי חג, אבל הלבבות דווים וכואבים מאוד. מצד אחד הלל ומוסף של חג ומצד שני אבל כל כך נורא. אבל משפחתי, אבל אישי של כל אחד ואחד מהתלמידים שבמשך העשרות הרבות של השנים, ואבל לאומי של האומה כולה, שאיבדה את גאון עוזה.
הספידוהו גדולי הדור, ביניהם מי שהיה ידידו במשך שבעים שנה הגאון הגדול, הרב יעקב ניסן רוזנטל שליט"א אב-בית-דין בחיפה. ברצוני לצרף לכאן דברי הספדו בשעת ההלויה. יש בדבריו סיכום כולל של דרכו של מרן הרב זכר צדיק לברכה.

"'תורה תורה חיגרי שק, התפלשי בעפרים
אבל יחיד עשי לך ומספד תמרורים...'

הדברים מתאימים על הגאון ר' אברום, עליו ניתן לומר את הפסוק: 'שבת משוש ליבנו נהפך לאבל מחולינו.'חג הסוכות שהוא חג השמחה הפך לאבל. ויש כאן אבל כפול: על הגאון ר' אברום שאיננו, וגם על עצם התורה שניטלה ממנו, כמבואר במסכת כתובות (י"ז) שכשנפטר תלמיד חכם נחשב הדבר כנטילת התורה.
אני מכיר את ר' אברום כבר 70 שנה. בזמנו, אנחנו הצעירים היה לנו ענין להתפלל ב'זכרון משה', כדי ללוות את ר' אברום ולשוחח עימו בדברי תורה, ואחרי שלושים שנה הוא הזכיר לי את דברינו בלימוד מאותה תקופה.
ר' אברום היה נחשב מהעילויים הגדולים של אותה תקופה. אותם עילויים הפיצו חידושי תורה. חידושיו של ר' אברום היו בחריפות מיוחדת ואנחנו הלומדים הצעירים היינו מזהים לבד שאלו החידושים שלו. היינו אומרים: ר' אברום שפירא=שפיר קאמרת, טוב אמרת.
לבד מאהבת התורה הגדולה שהיתה לו, הוא אהב גם את ציון וירושלים, את ארץ ישראל, וצריך להדגיש אהב גם את מדינת ישראל שהיא ראשית צמיחת גאולתנו.

הדרך הנכונה היא הדרך של ר' אברום.
ר' אברום עולה למעלה בשלמות. המלאכים שמחים בבוא אליהם נפש נקי וצדיק. בקבלת התורה כתוב עליונים ששו ותחתונים עלזו, אבל כאן אצלנו עליונים ששים אבל אנחנו בוכים על האבידה הגדולה הזאת.
ר' אברום היה יהודי ירושלמי, עם הצניעות של ירושלים, וצריך לשמור על הצניעות והפשטות הזאת.
יש ללמוד מהנפטר לחיות בגדלות, באהבת ישראל ובפשטות של אנשי ירושלים.
לך בשלום ותנוח בשלום. תבקש עלינו שתהיה לנו שנה טובה... בביאת המשיח במהרה בימינו אמן."

מסע ההלויה יצא מישיבת 'מרכז הרב', כשרבבות מלוים את הרב ברחובות ירושלים, דרך שכונת 'גאולה' אל הר הזיתים.
'אין שלטון ביום המות'. ר' אברום לא הסכים כל חייו, בשום אופן, שילווהו. כמה פעמים נסיתי: אמרתי יש לי שאלה לברר. ר' אברום נעמד ואמר: תשאל. אמרתי: טוב נלך לכיוון ביתו של הרב. הרב לא הסכים. "אני לא רוצה שילוו אותי!". הנה כעת, בהלויה, זו היתה ההזדמנות האחרונה. שמעתי על תלמידים שהיו חולים, וכאלה שעמדו לפני ניתוח, ובקושי גדול מאוד יכלו לעמוד או ללכת, אבל הם לא ויתרו, על האפשרות האחרונה ללוות את מורם ורבם, רוח אפם, שממנו קיבלו תורה, חיות של תורה, עצה וברכה. וכך כמעט במסירות נפש ליוו את רבם עד הר הזיתים.
בהר הזיתים נטמן רבנו מול הר המוריה, מקום מקדשנו, לצידם של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ומרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. יש הקוראים למקום: "חלקת גדולי האומה ובוניה". אכן, אלו הם גדולי האומה שמסרו נפשם על בנינה. לאורם ניסע ונלך אל גאולתנו, גאולת העולמים השלימה והמלאה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il